פרק 11: קולינריה


1 דקות קריאה
07 Feb
07Feb

"את לא רצינית שאני צריכה לדאוג מחר לארוחות", חני מנסה להישאר רגועה. זה בטוח שסמדר מתבדחת. תכף נבין איפה צריך לצחוק.
סמדר אדישה טוטלית. מכרסמת באדישות את הנבטים ואת חטיפי החומוס, לועסת ביסודיות, בולעת כמו שצריך, ואז מרימה עיניים מתפלאות: "באת לפה כדי ללמוד איך להכניס כסף מאפס, נכון? אז עד עכשיו למדת המון דברים תאורטיים, ועכשיו תבצעי אותם למעשה. את לא צריכה להשיג עכשיו כסף גדול. פשוט לטפל בזה שיהיה פה מה לאכול מחר".
- ואם אני אמצא רק שורשים של עשבים שאתלוש מבין הריצוף של המדרכות?
- אז זה מה שיהיה לאכול מחר.
- לא, אני רצינית!
- גם אני רצינית.
- סמדר! את לא יכולה לעשות לי את זה!
- למה לא? את כבר עקרת בית כמה שנים. את לא יודעת לאלתר קצת אוכל?
- אבל אנחנו בחו"ל!! אני לא מכירה את השפה!! אין לי מושג איפה יש פה יהודים בכלל ואפילו לא יודעת מה השם של הרחוב הזה!
חני ממצמצת כמה שיותר חזק כדי לחנוק את הדמעות עמוק בעיניים. לא, היא לא יכולה להיראות תינוקת עכשיו, למרות שלא ברור מה סמדר הזו חושבת לעצמה. גם תקעה אותה באיזו דירה שלכי תדעי מה הכתובת שלה בכלל, גם מפילה עליה ככה בלי אזהרה שצריך להכין ארוחות למחר. וממה? ירחם השם. ממה בדיוק מכינים כאן ארוחות?
סמדר ממשיכה לאכול בנחת וממש נהנית לראות את העיניים של חני שמתחילות להתרוצץ לכל הכיוונים, מעידות על גלגלי המוח שהתניעו בשיא העוצמה. הידיים שלה כבר פותחות ארונות במטבח ובודקת כשרויות של הקופסאות הסגורות שעל השיש.
"יופי, חני, אני רואה שאת ממש בכיוון. רוצה לסיים לאכול ולברך קודם?"
חני חוזרת עצבנית מהשוטטות הקצרה. "תודה על ההצעה. התיאבון כבר הלך לי", ושולפת את הסידור מהתיק כדי לברך.
בזאת מוכרז ברוגז חצי-רשמי, כשחני מנסה להגיד שזה לא פייר, ולא מפילים ככה כאלה מטלות קשות, וסמדר נשארת שאננה. מסבירה במילים קצרות שלהיות בעלת עסק זה אומר להתמודד מול אתגרים. לא תמיד אתגרים של להשיג כסף. לפעמים האתגרים הם איך להרגיע לקוחות לא מרוצים, איך לספק שירות שהבטחת למרות שפתאום השתנו התנאים. לא חסרים מצבים שבהם את צריכה להתמודד עם דברים שקשים לך, רק בגלל העובדה שאת בעלת העסק.
חני בחפץ לב היתה אוטמת את האוזניים, מתכסה בשמיכה עד מעל לעיניים ושוכחת מכל ההרפתקה המוזרה הזאת שנגררה אליה. אבל היא חושקת שיניים ומקשיבה בחוסר רצון ועם גוש חונק בגרון איך סמדר מגדירה את המהות של להיות שכירה - שזה קצת כמו להיות ילד.
יש אבא ואמא שהם האחראים והם הדואגים לקורת גג, לבגדים, למזון ולכל מה שצריך, ולילד יש תפקידים בבית שהוא צריך למלא. אבל אם הילד שכח/לא הרגיש טוב/לא הספיק למלא את התפקידים שלו - הכל בסדר. יש אבא ואמא בבית. הם האחראים. המשפחה לא תיזרק מהדירה כי הילד עשה או לא עשה משהו.
