1 דקות קריאה
10 Apr
10Apr

תקציר: יוסקה וחנה מגיעים ל'דיזיין'. יוסקה חושש לעלות במדרגות הנעות. עובד מהחנות טוען שאין ברירה וכי אין מעליות באזור זה. הוא אינו מכחיש את קיומן של מעליות משא אך לא נותן להם רשות לעלות בהן ומתייחס אליהם בצורה מזלזלת במיוחד.

חנה נזכרת בחברות שלה לפני שנים רבות עם פנינה, אישה שחלתה במחלה קשה. גם שם היא נתקלה בבעיות עם המדרגות וחשה כי הממסד אטום לרגשותיהם של הנכים. היא גם מהרהרת אודות המאפיין הזהה לכל הזקנים בעולם: הגעגוע אל המתים שהולך ומחריף ומהרהרת על אודות מותה של פנינה - המוות הראשון לו הייתה עדה בחייה, שהוקבל לפרפר שיצא מגולם.



המדרגות הנעות באו אל קיצן והסתיימו בדילוג מרשים מבחינתנו.

נשיפה ארוכה ומלאת אוויר התרוקנה מתוך חזהו של יוסקה, מזכירה קטר שבע ימים. "בואי חנהלה, יש כאן ספה קרובה", הוא הצביע על ספה בגוון כחול דהוי עדכני שניצבה כמעט מולנו. "אני צריך לשבת".

הוא קרס עליה, תשוש מן המאמץ הנפשי. חמלתי עליו, על אף שהייתי מופתעת מתגובתו.

עיניי בהו באזור התצוגה בו ישבנו, שהציג הדמיה של סלון בסגנון מודרני עם נגיעות מן המזרח. וילונות ארוגים גס שפעו בד מאחורינו, אל מול וילונות גלילה בעלי הדפס מנדלות ססגוניות.

כונניות ספרים בציפוי דמוי זהב, כריות עזות צבע ובדוגמת טקסטורות מדויקות נערמו על השידות הקטנות שבמרכז החלל, וסדרות שונות של מערכות כלי אוכל בהתאמה לאווירה השלימו יחד את הקונספט הייחודי.

"את באמת חושבת שיש אנשים שמתאימים את ספלי התה שלהם לכריות של הספה?" היקשה יוסקה. "כלומר, אני בדרך כלל לא שם לב לפרטים הללו. אבל כאן זה ממש בולט".

"בשביל מה להשקיע בהתאמות", הכרזתי בקול נכאים, "הלוא בכל מקרה כולנו נמות בסופו של דבר".

יוסקה נעץ בי מבט חד. "את עדיין חושבת על החברה הזו שלך?"

שיכלתי את רגליי. "מודה באשמה".

"את צודקת, המחשבה על אלה שהלכו מחזירה אותנו לפרופורציה ומוציאה את כל הטעם לעסוק בהבלים. אבל אנחנו לא עוסקים בהבלים, חנה", הוא הזדקף על מקומו. שוכח מן המדרגות. "באנו לכאן כדי לקנות הבלים בשביל הילדים. והם זקוקים להם, כי אנו חיים בעולם הזה ולא בעולם הבא", הוא סיים את הסברו חוצב הלהבות. "וההבלים שנקנה, אינם אלא ביטוי לאהבתנו אליהם, נכון?"

"נכון". הסכמתי אתו.


30% באתר של  www.gold-legend.co.il!!!

מפיות ומפות לחג במחיר עלות!


"איי חנה", הוא נאנח, הניח ידו על אגרטל דמוי זהב שעמד על שולחנון זכוכית דקורטיבי מול הספה. "דבר אחד הייתי רוצה לבקש בקשר ללוויה שלי: שתהיה לוויה קטנה וצנועה ללא רעש וצלצולים והספדים מיותרים".

"יוסקה!!!" כמעט שאגתי עליו.

"מה?" הוא העמיד פני תם. זקנו צח כענן ביום קיצי.

"יש לנו הסכם!"

"הסכם?!"

"כן, הסכם שאתה לא הולך לפניי".

"מאיפה הבאת את זה חנה? בחיי לא סיכמנו דבר כזה! איך אני יכול להבטיח לך הבטחה ללא כיסוי?! ובכלל, לפי הסטטיסטיקה ישנו סיכוי רב שאמות קודם. תוחלת החיים של הגברים נמוכה מזו של הנשים וזה עוד לפני יכולת ההתמודדות המופלאה שלהן עם כל קושי שהוא עלי אדמות".

"יוסקה, התאוריות האלה לא מעניינות אותי", הדפתי בכוח את תחזיותיו הקודרות, "תראה איך התגברת על הגידול ברגל וגם מהצנתור התאוששת להפליא. והנפילה שלך על הראש רק לפני כמה ימים – חסדי השם, הסתיימה ללא נזק ממשי! אנחנו סיכמנו שאתה תחזיק מעמד לא משנה מה יעבור עליך".

"מתי סיכמנו את זה?"

"סיכמנו", התעקשתי, "אני זוכרת שסיכמנו". עיני צדה עציץ שעלעליו התנשאו לגובה, חדים וירוקים יתר על המידה.

רק עציץ מלאכותי חי לעולם. לא נובל, גם לא פורח.

"טוב חנהלה, בואי נעבור נושא", הכריז יוסקה, תוך כדי שהוא מוודא כי מקלו עודנו נטוי על משענת הספה, "הבאת את הנייד איתך?"

"האמת היא, שלא. השארתי אותו ברכב. ואתה?"

"גם כן לא. מי צריך לדבר עכשיו?"

"הילדים", הזכרתי, "הם יתקשרו..."

"שיתקשרו", הוא הפטיר בפנים חתומות, ידו החליקה קמט בקסקט האפור שחבש, "אנחנו נמצאים כעת בתחילתו של הטיול שלנו, זהו זה. אז מה רצית שנקנה לכל אחד?"

הוצאתי את הרשימה מן התיק. "אז ככה", כחכחתי בגרוני בהבעה רבת רושם, "לאלקנה ולצילה חשבתי לקנות ספה. הספה הנוכחית שלהם שרויה על ערש דווי ורק טיפול במיחזורית עשוי להועיל לה. זאת אומרת, להועיל למישהו".

גבותיו של יוסקה עלו קומה, נגעו בצלקת הטרייה. "רק ספה?"

"מה, זה לא מספיק?" תמהתי.

"לא ממש. הייתי מצרף להם עוד משהו. אהמ... אולי שולחן וכסאות גינה יפים למרפסת, עם מטריה כזו, בשביל הצל. וקנקן זכוכית מעוצב שאפשר למלא אותו במיץ תפוזים סחוט טרי עם הרבה קוביות קרח", הוא תיאר בשפה ציורית נרגשת.

"א-ו-ק-י-י...." משכתי את הברות המילה. ליוסקה ישנו מצב רוח טוב היום.

"למה את עושה פרצוף?"

"כי זה... הרבה כסף".

"נו בסדר", פטר אותי יוסקה. "יש לנו הרבה כסף".

יש לנו הרבה כסף.

הילדים אפילו לא חולמים עד כמה.



לתגובות:leedhorachel@gmail.com



שימי לב, לחיצה על המודעה, תוביל אותך לחנות



ליידיס עם 5% הנחה לקוראות שבי רגע! קוד קופון: shvi

בלחיצה פה תגיעי לאתר, פה תוכלי לראות את הקטלוג, לקבלת הקטלוג במייל לחצי כאן.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.