ליבי היקרה!
קראתי את מכתבך (ניתן לקרוא בלחיצה פה) בתדהמה ובכאב והרגשתי שאסור לי להגיב, הרי אני בגלקסיה אחרת ('הגלקסיה הראשונה') – כלשונך, ואיך אומר לך לעבור דירה אם אין לי רשימת צרות כלל?
אבל גם אני הייתי ב'גלקסיה הראשונה', ועברתי דירה במהלך חיי...
למדתי להסתכל על החיים בצורה מאירה יותר.
היות והמכתב לא נותן לי מנוח, ד' האיר את עיניי בהגדרה אחרת:
מקטנות אמי תחי' לימדה אותי ש"החיים הם לא פיקניק" ואין כזה דבר אדם שמתקדם בחיים ולא עובר ניסיונות.
אולי נכון יותר לומר שיש 3 גלקסיות:
1. אנשים שניתכים עליהם ניסיונות בקצב שקשה לדמיין ובאמת מרגישים שהנשימה קשה להם – לרוב זו תקופה בחיים שעם המון המון המון השקעה ורצון אפשר לעבור את הגל ולצמוח.
2. אנשים שיש להם נסיונות: יתמות, בריאות, שלום בית, ילדים, פרנסה, חינוך, שידוכים וכו' – וזוכרים שזה תקופתי והם באו לעולם בשביל לעבוד, והם שמחים להתלונן בחוץ על הבגדים הלא תואמים, לשמור את הקושי האמיתי בפנים ולשתף רק אנשים קרובים.
3. אנשים שכרגע נמצאים בתקופה רגועה בחייהם.
נראה לי שרוב האנשים יסכימו שרוב העולם נמצא במס' 2.
נכון, כשהייתי נערה/בחורה חשבתי שזה "לא פייר" שאיחרתי לסמינר, למרות שרצתי כל הדרך, כי אמי שתחי', שחלתה בפרקינסון בגיל צעיר מאד, ביקשה ממני ברגע האחרון לעזור לה להתלבש (היום אני מבינה שהיא קיוותה שתסתדר לבד וכשפניתי לצאת הבינה שאם לא תבקש עזרה, היא תנסה לגרוב גרב במשך שעה ללא הצלחה).
אך, ברור שההצגה בסמינר למרות שהיא שרפה את הלב (אמי שתחי' התכחשה למחלה, עד כדי שחשבתי שהיא גם חולה נפשית) גרמה לי ולכל המשפחה לשרוד ולצמוח. (הדוגמה המוצגת היא אחת מני רבות).
רוב האנשים בעולם מציגים בתקופות מסוימות בחיים, יש אנשים שלוקחים את החיים יותר בקלות אז יותר קל להם. אני מכירה אדם שעבר משבר נפשי מבייש ביותר והמשיך את חייו לתדהמת כל רואיו. והאנשים בתחילה תמהו ואחר כך העריצו!
לא אתכחש לכך שהרבה פעמים הרצון לרצות את הסביבה לוקח כוחות נפש אדירים וחבל, כי צריך אנרגיה לניסיון בעצמו, אך יחד עם זאת לעבור דירה לגלקסיה המסכנה זה לא פתרון אידיאלי מבחינתי.
בעבר, גרתי ליד משפחה שהתנסתה ביתמות, נכות וגירושין בצורות הטרגדיות ביותר, אך הם תמיד התעקשו לגור בגלקסיה השמחה (אפילו מי שקשה היה לו לחייך מבחינה טכנית).
בתפילה ש"אל תביאנו...ניסיון...ביזיון", ולבניין ביהמ"ק במהרה,
ובתפילה שתזכי להרגיש את אהבתו האין סופית של אבינו שבשמים.
רחלי
נ"ב: אני לא יכולה שלא להוסיף את הערצתי לאנשים שלא אכפת להם מה הסביבה חושבת עליהם, אך בתנאי שזה בונה אותם