1 דקות קריאה
01 Feb
01Feb

מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?

מה את אוהבת לעשות?

יש כאלו שמגיל קטן חלמו לעמוד מול כיתה וללמד. יש כאלו שמגיל קטן פתרו תשבצים או תרגילים מספר חשבון להנאתן, ויש כאלו שעיצבו את החדר שלהן כל שבוע מחדש.

לאלו קל יותר, הכיוון שלהן היה די ברור וסלול מראש: מורה, רואת חשבון או מעצבת פנים.

אבל מה עם אלו שלא? מה עם אלו שהיו להן המון תחביבים? או ההיפך: שום תחביב בולט?

מה עם אלו שכבר עובדות במקום מסודר ומרוויחות אפילו יפה, אבל מרגישות חנוקות?

אלו צריכות לפעמים ייעוץ, הכוונה, סיוע.

לא, אין צורך לרוץ לטיפול ארוך (ברוב המקרים) לפעמים מה שצריך זה תהליך יעיל של קידום תעסוקה.

מה עוברים בתהליך כזה? עד כמה הוא ממוקד? האם אפשר להגשים כל חלום? ומה עושים עם לא?

שרי שטרן, מקדמת תעסוקה, עושה לנו סדר.



אישה עושה השתדלות, ה' פותח פתח

לפני הכל שרי, איך את הגעת למקצוע שלך?

"אני בעצמי הייתי לא מסופקת במקום העבודה שלי, עד אז ניהלתי משרד של מטב, אבל עברתי לידה שקטה והייתה לי חופשה לידה ארוכה ומשמימה שגרמה לי לחשוב. הבנתי שאני צריכה שינוי. הגעתי ל'הכוון' בבני ברק, ושם הפנו אותי לתכנית קידום - תכנית יעודית לנשים עובדות שחפצות לעשות שינוי ולהתקדם באמת. הגעתי למקדמת בכירה והיא עשתה איתי תהליך עמוק ומדהים, שבסופו הלכתי אני עצמי ללמוד איך להעביר נשים את התהליך הזה ונהייתי מקדמת תעסוקה. זאת הייתה הכשרה של הגו'ינט, מדובר על תוכנית שישבו עליה פסיכולוגיים תעסוקתיים שעות רבות, תוכנית מאד מדויקת וממקדת".

מי שרוצה לעבוד במה שאת עושה, מה היא יכולה לעשות?

"לצערי אין הרבה איפה ללמוד את זה. יש מסלול ארוך של תואר ראשון בפסיכולוגיה תעסוקתית, ויש כל מיני קורסים קצרים יותר, אבל הכי טוב לבדוק במקומות שעוסקים בזה כמו 'הכוון' או 'מפתח' אם הם פותחים קורסים שמכשירים מקדמות תעסוקה, כדאי לבדוק בעיתונות או להרים טלפון ולברר. אם יש מקדמת תעסוקה שיוצאת לחופשת לידה או עוזבת, נוצר לפעמים חור ומחפשים מישהי שתמלא אותו, אחרי הכשרה שהם מעבירים, כמובן".

איפה אפשר לעבור את תהליך הקידום הארוך שאת מעבירה?

"לצערי בהכוון בבני ברק זה כבר לא קיים לפי מה שאני יודעת, יש שם תהליך בסיסי של קידום והשמה תעסוקה, גם בשאר הריכוזים החרדיים יש את 'מפתח' שלפי מה שאני יודעת יש שם את התהליך הבסיסי יותר, אני יודעת שהוא קיים בכיוון בירושלים".

מטעם מי את עובדת היום?

"עבדתי בהכוון, והיום אני עובדת ב'שלבים' עם בעלות תשובה".

מה מיוחד בתוכנית הקידום שאת מעבירה?

