1 דקות קריאה
26 Jan
26Jan

יש לי טלפון שמור, קטן מוגן, תמים ו"מצומצם" בעולם של ימינו.

נוח לי איתו, הוא ממלא את תפקידו נאמנה: משמש כטלפון : )

אמממממ

לא תמיד נוח לי. מתי לא?

כשאני צריכה לעצור מונית לפעמים ולהושיט יד במקום להשתמש באפליקציה של 'גט טקסי', כשאני מגיעה למקומות ציבוריים ומגלה שעוד ועוד חלקים ציבוריים נעשים על ידי סריקה אוטומטית של ברקוד, כשנראה לי שיש איזשהו עולם שאני לא שייכת אליו.

אז למה אני לא עוברת לטלפון כזה?

בכנות: צרכי הפרנסה שלי עדיין לא מצדיקים את זה. למרות שהבוס שלי נושף לי בעורף ורוצה מאד שאני אהיה מחוברת לוואטספ, עדיין זאת לא דרישה מפורשת ואני מעדיפה לא להיות מחוברת כל היום אונליין.

למה עוד? כי אני לא רוצה להיות קשורה למכשיר כזה סביב היממה, כי אני רוצה להישאר שייכת לציבור שעדיין יש לו טלפון פשוט ושמור, והרבה בגלל הילדים: אני לא רוצה שהם יהפכו למבינים בטלפון כזה (ולא חושבת שכל מי שיש לו טלפון אכן נקלע לכל מה שכתבתי).

בקיצור, יש לי הרבה שיקולים למה לא.

אבל מרגע לרגע לפעמים אני מרגישה שהולך ונהיה לי קשה יותר... באמת. 

מרגישה שהטלפון הזה הולך ונכרך סביבי ואולי עוד מעט לא תהיה לי ברירה, אבל בינתיים יש לי. וברוך ה' אני שורדת בלי.


אבל... 

מתי אני הכי מרגישה שקשה לי? כשאני רואה נשים חרדיות, ממש כמוני, שהולכות עם הטלפון החכם שלהם בראש כל חוצות.

בחתונה למשל זה ממש בולט בעיני. 

אני רואה נשים חרדיות, נשות תלמידי חכמים, עומדות ומסריטות את הריקודים בחתונה חרדית שמורה, זה מחליש אותי ממש.

זה כבר לא נושא? באמת אם בחרת, ומאמינה שבחרת בשיקול דעת, זה כבר מותר לגמרי?

מה עם השפעה סביבתית? מה עם דוגמה אישית?

זה כבר מלכתחילה לגמרי? בכל מצב? גם במקום ציבורי לשימוש לא הכרחי?

תוהה על זה...

מה אתן אומרות?


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.