10: ביולוגיה


2 דקות קריאה
17 Jan
17Jan

חוזרים לחשמלית.

"אז מה יש לך להציע לי?" תוהה חני תוך כדי שהן נכנסות לקרביה של חשמלית עמוסה למדי. ספסלי העץ שלה (עתיקים! בת כמה החשמלית הזאת?!) עמוסים באנשים. יופי, עמוק בפנים נשאר ספסל כפול אחד. מזל.

"להתחיל בקטן, כמו שת"פ עם עסק קיים. למכור. להרוויח. לשים בצד 20%"...

"עשרים אחוז? מה זה, חומש?"

"לא. זה עשרה אחוז מעשרות ועשרה אחוז השקעה בעסק. ומהכסף הזה של ההשקעה אפשר לגדול עסקית".

בחוץ חשוך וכבר לא רואים את הנופים. חבל. העצים הם רק צלליות כהות בתוך נוף כהה עוד יותר. החשמלית מלאה קשישים וקשישות ואנשים בגילי הביניים. הי! אין ילדים בבודפשט! מאז שדה התעופה לא נראתה שום עגלת תינוק! נראה שיש פה רק אוכלוסיה מבוגרת.

"אז מה את מציעה לי, סמדר?"

"שתחשבי איך את יכולה להתחיל להכניס כסף ממה שיש לך כבר היום".

"אין לי".

"יש לך".

"אני לא רואה שיש לי משהו שאפשר להתחיל איתו עסק".

החשמלית פולטת אותן בדממה אירופאית מנומסת. 

מתחילים ללכת לכיוון הדירה השכורה שלהם. הלוואי שהיא מרווחת ונקייה. הנהגת הגויה לקחה את המזוודות שלהן ממסעדת חנה ישירות לדירה. יש דברים אנושיים בסיסיים כמו החלפת בגדים והתרעננות תחת זרם מים שאת לומדת להעריך רק אחרי יום שלם של שוטטות מחוץ לקורת הגג המוכרת שלך. כל העצמות כואבות פתאום.

סמדר כבר באמצע ההסבר...

"אז את מבינה? העבודה הראשונה היא לעשות סוויץ'. לשנות את נקודת המבט. להתחיל לראות דברים שלא ראית עד היום. לעשות דברים שלא עשית עד היום". הכניסה היא לבניין מגורים בן 6 קומות. נראה משופץ אבל לא מרהיב. סתם בניין. 

נכנסים לחצר מרופדת בדשא ירוק, חוצים חצר מרוצפת, עולים בכבש קטן לדלת הכניסה, סמדר לוחצת על הקוד שקיבלה ודלת הכניסה נפתחת. 

הלובי נראה נעים ומטופח והנה הן עולות את שבע עשרה, לא, שמונה עשרה המדרגות אל הדירה. שוב קוד. הקשה נמרצת ובטוחה. איך סמדר זוכרת את כל הקודים האלה? ירחם השם. 

הדלת נפתחת. קירות וריהוט לבן. נקי. בוהק. ריצוף נוצץ בשטח של המטבח. פרקט בכל שאר האזורים בדירה הקטנה אמנם, אבל יש בה אפילו ספה נוחה עם כריות. אבזור נוח. 

מתי לאחרונה בחיי ישבתי על כיסא עור לבן? ועוד במטבח! השם, תודה! איזה כיף בסופו של יום נדודים להגיע למנוחה במקום שנראה כל כך מזמין ונקי. לכלוך אצלך בבית את עוד יכולה לסבול, לכלוכון קטן אצל זרים יכול לגרום בחילה. תענוג להגיע לדירת אירוח נוצצת מניקיון ומעוצבת יפה.

"המטבח טרף, כן? לא לשים דברים חמים ולא להשתמש בכלים". סמדר.

חני צונחת על הספה באדישות. ממילא רק סמדר מסוגלת לתפקד עכשיו. אחרי רגע היא תולשת את עצמה בכוח כדי להוציא מהמזוודה בגדי בית נוחים. הקומקום ממולא במים טריים מהברז ומורתח אחרי שחני מאשרת ("אין בעיה הלכתית איתו. ביררתי"). מאנשהו נשלפת צלחת עמוקה חד פעמית ומהמזוודה מוצאת כעין קופסת שימורים גדולה צהובה, מתוכה מועברים ספק קמח-ספק פתיתים גרוסים של קוואקר. 

בצד בינתיים נשטפים פירות יער כמו מהתמונות: אוכמניות כחולות-סגולות, פטל אדום כהה שגרגריו דבוקים ותוכו חלול, ועוד איזה פרי דומה. לחני אין מושג מה שמו. העוגות ומה שארזו מארוחת היום במסעדה שוכנים כבר במקפיא, זה יהיה למחר, לנסיעות מחוץ לעיר. חני הלכה לבדוק איך מרגישים אחרי מקלחת הגונה בלי להתקמצן על המים החמים ועל הסבון. 

