13: הכל בראש


1 דקות קריאה
06 Mar
06Mar


בשנת ה'תש"ע היה חוקר אמריקאי שרצה להוכיח לתלמידים שלו כמה אנשים מחמיצים הזדמנויות שנמצאות מול העיניים שלהם. הבעיה של הכשלונרים הסדרתיים היא לא העובדה שהם נכשלים, אלא שהם פשוט מסרבים להסתכל בעיניים להזדמנויות שהם מקבלים. לא רוצים להושיט יד ולקטוף לעצמם הזדמנות. המבט שלהם תקוע באדמה והם מתלוננים שאין שום דבר. השוק קשה. יש מיתון. אנשים לא רוצים לקנות. כסף הולך לכסף. כסף לא צומח על העצים.
הופ!
למה, בעצם, שכסף לא יצמח על העצים ואנשים יוכלו לקטוף אותו לעצמם?
ואם נניח שאנשים יראו עץ מלא בשטרות כסף, האם הם ינצלו את ההזדמנות?
הוא לקח 1,000$ בשטרות של דולר אחד, ובעזרת התלמידים שלו הוא… תלה אותם על עץ מרובה ענפים ועלים. שטרות הדולר הוצמדו כל אחד לעלה אחד והעץ נראה נפלא. ממש התגשמות הקלישאה: 'הכסף צומח על העצים'.
הוא הסתתר באזור ונתן גם לתלמידים לתצפת. אנשים עברו בזה אחר זה, חלק מהם היו טרודים בסלולרי שלהם. חלק מהם הלכו מכונסים או בהו בקדמת הרחוב שהלכו בו. והחלק שכן שם לב שיש שם משהו, על העץ? הם התלבטו והתחבטו ומיששו שוב ושוב את השטרות אכולי ספקות, לבטים והתחבטויות, ובסוף? במקרה הכי טוב לקחו דולר או שניים.
רובם של האנשים שעברו במרחק נגיעה מעץ ההזדמנות לא לקחו כלום כי לא ראו כלום.
כשסיים - פרסם את המחקר שלו. מוכיח חד משמעית כמה אנשים מחמיצים הזדמנויות שנמצאות ממש מול העיניים שלהם.
המחקר הגיע גם לידיהם של ישראלים שלא גמרו לצחוק על הרעיון. הם טענו בלגלוג שרק האמריקאים כאלה. הישראלים? אין ספק שכל מי שיראה - יקח כמה שיותר. יהיו חטיפות אימים. כל דאלים גבר. תהיה סצנה שבה המשטרה תשלח שוטרי תנועה לעשות סדר כי כל נהג שיעבור ליד - יעצור כדי לקטוף לעצמו כמה שיותר. הישראלים לא פרייארים!

