פרק 6: לא כמו


1 דקות קריאה
15 Feb
15Feb

ארבע ילדות בשמלות קטיפתיות תואמות רצו בצהלות צחוק בכביש. מעבר לרחוב הלכה בנחת משפחה גדולה. אחד מהילדים שלהם נאם משהו בתנועות ידיים נלהבות. כולם צחקו.
אפרת התישבה על ספסל.
הפעם האחרונה בה טיילה כאן עם דובי, הייתה בשבת בצהרים, לפני הלידה, כשהם דברו על שמות לתינוקת. היא אמרה לדובי שהיא לא רוצה לקרוא יוכבד, על שם סבתא שלה. היא לא הסבירה באמת למה, רק אמרה שאינה אוהבת את השם. דובי הציע שיקראו הדסה, על שם סבתא שלו. השם הזה סתם כך לא מצא חן בעיניה. היא תהתה מה בעצם הענין לקרוא על שם נפטר. זה גורם לעילוי נשמה?
דובי טען שלא, רק שלדעתו זה נוהג יפה, וגם סוג של המשכיות לדור הקודם, אבל תלוי מה היא רוצה, כמובן.
חשבה אז שאולי כדאי אלישבע, סתם כך כי זה שם שנשמע טוב ולא מדי נדוש. דובי לא התנגד, אבל הציע שיחפשו שם עם משמעות שהם מתחברים אליה.
מה כל זה משנה.
היא נשענה על הספסל בידה האחת.
אחרי האסון דובי היה שונה כל כך ממה שהוא עכשיו.
פשוט נמאס לו?
כנראה.
או שלא.
אבל למה.
כל כך קשה רק להקשיב?
זה לא משנה, אסור לך לדבר אליו כמו שדברת.
אסור לך ממש.


את שווה כסף! 

המשך הפרק למנויות פרימיום בלבד, בתשלום של פחות מ - 4.50 למגזין חודשי מפנק!

רוצה גם להשקיע בעצמך?

ניתן להצטרף כאן.





לתגובות על הפרק: שרי - gmail.com@7649044

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.