להעיף את המנהג הזה!/ רחל


1 דקות קריאה
08 Nov
08Nov

את הסיפור הבא אני מכירה מקרוב, לצערי.

במוצ"ש יצא זוג צעיר לסיבוב קצר עם תינוקם הקטן בן החודש. לפתע, כשעברו ליד אחד המוסדות שבשכונת מגוריהם, צנח על ראשה של האישה בקבוק קולה מזכוכית, והתנפץ לרסיסים.

בהשגחה, חבשה האישה באותו הערב מטפחת רשת עבה עשויה ממספר שכבות, ויחד עם זאת פצעו הרסיסים את ראשה וגרמו לחתכים בעומק סנטימטר וחצי וכן לחבלת ראש קלה!

את שארית הלילה בילו הזוג בחדר מיון, היה צורך בתפרים, זריקת טטנוס ובנוסף היו צריכים להתמודד עם חקירה משטרתית שדרשה לדעת בדיוק כיצד ארעה הפציעה. 

לקינוח, תוסיפו את התינוק הקטנטן שגם כן דרש טיפול בכל אותם שעות.

הסוף, יכול היה להיות גרוע עוד יותר.

אילו היה הבקבוק סוטה בכמה סנטימטרים ופוגע בראשו של התינוק או אחד הרסיסים היה פוגע בעין של אחד העוברים והשבים...

כמובן שאין ביכולתנו לשנות את העולם, אבל לכל הפחות ננסה לחנך את עצמינו ואת ילדינו שאף פעם לא זורקים מהחלון פסולת מכל סוג שהוא!

הסיפור הזה אמנם מסמל מקרה קצה של זריקת בקבוק זכוכית (!) לרחוב שיש בו עוברים ושבים.

אבל, למרבה הצער והבושה, סיפור שכזה אינו יחיד מסוגו.

אם תעברו בשעת לילה ליד בנין פנימיה, סיכוי גדול שתבחינו בחפיסות ריקות ודומיהן מתעופפים מהחלון.

הבה ונרים ביחד את הכפפה, כדי שסיפורים שכאלו יהיו נחלת העבר, בלבד!

לא מעיפים מהחלון, בשום גיל ובשום מצב, וכדאי גם לרענן את זה אצל הבנים שבפנימיות.

(רוצה לציין שלמחרת הגיע אותו הבחור לפייס ולהתנצל מעומק הלב. הוא בוודאי כבר לא יחזור על כך לעולם!)


רוצה להגיב לרחל? 

תוכלי לעשות זאת כאן למטה.

יש לך גם משהו לומר? משהו מפריע לך? כואב? משמח?

רוצה לעורר נושא מסוים?

כתבי ל: shvirega@gmail.com 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.