חוקר ישראלי החליט להרים את הכפפה. גייס כמה חבר'ה שיעזרו לו, הביא אלף דולר בשטרות של דולר בודד, והדפיס פתקים שאותם הצמיד בסיכת משרד אחד-אחד לכל שטר של דולר. הוא רצה להגביר את הסיכויים של האנשים להבין שלא רק שלא יתבעו אותם על גניבה, אלא ההפך: זה כסף שמותר לקחת אותו בלב שקט ורגוע.
שעות של עבודה הנפיקו שטרות של דולר שאליהם צמודים פתקי הרגעה ואפשור בסגנון: כסף כן גדל על העצים! מותר לך לקחת! שהוצמדו אחד-אחד לעלים של עץ סמיך וצפוף ברחוב רחב ידיים בתל אביב.
והישראלים?
אלה הפיקחים, הממולחים, שלא ייצאו פרייארים ושאף אחד לא יצליח לעבוד עליהם?
חלקם חלפו עם כלביהם מתחת לעץ שבו התנדנדו הדולרים ברוח, חלקם שקעו בסלולרי, חלקם עצרו מול העץ וראו את המסריט שמתעד את התהליך וחייכו כמבינים איזה סרט מדהים מצלמים כאן והלכו הלאה. היו שגם הביעו במילים את מה שחשבו: 'יו, איזה מצחיק!' נענעו את השטרות שעל עלי העץ, צחקקו והלכו הלאה. פה ושם היו בודדים שקטפו לעצמם דולר-שניים.
נגמר היום.
למסריט כבר כאבו הרגליים, אבל העץ נשאר עמוס. אולי המיקום לא היה מוצלח?
למחרת מנסים עץ אחר. דליל יותר. כזה שממוקם ממש לצד מעבר החצייה. אולי בזמן ההמתנה לרמזור הירוק אנשים יציצו לעץ המניב מתוך שעמום? אולי אלה שעומדים לחצות ממול ישימו לב לעץ הצעיר עם העלים הדלילים הצמוד למעבר החצייה וגדוש בשטרות שעליהם פתקים המאפשרים לקחת?
איך יהיה הפעם? הסקרנות גואה. המציאות בשטח מתחילה להתבהר: התסריט של היום הקודם די חוזר על עצמו.
משהו משתנה רק לקראת סוף היום. עברה ברחוב אישה עם בעלה והיא מסתכלת מלאת סקרנות ועניין בעץ המוזר. 'תראה, יש פה כסף אמיתי, חבל לך על הזמן'. הבעל מסתכל באדישות. 'נראה לך? עובדים עליך'. היא לא מתייאשת. מציצה לפתקים ומשתכנעת. 'מה קרה לך? יאללה, נו, ניקח קצת, מה יכול להיות'.
הם מתקרבים לעץ בהיסוס ומתחילים לקטוף דולר בודד, ועוד אחד.
קוטפים, למרות שהם לא בטוחים שזה מה שנכון לעשות כרגע.
'איזה בושות', פולטת האישה. 'שלא יעצרו אותנו'.
מישהו בדיוק חוצה את הכביש מולם.
'תגיד לי, אחי, זה נראה לך אמיתי?' הבעל מציג לו את השטר ואת העץ. ואת הפתקים שמאפשרים לקחת. 'כאילו כתוב פה שאפשר לקטוף את זה, מה אתה אומר?'
ההוא מסתכל על העץ, ממשש את השטר, שוב מסתכל על העץ, שוב מסתכל על השטר, נוגע בפתק הצמוד ומושך בכתפיים. 'לא יודע מה זה'.
הבעל מנסה להוציא ממנו אישור לסיטואציה המוזרה: 'אמיתי או לא?'
בינתיים חולפים אנשים אחרים. רובם בכלל לא שמים לב, לא לעץ ולא לזוג הקוטפים המתלבט.
האישה מנסה לשכנע את בעלה להמשיך לקטוף דולרים. 'מה אתה חושב?... מה יכול להיות?'
ההוא שהתייעצו איתו שוב מסתכל על העץ מלמעלה למטה, קוטף לו דולר ומתחיל ללכת.
האישה מגחכת: 'מה, רק אחד אתה לוקח?!' היא עצמה ממשיכה בהתמדה בקטיף. קצת בהיסוס, אבל ממשיכה.
הבעל מסתכל על העץ ועל אשתו הקוטפת, בוחן שוב את הכיתובים ומגיע למסקנה הגיונית: 'תקטפי הכל כבר', הוא אומר לה.
'הכל?' האישה נדהמת לרגע, אבל מיישמת בצייתנות. כתוב בפתקים שאפשר, נכון?
אותו ערב יש להם 900 ומשהו דולר בבית, בשטרות של דולר בודד.

הסיפור הזה (אמיתי לגמרי, אגב) רץ לחני בראש כשהיא פוסעת בפסיעות ענקיות ומהירות כדי להשיג את ההיא שאמרה לה שלום. משיגה אותה. מתנשפת קצת.
תגידי… מה אומרים לה? מה אומרים לה? איך היא יכולה לעזור לי?
כן?
אהממ.. יש פה צ'יינג' שמחליף משקלים לפורינט?

הדרכה קצרה על גבי המפה, תודות מקרב לב, והנה הדרך לכסף מקומי כבר נסללת. אבל חלון ההזדמנויות עוד לא נסגר: 'ואם רצית את בית חב"ד - אז הנה זה פה', ההיא מפרגנת מאוד. משערת שבעלת מראה חרדי תוכל להתעניין בבית חב"ד.
חני מהנהנת בנימוס. בשביל מה היא צריכה את בית חב"ד? מה תעשה שם? היא בדרך לארגן ארוחה בדירה שלהן ולא צריכה כרגע את בית חב"ד כמסעדה.
הזיכרון של עץ הדולרים ורעיון ניצול ההזדמנויות עדיין טרי בראש.
זה ממשיך להדהד.
רגע, אולי בבית חב"ד יכולה להיות עוד הזדמנות?
אולי מה שלא התאים לסופרמרקט יתאים לבית חב"ד?
ומי אמר שקוראים לתהליך הזה 'זיהוי הזדמנויות'? אולי קוראים לו 'בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו?'...
בית חב"ד זה רעיון שצריך לחשוב איך לעבד אותו. קודם אגמור את הדבר הנוכחי של לדאוג לארוחות ואז אני אתקדם.


