פרק 24: להשיג לקוח


1 דקות קריאה
09 Sep
09Sep

"שפרה? מה נשמע? כן, רציתי לשאול איך מתאים לך לשלם על ה - - - מה??? רגע, מה זה נקרא שסגרתם בינתיים על משהו אחר? כי לא הייתי זמינה? אויש, יו… אני באמת מצטערת שלא שמתי לב שהתקשרת".

היא רוצה להסביר שבכל זאת שווה להן, אבל די מאבדת את הלשון והשיחה מסתיימת. אף אחד לא ממליץ עליה כי אף אחד עוד לא ניסה את זה. הם לא רוצים להיות שפני הניסיון. איזה טעם מר של כישלון. כמה חמוץ.

קובץ דפים מסודר מציץ אליה מהכוננית. סמדר השאירה בכוונה או שכחה את זה כשיצאנו? "לצאת מחשיבת הצלחתי/נכשלתי לחשיבה של מה פה עבד ומה לא עבד" מחייך אליה כלל ממוסגר אחד.

אז מה לא עבד? שלא סגרה דברים סופית? שלא היו לה המלצות כתובות? (אבל איך יהיו לה, אם העסק חדש-דנדש???) מה כן עבד? היא הציעה לשפרה הצעה שנתנה מענה למה ששפרה צריכה.

רגע, מה יקרה אם תציע לשפרה את ההצעה בחינם? אנשים אוהבים להתנסות בחינם. זה מרגיש להם כמו מתנה. כשיתנו המלצות - תוכל כבר להמשיך בתשלום.

משהו מתקומם אצלה בפנים, אבל היא חורקת שיניים וממשיכה לטוות את הרעיון.

אין ברירה. היא חייבת להשיג המלצות של לקוחות לפני שהיא יוצאת עם התוכנית לקהל הרחב, ולתת התנסות בחינם למי שיכולה להיות לקוחה חוזרת זו האופציה הכי טובה שיש לה עכשיו.

כן. היא תציע לשפרה טיול משפחתי בחינם, ואם המשפחה תיהנה מהתוכנית ותרגיש שהיה שווה - היא תוכל להביא את הקבוצות.

היא שוב מרימה טלפון, הפעם עם ההצעה החינמית, המפתה. שפרה שמחה לקבל את ההצעה, אבל… אבל כרגע זה מאוחר מדי בשביל הקבוצה הנוכחית. לא נעים לשפרה, והיא רוצה לסיים, אבל חני בכל זאת מבקשת ממנה לקבוע זמן למשחק הקבוצתי עם המשפחה. "תביני, שפרה, את עושה לי טובה אישית בזה שאת מסכימה. אני רוצה שתבדקי את המשחק ותראי אם זה שווה. אני אוכל להשיג לך גם הנחה בבית ההארחה שאני עובדת אצלם". היא מסיימת בטעם קצת חמוץ. לא נעים להרגיש מתחננת. היא צריכה מצב שבו האנשים רוצים אותה, לא שהיא רודפת אחריהם.

מי יכול לרצות את המשחק הקבוצתי? מי יכול לרצות להיות לקוח שלה?? היא חולצת נעליים ומחליפה לזוג קרוקסים פשוט, שחור. מפעילה מזגן. מכבה אותו. הולכת לפתוח חלונות. מסיטה וילונות. מפעילה מכונת כביסה כדי שתחזור הביתה עם כביסה נקייה.

הולכת להציץ בדפים. משם תבוא הישועה?

'מישהו כבר אסף את הלקוחות שלך', כתוב שם. 'לכי בשיטת הרשת, לא בשיטת החכה. חפשי מישהו שכבר אסף את הלקוחות שלך'. יופי, בעצם עשתה את זה. דיברה עם שפרה שהיא רכזת שמביאה קבוצות ועם מדריך הטיולים שיכול להציע את המשחק הקבוצתי כתוספת. מה עוד? מי עוד אסף את הלקוחות שלה?

