1 דקות קריאה
10 Jan
10Jan

נחמי היא אחת ממנויות שבי רגע.

כששאלתי מי רוצה לשתף במקצוע מעניין, היא הציעה את עצמה, ואני התלהבתי מיד כששמעתי מה היא עושה.

בראיון היא מסבירה למה היה לה כל כך חשוב לשתף: כדי לתת לעוד נשים מקום לחלומות שלהן, גם לאלו שנראים במבט ראשון לא הגיוניים או ריאליים.

נחמי היא... טכנאית חשמל מקרית ספר, אשת אברך, אמא לשבעה ילדים, והיא גם בעלת חנות טלפונים קטנה בשם 'רוזפון'.

אז איך אישה חרדית נהיית טכנאית חשמל?

ואיפה בכלל אפשר ללמוד מקצוע כזה?


"בשיעורים, הייתי בודקת את הפלורוסנטים בתקרה"

נחמי, מה בדיוק את עושה?

"אני מתקנת מכשירי חשמל, בעיקר טלפונים ומכשירים אלקטרוניים כמו נגנים, גמבוי ועוד".

את מתקנת גם מחשבים?
"מחשבים זה יותר מורכב, בעיקר בגלל שכדי להשיג חלקי חילוף למחשב אני צריכה אינטרנט, ואין לי אינטרנט מתוך בחירה. לכן אני עושה את זה רק לידידים קרובים, ואז עושה קומבינות כדי להשיג להם מה שחסר".

איך התחלת? איך הגעת למקצוע המעניין הזה?

"במשך 12 שנים תיקנתי טייפים לאנשים, זה היה עיקר העסק. לפני מספר שנים הפסקתי, ועד עכשיו אנשים מתחננים שאתקן להם טייפים ישנים... יש אנשים שעדיין יש להם את המוצר הזה בבית, יש כאלו שעדיין יש להם מאגר קלטות מרשים, וכשזה מתקלקל קשה למצוא מקום שמתקן, אבל, הפסקתי בעיקר בכלל שטכנית זה תפס לי חצי סלון, הכל היה מלא בטייפים גדולים, זה היה פשוט לא לעניין. לכן אני מתמקדת היום בתחום הסלולר, וברוך ה' אני כל כך עמוסה שזה תופס לי את כל הזמן".

מה זה כולל סלולר?

"כל הטלפונים הכשרים. זה תחום ענק שיש בו כל כך הרבה תקלות, פתאום אין שמע, המכשיר נפל למים, זה ממש שוק שפועל כל הזמן".

אנשים משקיעים בכלל בטלפונים האלו, העלות שלהם שווה את מחיר התיקון?

"את לא הראשונה ששואלת את זה, בגלל שאת לא יודעת מה המחירים שלי. אחת הסיבות ששמחתי לעבור לתחום הסלולר, הייתה כדי לעזור לאברכים. אני רואה איך לוקחים בשוק מחירים לא הגיוניים, שלא תואמים את העבודה, אני לוקחת לרוב על תיקון 50 ש"ח, ואם הטלפון עולה 350 ש"ח זה משתלם".

כמה זמן לוקח לך לתקן תיקון כזה?

"יש כאלו שלוקח חמש דקות לתקן אותם, ויש כאלו שלוקח לי חצי בוקר... אבל אני נהנית מכל רגע, וזה שווה לי בשביל האתגר שלי. אני רוצה להצליח, אני נהנית מהתהליך. אני יודעת שלא תמיד זה ריווחי לי, מבחינה מקצועית אני צריכה להתייאש ולהמשיך למכשיר הבא, אבל אני כל כך רוצה להצליח ולפצח את הבעיה אז אני לא מוותרת".

כמה טלפונים את מתקנת ביום?

"בערך שמונה טלפונים".

והכל בחמישים ש"ח?

"לפעמים מאה. לפעמים אני קונה חלק בחמישים, למשל בטאצ' של היאנג. אבל המטרה שלי היא ממש לעזור, ויש לי גם באג... אני לא יכולה לסבול שאנשים זורקים דברים, בין היתר למשל, אני גם מחליפה חוטי חשמל לטוסטרים, שלפעמים מקבלים 'כוויה' מהטוסטר עצמו. חבל לי לראות אנשים זורקים מוצר טוב, כשזה דורש רק תיקון קטן".

מה את עושה בבית שלך?