הפורינטים אצלה ביד (וואו! כמה פורינטים על מאה שקל! אולי זו היתה טעות להחליף את כל המאה אם קיבלה כמעט עשרת אלפים פורינט תמורתם?...) והיא חוזרת לסופרמרקט היהודי רק כדי לגלות שהם לא מוכרים פירות וירקות. מה פתאום. את זה קונים אצל הגויים בלי הכשר. רק לזכור לשאול האם זה מישראל כדי לדעת האם יש משהו שאסור לקנות.
ביצים חומות (הצילו! זה לא אמור להיות עם דם? אה, הכל פה כאלה? וואי, מעניין).
יוגורט עם רסק תותים מבלגיה ויוגורט לבן צח מאנגליה, שיהיה גיוון.
הגבינה מוזרה. היא לא דומה לגבינה הלבנה שהיא מכירה מהבית.
חלב? מה יעשו שתי נשים עם ליטר שלם?
אז אפשר להמשיך לחנות הגויית הקטנה בהמשך הרחוב.
בננות. תפוחים. עגבניות שרי. מלפפון בייבי. פלפלים בייבי. מה עוד אפשר לאכול כשאין סכין חדה כדי לחתוך בה, כי אי אפשר להעלות אל המטוס סכין? הן הרי לקחו רק מזוודה קטנה שעולה איתן אל המטוס. כנראה שזהו.
מסדרת את השקיות וחוזרת לבניין.
מתקשרת לסמדר. לא זמין. מנסה להיזכר בקוד של הדלת החיצונית (ויש עוד פנימית גם עם קוד..). לא נזכרת. מניחה את השקיות לידה ומתיישבת על כיסא טורקיז שנמצא על השביל לצד הדלת. מזג אוויר נוח, דשא ירוק סביבה. הצליחה במשימה שלה להיום, אז מגיע לה לשבת לנוח ולקרוא קצת, נכון?

אם אתה נכשל בתכנון - אתה מתכנן להיכשל (ג'ון וודן)
מה בעצם תכננה להיום? לא באמת תכננה להרוויח כסף. זה היה סתם להחליף כסף שכבר היה לה. איזה ביג דיל. ממש יצאה גיבורה ענקית. לקחה כסף ישראלי והחליפה בכסף הונגרי ואולי אפילו החליפה ליותר מדי כסף שלא תצליח לגמור אותו עד לחזרה הביתה ואז תגיע לטבריה כמו טיפשה עם כמויות שטרות מבריקים ויפהפיים של פורינט שלא שווים כלום בארץ.
זה אומר שנכשלה בתכנון? שתכננה להיכשל כי סמדר סחבה אותה לפה וסמדר אחראית שתצליח לדעת איך להתפרנס?
אולי זה אומר שסתם שרפה את היום על שטויות ולא עשתה כלום. לפחות היתה מחפשת משהו להביא איתה הביתה, כי הילדים בטוח יחכו למתנות (הצילו! איפה קונים פה מתנות? וכמה פורינטים זה ישרוף לה? ובכלל, מי הטיפש שהמציא את זה שכשבאים מחו"ל צריך לחלק מתנות? מה, זה מכרה זהב שכל אחד חוזר משם עם כיסים מלאים? מה הרעיון להביא מזכרות בכל פעם שטסים?)

רגע לפני שההלקאה העצמית הופכת לשיטפון אדיר שכבר אי אפשר לעצור, חני קמה בבת אחת מהכיסא ומנסה להירגע ולהעיף רחוק את המחשבות המחלישות האלה, שמשסות בה את עצמה.
אף אחד לא קשוח אלינו כמו אנחנו אל עצמנו.
לו היתה מישהי אחרת - בטוח היה לה דבר טוב לומר עליה, נכון? נו, אז למה שלא תלמד קצת זכות על עצמה?
המטרה שלה לא היתה לעשות בוכטות של כסף ממכירת אוויר לאנשים שעוברים ברחוב. המטרה היתה לדאוג שיהיו ארוחות בדירה. והיא עמדה בזה בכבוד. ניצלה מקסימום משאבים שהיו, גם במציאת האוכל הקיים שממנו הרכיבה את רוב התפריט (וגם גיוונה קצת), וגם במציאת שווה כסף. השקלים שווים הרבה מאוד כסף הונגרי. אולי זה אפילו יספיק לקצת שמונצס למתנות. היא לא כזו גרועה כמו שעשתה מעצמה לפני רגע.

אפשר לחזור לשבת, ולהמשיך לקרוא. הנה מאמר נחמד מאריק פלד. פסיכולוג.

