1 דקות קריאה
06 Dec
06Dec

תקציר:
יוסקה מארגן תוכנית לטיול הבריחה. חנה חוטפת רגליים קרות. יוסקה מגלה פן נוסף בטיול: הוא חש שלא קיים את הבטחתו לחנה לצאת אתה כפי שהיה בראשית נישואיהם לפני שסיפר לה על חוסר חיבתו לטיולים. כעת הוא רוצה למלא את הבטחתו באופן המושלם ביותר לרגל יום הנישואין השישים שלהם שיחול בעוד כחצי שנה.
חנה נזכרת בשנים שבהן רצתה לצאת לטייל ויוסקה לא היה מעוניין. הם משוחחים על אודות זיקנה והכחשתה.



בס"ד
מסמך מסווג
יוסף וחנה מרכוס - התוכנית המלאה


תאריך יציאה: יום שני יא באלול תש"פ
שעת יציאה: אחר הצהריים.

תאריך חזרה: יום רביעי יד באלול תש"פ
תאריך חזרה: לפני שקיעה.

מקום לינה: צימר? (אין ברירה. בתי המלון סגורים.)
אוכל: לברר איפה אפשר לקנות. (חנה, אני לא רוצה שתכיני כלום.)
מקומות יציאה: חנה צריכה להגיד מה היא רוצה.


"את רואה?" הצביע יוסקה על פרטי התוכנית הלוקה בחסר. "אני תקוע". הוא תחב בידי את הדף המודפס והמתין לתגובתי.

הצצתי בו. "איך זה שאין לך דעה על שום דבר?" הקשיתי בחומרה ופרשתי את מפת הזהב על השולחן, זו המדוגמת בפפיונים מבריקים, לאחר שעברה כביסה. ניחוח מרענן של מרכך בריח סחלבים עדין התפשט באוויר, בשום ומשכר.

יוסקה התישב על הספה כשבידיו מגזין, תמונת נגמ"ש מגושם בצבעי שחור-לבן מרוחה על כריכת הכרומו. עוד תחקיר על מלחמה כלשהי. יום כיפור או שלום הגליל, מה זה משנה. הכל חוזר על עצמו בכל שדה קרב, ועדיין ישנם אנשים כיוסקה שמופתעים בכל פעם מחדש לגלות את השלומיאליים התורנים, את הפושעים הנסתרים של זירת הקטל, ואת אלה שזרי דפנה הונחו על ראשם רק משום שהצליחו לשווק את הצלחותיהם באופן מוגזם.

בחיי לא ראיתי זר דפנה.

"הטיול הזה מאורגן לכבודך ולכן אני מטיל עלייך את מלאכת התכנון", הוא הבהיר מבלי למצמץ בעודו פותח את המגזין, משקיע זיפי זקנו בתוכו ונטמע באדמת האויב.

"אולי תתייעץ עם פנחס יעקב שוורצברגבוים..." קרצתי לו.

יוסקה הזעיף פנים. "זה לא מצחיק בכלל".

החלקתי קמט במפה. כתם זעיר שהתקבע לנצח באריג העדין הזכיר לי משהו. לא רוצה להגיד מי יצרה אותו, אך זוהי אחת ממשתפות מפגש השידוכים החודשי שלנו, שלא יודעת איך אוכלים עוגת שכבות קפה עשירה מבלי להותיר עקבות. חוץ מזה היא ממש בסדר.

"חבל שאי אפשר לקיים את מפגשי השידוכים האהובים עלי", הרהרתי בעגמימות.

כמה טוב היה אילו היינו יכולות לשבת עכשיו סביב השולחן האליפטי: ברוריה, מילכה, הינדא, סוזי ואני, ולדון יחדיו על אודות הנופש המתוכנן.

"דווקא לא חבל", שחרר יוסקה פגז מעם הנגמ"ש. "אפשר למלא שוחות שלמות מהלשון הרע שהייתן מדברות שם".