"תכירי. זאת ארוחת ערב קלה אחרי יום מתיש של טיסה וטיולים". סמדר מגישה לה כף וצלחת חד פעמיים שכוללים דייסת קוואקר (הצילו! מה, אוכלים את הדבר הזה?) אבל פירות היער המפוזרים מעל בכמות נדיבה בכל זאת פותחים את התיאבון. 

יש סיכוי שיצורים אנושיים שהתרוצצו כל היום אחרי שינה קצרצרה בלילה, ועברו מבחנים מנטליים סוחטים, והגיעו במזל טוב לשלב שבו הם לבושים בבגדי בית קלילים ומדיפים ניחוח קל של סבון - הם אנשים שמוכנים יותר לאכול דברים בלתי מוכרים.

מהר מאוד גם סמדר מצטרפת לשולחן לאחר שהתרעננה, ומסכימה עם חני שדייסת קוואקר חמימה עם פירות יער קרירים וטריים (!) הם ארוחת ערב נפלאה. גם משביע, גם קליל.

"אם את לא עייפה מאוד - יש לי בשבילך כמה דפים מודפסים עם השראה איך לפתוח עסק בלי לשקוע בחובות או בהלוואות", מציעה סמדר. 

אבל רבע שעה אחרי שחני קוראת שמע, הדפים נופלים על עיניה העצומות.

לסמדר נשאר רק לכבות את התאורה המרכזית ולהשאיר אור קטן במסדרון. 

מחר מתקדמים לשלב הבא, בעזר השם.


חני ממצמצת ראשונה. אור קלוש נכנס מבעד לווילון הארוך והבהיר, החצי-שקוף. אני לא בבית. מה זה המקום הזה? איפה אני? היא מתיישבת. אה, סמדר ישנה במיטה ממול. יצאנו לבודפשט. אתמול. מה, רק אתמול? כנראה שכן. 

איך נוטלים פה ידיים? העיניים בולשות סביב. הו, יש פה על הכוננית לצד המיטה מאג קפה ממולא במים בתוך קערת נירוסטה נוצצת. כנראה סמדר הכינה אתמול. רואים שהיא חסידית. במקום ללכת ארבע אמות עד לכיור. נטילה שקטה ככל האפשר ודשדוש בדממה לכיור הקרוב. לשפוך. למלא את המאג במים מהברז. להחזיר לכוננית ליד סמדר. 

מה עושים עכשיו? נראה שסמדר ישנה עמוק. הנה הדפים של אתמול. יופי, אתפלל ואז אתיישב לקרוא.

שחרית בארץ העמים זה משהו אחר. תחושת זרות כזאת. במיוחד כשבמקום לראות מולך את הכינרת המתנוצצת באלפי זהרורים מול השמש הזורחת - את רואה שברי בקבוקי אלכוהול ריקים במרפסת תחתיך. במבט נוסף אפשר לראות שכל החצר הפנימית זרועת בקבוקים ריקים ברובם. ליד חלק מהם יש שלוליות קיא. איכס! סמדר אמרה אתמול משהו על יום ראשון ושהגויים פה אוהבים לשתות. צריך לתפוס פה פינה יותר נוחה כדי להתפלל בלי לראות את כל זה. הרגשה מוזרה קצת, אבל השם בכל מקום. גם פה הוא פוקח עוורים ונותן מצעדי גבר.

יש קפה? הנה כוסות הקרטון שלנו, ושקיקי הקפה והסוכר שהגיעו איתנו מארץ הקודש. חלב? אין פה. אה, יש חלב עמיד. המים רתחו בינתיים, אפשר למזוג. הטעם לא משהו, אבל עדיף מכלום. בעצם, אולי עדיף כוס מים מהברז. יופי, המים באמת טעימים יותר… עכשיו אפשר לקרוא קצת...


ככה פותחים עסק: 5 כללים:

1. הורם מאשפות

לארי אליסון התגורר עם אמא שלו לבד באחת הפינות הבלתי פוטוגניות של ברוקלין. אמא שלו התקשתה לגדל אותו ולכן כבר כתינוק הועבר לגור בבית של דודו ודודתו בשיקגו. הם לא יכלו לתת לו הרבה מבחינה כלכלית אבל התאמצו מאוד לממן לו לימודים אקדמאיים, בתקווה שזה יאפשר לו להתבסס כלכלית טוב יותר. 