"בבית שלי אני עושה הכל. חוץ מהתקנת המזגן עשיתי הכל... אני מעבירה שקעים ממקום למקום, עשיתי את התשתית של החשמל ברוב המטבח".

וואו...

"זאת באמת מתנה שקיבלתי, וחשוב לי לספר על זה, יש לי מטרה בראיון הזה. חשוב לי שבנות שיש להן ידיים כמו שלי, שידעו שיש להן מה לעשות עם הכישורים שלהן.

בתור תלמידה, לא הייתי בכלל בעניין של הסמינר, הלימודים או המורות, והרגשתי לפעמים ממש שקופה ולא שווה. לא אהבתי את הלימודים, אבל בתור תלמידה את אמורה לשבת יפה בשיעור כמו כולן. אז הייתי יושבת, ותוך כדי שיעור מסתכלת על הפלורסנט שבתקרה, ניסיתי לחשוב איך החשמל עובר, החלטתי שבטח פתחו בתקרה שביל, ובו יש חוט שמעביר את החשמל, מינוס ופלוס. ואז עברתי להתבונן על המאוורר ולחשוב איך הוא עובד. המורה כמובן לא דמיינה באיזה עולם אני נמצאת באותו רגע, ואז הייתי שומעת את הקול שלה אומר: "נחמה בואי תסכמי את מה שאמרתי עכשיו"... לא היה לה מושג מאיפה היא תלשה אותי. מאיזה עולם רחוק...
לכן חשוב לי להשמיע את הקול הזה למורות ולתלמידות. יכול להיות שהתלמידה מולך שבוהה, ולא מקבלת מאות במבחנים, יום אחד עוד תפתח עסק מכניס ותגיע רחוק, יכול להיות שאין לה ראש ללימודים, אבל יש לה ידי זהב. אלי פנו כבר כמה פעמים הורים שביקשו ממני 'קחי את הבת שלי, תלמדי אותה את מה שאת עושה, יש לה ידיים טובות, ובלימודים היא לא מרגישה שייכת - רק שלא תסתובב ברחוב'.

אני מכירה את המקום הזה, אני הרגשתי כל כך לא שווה בכל שנות הלימודים ולא ידעתי עד כמה אני שווה, עד לאיפה אני יכולה לפרוץ. הרגשתי תמיד לא שייכת. אני לא מונחת בדיוק בכללים בדקדוק, ולא זוכרת מה היה בכל תאריך במלחמת העולם השניה, הרגשתי כל כך בצד ועלוב, אחרי שהתחתנתי, החלטתי לעשות משהו עם עצמי ועם החלומות שלי"..


"תנו לי צ'אנס!"

מה למדת בסמינר?

"למדתי מזכירות ותוכנות מחשב. האמת שכבר אז יותר מצאתי את עצמי, העולם של המחשב ריתק אותי, וגם, סוף סוף היה ביטוי לכישרונות שלי, כל פעם שנתקע מחשב או הסתבכו החיבורים, אני זאת שניגשתי לתקן...

היום כשאני מלמדת בעצמי בנות את המקצוע שלי, חשוב לי דבר ראשון להעביר לכל אחת שהיא שווה. אני מלמדת אותן להיות טכנאיות, יש לי כבר שלוש תלמידות שפתחו מעבדה משלהן, ושלושתן חשבו שהן הכי לא שוות בעולם, רק בגלל שבדקדוק ומתמטיקה הן לא מספיק טובות".

מאיפה ירשת את הכישרון שלך? ואיפה למדת להעביר אותו למעשה?

"אמא שלי טוענת שזה עבר אלי בירושה מאבא שלה, גם לו היו ידיים כאלו. אלו באמת כישורים יותר גבריים בדרך כלל. הלמידה וההתמקצעות שלי בתחום, הייתה רצופה מכשולים ותקלות, אבל לא נכנעתי והמשכתי הלאה. דבר ראשון פניתי לטכנאים שילמדו אותי, וכולם לא רצו לשמוע בכלל על הכיוון".

בעלך תמך ברצון שלך?

"בעלי תמך מאד מאד, ואני אגיד לך יותר מזה. אחרי שקצת למדתי, בעלי אמר לי, על כל לימודים משלמים הרבה כסף, גם אם היית לומדת פאנות היית מוציאה הרבה על התמקצעות בתחום, אז תתחילי לתקן לאנשים, ואם תשברי ותקלקלי, אנחנו נקנה להם מכשיר חדש. ובאמת כשהתחלתי, כל המכשירים שניסיתי לתקן התקלקלו. אני כבר הייתי על סף שבירה. לדעתי הוצאתי בערך 20,000 ש"ח על קניית מכשור חדש לאנשים בגלל המכשירים שהרסתי".

