25: זה לא באמת מסתיים


1 דקות קריאה
11 Oct
11Oct

שדה התעופה פריהג'. המראות. הלוח הדיגיטלי מספר מאיזה גייט ההמראה לתל אביב ומתי. המזוודה שלה נגררת אחריה ביד קפוצה על הידית. בסך הכל עברו חמישה ימים מהכניסה לפה, לבודפשט? במכניות היא מציגה את הטופס שמאשר את זמן הטיסה שלה, ועוברת פקידות ופקידים שמאיישים מכונות שיקוף למזוודה שנבלעת בפנים כדי לוודא שהכל בסדר, ושער שמצפצף מדי פעם.

כשהגיעה לכאן בתחילת השבוע, ההליכה מהמטוס שנחת עד לדלתות הזכוכית הנפתחות לעבר מעבר הגבולות של הונגריה היתה סוג של ריגוש. 

עכשיו, ההליכה אל מדרגות המטוס שעומד להמריא היא כבר עם פחד. נכון, הפעם זה הצליח. יש לקוחות ראשונים, אבל מה הלאה?

המעקה קר כל כך, ונוקשה, והמדרגות עשויות ממשטח ברזל מחוספס ולא נוח. סמדר דיברה הרבה על יציאה מאזור הנוחות, אבל כמה לא נעים להרגיש ככה תלויה באוויר. בתור עצמאית שום מעסיק לא מבטיח לך לקוחות. ביטחון בהשם וגם השתדלות שאין לה קשר לתוצאות אבל חייבים אותה - הפכו פתאום למשהו שצריך ליישם אותו עמוק-עמוק בפנים. לא מספיק רק לדקלם.

הדיילות עומדות בפתח, חייכניות כמו תמיד ואפילו עוזרות להכניס את המזוודה הקטנה לתא שמעל המושב שלה. צמוד לחלון! איזה כיף! המטוס מתמלא. הוראות הבטיחות נשמעות והדיילות נעמדות במרחק כמה שורות מושבים זו מזו, לבושות באפודה המתנפחת ומתחילות להדגים את ההוראות הנשמעות מה לעשות במקרה חירום.

ומה זה עכשיו, אם לא מצב חירום?

שיחת הטלפון עם שרה, האחראית בעבודה, הייתה כזאת טלטלה! לא, זה לא המטוס שנגרר עכשיו עם רכב קטן ומוזר שמוציא אותו ממקום החניה לעבר מסלול האספלט הענק. זה הלב שקופץ לו שם בפנים. כשאת עובדת כשכירה יש לך אשליה של הכנסה בטוחה. זה טוב כל עוד מקום העבודה באמת מעסיק אותך. כי אם למשל מקבלים שיחה כזאת כמו אתמול, ושומעים נתונים יבשים על זה שמקום העבודה שלך נמכר לרשת ארצית…
לא, מה פתאום, זה לא נקרא פיטורין. הם מוכנים שתמשיך לעבוד, אבל צריך ללכת להשתלמויות ולקורסים ולעבוד משרה מלאה ועוד כל מיני. זה כבר לא מקום העבודה הרגוע והצפוי שהיה לה עד שטסה. כבר לא המקום והשעות שמתאימות כאמא לקטנטנים.

לא. זה היה התכנון כשיצאה למסע.

היא רצתה מקום עבודה שיישאר בטוח, וככה מהצד לנסות משהו חדש בלי להתחייב יותר מדי. יצליח? יופי. לא יצליח? לא נורא. תמיד יש את העבודה השכירה. הבטוחה. איזה בטוחה ואיזה נעליים. עכשיו אין ברירה. פתאום המצב הוא שחייבים להתקדם כדי לא ליפול אחורה. הרבה אחורה. 

האסטרטג הסיני הנודע סון טסו היה די אכזרי בקביעת האסטרטגיה הצבאית שלו: "הצב את אנשיך בעמדה שאין ממנה נסיגה, וכך יילחמו בחירוף נפש".

הנה לך, חני. רצית טיול? קיבלת אותו בגדול. את מתחילה עכשיו טיול-טיול. קחי את המזוודה שלך וצאי לך לטיול ללא תאריך סיום. המסע היום-יומי של בעלת עסק. לא סתם כתוב "לעסוק בדברי תורה". לימוד התורה הוא כמו עסק: כל הזמן זה בראש שלך. כל הזמן לחשוב איך לשפר, איך להשתפר, איך להגדיל הכנסות ולצמצם הוצאות. התבטלת? לא תכננת ערוץ הכנסה מראש? לא עבדת בעסק כבר כמה ימים? לא חשבת מי הלקוחות שירצו לקנות ממך ומה תמכרי להם? אף אחד לא שולח לך מזומן, צ'קים או העברות בנקאיות סתם. כולם דורשים תמורה לתשלום.