"לאישה שמחפשת להתקדם בתעסוקה יש כל מיני דרכים איך למצוא מה נכון לה. לפנות לגרפולוגית, מרפולוגית, אפילו מבחן תיל. בדרך כלל היא תצא עם המלצה לפי הנתונים שלה: גרפיקה/ חשבונואות/ עיצוב פנים וכו'. הבעיה היא שבהרבה מקרים אין מה לעשות עם הנתונים היבשים האלו. התהליך שאני למדתי ומעבירה אותו הלאה מתחיל באבחונים שונים אבל בודק עוד דברים כמו: מוטיבציה, בניית חזון אישי, בדיקה של המקום הספציפי שלך עכשיו ומה מתאים לך בנקודה הזאת של החיים ועוד. לדוגמה, הגיעה אלי מישהי שעבדה במשרד אבל ידעה שמתאים לה עיצוב פנים. מצד שני, היא לא יכלה באותו שלב להתחיל לימודים. אחרי תהליך אבחון הגענו יחד למסקנה, שהמקום שבו היא נמצאת באותו זמן, הוא הטוב ביותר בשבילה. היא אמנם בעבודה משרדית, אבל זה היה חברת ריהוט גדולה, אז על הדרך היא רכשה המון ידיעות שיום אחד יועילו לה כשהיא תצא לתחום של אדריכלות. בסופו של התהליך אנחנו בונות יחד תוכנית מסודרת של השלבים הבאים עם יעדים מוגדרים, כדי שגם אם השינוי לא יכול לקרות ברגע הנוכחי, התוכנית מוכנה, ואפשר יהיה לפעול לפיה בשלב מאוחר יותר".

בתהליך שאת מעבירה, את רק מקדמת נשים למשרות הקיימות בשוק, או שיש מבט גלובלי יותר? מה קורה אם מגיעה מישהי שמתאים לה למשל לפתוח עסק משלה?

"היא תצא עם המלצה לפתוח עסק, וזה אכן קורה. אני לא מקדמת בסיסית שהמטרה שלה היא לשבץ את האישה שמולה במשרות הקיימות בשוק, התוכנית שלנו לוקחת כל אישה כאחת ומיוחדת ועוזרת לה למצוא איך לממש את הפוטנציאל שלה".

ספרי על נשים שליווית ולאן הם הגיעו.

"הגיעה אלי אישה בת למעלה מארבעים שחיתנה בת, אבל עבדה רק יומיים בשבוע, והרוויחה אלפיים ש"ח בחודש. למרות שבעלה עבד, הם היו חייבים עוד סכום משמעותי והיא רצתה מאד לזוז, אבל היה לה תיק ארוך מאחוריה. היא עבדה כמנהלת חנות, והצליחה בזה מאד, אבל לא הסתדרה עם הבוסית שמעליה, ועזבה. היא הבינה שמתאים לה משהו עיצובי - אמנותי, והלכה ללמוד עיצוב בפירות, עשתה לעצמה לוגו, פרסמה פליירים, קנתה סחורה ולמרבה התדהמה אף אחד לא הגיע, וכמות של סחורה ועיצובים יפים הלכה לפח. היא הבינה שלא ככה מנהלים עסק, לא קונים סחורה לפני הלקוחות, והלכה ללמוד ניהול עסק במעוף. היא באמת ניסתה מכל הלב, אבל זה לא הלך...