"זה לא נכון", משכתי כתף מתקוממת, "לזה אתה קורא לשון הרע? להחלפת שמות ופרטים כדי לסייע בבנית בתים נאמנים בישראל? כל כך מהר שכחת איך מילכה מצאה את זיווגה בגיל ששים ושמונה?!"

הנגמ"ש לא נח. "נו בסדר, חוץ ממילכה".

"למה חוץ ממילכה? מילכה זה אפס? כלום?" התרגזתי. חום התפשט בגופי, מתחמש. "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף ועוד יותר קשה כשמדובר בשפחות הדיוטות כמונו. זאת מלאכת קודש, יוסקה! ועשינו עוד שידוכים. נבנצאל את לודמיר ובן-שמעון עם טולדנו..."

יוסקה לא ענה, רק שלף מכיס חולצתו את הנייד, ולפי אופי לחיצות המקשים הבנתי שהוא עסוק בחישוב חשבונות באמצעות המחשבון.

יוסקה מומחה במציאת טעויות הקשורות בתאריכים ובמספרים בחומר אותו הוא קורא. אחר כך הוא שולח מכתב לעיתון, דורש תיקון והתנצלות במגזין הבא, ונוזף על חוסר הדיוק שמזלזל באינטליגנציה של הקוראים.

הלכתי למטבח ולקחתי אתי את הדף, חושבת על מפגש השידוכים המקסים והחיוני, שחמס מאתנו חיידק בעל עטרה.

כשמילכה ביקשה אי אז להצטרף אל המפגשים, חשנו אי נוחות מסוימת. מילכה הייתה חברה טובה של כולנו, אולם להכניס אותה למפגשים כשהיא בעצמה רווקה שמעולם לא נישאה, זה לא הרגיש נעים. אך מכיוון שכשמילכה רוצה משהו, זה לא משנה לה מה אחרים חושבים, היא הצטרפה.

כך היו נראים ערבי החסד שהקמנו במו ידינו: סוזי מגיעה עם מזוודת התה הקסומה, העמוסה בכל הטעמים האקזוטיים שמציעה חברת ויסוצקי, הינדא נכנסת אל הבית כשבידיה מגש מלא בעוגיות שיבולת שועל משובצות בחמוציות, ומילכה אחראית להביא את המפיות. היא מאוד אוהבת מפיות.
ברוריה מביאה את עצמה, ומבחינתה זה גם הרבה מאוד.

בעבר נהגתי לאפות עוגת שכבות קפה משובחת, עד שגילינו שסוזי הסוכרתית נוהגת לגנוב ממנה מדי פעם, והחלטנו שלא להעמיד אותה בניסיון.

שלוש שנים אחרי הצטרפותה של מילכה אל הקבוצה, פתחה זו את הפגישה: "בנות", היא הכריזה בפאתוס, "מה יהיה עם שלמה שולמן? מסכן, גרוש כבר עשר שנים. כל הילדים שלו הספיקו להתחתן והוא לבד. והוא באמת אדם רציני".

"מילכה", פניתי אליה הלומת רעם. "מה איתך?"

"איתי? מה זאת אומרת?"

"זאת אומרת שאת צריכה להיפגש עם שלמה שולמן!" דפקתי על השולחן וכל ספלי התה רעדו.

"שטויות. אין קשר". פסקה מילכה ומוללה בידיה את המפית במבוכה מביכה עד למאוד.

כולנו התגייסנו לשכנע את מילכה. את כל הארטילריה הקיימת כיוונו לעברה עד שהיא נכנעה. והתארסה. איך רקדנו בחתונה שהתקיימה בגג ביתה של הינדא. כמו צעירות בנות תשע עשרה.

הטלפון צלצל. התעלמתי. גם יוסקה התעלם.

לאף אחד מאתנו לא היה כוח לקום, אך שנינו היינו סקרנים מאוד לדעת מי הוא המצלצל, כאילו הוא עשוי להיות נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ, או חתנו גא'רד קושנר.

הרמתי דגל לבן, ועניתי.


לתגובות: leedhorachel@gmail.com


חייבת לעשות שינוי? פוסט מומלץ בשבילך

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.