וואו. איזה כח רצון היה לך.

"החלטתי לא להתייאש, ובעלי דחף אותי. האנשים הראשונים היו פשוט שפני נסיון שלי, אבל אלו שהתקלקל להם קיבלו מוצר חדש, מה רע?
אחרי שראיתי שמטכנאי חשמל לא תבוא לי הישועה, ראיתי פרסום על שיעור ללימוד אך לנתק רדיו מטייפ. התלהבתי, אמרתי לעצמי שזה גם עולם הזה וגם עולם הבא... בפעם הראשונה שפתחתי טייפ הייתי מוקסמת. חקרתי כל גלגל וגלגל מה בדיוק הוא עושה ואיך הוא פועל, ואחרי שניתקתי תקופה, הייתה אישה בבני ברק שלימדה אותי באופן בסיסי איך לתקן טייפים, והחלטתי שאני יכולה. פרסמתי מודעה במקומון, אני חושבת שהוותיקים פה עדיין זוכרים לי אותה. כתבתי: "תנו לי צ'אנס"... תנו לי לנסות לתקן לכם. ובאמת אנשים נתנו לי צ'אנס. לפעמים הניתוח הצליח, ולפעמים הוא הצליח אבל החולה מת.... אנשים נתנו לי בהתחלה מכשירים ישנים ודפוקים, דברים ששכבו אצלם ממילא, טייפים ישנים ועוד. וכמו שאמרתי בהתחלה קלקלתי הרבה, אבל עם הזמן למדתי לתקן. הגעתי למצב שבו ידעתי לתקן ממש כל תקלה, ואנשים התחילו להגיע אלי גם מחוץ לעיר, ידעו גם על המחירים הזולים שאני לוקחת. כל החיידרים באזור, בתי הספר - כל פעם שהתקלקל מכשיר, היו מביאים לי.

חייבת לומר שכל תיקון אני מתחילה בתפילה קטנה, וה' מזיז לי את הידיים כמו שצריך. אחרי תקופה שתיקנתי טייפים בצורה טובה, הבנתי שאני צריכה לעלות דרגה ולעשות עוד דברים. החלטתי ללמוד תיקון סלולר. גם אז אף טכנאי לא הסכים ללמד אותי, היה רק טכנאי אחד שהסכים, תמורת 100 ש"ח לחצי שעה. הסכמתי. הגעתי אליו, הייתי רק עומדת ומסתכלת איך הוא עובד, אבל הוא היה כמו אחרי נטילת ידיים. לא הסכים לענות לשום שאלה שלי חוץ מ "או" או "נו", הוא לא האמין בי בכלל התחלה. אחרי שהסתכלתי על העבודה שלו כמה שעות, הוא הבין שאני לא סתם מקשקשת, הוא ראה שאני לא מבלבלת במח, אז הוא נתן לי לנסות לתקן. אחרי זה הוא כבר התחיל להסביר לי מה הוא עושה. אחרי תקופה הוא אמר לי, את חייבת להתחיל לתקן. מחר את מפרסמת בעיתון שאת מתקנת טלפונים. הוא ממש דחף אותי. ואז פרסמתי בעיתון על פתיחת "המעבדה של רוז" אנשים כבר הכירו אותי מהטייפים, זה היה יותר קל, היום אגב השתכללנו... קוראים לזה 'רוזפון'".

ואיך הייתה הקפיצה הזו למים?

"אנשים זרמו איתי. אמרתי להם במפורש שאני לומדת על המכשירים שלהם, ואם יתקלקל אני אקנה חדש. לא רוצה לספר איזה מחירים לקחתי כשהתיקון הצליח... לא העזתי לקחת מחיר נורמלי, גם הרגשתי ילדה, הייתי בת 23, לקחתי 15, 20 ש"ח לתיקון... עם הזמן, למדתי גם בטלפונים לתקן כל דבר, וגם להעלות את המחיר כמו שמגיע לי. עד שיום אחד החלטתי להפסיק לתקן טייפים, אנשים מאד כעסו עלי, הם הרגישו שנטשתי אותם. אז לימדתי מישהי את מלאכת התיקון, והיא פתחה מעבדה פה בקרית ספר. עכשיו היא עברה דירה, גרה מחוץ לעיר".