היא נמשכה לתחום הצילום, ולמדה בצורה מסודרת צילום במשך תקופה ארוכה, בסופו של דבר היא נכנסה למשרד צילום, עבדה בעריכת תמונות במשך יומיים בשבוע, אבל לא הצליחה לזוז מהמשבצת הזאת. היא הרגיש שכולן מתקדמות ורק היא לא, והאמת, בתוכה היא הייתה בטוחה שהיא לא מתקדמת בגלל המראה שלה, היה לה ממש קשה איתו. היא באה אלי מיואשת כולה. בכנות, אחרי שתי פגישות גם אני חשבתי להתייאש ממנה... זה היה לא פשוט, אבל המשכנו לזקק ולמקד - לא לחינם קידום זה אותיות מיקוד - והגענו למסקנות הבאות: היא אוהבת את התחום, הוא מתאים לה, אבל היא צריכה אוטונומיה בעריכה ובעיצוב, היא לא יכולה שיתערבו לה, והיא צריכה עבודה מהבית. הסיפור הזה היה לפני מספר שנים, לפני שהקורונה הרגילה אותנו למושג 'עבודה מהבית', ורשימת התנאים נשמעה בלתי הגיונית, בטח לאישה בת 40 +. אבל עבדנו גם על בניית ביטחון אישי, על בלימת הפחד, עברנו על כלים נכונים להצגה עצמית, ואז היא שמעה שאחד העובדים עוזב את המשרד, ופותח משרד צילום בעצמו. היא אזרה אומץ ושאלה אותו אם הוא ירצה אותה כעובדת קבועה. הוא הכיר את היכולות והידע שלה, וקיבל אותה לעבודה... מהבית. וכך, תוך חודש וחצי מאז שהיא עברה את התהליך, היא הייתה מסודרת בעבודת חלומות מבחינתה. אחר כך כבר היה לה אומץ לקחת עבודות פרטיות, והיא בכלל זזה קדימה".

מדהים. אבל האישה הזאת הגיעה כבר אחרי שהיא ידעה דבר או שניים על עצמה, היא כבר עברה תהליך של חיפוש לפני.

"נכון, לפעמים מגיעות בחורות או נשים צעירות, שאין להן מושג מה מתאים להן או מה הן רוצות, וזה באמת דורש חריש יותר עמוק. אבל אני מאמינה שאם בן אדם עושה השתדלות, מתפלל ומאמין שהשפע והצינור שלו קיים, הוא יגיע למטרה בע"ה. אחד הסיפורים המדהימים בעיני היה עם בחורה צעירה ומבולבלת שהודיעה שהיא 'עוזבת את המשרד היום'. עשינו מיפוי אישי, הבנו את הצרכים שלה, והגענו למסקנה שמתאים לה להמשיך לעבוד באותו מקום רק במחלקה אחרת, למרות שזה היה נשמע בלתי אפשרי שיעבירו אותה מחלקה. לתדהמתה אחרי מספר ימים היא קיבלה טלפון שמחפשים שם עובדת ואולי היא רוצה לעבור לשם. זה נשמע תהליך ניסי, והוא וודאי כזה, אבל היתה פה גם השתדלות שהיא עשתה, וה' פתח לה את השער".



ג'וב קראפטינג או: עיצוב תפקיד

את אומרת משהו מעניין. את מציגה כאן מקרים שמוכיחים שלפעמים לא נדרש שינוי קיצוני, אלא לפעמים צריך לפתוח את העיניים ולהסתכל ימינה ושמאלה.

"נכון מאד. זה מכונה 'ג'וב קראפטינג' או בעברית: עיצוב תפקיד. כלומר גם בתוך התפקיד שלך, הנישה שלך, אפשר לעשות התאמות קטנות אבל משמעותיות שישנו את כל התמונה. לפעמים צריך לפגוש מישהו מבחוץ שיעזור לראות את התמונה השלימה של המצב, למרות שיש גם מקרים של שינויים רחבים ועמוקים יותר".

ספרי עוד על שינויים של נשים.