המטוס כבר עזב את הזווית האלכסונית של ההמראה, והתיישר. שטחי אדמה ירוקים וחומים לצד גושי בתים מלאי צריחים נפרשים מתחת. קרעי עננים משייטים להם פה ושם. יום יפה היום. מואר.

מה עושים כשאין כוח מול ההר הגדול הזה שנקרא 'להקים עסק'? איך סמדר אמרה? לקחת מקל וגם גזר. לשרוף ספינות וגם לחגוג הצלחות קטנות.

לשרוף ספינות זו טקטיקה של הרנן קורטס שהיה קונקיסטדור, כובש ספרדי. הוא כבש את מקסיקו במאה ה-16, בשליחות ספרד, בערך אלפיים שנה אחרי סון טסו. היתה לחימה קשה מול האימפריה האצטקית, ובסוף הוא הכניע אותה, עובדי אלילים ששלטו 200 שנה במרכז יבשת אמריקה, משאירים אחריהם ארכיטקטורה חרוכה והרוסה ומיצגי אומנות שהושחתו כמעט כולם. רק הפירמידות המדורגות נשארו, זיכרון לממלכה שהיתה.

ואיך הרנן קורטס הצליח? בעזרת אותה אסטרטגיה סינית חסרת נסיגה. 

כשהגיע עם הספינות שלו אל החוף, לקראת קרב ההכרעה נגד האצטקים, הוא שמע את החיילים מדברים על נסיגה. על איך עושים 'אחורה פנה'. נסיגה??? לא יהיה דבר כזה! קורטס נתן פקודה לשרוף את הספינות. זהו. 

אין לאן לחזור. חייבים לנצח.

ומה זה 'לחגוג הצלחות'?

למשל, לזכור, לכתוב, וגם לומר לבעלה שהצליחה להשיג שני לקוחות משלמים!

נכון, זה רק שני שליש מהיעד שהציבה לעצמה, אבל אלו שני לקוחות יותר מאשר אפס. וגם הדלת ללקוחות הבאים לא נטרקה. תמיד אפשר להציע לעוד אנשים שזה מתאים להם, ובבית אפשר יהיה לעשות את זה יותר בקלות.

הדיילות מתחילות לעבור עם עגלות המתכת הצרות והגבוהות. סנדוויצ'ס? ווטר? חני מסמנת באצבעות שלא, תודה, אין צורך. בשביל שיטת שריפת הספינות צריך המון אומץ והיא לא בהכרח נכונה למי שיש לה אחריות לפרנסת המשפחה. אבל זהו, המצב כרגע הוא שהספינות נשרפו. אין מקום עבודה לחזור אליו, והשם הולך לפרנס אותה רק מהעסק שהקימה. להשם אין הגבלות איך לשלוח את ההכנסה שנגזרה עליהם בראש השנה. אבל האם מה שלמדתי עד עכשיו אומר שאני יודעת לנהל עסק? אם פעם-פעמיים הצליח לי בטעות זה אומר שאני באמת יודעת איך להציע לאנשים שרלוונטי להם לקנות ממני?

אישה חרדית עם תינוק יושבת ליד חני ובמושב לידה, במקום הראשון ליד המעבר, יושב עוד בן. ילד שנראה בערך בן 10, מהסוג שלא מסוגל לשבת יותר מדי במקום אחד. הוא כבר בדק את המגש הנפתח הלוך ושוב, ניסה להציץ בקטלוגים שהיו בגב המושב ואמא שלו לקחה אותם ממנו, שיחק בקוביה ההונגרית שהיתה לו, לחץ על כל הלחצנים בטטריס ואחרי שאמא שלו הודיעה לו שהוא חייב לשחק בשקט, התלונן שבלי המנגינה זה לא שווה. כל זה אחרי שהתפלל ואכל כבר. הספקים אדירים בשביל שעה אחת של טיסה.

'אמא, משעמם לי!' הילד רוצה שוב ללכת עד קצה המטוס, לנסות לראות אם מהחלונות בסוף רואים יותר מאשר עננים לבנבנים ואדמה מעורפלת, רחוקה-רחוקה. האמא נראית מותשת, התינוק שישן עד עכשיו בשקט מתחיל לייבב. רגע של התלבטות אם להתערב, ואז חני מתעניינת אצל האמא אם אפשר להראות לבן שלה איזשהו משחק חדש שהיא רוצה להשיק. היא מראה כמה דפי A4 שהספיקה להדפיס אתמול, סקיצה ראשונה.