"את מבינה, חני? אני רוצה אותך בתור האחראית הבלעדית. אם לא תדאגי לארוחות מחר - אין מה לאכול. העול עלייך. התפקיד והאחריות הם שלך. אני צריכה לצאת עוד מעט לסדר משהו, ואת יכולה לעשות כל מה שאת מבינה ומתאים לך כדי להגיע למטרה. זה הצעד הראשון בפתיחת עסק. להבין שאת האחראית היחידה למצב".
חני מתקוממת וגם טורחת לעדכן את סמדר שיש בכל מדינה אופציה של דמי אבטלה ויש תמיד משפחה שתעזור, אבל נתקלת בנפנוף יד מבטל והבהרה שהעצמאים, לרוב, אחראים לגורלם. וגם העזרה של המשפחה גובה מחירים לא קלים. התנועה וצרור המשפטים די מסיימים את השיח, במיוחד כשסמדר לוקחת את התיק שלה ואומרת שלום ולהתראות בשיא הנחמדות. כאילו לא הקפיצה עכשיו את כל הפיוזים בלי רחמים.
כשהדלת נסגרת חני משעינה את הראש על המתכת הקרה, שומעת את המעלית נוסעת מטה בשריקה שקטה, ואין לה כוח לזוז.
הטלפון משמיע את המנגינה שנקבעה לראש המשפחה הגרעינית שלה ומקפיץ אותה מיידית. הי! שלמה מתקשר! כבר יובלות לא דיברה איתו!
וכבר היא בוכה ומתפרקת, ומתחרטת באוזניו על הטיפשות שלה. מי היה צריך בכלל את הטיסה המשונה הזאת והאתגרים המוזרים האלה. מה, חסר לה משהו בחיים? כבר עדיף לנסות לפשר בין המריבות של הקטנים ולשבור את הראש איך לחסוך במקסימום במכירות הביתיות המוזלות, ולדבר בגינה על נושאים נורמליים עם השכנות.
איפה בעולם יש עוד אישה שעושה כאלה מין דברים חריגים?
איך בכלל נקלעה לסיטואציה המדומיינת הזאת?
ואיך בדיוק משיגים פה אוכל לשני אנשים כשאין לה מושג איפה היא נמצאת בכלל?
שלמה מאזין לכל מילה, רגוע וקשוב וחמים, כמו תמיד. מציע קודם כל לשתות משהו. אולי מים צלולים מהברז. באירופה בדרך כלל המים טובים לשתיה. לא, לא לנתק את השיחה. מה פתאום! הוא מחכה בסבלנות על הקו. הנה, היא תשתה משהו ואז יחשבו ביחד מה לעשות.
המים עוזרים למוח להצטלל קצת.
יופי, באמת יותר קל לעשות דברים ביחד. קשה. קשה לבד. עצם העובדה שיש עם מי לדבר ועם מי להתייעץ כבר עושה יותר טוב על הלב. זה מבהיר מה לעשות עכשיו.
הנה, עכשיו היא מצליחה לנסח לעצמה את הבעיה: רגע, אז מה המטרה בעצם?
וגם את הפתרון - המטרה היא: להשיג ארוחות למחר.
איך אפשר להגיע למטרה? מה הצעדים בדרך אליה?
קודם כל, אפשר לבדוק מה יש.
אחר כך, אפשר לחשוב מה לעשות עם מה שיש.
בסוף, אפשר לנסות לחפש דרכים להשלים מה שחסר.
בסך הכל שלושה דברים, וכששלמה אומר אותם ככה בצורה מסודרת זה נשמע הרבה פחות מלחיץ. בלגן זה דבר מאיים. סדר בראש מרגיע ונותן תחושה נעימה.
חני מסיימת את השיחה נינוחה יותר. הילדים מחוץ לבית עכשיו בשעות הבוקר, איתם תדבר אחר הצהריים. מזל ששלמה התקשר עכשיו. כשנהיים היסטריים ולחוצים הכל הרבה יותר מפחיד.
איפה יש כאן דף? ועט? הו, הנה. כשכותבים בולטים לראשי פרקים של הדברים שצריך לעשות - זה מייעל את העבודה.

