1 דקות קריאה
02 May
02May

תקציר: יוסקה וחנה ב'דיזיין'. מתאוששים מהמדרגות הנעות. יוסקה מבקש מחנה שיערכו לו בבוא היום לוויה קטנה וצנועה וחנה מתעקשת שיש להם הסכם בו הבטיח לה יוסקה, שלא ימות לפניה. יוסקה וחנה השאירו ברכבם את הטלפונים הניידים שלהם. יוסקה מבקש מחנה שתספר לה מה חשבה שיקנו לכל ילד. מסתבר שיוסקה רוצה לקנות מתנות יקרות ביד רחבה ומזכיר כי יש להם הרבה כסף.


אחרי שכוכבי ברח למאורה כלשהי בארצות הברית, וכל כספנו וכספם של משקיעים אחרים היו לאבק, לא ידענו את נפשנו מצער וממבוכה.

דן כוכבי היה חברו הטוב של יוסקה. יוסקה סמך עליו, אבל דן בגד באמון שניתן לו, הפר הסכמים ואז הסתבך ונעלם.

החלל שהותירו בני משפחת כוכבי מאחוריהם היה מורגש בכל פינה, כמו רוח רעה שנושבת בין קירות הבית, ואין דרך להימלט מפניה אלא רק באמצעות הגפת התריסים.

אין תריסים לנפש. הנפש איננה שוכחת. הימים והלילות שבילינו בצוותא, שיחות העומק שלנו, הילדים שהתיידדו והסתדרו ביניהם טוב כל כך, כל אלה היו לזיכרונות שלא הרפו מאתנו, בתוך תחושת הלם, החמצה ואובדן.

נוהגים לומר שכאב הלב הנגרם ממעילה, צורב הוא יותר מהפסד ממון. מדובר בקלישאה נאה, אך אינני יודעת אם כך הם פני הדברים. כאב איננו דבר מדיד, וכשיש לך ילדים קטנים שחלמת על עתיד בטוח בעבורם – ופתאום מכה בך הידיעה כי הדבר אינו עומד להתרחש באופן מציאותי, זהו מצב בלתי ניתן לעיכול ולסיבולת.

ואז התקשר אבא של יוסקה. יוסקה ניסה לדחות את רוע הגזירה או מדויק יותר לומר - את הבשורה. הוא בוש בחוסר זהירותו ותלה את אובדן הכסף בפזיזות נטולת דעת.

"למה אתה לא מתקשר ומדווח על המצב באופן ברור?" הוכיח אבא של יוסקה את בנו, "אני צריך לשמוע מאנשים אחרים שרימו אותך?!"

גמגומו של יוסקה הזכיר את גניחותיו הממושכות של רכבנו, ששבק חיים שבועיים קודם לכן.

"פתאום שכחת איך מדברים, מה?" המשיך אביו בסניטה נוטפת חיבה. "הבנתי שהכוכב שלך התנדף בקוסמוס".

חשדנותו של יוסקה לא התמסמסה בקלות. הוא העדיף כמו הסובארו שלנו, לדמום בהכנעה ולקוות שהשיחה תעבור עליו עם כמה שפחות יסורים.

"תקשיב לי יוסקה", בקע קולו הרם של אביו מבעד לאפרכסת, "שכב לי איזה סכום של כסף בצד. משהו רציני. האמת היא, שחשבתי לשמור אותו לירושה, אבל עכשיו כששמעתי מה קרה, החלטתי שזה לא מספיק.

"השקעתי אותו באיזו קרקע בסמיכות לחוף בנתניה. שש מאות אלף שקלים שמתי עליה, וזה כלום לעומת גודל השטח. תתפלל שכוכבים לא ייפלו וכשהיא תפשיר ויעלה ערכה, תחליט מה לעשות איתה. היא שלך".

הסובארו של יוסקה החלה לגלות סימני חיים. קרקע. חוף בנתניה. שש מאות אלף שקלים. מאיפה יש לאבא שש מאות אלף שקלים ככה בצד? ומי בכלל רצה שהוא ישקיע אותם בשטח עלום שכרגע כלל אינו רלוונטי?!

נשמע כמו השקעת כוכבי בגרסה משודרגת.

יוסקה בלע את רוקו, נשם עמוק ואמר: "אבא, תודה רבה! לא חלמתי שתעשה דבר כזה בשבילי. אני מצטער על מה שקרה לי עם כוכבי. אני רואה החשבון הכי כושל במדינה".

"על לא דבר יוסקה", פטר אותו אביו כהרגלו, "ותפסיק לדבר שטויות, אתה איש מוכשר מאוד. הכוכבי הזה צריך להיכנס לכלא. אני אומר לך יוסקה, אתה עוד תראה שזו תהיה השקעת העשור! אני מבטיח לך שכשהקרקע תופשר לבניה, יקפצו עליה כמה וכמה פרויקטורים כבדים שירצו להריץ עליה רחוב שלם של וילות יוקרה או מגדלי משרדים. שמת לב שאמרתי לך שמדובר בשטח על חוף הים, כן? המחיר שלה יזנק ואתה לא תדע מה נפל עליך", צחוקו רעד דרך אפרכסת טלפון החוגה. באותם ימים עוד היו לי אוזני שועל, שמעתי הכול עם תוספות משמעותיות משלי.

פניו של יוסקה הזכירו סובארו יד שלישית, אבל הוא לא דמיין לומר לאבא שלו שום דבר. הוא רק הודה והודה ושוב הודה, ובסיומה של השיחה השיב את שפופרת הטלפון על כנה, ושתק.

*

"אז סיכמנו שלאלקנה ולצילה נקנה ספה וריהוט גינה. אל תשכחי לכתוב את הקנקן בשביל מיץ התפוזים", הדגיש יוסקה, נשען קדימה על הספה.

"הכול רשום", הבטחתי. הערפל התכול שבעיניו שט באושר. "אני נזכרת באבא שלך", חתרו מילותיי אל עומק ימו. "זוכר את השיחה הזו, על הקרקע בנתניה? כמעט התעלפת מרוגז".

"זה נכון", נזכר יוסקה. מצחו החרוש נעשה חלק קמעה, "לא הבנתי מה עבר עליו. זה היה נשמע יותר גרוע מגרוע".

"אבל לא אמרת לו שום דבר!" הוכרחתי לדייק את העובדות, להשביחן.

ראשו של יוסקה נע לאט לאות אישור. "איזה מזל שהיה לי שכל".


לתגובות:leedhorachel@gmail.com


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.