נתיב חדש בדרום: בית בנתיבות


1 דקות קריאה
24 Oct
24Oct

אביגיל, אשת אברך, אמא לחמישה ילדים בלע"ר  גרה בנתיבות מאז הולדת ביתה הבכורה, בת השבע.

אביגיל שייכת לקהילה הליטאית ומאוהבת במקום, וכמו שהיא מגדירה אותו: מקום עם איזון - משהו בין כפר לעיר, חרדי אבל לא טשולנט מדי, קהילה חרדית תוססת, אבל עם אנשים נעימים של פריפריה מסביב, ויש אפילו טבע ירוק מסביב.

טבע ירוק? בנגב? כן. נתיבות בנויה בשולי המדבר, הסבר מפורט בסוף...

לגלות נתיבים חדשים.


איפה גרת לפני המקום הנוכחי?

"במודיעין עילית, שם גדלתי, ושם גרתי שנה אחרי החתונה".

איפה את גרה היום בנתיבות? ומה זה בכלל 'נתיבות'?

"אני גרה באזור הקהילה (השם הרשמי: אזור "הבבא סאלי"), או מדויק יותר - "שולי הקהילה".

נתיבות היא עיר של ממש בצפון מערב הנגב. עיר "מעורבת" מכל בחינה: הרבה ישן עם הרבה חדש, הרבה זקנים עם הרבה נערים, יהודים על כל הסקאלה הדתית, עם יתרון בולט לקצה הדתי. 

הקהילה החרדית מונה כמה אלפי משפחות - הרוב המוחלט בני תורה ואברכים. מתוכם הרוב מעדות המזרח, וכמה מאות ליטאים".

איך ולמה נחתת בה?

"חיפשנו פריפריה שאינה מרוחקת. יש לי פה שני אחים שהגיעו גם הם זה בעקבות זה, הראשון התחתן עם בת המקום. באנו לבדוק ונפגענו".

ההורים תמכו במעבר?

"ההורים תמכו ותומכים, ומתגעגעים :) מהצד שלי ההורים החלו לאחרונה, עם ריקון הקן שלהם, להגיע לשבתות לנתיבות מפעם לפעם במקום לארח אותנו, לרגל התרחבות הנציגות כאן בעיר וגם התרחבות המשפחות בלע"ר".

איך קיבלו אתכם התושבים הוותיקים יותר?

"הגרעין שייסד את הקהילה עשוי מתלמידי ר' יששכר מאיר זצ"ל מהדור הקודם (ישיבת הנגב), משפחות שברובן מסיימות להשיא את ילדיהן.
ההתחדשות של הקהילה מתרחשת כבר כ-20 שנה בקצב דליל אך יציב של "הציצו ונפגעו" (כמונו) ושל בנות המקום שמקימות כאן את בתיהן. אין כל כך מצב של "וותיקים" ו"חדשים" כקבוצה, אלא כיחידים. מי שבא מתקבל באהדה, (לפחות למיטב ניסיוני)".

הדירה שלכם, או שכירות?

"שלנו ב"ה, דירת ארבעה חדרים של 92 מטר".

תוכלי להרחיב קצת?

"אני גרה בבניינים הישנים שסובבים את הקהילה. אין מרפסת, מעלית וממ"ד, יש אוויר טוב וגם סוג של נוף.
חנייה - משותפת אבל בשפע. הבית צופה על גגות השכונה ואל שמים פתוחים מלוא האופק".


מה העלות של דירה כמו שלך?

"כ-750 אלף ש"ח, סביבות ה-2000-2500 ש"ח שכירות".

כשאני מבקשת מאביגיל שתדרג כמה היא מרוצה מהמקום, היא בוחרת את הרף העליון. כשאני מבקשת פירוט ממה, היא שופעת: "אני מרוצה מאד מהחיים :) מרגישה שהקצב פה מאפשר לחיות, מכל בחינה. המרקם הקהילתי כפי שאני חווה אותו, הוא על הגבול שבין "משפחתי" ל"עירוני" - מצד אחד כמעט כל אחד מכיר את כולם לפחות בפנים, ויש קשרים חמים יחסית, מצד שני - יש מרחב מאפשר; אנשים מעריכים זה את זה, לא ממהרים לחרוץ סטיגמות או דעות. אולי בגלל ההיכרות האישית ואולי בגלל השלווה הטבעית של אנשי הפריפריה: השקט, הקצב הנינוח ואיכות החיים".

נשמע גן עדן... ממה את פחות מרוצה?

"אני אוהבת פשטות, ממנה יש פה בשפע. בגללה אנחנו כאן. אבל מפריע לי כשאני נתקלת בפשטות יתר - מה שנראה כרישול עד הזנחה. זה לא מופיע אצל בני "הקהילה", אבל כן אצל הרבה יהודים טובים שמוגדרים חרדים לפי אמות המידה של העיר, אם כי אינם לומדים במוסדות הקהילה, והרבה מהם לוקים בחוסר "שפשוף" שהחיים בעיר חרדית גדולה מקנים. זה מתבטא בלבוש מרופט ולפעמים אפילו בסגנון דיבור והתנהגות. זה מפריע לי".