הי! בית ההארחה! מה יקרה אם המקום שהיא עובדת בו יהיה בשבילה מרכז לאיסוף לקוחות? כל מי שמגיע לבית ההארחה - אפשר להציע לו לקנות משחק קבוצתי! היא כמעט יוצאת לרקוד בסלון. חבל שלא הביאה את הנגן שלה, הוא יכול היה להיות לעניין עכשיו.

מה מבחינת אתית? זה מוסרי לקחת את הלקוחות מבית ההארחה ולהציע להם לקנות מוצר פרטי שלה? היא תנסה להתקשר לשרה, האחראית בעבודה. בעצם, למה שלא תציע להם דיל? הם הרי רוצים שמקסימום אנשים יבואו להתארח אצלם. אפשר אולי לעשות שת"פ עם עוד כמה עצמאיות שמציעות דברים שמעניינים נופשים. אולי תדבר עם תמר שעושה סדנאות תכשיטים, עם רוחמי להתעמלות מים עם השכן שמציע טיולי סגווי? היא תסכם עם כולם שיתנו הנחה מוסכמת למי שיבוא מטעם בית ההארחה. זו תהיה חבילה נהדרת.

ומה יקרה אם בבית ההארחה לא יבינו את הפוטנציאל ולא יעריכו את היוזמה ולא ירצו להציע את זה כחבילת הטבות מטעמם? במקרה כזה אולי תבקש רשות רק לעדכן על ההצעה שלה. ואם לא יסכימו? מנקר בתוכה קול עקשן. אם לא יסכימו - אחשוב אז מה לעשות, היא סותמת לו את הפה. היא אפשר לתת לקולות המחלישים שלך לנהל אותך.

היא מסתובבת הלוך ושוב בדירה הלבנה שמרגישה לה פתאום לבנה מדי. קרה מדי. נו? מה הלאה? איך מגייסים עכשיו עוד שני לקוחות? חשבה שצריך לגייס רק אחד. רגע, עוד לא סגרה סופית עם מדריך הטיולים. אולי יהיה לו רעיון מי עוד ירצה לקנות ממנה?

השם, השם, בבקשה… שרק לא יתברר שגם הוא סגר בינתיים עם מישהו אחר.

שוב חיוג, שוב הלב משקשק. הפעם השיחה קולחת מהר ומסתיימת מהר בתחושה טובה. כן, כבר בשבוע הקרוב יש לו קבוצה וישמח לעשות העברה בנקאית של מקדמה כבר היום. כן, אם יהיה לו רעיון לעוד מישהו שרוצה - הוא יעדכן בשמחה.

חני מנסה להסדיר את הנשימה. היא לא תולה הרבה תקוות בבקשה שלה ממדריך הטיולים לגבי הפניות, אבל חייבת עכשיו דחוף לרשום על דף את כל הבלגן שרץ לה בראש ומלחיץ אותה לחץ-אימים:

לעצב את הכרטיסים עוד לפני שבת.

וגם את דף ההוראות.

וגם את המפה לניווט.

ולהדפיס אותם מיד אחרי שבת כדי שיהיה מוכן לקבוצה הראשונה

היא רוצה למינציה שהכרטיסים ייראו טוב, וזה מצריך כמה שעות טובות של ייבוש אחרי מריחת הלכה שיוצרת את הציפוי הפלסטי. בקיצור, מחכה לה מרתון רציני בחזרה הביתה. היא צריכה להספיק לנוח היום.

אחד ממספרי הטלפון שאמא נתנה היתה של בתיה, בשביל מזכרת לכל אחד.

עוד טלפון.

יופי, גם זה מסודר.

השמש הולכת ושוקעת באופק. מה עם מנחה? הזדמנות לתפילה שקטה. מחר בשעה הזאת כבר תהיה בבית.

עורכת ארוחת ערב קלה לעצמה, ונעימה חסידית מתנגנת מהסלולרי שלה. שוב מדריך הטיולים. הוא נזכר שאיתו בבית הכנסת מתפלל מכר, פורץ עסקי. לא, זו לא טעות. ככה הוא קורא לעצמו, מלווה לפריצות דרך עסקיות בעלי עסקים אימפולסיביים שחולמים בגדול. כן, בטח, הוא פה בטבריה. משה חיים דרלי. הוא עובד קבוע עם עסקים. אולי יהיה לו עוד רעיון למי שירצה לקנות משחק כזה.