הילד מתגלה כסקרן מאוד: '"המים שחקו אבנים'? זה קל מאוד! רבי עקיבא!" הוא שואג בניצחון, ואמא שלו דוחפת מרפק ומזכירה שבמקום ציבורי מדברים בשקט. חני מחייכת אליו. 'ענית נכון, אבל איך מגיעים לשם? האתגר הוא לגלות איך מגיעים מהתחנה של קו 6 עד לציון של רבי עקיבא'.

'אבל אפשר לשאול אנשים!'

'נכון, אבל זה רק למקומות המפורסמים. רוב המסלול הוא קטעים קצרים שצריך להתקדם אליהם דרך הרמזים'.

עכשיו יש כרטיס ובו כתוב עקיב"ה.

'מה זה?'

'לגלות?' היא קורצת אל האמא שהצליחה להרגיע שוב את התינוק ומחייכת אליה.

אחרי כמה נסיונות כושלים היא מוכנה לגלות: על קברו יתפללו בשביל הילדים.

'בשביל הילדים!' הוא מתרגש ומנסה לפענח את הכרטיס הבא שבו איור של דרך סלולה וישרה. הפעם הפיצוח לוקח יותר זמן וחני מרגיעה שבשטח זו דווקא חידה קלה, כי ליד ציון רבי עקיבא יש את ציון הרמח"ל, מחבר מסילת ישרים.

בשעה הקרובה הספסל שלהם מבלה בנעימים, כי חני שמחה לציין לעצמה מה מתאים לגיל עשר ומה פחות, האמא מרוצה שהבן שלה עסוק במשהו טוב שמאתגר אותו, ולא פחות מהן שמח וטוב לב הילד שעורר את המהומות קודם לכן, ובינתיים מתגלה ששמו מוישי. שם שמעורר אי שם בפנים תסיסה שיש המכנים אותה 'געגועים' למוישי המתוק שלה שעוד מעט תפגוש, עם כולם.

הדיילות שוב מציעות לקנות מעגלת המתכת הגבוהה. מוישי הבני ברקי שחזר עם הוריו מארצות הברית ('רק אני נסעתי! האחיות שלי נשארו בבית כי נסעו בפעם הקודמת. ועצרנו בבודפשט לשבע שעות ואז הייתי גם אצל החת"ם סופר!) שקוע בדפים שעליהם סקיצת כרטיסי המשחק ובינתיים אמא שלו מפטפטת עם חני. כן, זאת הייתה חתיכת דרך רצינית לבלות ככה ארבע שעות הלוך ושוב בנסיעות לפרשבורג, ועוד עם תינוק וילד תוסס… אבל ברוך השם שהספיקו.

האמא מתעניינת מאוד במשחק. בתור בני ברקיים ברור שהם נוסעים לצפון כל קיץ. אי פעם, כשהיו זוג צעיר, נסעו יותר. היום נוסעים בעיקר עם הילדים ובגללם. לוקחים חופשי-יומי-ארצי ומטיילים בארץ. אז מה, זה משחק שטח בטבריה? לכמה שעות? לכל המשפחה? יופי, מצוין. מה הטלפון שלך?
והנה הלקוחה השלישית והמיוחלת.

כן, בשבוע הבא הם בטבריה, אחותה הקטנה עברה לגור שם ומארגנת 'שבת התאחדות' משפחתית. מזג האוויר של תחילת החורף הוא אידיאלי. אין בעיות של הצפת תיירים גויים כמו בקיץ, אין את החום הכבד, ויש נוף מקסים. כן, הם באים ל'מנוח'. מה??? מנוח עובר בעלות? מה זה אומר? ההיא נבהלת ממש, וחני מרגיעה אותה שזה בסדר. לשבת הבאה מנוח עדיין פועל במתכונת רגילה. הוא נסגר רק בעוד חודש לצורך השיפוצים בגלל העברת הבעלות.

'את יודעת על מלונית אחרת ברמה דומה?' דינה, אמם של הילד והתינוק, די לחוצה.

'תמיד הגענו לשם כי המחיר היה נמוך. אין לנו דרישות למלון מפואר שרק מלחיץ שהילדים יהרסו אותו'.

חני מסכימה איתה. 'מנוח' באמת סיפק אופציה שחבל שהיא נסגרת. בונים צימרים מפוארים יותר ויותר, כאלה שמפנקים מאוד, אבל אי אפשר להביא לשם משפחה עם ילדים בלי לעבוד במשך כל החופשה שלא יהרסו את המקום. האם יש לה רעיון למקום אחר? לא, לצערה אין לה כרגע משהו דומה שאפשר להפנות לשם. יש דירות שאפשר לשכור, זו האופציה הכי זמינה.