אין עוד טכנאים של טיפיים באזור?

"יש, אבל נשים מעדיפות להביא לטכנאית אישה, וגם, בכנות, אני מאד ישרה, לא לוקחת שקל יותר ממה שמגיע לי".

לדעתי גם מה שמגיע לך את לא לוקחת...

"אני אספר לך סיפור, הגיע לפה אברך עם טלפון שלא עובד. הוא אמר שטכנאי אמר לו שעל תיקון כזה הוא לוקח 150 ש"ח. החלטתי לבדוק. פתחתי את הטלפון שלו, ומה אני מגלה? בטריה הפוכה (!) הפכתי לו את הבטריה ושלחתי אותו לשלום. הוא פשוט לא האמין... לא מכלילה חלילה, אבל יש תיקונים של חמש דקות שלוקחים עליהם למעלה ממאה ש"ח. לאברך זה ממש לא פשוט להוציא סכום כזה".


הפוביה של נשים ממקדחה ופטיש

זה בטח מאד נוח לבעלך שלקחת ממנו כמה תפקידים שבדרך כלל הבעל עושה בבית.

"נכון, זה באמת נוח, אני עושה את כל הצד הפיזי. מצד שני, החיסרון אצלי הוא הבדידות. אני עובדת לבד במשך שעות, וחוץ ממפגש עם אנשים שמביאים ולוקחים את המוצר לתיקון, זה משעמם, אבל אני מפצה על זה קצת בשיעורים או במוזיקה שאני שומעת".

יש לך פינה משלך בבית, שבה את מתקנת?

"על השולחן בסלון... ואני מלחימה על קרש חיתוך, כדי לא להרוס את המפה".

מי מהילדים ירש את הכישרון שלך?

"יש לי רק בן אחד שירש את זה. יש לי בת שממש שונאת את זה, פחות מתאים לה אמא טכנאית... היא חולמת להיות מתכנתת, יש לה את הראש של בעלי. מבחינתה עדיף אמא מאופרת שיוצאת החוצה... אבל השאר די נייטרלים עם הענין, וכמו שאמרתי, בן אחד ירש את האהבה למקצוע, לאלקטרוניקה, לחשמל, ובכלל עם שתי ידיים טובות. יש לי סרטון שלו מגיל ארבע שהוא מתקין מדף, ממש מתקין מדף, כמובן עם השגחה שלנו. זה היה מדהים. יש לי קיר אחד במרפסת שבו אני מרשה לו לתקוע מסמרים, ליישר עם שכפטל, הוא צריך את זה. הוא גם טיפוס כמוני, פרקטי. הוא יכול למצוא פתרון לכל בעיה מעשית. יש עוד בנים עם חוש טוב, אבל אצלו זה בולט".

את חושבת שעוד נשים יכולות לעסוק במקצוע כזה כמוך?

"בהחלט, וכמו שאמרתי אני אישית הכשרתי כבר נשים לזה. אבל יותר מזה. גם מי שלא תצא טכנאית חשמל, אין שום סיבה לפוביה של נשים מפטיש או ממקדחה. נשים שעברו לידות, אין סיבה שהן לא יוכלו לקדוח חור בקיר. אני שוקלת לפתוח קורס לנשים כדי ללמד אותן את הדברים הפשוטים האלו, לקדוח מדף, לתקוע מסמר. נשים מחכות לבעל העסוק שלהן חודשים ארוכים כדי שיתלה תמונה. לפעמים מתחשק לי לומר לאישה כזאת: נשמה, קחי מסמר ותתקעי, חבל שאת מחכה".

מה עוד את חושבת ללמד נשים?

"יש עוד הרבה דברים: איך להתקין פלורסנט, איך להעביר שקע ועוד".

להעביר שקע זה יותר מורכב לא? זה כולל גם סגירה של הקיר בצורה יפה אחר כך.

"יש מקומות, מתחת לשולחן למשל, שאפשר להעביר חוט בתוך צינורית חיצונית לבנה קטנה. לא הייתי עושה את זה בסלון, אבל חצי מטר בחדר ילדים זה אפשרי".

את חושבת שנשים ירשמו לכזה קורס?

"בטח. נשים מתחננות ללמוד דברים כאלו".

לדעתי יש גם בעשיה פיזית הרבה סיפוק.