ארוחות יום שלישי:
1. לבדוק מה יש
2. לחשוב מה לעשות עם זה
3. לחפש דרכים איך להשלים מה שחסר

רגע, למה לא ליהנות, על הדרך, ממה שצריך לעשות ממילא? מה, אני צריכה להיות קדושה מעונה, כזו שסובלת בשביל הפרנסה ונחנקת כבר מהניסיונות להשיג אותה? הרי ממילא השם הוא המפרנס וכל חמשת הימים האלה זה רק בשביל ההשתדלות. יש את הסיפור הידוע על חייקל שואב המים שהבעל שם טוב מצא אותו יום אחד נאנח ויום אחר עליז, ואז אמר שמשמים נגזר כמה ירוויחו, אבל השמחה או העצב הם עבודת האדם עם עצמו, משהו כזה.
חני לא בטוחה שהיא זוכרת את הסיפור במדויק, אבל מה זה משנה מה היה בסיפור? העיקר שכרגע ברור לה שלהיות בעצבות או בעצבנות זה בטוח לא כלול בהשתדלות. אז כל מה שיעלה מצב רוח - יבורך.
דבר ראשון - מפעילים נגן. מחברת את הרמקול הקטן לנגן שהביאה איתה ומפעילה מנגינה קצבית ועליזה, בלי מילים, בווליום נמוך. שיעשה אווירה טובה, אבל לא יבלבל ולא יפריע לחשוב.
דבר שני - אפשר לרקוד קצת. זה מעלה מצב רוח וחיוניות וגורם להרגיש טוב יותר ואז אפשר למצוא פתרונות יצירתיים.
דבר שלישי - היא מוסיפה בכתב יד מסודר את הכותרת:
living בהונגריה - האתגר
ועכשיו זה הופך ממשימה מלחיצה למשהו מלהיב לפיצוח.
קדימה, מה יש פה בדירה?
היא פותחת את המקפיא ומגלה את השיירים של אתמול. הו, נהדר! יבורכו היהודים ההונגרים שנדיבים בכמויות האוכל הענקיות שהם מגישים בארוחות.
יש פשטידת כרוב שבהחלט אפשר לפרוס לשתי מנות, אמנם קטנות, אבל תוספת לא חייבת להיות ענקית. יש גולש של קוביות בקר עם בצקניות תפוחי אדמה, ככה שזה אמור להיות טעים גם אחרי הקפאה ורבע עוף שנשאר מהפפריקש. לא ממש בוער לה לאכול עוף יום אחרי יום, ויש מספיק קוביות בקר בגולש, אז אפשר לפרגן לסמדר את כל הרבע. אה, יש גם מרק עוף עם קניידלך, ורגע - במזוודה הביאה איתה גם שקדי מרק, שיהיה גיוון מהארוחה אתמול. לקינוח יש עוגת פלודני מאתמול, אבל אם כבר לקבוע את התפריט - אולי יש קינוח קל יותר?
חיפוש במקרר מגלה מעדני סויה עם כשרות מקובלת. סמדר קנתה? בעלי הדירה נתנו את זה? לא ברור. אבל זה בהחלט יתאים לקינוח. אם סמדר תרצה עוגה - יש גם את העוגות.
במצב רוח מרומם יותר חני מתיישבת לכתוב את התפריט לארוחת הצהריים של מחר. נשארו רק ארוחות בוקר וערב, קלי קלות.
בשביל מה הביאה איתה טוסטר פסים וקילו קמח כוסמין 80%? הולכים להיות פה פינוקים רציניים.
צ'יק צ'ק היא מאתרת קערת פלסטיק חדשה לגמרי בארון המטבח, סגורה בניילון ובתוכה דף מודפס עגול של פרטי היצרן עם תמונה צבעונית של הקערה. מרימה טלפון לשלמה כדי לברר שאין בעיית כשרות איתה, מקלפת את הניילון וזורקת אותו עם הדף ישירות לפח ושוטפת ברוב חגיגיות. סמדר לא יודעת איזה אוכל טעים הולך להיות מחר!

רוחצת ידיים ובוחשת קמח ומים ושמרים, ואחרי זה גם מוסיפה מלח ושמן ולשה בחדוות יצירה בצק רך ונעים. אחרי שיתפח תחלק לכמויות של פיתות, וכל חתיכת בצק משוטחת לפיתה תשים במקפיא, ומחר אפשר יהיה להוציא כל פיתה ישירות לטוסטר, ולאפות פיתת פסים טעימה-טעימה. רבע שעה וזה מוכן. אם תזכור להפשיר את הבצק קודם, זה אפילו פחות זמן.
יופי, הבצק מוכן והיא שוטפת ידיים. 

