מה יש לומר?


1 דקות קריאה
11 May
11May

השורות הבאות נכתבו ביום ראשון כ' אייר, כששמעתי שחברה יקרה, נחמי רובין, איבדה את בעלה, אחד מקדושי האסון במירון – ת.נ.צ.ב.ה.

הלב בוכה קינה

לא נרגע

לא יכול להירגע

להפסיק מלכאוב

את הכאב 

של האלמנות

האמהות 

האחים והאחיות

של נפגעי קרבנות

אסון מירון.

לא נרגעת

ואולי לא כל כך מהר

ארגע

ואוהבת את ד' והחיים

ונקרעת


את שווה כסף! 

המשך המאמר למנויות פרימיום בלבד, בתשלום של פחות מ - 4.50 למגזין חודשי מפנק!

רוצה גם להשקיע בעצמך?

ניתן להצטרף כאן. 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.