"לגמרי, וגם, יש בזה גם אמון שאת יכולה. אני אתן לך דוגמה. מכונת הכביסה שלי הפסיקה לעבוד. באופן כללי אני לא מתקנת כאלו דברים, אבל ניסיתי. פתחתי את החלון של המכונה למטה, ראיתי חוט תקוע סביב המנוע, הוא פשוט הפריע לו להסתובב. שחררתי את החוט, ושלום על ישראל. זאת הייתה בדיקה פשוטה ממש, לפתוח את העיניים, וזה חסך לי 250 ש"ח לטכנאי".


נתקלתי רק בהערכה

מה עוד את עושה בבית שלך?

"דלתות שנופלות בארון אני מתקנת, וגם בקצרים אני מטפלת. במשך השנים חטפתי הרבה זרמים, בעיקר בתור נערה כשעוד לא ידעתי להיזהר, אבל למדתי עם הזמן".

למה הלכת מיד לתחום של טכנאות אחרי החתונה? יש נשים עם ידיים טובות שבוחרות לעבוד במקצוע יותר נשי כמו תפירה או פאנות.

"באמת התעסקתי גם עם תפירה, שנים תפרתי מכפלות לחנויות של בגדי גברים. במקום שעון זהב ביקשתי מחמותי מכונת תפירה, האמת שהיא לא ממש הבינה את הכלה המוזרה שלה, היום זה כבר מקובל, אבל אז ממש לא".

אגב שוויגער, איך הסתכלו במשפחה שלך אז והיום על המקצוע שבחרת לך?

"האמת שמהתחלה חמותי, וגם כל המשפחה מסביב ממש העריכו. חמותי ממש גאה בי. ובכלל בסביבה שלי לא ראיתי אף אחד שהרים גבה, מאד מעריכים. יש נשים שאפילו חולמות גם בכיוון".

את מסתדרת בכל מה שאת עושה בלי אינטרנט?

"מסתדרת טוב מאד, גם מייל לא היה לי רוב השנים, בעלי מאד פחד להכניס את זה, אבל בסוף הכנסנו, ואינטרנט בע"ה לא יהיה לנו. הספקים שאני עובדת איתם לא מרוצים מזה שאין לי וואטסאפ, הם טוענים שלשלוח מייל מבחינתם זה כמו לשלוח פקס... אבל זה בסדר, אני לא חוששת שאני מטריחה אותם יותר מדי אם הם צריכים לעשות עוד שתי לחיצות ולהיכנס לתיבת המייל שלהם, ואף אחד לא רוצה להפסיד לקוחה ותיקה כמוני, אז הם מוכנים לשאת את הסבל..."

את חושבת שצריך להכניס מגמה מקצועית כזו לסמינרים? לבנות שיש להן חוש מקצועי בידיים?

"אני חושבת שהיום כבר יש כיוון. יש בהרבה מקומות טכנאות מחשבים, זה לא היה בזמני, וזה נותן מענה לבנות עם ידיים טובות. ובהחלט יש לתת מענה לבנות עם חוש טכני מפותח".

את גם מוכרת ציוד של טלפונים?

"כן, יש לנו מתחת לבית חנות קטנה עם ציוד של סלולר. במשך שנים זה היה בתוך הסלון פה, אבל זה היה מאד מטריד, אנשים היו נכנסים למטבח, גברים היו מוציאים בין לבין ספר ומתחילים ללמוד... זה היה גם לא קל לארגן בית של קטנים עד השעה שמונה בערב, היה מאד מלחיץ. באיזשהו שלב פתחנו חנות קטנה בבניין למטה. יש לי היום שלוש עובדות מתחלפות שמוכרות שם. אני לפעמים יורדת כשיש לקוחות שרוצים להתייעץ איתי. זה כבר שנה רביעית ברוך ה' שהחנות מחוץ לבית".

עברת פעם תהליך של ייעוץ עסקי?

"לא, ב"ה לא היה נצרך. גם על הרעיונות של הפרסום אני בדרך כלל אחראית, יש לי רק גרפיקאית שמעצבת".

כמה שעות את עובדת ביום?

"אני עובדת בבוקר עד השעה אחת. אחרי צהריים אני טכנאית של פאזלים ולגו עם הקטנים על הרצפה... כולל משחק שחמט יומי כל יום עם ילד אחר ובערב עבודות בית. לא כקלישאה, אני באמת מאמינה שהבית הוא העיקר".


גם את אוהבת את המקצוע שלך?

גם לך יש מקצוע מעניין?

שתפי אותנו ב: shvirega@gmail.com

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.