מה עוד צריך לארוחות בוקר וערב? ירקות. אולי גם ביצים. אולי גבינה? מוצרי חלב אחרים? חיפוש נוסף במקרר, אולי יש שם הפתעות נוספות? לא. אין. חיפוש במזוודה שלה - גם שם אין הפתעות נוספות מעבר למה שזכרה שהביאה. מצחיק לסחוב ירקות במזוודה כשאפשר לקנות בחו"ל טריים, והכל כשר, כי אין מצוות התלויות בארץ.

טוב. איך משיגים ירקות, מוצרי חלב וביצים? עכשיו החלק הכי קשה של הפיצוח.
מה עושים כשצריכים יצירתיות? קודם כל מסדרים פיזית את החדר, ואחר כך עוברים לעשות דברים אחרים ואז חוזרים לנושא שמצריך יצירתיות ומסדרים במילים על הדף את מה שעולה. ככה המוח מתפנה להעלות רעיונות לא שגרתיים.
היא מסדרת, מארגנת, ונרגעת רק כשהסלון והמטבח נוצצים כאילו אף אחד לא נמצא פה.
מתיישבת לכתוב:

איך משיגים כסף לירקות, ביצים ומוצרי חלב?
● לחפש בארנק (יש לי רק 100 שקלים ישראלים. אי אפשר לקנות איתם)
● הלוואה (אבל אין ממי ללוות כאן. אין שכנים שאני מכירה)
● ?

היא נוטשת בייאוש את הדף והולכת לסדר את החדר הפנימי גם. מתפיחה את הכרית, מיישרת את השמיכה ואז מגלה דף על המזוודה שלה. לא, זה לא חומר הקריאה מהבוקר. סמדר השאירה לה כנראה שיעורי בית. או רמזים. לא גומרת להפתיע האישה הזאת'י.

מה הדבר הראשון שיזם עושה בתחילת הדרך?

מנסה להרים ביזנס מאפס -
עם אפס ידע...
עם אפס ניסיון...
עם אפס כסף...
עם אפס ניהול זמן...
עם אפס צוות...
עם אפס יכולת לשווק...
פלא ש–9 מ–10 נכשלים?!

חישוב קצר: מה התשלום האמיתי שמשלם היזם המתחיל שמרים ביזנס מאפס?

– 5–3 שנים של עבודה קשה כמעט בלי תגמול
– השקעה בסחורה אם הוא מוכר משהו פיזי
– השקעה בידע דרך ספרים, קורסים והדרכות
– השקעה בתוכנות שיעשו את החיים קצת יותר קלים
– השקעה בפרסום כדי שמישהו יואיל בטובו להסתכל על המוצר

כל אלו יכולים להגיע לעלויות של עד 1,000,000 שקל!

אז עכשיו עולה השאלה:
איזה אלטרנטיבה יש לאדם שאין לו 5–3 שנים לבזבז,
ואקסטרא של מיליון בבנק
כדי לפצח בעצמו ביזנס שיכול לפרנס אותו ואת המשפחה שלו?

ל–ה–ש–ק–י–ע    ב–ע–ס–ק    ש–כ–ב–ר    ע–ו–ב–ד!

כסף מ-Day 1...

איזה מהלך מטופש זה בעידן הצפת המידע, לנסות לפצח הכל לבד?!
מאות אלפי אנשים חדשים מנסים את מזלם בפתיחת עסק בכל יום!
מה שהם לא יודעים זה שבביזנס חוק פארטו עובד שעות נוספות -
20% מהאנשים לוקחים 80% מהשלל.
במילים אחרות?
מי שלא בין ה–20% האלה,
נאלץ להיאבק עם מיליוני מתחרים
על 20% השאריות שהשליטים בנישה השאירו לכל השאר...

אבל מה קורה כשמציצים פנימה למשהו שכבר עובד?
(אלון וולר)

חני חוזרת לרשימה:
איך משיגים כסף לירקות, ביצים ומוצרי חלב?
● לחפש צ'יינג' שיחליף לי את ה-100 שקלים ישראלים לכסף הונגרי
● להציע את עצמי לעבוד שעה/כמה שעות במשהו קל פה בסביבה


ואת, שקוראת את המילים האלה, מה עם העסק שלך? נבנה לו? מתקדם?

מוזמנת לשתף אותי פה בפורום פתיחת עסק 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.