1 דקות קריאה
15 May
15May


תקציר: יוסקה וחנה ב'דיזיין'. עוברים על רשימת הקניות המתוכננת עבור ילדיהם. חנהלה נזכרת בימים עברו, עת כוכבי הפיל אותם בפח והכסף אותו הפקידו בידיו להשקעה, הלך לאבדון.

זמן קצר לאחר מכן אביו של יוסקה צלצל אליו ובישר לו כי קנה עבורו קרקע בסמיכות לחוף בנתניה וכי הוא צופה שזו תהיה השקעת העשור. יוסקה לא מרוצה כלל מצעדיו של אביו, אך מחליט לשתוק ורק להודות. כיום, יוסקה מודה שעשה בשכל.

קמנו מהמתחם המודרני-מזרחי בו ישבנו, והלכנו לחפש את אולם תצוגת הספות תוך כדי הרהורים על העבר.

כמה שנים טובות חלפו, מאז רכש אביו של יוסקה קרקע בשש מאות אלף שקלים באזור לא ידוע בנתניה.

ניסינו לשכוח מהעניין. אולי כך לא יכאב לנו הלב מאובדן הכסף. כסף שיכול היה לסייע לנו מאוד אחרי המאה ועשרים של חמי - עליו התפללנו שהשם יאריך ימיו ושנותיו.

בבוקר יום שישי אחד התקשר אבא של יוסקה. יוסקה התלבט אם לענות לו היות והיינו באמצע לאכול ארוחת בוקר חגיגית לזכר יום אירוסינו שהתרחש אי פעם.

"לענות?" שאל יוסקה תוך כדי לגימת שלוק ממילקשייק פירות היער הוורדרד שהכנתי.

מי אני שאהיה האישה הרעה לומר לו לא? ומצד שני, מדוע שעלי תהיה רשומה הפרת השעה האישית שלנו?

עשיתי מן פרצוף כזה שאפשר לפרש לשבעים שפות, ויוסקה החליט שלא אכפת לי.

"כן, אבא",

"הכוכבים! הכוכבים שלך, יוסקה!"

יוסקה דומה לאביו כשתי טיפות דלק. שניהם קשוחים, עד שמשהו מצליח להצית אותם.

"הקרקע שלך הופשרה, יוסקה, אתה מיליונר! יש לך נס שאני אבא שלך, אחרת הייתי מקנא בך עד שהעיניים שלי היו משתחררות לי מהקפיצים".

יוסקה לא האמין לאבא שלו, עד שלא התקשר בעצמו לברר את הפרטים, וגילה שמחיר הקרקעות קפץ במאות אחוזים מיד עם שינוי סטטוס הקרקע. אבא שלו ידע על מה הוא מדבר. נעשינו מיליונרים.

"אל תגידי את המילה הזו", הזהיר אותי יוסקה, "היא מזכירה לי תרנגולי הודו נפוחי חזה. קודם כל צריך לברר מה עושים עכשיו".

יוסקה הלך לרב גוטמן וישב אצלו לא פחות משעתיים תמימות. בסופה הוא חזר הביתה עם דף דפדפת צפוף בכתב ידו הקטן של הרב ועם חיוך של מיליונרים.

"הרב אמר שנמכור את הקרקע ולא נספר לאף אחד. הוא המליץ מאוד להמשיך בשגרת החיים עם שימוש מושכל ומדוד בכסף, ולא לעשות שינוי מהותי בתנאי החיים. זאת אומרת, להישאר בדירה שלנו וששנינו נמשיך לעבוד. לומר שהייתה לנו עסקת נדל"ן מוצלחת בלי לפרט יותר מדי, ולהרבות בצדקה ובמתן בסתר. הוא הדגיש את הסתר. וכמובן, לפרנס את ההורים שלי, שמי יודע מה נשאר להם אחרי ההשקעה הזו...

אנחנו נפתח עמותה שמטרתה תהיה לתמוך בגופים ובעמותות שיעמדו בקריטריונים שנקבע מראש. הרב יגייס בשבילי שבעה אנשים שיסכימו להיות חברי עמותה מבלי לדעת מי מממן אותה - כאלה שסומכים עליו ולא מתעניינים בזוטות".

"ומה תעשה אם הם יתעקשו לדעת איך קוראים לנדיב החפץ בעילום שמו?" הוכרחתי להקשות עליו.

"או שהם לא יהיו חברים בעמותה", פסק יוסקה, "או ש... נמציא שם. נגיד שקוראים לאיש ההוא, כלומר - לי, פנחס יעקב שוורצברגרבוים. רק בשביל הפרוטוקול. זה נשמע לי טוב. שם אמריקאי של גבירים. מה את חושבת?"

"אם תצליח להגות את השם הזה באופן רצוף, זה כבר יהיה טוב..."

וכך נקנה הקלסר השחור, זה שמוסתר בארון שבחדר השינה שלנו מאחורי הקיטל הצחור של יוסקה. בתוך הקלסר העמוס בניילוניות, רשומות כל הקבלות שקיבלנו עבור עמותת "תורה מסיני", בתוספת מכתבי תודה חמים ונרגשים.

יודעי דבר לחששו על אודות גביר אמריקאי בעל שם בלתי ניתן להגייה, (שידלתי את יוסקה לשנות אותו לשוורצברגר. שם מפוצץ מדי עלול להתפוצץ במקום הלא נכון.) רכילאים למיניהם חיפשו פרטים על אודות פנחס יעקב ולא מצאו, והסיקו שככל הנראה הוא גם סוכן של האף.בי.איי המסתתר תחת שם בדוי - מסקנה נכונה באופן חלקי.

בדרכנו אל אולם התצוגה הבא, פלט יוסקה: "את יודעת, הקלסר השחור – זהו הדבר היחיד שאני מביא איתי לעולם הבא. אני אעמוד כל המשפט עם הקלסר ביד, וכשידונו אותי על מעשיי הרעים, אפתח אותו, וכל הדפים יתעופפו באולם כמו היונים של הכותל וימליצו עלי בדין".

"עשית עוד הרבה דברים טובים בחייך מלבד התרומות", הזכרתי לו, "גידלת ארבעה ילדי חמד, ויש לך נכדים ונינים שהולכים בדרך התורה והמצוות. מה איתם?"

"זה ודאי", הוא שלח יד לביטול, "כל אדם יודע שגידול משפחה והמשכיות המסורת היהודית נמצאים במקום ראשון. אבל התרומות - מתן בסתר, כשאף אחד לא יודע - זה קשה. שהשם שלי לא רשום על שום כותל מזרח, ישיבה, או לוח מתכת מבריק. ולסרב בכל פעם לבוא להזמנות של דינרים, ולהסתתר מאחורי עצמי כמו פושע. אלה רק אני והקדוש ברוך הוא".

עמדנו בפתח תצוגת מטבחים מגוונת, מנסים להתמקד במשימה. מרוכזים כמו ילד עם הפרעת קשב.


לתגובות: leedhorachel@gmail.com





רוצה להשפיע, להציע ספר? לחצי פה



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.