כשדודה שלו מתה - לא היה עוד מי שיממן לו את הלימודים, לכן עבר לקליפורניה. אחרי כמה שנים לא מאוד מוצלחות במשרות זמניות ובשכר נמוך הוא ניצל את הידע שקיבל מעבודה בחברת תכנות בשם אמפיקס והקים חברת פיתוח תוכנה בשם אורקל בהשקעה של 1,200$. הוא לא ידע אם החברה תצליח, אבל השקיע בה כל מה שיכול כדי שתעבוד כמו שצריך ושלקוחות יהיו מרוצים ממה שיצר. 

חברת אורקל הקטנה גדלה לאחת הגדולות והמוכרות בעולם. הונו מוערך בכ-60 מיליארד דולר.

כלל מספר 1: הכירי במשאבייך ונצלי אותם במקסימום לצד זהירות לא להשקיע במה שאין לך.


2. פותר הבעיות

יוקי גיל ראה שלחיילים קשה להיסחב עם הציוד הצבאי שלהם. הוא לא הצליח לחשוב בהתחלה על פתרון כולל, אבל חשב שדברים קטנים כמו מטבעות ודפים מקופלים יכולים להיות בארנק דק שנחגר על המותן. 

בחדר קטן ברחוב פרוג בתל אביב, במכונת תפירה תעשייתית, תפר את הפאוצ' הראשון שלו. במשך שנה שלמה כיתת רגליים מחנות לחנות עד שחנויות הכירו בטיב הפאוצ' שלו והתחילו למכור את סחורתו. הוא המשיך עם סנדלי שורש. מטיילים במקומות חמים מצאו את עצמם עם סנדלים קרועות לעיתים קרובות מדי. הוא סיפק להם סנדלים חזקות ששרדו את הטיולים המפרכים ביותר.

כיום הוא בכלל משקיע בעיקר ב… מימיות. כשחייל צריך לחצות שטחים, להתאמן ולתרגל בשטח האויב - גם אז הוא צריך מים זמינים לשתיה. הפתרון של מימיות שורש היה כל כך נוח ומתאים לצורכי החיילים - שצבא ארצות הברית הפך את יוקי גיל לספק הראשי שלו לעניין מימיות (!).

כלל מספר 2: הכירי את לקוחותייך ותני פתרון  לדבר המציק להם, שטוב יותר מהקיים כרגע.


3. הכשלונר הסדרתי

1831? 

בסיום שנות לימודיו במשפטים הוכשר כעורך דין ופתח עסק. שקרס.

1836? 

עבר התמוטטות נפשית.

1838? 

התמודד על תפקיד יו"ר בית הנבחרים בארצות הברית. וכשל.

עוד? 

בבחירות לקונגרס לא בחרו בו. כשכבר כן נבחר לקונגרס לאחר כמה שנים, הפסיד בבחירות לכהונה שניה. 

ניסה את מזלו להיבחר לסנט? הובס. בשתי התמודדויות. מייאש? רגע, הוא גם הציג מועמדות לכהן כסגן נשיא ארה"ב ו... נדחה.

1860? 

הוא ניצח את המתמודדים מולו למרות ששבע מדינות התאגדו נגדו, ונבחר לנשיא ארצות הברית. 

כן. אחרי 29 שנים של מפחי נפש וכשלונות מהדהדים שכולם יודעים עליהם ומדברים עליהם - אברהם לינקולן סימן V על השאיפה להצליח! האמריקאים לא זוכרים לו 29 שנים של כשלונות. הם זוכרים את מה שכן עשה: הוא נלחם על ביטול העבדות בארצות הברית וגם הכניס את זה לחוקה שלה. הגן על העבדים כבעלי זכויות אנוש, וגם מנע ממלחמת האזרחים האמריקנית לשסע את האומה. הוא נרצח על ידי אחד ממתנגדיו, אבל הרוצח לא הצליח למחוק את התרומה של לינקולן לאנושות, בהפיכת ארצות הברית של אמריקה למקום של שוויון זכויות.

כלל מספר 3: תתמידי. כישלונות בעבר לא אומרים דבר על העתיד.


אברהם לינקולן


4. שלושת מעגלי ההשפעה 

במעגל הראשון, יש לנו שליטה מלאה על רמת ההשפעה - מדובר בהשפעה על עצמנו. 

במעגל השני, יש לנו שליטה חלקית על רמת ההשפעה (למרות שלפעמים נדמה לנו בטעות שיש לנו שם שליטה מלאה...) - מדובר בהשפעה על הילדים שלנו, בני הזוג, ההורים, הלקוחות, הידידים הקרובים וכדומה.

במעגל השלישי אין לנו שום שליטה או השפעה - מזג האוויר, מצב מדיני/צבאי, אירועים בינלאומיים וכדומה. 

האבסורד? 