השולחן במטבח מתמלא בדפים מקושקשים של סקיצות לכרטיסי המשחק ולמפת הניווט שתלווה את הקבוצה. בצד היא רושמת את קברי הצדיקים בטבריה. בבית תחפש את המקורות. בעלה בטוח ישמח לעזור. יהיה להם נושא משותף לעבוד עליו. יהיה נחמד.

ההפניה מתבררת כמצוינת. הפורץ העסקי מציע שורה של בעלי עסקים מתאימים. אחד מהם הוא מרכז שיט. הי! אולי אפשר להציע לו את אופני המים שראתה בנהר בודרוג, ליד קרסטיר?

ההמשך מתברר כדרך חתחתים שמצריך ממנה לב ברזל. בעל מרכז השיט שהיא מתקשרת אליו נלהבת כמו ילדה קטנה מצנן אותה בערך באותו קצב שהיא שופכת מים מהברז לסיר הפתיתים המוקפצים. המצב רוח מתנדף ממנה בסילון חזק ומהיר, בדיוק כמו עמוד האדים שעולה בקול שריקה ברגע שבו מי הברז נוגעים בתחתית הסיר הלוהט.

"גברת, אני כבר עשרים שנה מביא בננות וכולם מרוצים, תאמיני לי! תבואי, תבואי תראי. לא צריך אופני מים ולא שום דבר. מה, אני צריך שזה יחליד לי פה ויישבר ולא יהיו לי חלקי חילוף? לא צריך, גברת. יש לי בננות, אבובים, טורנדו. הכל טוב. לא צריך עוד משהו גברת. חוץ מזה יש לי אופנוע ים, יותר טוב מאופני מים. יותר משוכלל."

אוי. זה כואב כמעט פיזית. עד מחר היא צריכה להשיג שלושה לקוחות ויש לה רק אחד! וההוא עוד מפזר לה מלח על הפצעים. סתם ביררה על משהו טיפשי ולא מבוקש. ועוד דמיינה שאנשים שעוסקים בתחום ישמחו שתקשר ביניהם למישהו בחו"ל שיוכלו לייבא ממנו…

היא חייבת לצאת. ללכת קצת. להירגע. חייבים להמשיך. חייבים. בושות לחזור הביתה בידיים ריקות. וגם אי אפשר ככה לאכזב את סמדר. מספיק קשה לה עכשיו. היא תראה שעל חני אפשר לסמוך. שלא סתם השקיעה בה ארבעה ימים ודאגה לרפד לה את היום החמישי.

לוקחת איתה את המפה המסומנת עם הקודים. אחרי מחשבה היא גורפת גם כמה דפים ממה שסמדר השאירה.

היא הולכת והולכת, משוטטת ומשוטטת ומגיעה איכשהו לקארולי גארדן. הדשא הרך שנדרך לך מתחת לנעליים בקול רחש, הירוק מול העיניים עם האיים הצבעוניים של הפרחים, המרחבים, העצים, המזרקה העגולה עם המים הצלולים… זה עושה לך משהו. ספונג'ה פנימית.

הנה ספסל עץ משופשף אבל עדיין יפה ונוח. מה הדפים שסחבתי פה איתי מהדירה?

מאמר של סטיבן הנדל.

"פוקוס הוא למעשה לקחת את הזמן ולהתמקד על כל פעולה בודדת במודע.

זה מתחיל במתן תשומת לב קלה לפעולות הפשוטות ביותר, כגון לשים את המפתחות במקום שלא תשכח אחר כך.

כי מה קורה כאשר אתה מגלה כי הידיים שלך הניחו את המפתחות איפשהו, אבל המוח שלך חשב על מה לאכול לארוחת ערב? למחרת בבוקר אתה מתעורר ומוצא את עצמך אומר 'איפה בדיוק שמתי את המפתחות שלי???'