מתכוננים לנחיתה וחני אוספת את דפי הסקיצה בחזרה. בבית כבר תעבוד לשייף אותם יותר, אחרי שרשמה לה הערות ממה שמוישי החינני לא הבין או קלט מיד. עדיין תצטרך לבדוק איך מגיבים ילדים ובוגרים שנמצאים בשטח עצמו. ניווט תוך כדי פיצוח חידות ורמזים זו משימה מורכבת יותר מפיצוח בישיבה תחת המזגן. שילמו לה על המשחק! זה אומר שהיא תעשה כמה טסטים שצריך כדי שהכל יהיה פיקס.

הן נפרדות לשלום בטורים של ביקורת הגבולות, וחני מקבלת את הטלפון הראשון בארץ. אבא. 'ברוכה הבאה, חני!' קצת היסוס נשמע במילים שלו כשהוא אומר שזה לא לעכשיו, רק שדיבר קצת עם אמא וחשב שאם היא, חני, כבר יודעת להקים עסק אולי תוכל לעשות משהו עם המלונית שלו.
חני מחייכת.

'ודאי, אבא. אני רק בתחילת הדרך, אבל כבר דיברתי עם סמדר על זה. אחרי שפרויקט משחק החוצות שלי מצליח ופעיל, בעזר השם, אני אצא להפוגה קצרה. קודם אני צריכה לוודא שהעסק שלי עובד ויש לי בסיס הכנסה קבוע, ואז אני עולה דרגה ועוברת לפרויקט הבא: השקעה בנדל"ן מסחרי. לא, אל תדאג, אבא, לא אני ולא אתה הולכים להשקיע את הסכום הגדול הזה. יש לי כבר תוכנית ואבדוק אותה איתך בצורה מסודרת עוד חודשיים בערך. אני צריכה לפעול בזהירות כדי להיות בטוחה שיש לי פרנסה מסודרת בזמן שאני אתעסק עם המלונית'.

אבא משמיע כחכוח שנשמע כמו משהו בין אנחת רווחה לסיפוק. 'אני שמח לשמוע את זה. רציתי להציע לך להיעזר בניסיון שלי ולהזהיר מראש שזה לפחות חצי שנה של השקעה לפני שיש איזושהי הכנסה. הניסיון שלי בדברים הטכניים אולי כבר לא לגמרי רלוונטי, כי התחלפו הזמנים, אבל אנשים נשארים אנשים, ובזה הניסיון שלי יוכל לעזור לך'.

'תודה, אבא. עוד נדבר. וד"ש לאמא'.

היא עוברת לצד מסוע המזוודות בלב קל אל שביל היציאה. הנה איציק! הנה הילדים! כולם באו עם הרכבת בטיול שנתי לקבל את פני אמא שכבר דורות לא היתה בבית...

בדרך הביתה היא כבר יודעת מה האתגר הבא שתמשיך אליו, אבל הרבה לפניו צריך לבסס את העסק הנוכחי. החדש. כל ההתחלות קשות = דורשות מאמץ והרגלים חדשים. ברגע שהתרגלנו למשהו, הוא קל. קשה זה מה שלא רגילים אליו.

ברוך השם, יש כבר הצעה רלוונטית של מוצר אלף שאנשים מוכנים לשלם עליו, נשאר לה עכשיו לטפל בדבר היום-יומי בעסק: השיווק.זה כולל בעיקר שני דברים -

1. להציע לאנשים להתנסות בחינם 

2. לפנות למי שכבר קנה אי פעם או… קיבל משהו בחינם, ולהציע להם לקנות.

אז מה היא תציע בחינם לאנשים מתוך משחק החוצות?

טעימה של חלק מהמסלול?

משחק משפחתי חינם לכל רכזת או מדריך טיולים?

צריך לחשוב על זה. ואז ליישם.

והעיקר לא לפחד כלל.
----------------

יקרה,

תודה שהיית איתי עד פה.

חני הלכה והתפתחה במהלך הסיפור שעבר עריכה לצורך השבחה מסיבית לקראת ההוצאה לאור של הספר. לקבלת הפרק הראשון החדש ולהזמנת הספר במחירי ההשקה עם משלוח חינם - לחצי כאן.

אשמח לקבל ממך הערות/שאלות וכל מה שתרצי לומר לי.

ריקי קפלן, דסמנית

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.