פרק 7: הנצחה


1 דקות קריאה
07 Mar
07Mar

כשחזר מתפילת מנחה, היה השולחן ערוך. אפרת קמה לקראתו מהספה, נראית מעט חיוורת.

"מה נשמע?" שאל.

"ברוך השם." היא חייכה קצת.

היא שמה גם בצלחת שלה מהסלטים, טעמה מהם מעט. תודה להשם. היא יוצאת מהמצב שבו הייתה בצהרים.

איזו שיחה הוא יכול להתחיל, בלי דברים שיתפוצצו.

הוציא מהארון חומש שמות. "יש משהו מענין בפרשה." אמר תוך כדי דפדוף. "בני ישראל נתונים בצמא. במקום להתפלל על מים, הם פונים למשה רבינו בתלונה. למה הם לא פשוט מבקשים מהשם, או מבקשים ממשה רבנו שיתפלל?"

היא הנהנה.

הוא המשיך והסביר. היא רק הקשיבה.

בסדר. אין מה לעשות. לא הגיוני לצפות שהיא תפטפט עכשיו כמו תמיד. העיקר שהיא מתחילה לחזור לעצמה. נשק את החומש והחזיר לארון. התחיל לשיר 'הטוב כי לא כלו רחמיך'. דמעות כמעט עלו בעיניו. שמח שרק כמעט. החיים שלהם חוזרים למסלול. בחסד השם. הציפיה לחיים חדשים, וההרגשה של אפרת שמשתפרת.



את שווה כסף! 

המשך המאמר למנויות פרימיום בלבד, בתשלום של פחות מ - 4.50 למגזין חודשי מפנק!

רוצה גם להשקיע בעצמך?

ניתן להצטרף כאן. 





הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.