זו תוצאה של ניסיון לפעול מהר מדי, מה שמייצר תוצאה לא יעילה, ואף הסיכוי לטעויות עולה. ניתן להימנע מהרבה מהן אם רק ננסה לקחת צעד אחורה ולקחת את הזמן כדי לבצע כל פעולה בתורה.

הנה כמה טיפים שיסייעו לך להאט בחיי היומיום שלך:

לעשות דבר אחד בכל פעם - ניסיון לעשות יותר מדי בבת אחת יכול לרוקן את המשאבים הנפשיים שלך ולהעלות את הסיכוי לעייפות וכתוצאה מכך - לעשיית טעויות.

להישאר בהווה - שמור על המחשבות שלך בנוכחות גבוהה ובהווה. נסה לא לחשוב על העבר או לחשוב על העתיד, ופשוט להיות בעשיית הטוב ביותר בכל רגע נתון.

מזער הסחות דעת - נסה להימנע מהפרעות ככל האפשר, על ידי מציאת סביבה שקטה ושלווה או פעילות במקום שאחרים אינם מציקים לך.

להאט את התנועות שלך - נסה במודע להזיז דברים לאט. אולי אפילו להגזים בקצב התנועות שלך על ידי האטה בהרבה מהרגיל ולצפות מהצד בכל מהלך קטן שאתה עושה. זה משהו שממש כיף לתרגל.

תחשוב לפני שאתה פועל - לפני שתסיים משהו, נסה לקחת רגע לחשוב ולוודא שעשית הכל כמו שאתה רוצה שיהיה. לא רק לדחוף קדימה, אלא לתת לעצמך הזדמנות להרהר לרגע לפני שתעבור אל הדבר הבא.

שים לב! כוחה של תנועה איטית יותר הוא משהו שקל להבין, אבל עשוי להיות קשה לתרגול.

אחד הציטוטים האהובים עלי הוא 'הטבע אינו ממהר, אך הכל נעשה' (לאו צה).

כאשר אתה זז לאט אתה לעיתים קרובות דווקא עושה יותר, כי אתה לוקח את הזמן לעשות דברים נכון בפעם הראשונה, במקום לחזור ולתקן בפעם השניה את כל הטעויות שעשית קודם".


העיניים נחות על הצבעונים האדומים והלבנים שביניהם מרבד פרחים ורודים קטנים. נחות לאט. אולי תעשה פה עוד טלפון. גם אם השיחה תהיה לא קלה, אפשר יהיה מיד להתנער ממנה ולהמשיך הלאה. הפעם זו בעלת וילה שמושכרת לשבתות ולתקופות קצרות למשפחות וקבוצות. אולי תרצה להציע לאורחים שלה, ולקבל עמלה על התיווך? הנה, יש לה כבר טלפון של מישהי מקבוצת הבנות ששכרה אצלה לשבוע הבא.

"כן, זה… המחיר… כלומר, זה יעלה אלף מאתיים". השהיה קצרה להקשבה.

"יקר לך מדי? אני מבינה. זה בסדר גמור, את לא חייבת לקנות". כמה שניות שקט. "את בכל זאת רוצה להזמין, רק שאני אוריד במחיר? אני מבינה. בואי נעבור רגע על החלקים בהצעה שלי אחד-אחד ונראה מה מהם את רוצה להוריד, טוב? יש את הסיור בקברי הצדיקים בטבריה עם סיפור קצר שקשור לכל צדיק וגם ווארט פרקטי. כן, גם רחל אשת רבי עקיבא ושאר הצדיקות. ויש את משחק הגיבוש הקבוצתי שבו הבנות מתחלקות לצמדים וצריכות לפצח את הרמזים, ובסוף יש לך מזכרת יפה לכל אחת עם עיצוב אישי לבחירתך".

היא קמה מהספסל, מטיילת אל השביל שחובק את המזרקה.