מחקרים מוכיחים שרוב האנשים טרודים רוב הזמן ב... מעגל השלישי! רוב הזמן אנשים מדברים על נושאים שלא תלויים בהם ודואגים בגלל דברים שאין סיכוי שישפיעו עליהם. העיתונות ברוב המידע החדשותי, מספקת מידע שלא באמת מקדם כלכלית או מנטלית את הקוראים. אם חשוב לך להתקדם מבחינת איכות חיים או גובה הכנסות, הנה הדבר שיש לך השפעה עליו: הפעולות שלך.
כלל מספר 4: תתחילי בקטן. קחי את עצמך בידיים: קבעי מטרות וזמן שבו תשיגי אותן.

5. 60,000 ביום 

בספר 'הביולוגיה של האמונה' ד"ר ברוס ה. ליפטון מוכיח משהו מדהים:

התפקוד התקין של הגוף תלוי ב- 99% בתודעה שבה האדם נמצא, ורק 1% קשור לחוזק הפיזי ולאיכות הביולוגית של מרכיבי הגוף.

ד"ר ליפטון הוא לא פסיכולוג. הוא ביולוג מומחה בתחומו בעל שם עולמי. ודווקא מתוך המקצוע החומרי והפיזי לגמרי, הוא הגיע לתובנות שמשנות לחלוטין את כל מה שחשבנו על המחשבות שלנו. התגליות המדעיות שלו עוסקות בהשפעות ביוכימיות של תפקוד המוח. דברים מדידים. מוכחים. מוחשיים. והתגליות מוכיחות איך כל תא ותא בגוף מושפע מהמחשבות שלנו. 

ד”ר. ליפטון, (כאמור, ביולוג. לא פסיכולוג) מתאר במדויק את הערוצים המולקולריים המאפשרים זאת. בשילוב דוגמאות מהחיים הוא מסביר איך המדע החדש של האֶפּיגנטיקה יוצר מהפך בהבנה שלנו את הקשר בין חומר לרוח ואת ההשלכות המשמעותיות שיש לכך על חיינו האישיים בפרט ועל חיי המין האנושי בכלל.
בן אדם ממוצע לועס 1,000 לעיסות ביום, נושם 20,000 נשימות ביום, חושב 60,000 מחשבות ביום ורובן? מחשבות ביקורתיות ושליליות. 

אם המחשבות שלו משפיעות על כל תא ותא בגוף, מה הסיכוי של אוכל מזין ואוויר צח לשמור על הגוף בריא, אם הוא טובל במחשבות שליליות ובביקורת עצמית רצחנית? השופט הכי קטלני שלנו הוא אנחנו בעצמנו. תחשבו על זה.

כלל מספר 5: חשבי איך תצליחי וכמה תצליחי. הרגישי את זה. תיהני מזה.

פססט… פססט.. חני קופצת מהספה בבהלה והדפים מתעופפים להם בבת אחת ונוחתים באיטיות על הפרקט, על השולחן הנמוך, על הספה. 

"ראיתי שאת שקועה בדפים ולא רציתי להבהיל אותך, מצטערת שבסוף זה בדיוק מה שעשיתי", התנצלה סמדר. "איך הדפים?"

"מרתקים", הודתה חני. "מעורר מחשבה ומאוד נותן השראה וחשק". איסוף מהיר של הדפים לערימה מיושרת אחת, וצעידה בעקבות סמדר למטבח.

"הספקתי להתארגן ולהתפלל בזמן שישבת ככה כפופה ומהורהרת על הדפים. הייתי בטוחה ששמעת אותי מסתובבת", התנצלה שוב. "רוצה צנימים חמים מלחם כוסמין לצד סלט ירקות עם נבטים וחטיפי ביסלי מקמח חומוס? יש בתפריט גם ביצה מבושלת, אם תרצי". חני נאנחת. התפריט פה כנראה לא יכול להיות נורמלי.

"ממתי שמים ביסלי בסלט ירקות?"

"ממתי שקופצים לחנות פיצוחים ומגלים שם את המעדן הזה. המון חלבון. עשוי מקמח חומוס". 

"וזה בטעם פלאפל".

"כמובן, פלאפל הרי עשוי מחומוס. זה הביסלי פלאפל הכי אמיתי שיש. והוא לא מטוגן".

המאג משמש נאמנה כספל לנטילת ידיים וארוחת הבוקר מתגלית כמשהו טעים ומרענן מאוד. מרגישים שסמדר היא הונגרית מקורית. 

"רק המפה הרקומה חסרה פה", מסכימה סמדר. "אולי בהמשך ניתן קפיצה לכמה חנויות הונגריות אותנטיות כדי לתצפת על תפאורה הונגרית אמיתית במקום המראה המודרני-קלאסי שאנחנו נמצאות בו כרגע. אגב, מחר את אחראית לארוחות וגם צריכה לשלם עליהן, קחי בחשבון".


ואת, שקוראת את המילים האלה, מה עם העסק שלך? נבנה לו? מתקדם?

מוזמנת לשתף אותי פה בפורום פתיחת עסק  


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.