בוקר רגיל בבית משפחתנו. הילדים מסודרים, נכנסים לרכב. נסיעה של כ-15 דקות לבית הספר.
בשעה טובה מגיעים לחניית בית הספר. פותחים את תא המטען להוציא את התיקים ורואים שהתיק של בני בן ה 10 חסר!
הילד מאוד מאוכזב וכעוס. פתח את דלת המכונית, נכנס בחזרה לתוך הרכב וצרח תוך כדי בכי ובעיטות חזקות במושב הקדמי: "אם אין לי תיק, אני לא הולך לבית הספר!"
ניסיתי לדבר אל ליבו, אמרתי לו שלא ידאג, ששום דבר לא באמת קרה, שיכנס לבית הספר ואביא לו את התיק מהבית. אבל זה לא עזר.
הוא נסגר, לא הגיב והמשיך לבכות ושמעתי אותו ממלמל "איזה דפוק אני..."
חיכיתי כמה דקות עד שהוא יירגע, ניגשתי אליו וחיבקתי אותו חזק.
- אתה יודע... שמעתי מה שאמרת.
- מה אמרתי?
- שמעתי שאמרת "איזה דפוק אני..." למה אמרת דבר כזה?
- כי זה נכון אבא! אני שוכח כל הזמן מלא דברים ואם אני לא אגיד לעצמי שאני דפוק או לא בסדר אני לא אזכור מה שקרה ואז אני עוד פעם אשכח את התיק!! (בעיטה נוספת במושב הקדמי)
- אתה יודע חמוד, לפעמים נדמה לנו שאם לא נעניש את עצמנו אז לא נתקדם בחיים. אבל זאת לא הדרך.

- אז איך אני אלמד??! איך?! איך?!!!! הוא צעק.
- יש הבדל בין לפגוע בעצמנו לבין להזכיר לעצמנו משהו – בכדי ללמוד.
כשאנחנו אומרים לעצמנו מילים כמו "אני דפוק" או "אני לא בסדר" זה פוגע בנו, לא מלמד אותנו. מבין?
- לא כל כך...
- אולי אני אסביר לך אחרת: רצית ללכת לבית הספר ולהגיע בזמן, נכון?
- כן
- אז הכוונות שלך היו טובות נכון?
- כן
- אז אם הכוונה שלך טובה, אתה טוב או לא טוב?
- ברור שאני טוב… אם הכוונה שלי היא טובה אז זה אומר שאני בן אדם טוב.
- בדיוק. אתה בסדר גמור.

בני נשם נשימה עמוקה וחייך חיוך קטן.
ראיתי שאפשר להמשיך.
- בוא נחשוב על עוד משהו.. איך אני רוקד, לדעתך? אני רקדן טוב?
- לא. אתה רוקד ממש גרוע!! הוא צחק.
- נכון, אתה צודק. אני לא יודע כרגע לרקוד. אז אם אני רקדן גרוע זה אומר שאני לא בסדר, שאני דפוק?
- ברור שלא! אתה עדיין אבא שווה!
- נכון, אני יכול ללמוד איך להשתפר כדי לרקוד טוב יותר. אבל גם אם אני לא מצליח, אני עדיין בסדר גמור.
- אבל איך זה קשור לתיק שלי??
- זה קשור.
כי במקום להאשים את עצמך שאתה דפוק, אפשר לחשוב משהו כמו: "איבדתי את התיק. מה אני יכול לעשות עכשיו כדי שזה לא יקרה בפעם הבאה?"
(לתהליך הזה שלימדתי אותו קוראים לזה בשפה המקצועית חשיבה פרו-אקטיבית)
- למשל...
אתה יכול להחליט לא להיכנס לאוטו לפני שאתה בטוח שיש לך את התיק.
- כן, אני יכול לבקש עזרה ממך או מיוסי (האח) שתזכירו לי! או אולי לשים תזכורת בטלפון?
- נכון מאוד. ואפשר גם לעשות עוד משהו מדליק. רוצה לשמוע?
הוא הנהן.
- אפשר להפוך אירוע שאני חושב שהוא לא טוב לאירוע שהוא טוב. למשל, אם אנחנו מאחרים עכשיו. אני לעבודה, ואתה לבית הספר - מה יכול להיות טוב בזה?
- שיש לי זמן לבד עם אבא! הוא צחק.
הגענו קצת באיחור אבל עם ילד שמח. עם הרבה פחות האשמה עצמית והרבה יותר אהבה עצמית, כוח וכלים איך להשתפר בחיים ולהתמודד עם כשלים.


ואת, שקוראת את המילים האלה, מה עם העסק שלך? נבנה לו? מתקדם?

מוזמנת לשתף אותי פה בפורום פתיחת עסק 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.