המקום על במת החיים/ גיטי פורגס


1 דקות קריאה
04 Feb
04Feb

מכירות את התופעה? 

את מהגרת ממדינה למדינה/ עוברת דירה/ את אורזת ואוספת את החפצים שלך.

חוץ מהבסיס כמו בגדים, כלים, משחקים ועוד, יש את החפצים הסנטימנטליים האלו: 

ניירות של איחולי ברכות שקבלת או תמונות ואלבומים (כן, פעם היו כאלו...) וכל כך הרבה שמונצע'ס מהעבר שחשובים לך וקרובים ללב.

שנים אגרתי דברים.

גם בגדים. שנים שמרתי על הבגדים שלי משבוע השבע ברכות, שמא יום אחד זה שוב יחזור להיות בסטייל, או הבגדים המטופחים של בני הבכור ולקח לי שנים ללמוד לשחרר ולהזרים את התנועה הלאה.

אני נהניתי, הגיע הזמן למסור לאחר ולפנות מקום לבגדים ולדברים חדשים לזרום עלי.

למדתי עם השנים שהיכולת לשחרר חפצים חוזרת לנקודה הכי פנימית ש'השווי שלי' תלוי במה שיש לי, במה שאומרים עלי, מול השחרור והדביקות באמונה שהשווי שלי  נמצא, בפשטות.

אני מי שאני, איך שאני. עם הנשמה האלוקית שבורא העולם ברא אותה איתי.
לא מושלמת, בוודאי שירדתי לעולם בכדי לתקן דבר או שניים.

אבל האחזקה בקשרים, בחפצים או הרצון והמרדף לעשות דברים מסוימים כדי לקבל אישורים מאנשים מחוצה לי, באה כדי לתת לי אשליה של מעטפת הגנה של אהבה, קבלה וקיום.

והנה אני לומדת לפנות מקום בבית שלי ובעצם מחזירה לעצמי את המקום.

אני המקום, 'המקום' נמצא בתוכי.

(בעצם) לא ספרתי לכן, אני בתהליך יצירה מתמשכת שלפני חודש זכיתי לעלות על במה וירטואלית חלק קטן מתוכו.

'המקום' - דואט לתנועה ומילה. 

זה עלה במסגרת שבוע המחול החרדי 'יש מאין' מבית הללו.

המופע בשיתוף עם היוצרת סיגלית בנאי חברתי היקרה. 

סיגלית היא משוררת ומרצה תל אביבית. את סיגלית הכרתי לפני 3 שנים בערב מופע אחר שלי 'פאי' בתל אביב. 

כחלק מהמופע אני מזמינה נשים להצטרף לתנועה הנשית המתחוללת על הבמה. 

נשים מכל המגזרים עולות, ואנו הרקדניות זורמות ורוקדות איתן.

העיניים של סיגלית פגשו את שלי, ידיים פגשו ידיים והסתובבנו. 

העומק, החמימות והדביקות נגעו בי. משהו בנשמות התחבר.

למחרת המופע הקשר המשיך להסתובב. 

יותר משעה אנו משוחחות בטלפון שסיגלית משתפת על החוויה הנשית המטהרת שהיא חוותה במופע בעומק של תל אביב, (תוך כדי היא מסתובבת במעגלים כדי למצוא את החניה של הרכב שלה)...  

בכלל ליצור מופע מחול רב תחומי בתקופה הנוכחית זה חתיכת אתגר.

לרגע יש סטודיו וברגע השני אנחנו סגורים מאחורי החלונות של החדר המשותף דרך הזום (במקרה הטוב שיש חדר פנוי בבית...)

ההזמנה למופע 'המקום' של גיטי וסיגלית בנאי ביחד. בתמונת הגב: גיטי וסיגלית.


תקופה של אתגרי מקום.

סוגרים עלי. 100 מטר. קילומטר. הכללים משתנים כל הזמן.