"פנתה אלי מישהי שגרה בפריפריה, מקום שלא היו בו הרבה אפשרויות עבודה. היא עבדה במוקד שירות בתנאים מאד קשים, זה לא היה מקום קל. אני חושבת שלהרבה נשים מוקד זה מקום קשה. במקום המגורים הקודם שלה היא עבדה כמורה לאנגלית, אבל במקום החדש זו נראתה האופציה היחידה. יום אחד היא יצרה איתי קשר והודיעה שהיא לא מסוגלת להישאר במקום הנוכחי עוד יום אחד. היא תיארה לי את תנאי העבודה, מוקד זה מקום שלפעמים את צריכה אישור כדי ללכת לשירותים, מאד מקטין ומכבה. למרות שגם בתחום הזה הכרתי מישהי שהתקדמה, נהייתה ראש צוות ונהנתה, לא הפריע לה ההיררכיה הנוקשה, זה התאים לה. אבל לאותה אישה זה היה גרוע ואמרתי לה שכמו שהיא עשתה מצווה כשיצאה לעבוד, יש מצווה גם לעזוב כשזה לא נכון. אם אישה מגיעה לקריסה זאת נורת אזהרה, זה פוגע בה, בבעל, בילדים, בכולם".

מה היא עשתה אחרי שהיא עזבה?

"ישבנו יחד והבנו שמתאים לה עבודה משרדית אבל היא צריכה חיי חברה פעילים ועבודה יצרנית. בס"ד אחרי חודש בערך פנו אליה ממחלקה בעירייה שהיא התראיינה שם בעבר והשאירה קורות חיים, ושאלו אותה אם היא פנויה. תוך כמה ימים היא נכנסה לעבודה החדשה, וב"ה כבר יותר משלוש שנים היא שם ומאד מרוצה".

יש כאלו שעושות שינויים משמעותיים ודרסטיים?

"יש. הייתה אצלי מישהי שעבדה כמורה למתמטיקה, אבל זה לא הספיק לה, היא רצתה עוד משכורת, ולא ידעה ממה ומאיפה. אחרי תהליך עלינו על הכישרון שלה במוזיקה, והיא פתחה באזור המגורים שלה, בפריפריה, בית ספר למוזיקה. ב"ה בית הספר מצליח, והיא מרוויחה סכום הרבה יותר משמעותי. את ההוראה אגב, היא צמצמה אבל לא עזבה, היא אוהבת את המקצוע, ולא ראתה טעם לעזוב. היא אחת שלא האמינה ביכולת שלה לפתוח עסק עצמאי, אבל ב"ה עשתה את זה בצורה חכמה, ואכן הצליחה מאד".

מה עושים עם נשים שמצהירות על עצמן שאין להן תחביב מיוחד או תחום ענין ייחודי?

"אין כזה דבר. גם מישהי שאין לה תחביב קלאסי של צילום או נגינה, יש לה תחומי עניין או יכולות שמיוחדות רק לה. למשל, אישה שמספרת שהיא אוהבת לדבר ולהקשיב, אנחנו מנסות לחשוב על כל המקצועות הרלוונטיים לדיבור והקשבה, ורק אחרי זה מתחילים למקד יותר".



"רוב הנשים מגיעות כי לא טוב להן, והן רוצות להגיע למקום טוב יותר"

מה עושים עם מגבלות? אישה בת 35 הרבה אפשרויות סגורות בפניה. יש לה משפחה מאחוריה, צורך בפרנסה ואין לה ברוב המקרים יכולת ללכת ללמוד משהו משמעותי וארוך טווח.

"נכון, אבל גם אם אישה רוצה להיות פסיכולוגית וזה לא רלוונטי עבורה משום כיוון, אפשר לפרק ולמצוא מה יושב בתוך זה, יש עוד כמה סוגי תעסוקה שיכולים להביא אותה לסיפוק ולמשמעות שאותה היא מחפשת".

אבל עדיין התזוזה לא משמעותית מאד.

"נכון, לא תמיד נשים צריכות תזוזה מאד גדולה ורחבה, לפעמים שינוי קל, או אפילו שינוי קל עם תוכנית רחבה יותר לעתיד, נותנת מרווח נשימה וחיים טובים הרבה יותר. ומנסיון שלי, רוב הנשים שעברו אצלי לא היו עם חלומות על קריירה חדשה ובלתי מושגת. רובן הגיעו ממקום שהיה להן בו לא טוב, ורובן הצליחו למצוא מה יעשה להן טוב, עם שינוי גדול יותר או פחות. לא היה לי אף מקרה שהרמנו בו ידיים ולא מצאנו דרך רלוונטית. נכון, לא כל השינויים קורים ברגע, אבל להתחיל לצעוד זה תמיד אפשרי".