מה היית רוצה לשנות במקום?

"את הסוגיה הביטחונית :( החיסרון היחיד בערך. אבל בסדר, חיים עם זה בשלום...".

כשאני מבקשת מאביגיל לדרג את את המקום, היא נותנת 5 (מתוך 5) לבית כנסת, מוסדות לימוד, חנויות זמינות ומחירים טובים, חברה בשבילה, וחברה לילדים, 4 לתחבורה, וציון נמוך לגינות.

כשאני מבקשת הסבר על מה שהיא כתבה, היא מרחיבה: "נתיבות מתפתחת בקצב היסטרי למדי, אבל איכשהו את אזור הקהילה קצת שוכחים... אז אין לנו גינות חדשות משגעות כמו בשכונות החדשות, לצערי. יש בערך 3 גינות שעשועים ישנות בשביל כווווולם. וזה לא מספיק.
בחלקים החדשים של העיר יש גינות מודרניות לרוב ומדשאות מטופחות ואפילו פארק ענק עם אגם.

התדירות של התחבורה למרכז הארץ וירושלים - לפעמים לא מספיקה.
לגבי חנויות - ציון לשבח לעירנו שיש בה המון ומהכל, כולל רשתות גדולות של ביגוד ומזון, למרות שלפעמים, כאישה חרדית, אני לא מוצאת מספיק בגדים גם אחרי שעות ארוכות של שיטוט".

מה עם אפשרויות תעסוקה בעיר?

"יש כאן את כל המקצועות. הרבה מורות וגננות, מנהלות חשבונות, פאניות, גרפיקאיות ועוד, מתכנתות צריכות לנסוע לבאר שבע - 30 דקות נסיעה, או לשדרות - 10 דקות נסיעה".


את ממליצה לחברות שלך/ משפחה לעבור לנתיבות?

"ממליצה תמיד לבדוק. מי שזה מתאים לו - מתאהב בנתיבות עד העצם. מי שלא - מוזמן תמיד לשבת או סתם לכוס קפה :)"

מה היתרונות והחסרונות של המקום בהשוואה למקום קודם שגרת בו?

"בעיניי כל מקום הוא טוב ומעולה אם הוא לא נוטל לאדם את החירות הפנימית שלו, בלי להכליל כמובן ;), חושבת שכאן יש את כל התנאים בשביל זה. מבחינת לחץ חברתי, סביבה אוהדת ומרחב מחייה. 

למעשה תוך כדי הראיון, אני חושבת שמילת המפתח של העיר היא איזון; היא עירונית וגם כפרית, אז יש לנו רחובות שקטים יחסית אבל גם מרכזי קניות גדולים במרחק נגיעה (קניונים בלע"ז). 

יש מחיה זולה יחסית וגם יכולת השתכרות - המון משרדים, חברות, אזורי תעשייה ומוסדות. 

מעבר לכביש המקיף את הקהילה יש יער שהוא טבע פראי לכל דבר ועניין. 

נתיבות רחוקה אבל לא מידיי - אז אנחנו פריפריה בשביל עלויות המחייה והדיור אבל תוך שעה-שעתיים במרכז. 

היא עיר דתית אבל לא חרדית - אז יש כאן סביבה רוחנית תורנית מעולה, אבל מצד שני לא "טשולנט". 

אזור הקהילה הוא מרוכז ודי מוגדר ככה שהרחוב הוא רחוב חרדי על כל המשתמע, וזה חוץ משכונות חרדיות נוספות - לא של הקהילה הליטאית, אבל מי שצריכה קניון, יש לה גם קניון... 

בעיניי זה הקסם של נתיבות: הקהילה החרדית מבוססת לגמרי כולל עשרות מוסדות: גנים, בתי"ס וחיידרים, סמינרים, ישיבות וכויללים, אבל היא לא איבדה את החן המתוק של הפריפריה: קשישים נחמדים ואנשי עם תמימים וטובים שאפשר לראות ורואים בקופת חולים, באוטובוס, בקניות. אהובים".

הנוף מהבית של אביגיל, בקומה רביעית


התיאור שלך מהמם, עשית חשק... אבל יער פראי? בנגב?

"זה לא רק יער, משאר כיווני העיר זה שדות חקלאיים. כן, אני יודעת שרגילים לחשוב שהנגב צחיח, אבל ספציפית נתיבות ממוקמת במה שנקרא שולי המדבר, ככה שיש בה אדמת לס - תציצי בוויקיפדיה לראות מה זה... אדמת לס היא אדמה פורייה, מה שקורה הוא שחצי שנה העיר ירוקה ואפילו מאד, ובחצי השני - רוב השיחים מתייבשים (לא העצים. העיר עדיין ירוקה)".


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.