הילדים כן בבית, לא בבית, וחוזר חלילה... 

יום אחד החלטתי לא להיות יותר קרבן של המציאות ויצאתי החוצה לוואדי שמאחורי הבניין שלי. עדיין בתוך המאה מטר…  

מצאתי מקום שקט מלא בירק ופרחים יפים ובחרתי להמשיך לעבוד על 'המקום', וכך נולד גם הספוקן וורד הבא: 


'בצד השני של בית ג'מאל'/ גיטי פורגס

יושבת במקום ללא מקום.

מקום על פיסת אדמה בואדי.

ורק דשא ופרחים ועציצים.

פיסת אדמה שפעם הייתה שרופה.

עטופה בקוצים ופרחי בר.

כלניות ורקפות דנדליות,

עצים, אפרוחים ציפורים וציוצים.

ודפיקות לב ודפיקות בצק.

ומקומות. הרבה הרבה מקומות.

כל אחד במקום שלו.

הרבה אנשים במקומם.

כל העולם חזר למקומו.

מלמעלה לפחות. כלומר מבפנים לפחות.

מבחוץ לפחות.

כל העולם יושב בריבוע שלו.

כל אדם בבית שלו.

ולמי שאין מקום?

חייב למצוא מקום.

מקום פיזי ומקום רוחני. פנימי.

אין כל כך הרבה ברירה.

כל אחד סגור במקומו שלו.

אנשים נשים וטף סגורים ונעולים

בבתיהם. בגבולם.

באהבתם.

מפחדים. זועקים ומחפשים.

שפיות. תקווה. אהבה. הישרדות.

ואני מפחדת לשכון במקומי בשלום, 

ולדבר. ולהיות.

את מי שנועדתי להיות.

"המקום שלי בעולם" כבר אין מנוס. אין לאן לברוח.

רק להישאר בדד מבודד,

במקומי להתעטף עם עצמי

ועם קוני. מקומו של עולם.

כשאני במקום שלי יש מקום, מקום של העולם.

כשאני במקום שלי,

יש מקום,

למקום של העולם.

מקום לכל העולם. 

המקום... בוואדי. צילום: גיטי פורגס


בעצם הנושא סביב 'מקום' היא עמוק ורחב מאד.

כי מצד אחד, מקום זה דבר הכי פיזי, מה מגדיר שטח למקום מסוים?

זה שיש לו גידור, הגדרה ברורה.

שטח לדירה הופך לדירה לבית במובן הכי פשוט שיש ארבע קירות מסביב. 

מקום - שטח תחום.

ודווקא שהשטח תחום אפשר לשפוך בו רוח, תכולה, הוא יכול להפוך לכלי, להרבה אור.

כלומר החומר הפיזי תמיד מתכתב עם רוח.

וגם בתוך עצמינו, יש את המרחב הפיזי התחום שזה העור העוטף והגוף הפיזי עצמו. 

שזה בעצם המקום שלי שבתוכו יש את כל הרובד של הנפש והנשמה.


קצת נכנסתי אתכם לתוך השאלות החיפושים והתובנות הפנימיות שאני מנסה - בתהליך היצירה - להפוך למופע אבסטרקטי על במה. 

שכצופה מאחלת לך להתחבר לתנועה ולעומק שאני מנסה כיוצרת לאפשר לך לחוות בתוכך פנימה...

זהו. זה על קצה מזלג מה שאני עושה כיוצרת 'מחול פורץ גבולות'. 

לגעת בעומק של התעודה והתנועה הפנימית ולאתגר ולשוחח איתה. 

להוריד את עבודת השם לרבדים עמוקים יותר של ההוויה שלנו.

לנוע ולעבוד את ד' ברמ''ח איברינו ושס''ה גידינו.

על הבמה ועל במת החיים.

"המקום הולך איתי לכל מקום, רק צריכה לפנות לו מקום"  (גיטי פורגס)


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.