יש לך דוגמאות לעוד שינויים?

"מישהי שעבדה בייעוץ מס בעירייה והרוויחה סכום ממש נמוך, ואחרי תהליך יצאה לעצמאות והיא מרוויחה היום הרבה יותר. מישהי אחרת שעבדה בנישה מאד ספציפית בסמינר במשך עשור ועל אף שהייתה מעולה בתחומה הרוויחה סכום נמוך. זה מאד תסכל אותה, ולא סיפק אותה נפשית וכלכלית. היא האריכה את חופשת הלידה שלה, הצליחה למצוא נישה ללמד את המקצוע שלה מהבית, והתחילה להרוויח הרבה יותר. היום היא גם מלמדת מהבית וגם עובדת מהצד במקצוע שלה. ב"ה היא מרוצה מאד וגם מרוויחה יותר טוב".

מה חוסם לדעתך את רוב הנשים מלעשות שינוי?

"הדבר הראשון, תתפלאי, הוא הפחד מהצלחה. זה מאד מפחיד לעשות שינוי, יש חשש אמיתי מלהצליח, להרוויח יותר, להעז לקבל יותר. פתאום אני אהיה גדולה, משמעותית יותר, יש פחד כזה. יש גם פחד מכישלון, מהתרסקות, מהפסד כלכלי. ואגב, כלל בסיסי בתהליך שינוי, חוץ ממקרי קיצון, הוא שלא עוזבים עבודה באופן מיידי, אלא מתקדמים תוך כדי שמירה על העבודה הקיימת. יש גם הרבה חסמים אישיים: מישהי שפחדה שהיא לא מצליחה להתקדם בגלל המראה שלה, בעיות עם חברה ועוד. הכרתי מישהי שהרוויחה בארגון מסוים עם משרה בכירה ועבודה במשרה מלאה משכורת של 3,500 ש"ח. היא חיה בעוני, אבל דיברה על זה שהיא עובדת בשביל 'חסד'. שאלתי אותה אם להרוויח יותר זה גם חסד, בשביל למשפחה שלה, ואחרי שהיא הסכימה איתי, דחפתי אותה לעשות שיחת שכר ולבקש העלאה במשכורת. אחרי תהליך היא העזה סוף סוף, וב"ה קיבלה העלאה של עוד אלף ש"ח. זה עדיין היה סכום נמוך אבל בשבילה זה היה צעד משמעותי מאד".

אמרת שאת עובדת היום עם בעלות תשובה. מה את עושה?

"אני עובדת ב'שלבים' מטעם קרן וולפסון, זאת עמותה שהוקמה כדי לעזור לבעלי תשובה בכל מיני תחומים, בין היתר גם בתחום התעסוקה. אני נפגשת עם בעלות תשובה ומנסה יחד איתן למצוא את הנתיב לתעסוקה שמתאימה להן. לבעלות תשובה יש אתגרים משלהן, הרבה מהן למדו מקצועות שקשה לממש אותן כמו מישהי שהייתה אלופה בספורט, או אחת שעבדה בתחום בינלאומי שלא התאים לה לעבוד בו כחרדית. חלק מבעלי התשובה גם מפתחים גישה לא בריאה של 'פת במלח תאכל' אחרי החזרה בתשובה, גישה שמתנפצת אל גלי המציאות היומיומית, במיוחד כשחלקם הורגלו לצרכים שונים כמו רכב, עזרה בבית ועוד. בכלל קשה לרבות מהן להבין איך אפשר לגדל שבעה ילדים וגם לצאת לעבוד. הן לא ראו מציאות כזאת בבית וגם לא אצל השכנים. זה אתגר לעזור להן למצוא עבודה אבל גם סיפוק גדול".