ילד שנראה בן שבע-שמונה טס על הוברבורד הישר מולה והטלפון כמעט מתעופף מהיד. איך אנשים מרשים לבן שלהם לנסוע בעמידה על הדבר המסוכן הזה? פתאום ניצת לה רעיון, לחני. איך סמדר אמרה? להעלות את הערך.

"את יודעת מה? תראי, אני נותנת לך את הטלפון של בתיה טוויל בעצמה. נכון, נכון, ד"ש מתוק זאת היא. יש לה סבלנות ברזל והיא תעשה הכל כדי שייצא לך הכי מדהים שאפשר. היא תעצב לך על המזכרת את הלוגו של טיול הגיבוש שלכן ומה שלא תרצי. כן, בטח, אני משלמת. זה כלול במחיר. הנה, תרשמי את המספר שלה…"

ורק אחרי הניתוק חני קולטת שבעצם ההיא לא אמרה שוב שזה יקר.

ואם גם אחרים חושבים שההצעה שלה שווה - למי עוד אפשר להציע?


כשקולומבוס חזר לספרד אחרי שגילה את אמריקה, מלך ספרד חגג במסיבה ענקית את חזרתו, כשלא מעט מהשרים מקנאים מכל הלב.

אחד מהם כבר לא היה מסוגל לשמור את התחושות שלו לעצמו ועקץ בקול: “כל אחד היה יכול לגלות את אמריקה אם היו נותנים לו צי אוניות מצוידות בכל טוב שצוות מיומן משיט אותן!“

קולומבוס ביקש מהמלך רשות להזמין ביצה קשה אל השולחן, ואחד המשרתים הביא אותה. ואז, קולומבוס מבקש מהשר ההוא להעמיד את הביצה על חודה. ההוא מנסה ומנסה, ו... לא מצליח.

שאר המשתתפים בחגיגה בארמון מוזמנים לנסות. כן, אפשר להעמיד את הביצה על חודה. מבטיח. בואו נראה מי יכול.

אף אחד לא מצליח לעשות את זה.

קולומבוס מחייך, דופק בעדינות את הצד המחודד של הביצה ומעמיד אותה ביציבות ובקלות על השולחן.

“נכון. זה קל. זה פשוט. כל אחד יכול לעשות את זה. אבל… רק אחרי שראה איך!“


לפעמים מספיק לדעת איך לעשות דברים כדי להצליח.

שווה לנסות.

שווה כי זה מטעין אותך בביטחון עצמי ששום תכנון לא יצליח להטעין. עכשיו באמת יש לה שניים שכבר סיכמו על תנאי תשלום.

החזרה לדירה כבר קורית בהליכה עליזה. היא הולכת בקצב. רק אחד-רק אחד-רק ל-ק-ו-ח אחד, ואני מנצחת!

מחשבונת עקשנית אחת עולה מתוכה: את מי את מנצחת? את מי תנצחי את תחזרי הביתה עם שלושה לקוחות משלמים? היא לא כל כך יודעת לענות על זה. אולי תנצח את העצלות שטבועה בכולנו עמוק-עמוק. אולי לא מדויק לקרוא לזה ניצחון, זה יותר להשיג את היעד שקבעה לעצמה. יכול להיות שזה סוג של ניצחון כלכלי?

לא משנה. נחזור רגע לספירת המלאי: לקוח ראשון הוא מדריך הטיולים, לקוח שני זו הבחורה שייצגה את קבוצת הבנות המתארחת. שפרה היא לקוחה עתידית וגם קבוצת האמריקאיות ומי שהן יפנו אליה. זה טוב שיש עתודה של לקוחות. שלא תצטרך בכל פעם להתחיל מאפס.

ועכשיו קדימה, ללקוח השלישי! זה חייב לקרות עד מחר. אין מצב שלא.

מאיפה משיגים אותו? מאיפה???

תחשבי, חני, תחשבי. בשביל מה יש ספה רכה ובהירה להתפרקד בתוכה אם לא בשביל להצליח לחשוב בשקט, אחרי שהדלת ננעלה פעמיים?


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.