מה שאת אוהבת

ספרי על מקרה של קידום עם בעלת תשובה.

"עברה אצלי קלינאית תקשורת שלא הצליחה למצוא עבודה מתאימה. היא הייתה שנה בבית, והתקשרה אלי בשלב מסוים שהיא חייבת דחוף כסף והיא הולכת להיות מזכירה. שכנעתי אותה לא לעשות את זה, כי ידעתי מה היכולות שלה, ופחדתי שאם היא תהיה מזכירה היא תישאר שם, למרות שהעבודה תגרום לה לתסכול. השגנו לה הלוואה דרך העמותה, והתעקשתי איתה שתחפש עבודה שמתאימה לה. ב"ה תוך חודשיים היא מצאה עבודה מצוינת, ושלחה מייל של תודה שלא ויתרתי לה. היה גם סיפור מרתק אחר על מתכננת חוזרת בתשובה שלא עבדה בתחום מספר שנים, אבל החליטה שהיא רוצה לחזור לעבוד. היא יצרה איתי קשר ואמרה שקשה לה לחזור לעבודה כי היא לא מוכנה לעבוד עם חילונים, היא מפחדת שהיא תתקרר. הפתעתי אותה כשסיפרתי לה כמה חרדיות עובדות בהייטק, וכמה מקומות בהייטק מותאמים לעבודה של חרדיות. חיברתי אותה ל'שמורה' וברוך ד' היא מצאה עבודה בחברת הייטק גדולה וב"ה היא מרוצה מאד".

מה את אומרת לבנות שמגיעות לי"ב ומתלבטות מה ללמוד?

"אני מקבלת המון פניות כאלו והתשובה שלי תלמדי מה שטוב לך, מה שאת אוהבת, לא מה שמקובל ונוצץ. פנתה אלי מישהי שהחלום שלה היה ללמד בכיתות הנמוכות של בית ספר, ממש נצצו לה העיניים כשהיא דיברה על זה, אבל המסלול היה "לא שווה". שאלתי אותה מה האופציה, ללכת לגרפיקה ולשנוא כל רגע?"

אבל מה עם אלו שלא מצליחות למצוא את תחום הענין שלהן בתוך מה שמוצע בסמינר?

"אני מציעה ללמוד את מה שהכי קרוב אליהן, ותוך כדי להיות עם אזניים קשובות, לפתח יכולת למידה עצמית, וכל שאר ה'סופט סקילס' שנדרשים ומבוקשים היום בעולם העבודה שמשתנה בקצב מסחרר. מנהלים מחפשים עובדים שיכולים לקרוא את המפה ולזוז קדימה, ואת זה כל אחת יכולה לפתח באופן עצמאי. אני אישית למדתי הוראת אנגלית וזה מה שגרם לי לדעת אנגלית ברמה גבוהה, ובסופו של דבר להגיע לניהול משרד של מטב, שהייתה בו דרישה לאנגלית בגלל העובדים הזרים שמסתובבים שם. הקב"ה מכוון את הכל".

ומה את אומרת על הטירוף במגמות ההייטק שמלאות בבנות?

"חבל. יכולה לספר על מישהי שעבדה בתכנות שבע שנים ונכבתה ממש. היא שנאה כל רגע. את העבודה, את התחום, את הבוסים, הכל. מצד שני שינוי משמעותי לא היה רלוונטי עבורה, מה גם שהיא התרגלה למשכורת יפה ומסודרת. היא באה אלי לתהליך קצר של הכנה לראיון עבודה, הלכה לראיון עבודה בסמינר חדש ונכנסה שם להוראת תכנות. זה היה ממש הצלה בשבילה, היא אמנם נשארה בתחום אבל בנישה אחרת לגמרי".


גם את אוהבת את המקצוע שלך?

גם לך יש מקצוע מעניין?

שתפי אותנו ב: shvirega@gmail.com 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.