8: לפעמים בשטח דברים נראים אחרת


1 דקות קריאה
20 Dec
20Dec

הן צעדו בשתיקה בין קירות הזכוכית מלאי הצבעים והתנועה, הדגיגים היפהפיים תפסו את העין, כשבקושי רואים את שאר התיירים הנמצאים במקום, בגלל החושך המכוון במסדרון המיועד לאנשים. רק שני הקירות בצדדים האירו באור כחלחל, מדגימים חלק קטן מהעולם העשיר של יצורי המים.
העיניים של חני מטיילות על פני האקווריומים השקופים מלאי הקסם והחיים, והאוזניים שומעות את מה שסמדר אומרת, הגם שהלב מלא חצץ על קטילת החלומות היפים בנתונים היבשים להחריד. זו יועצת עסקית זו? התפקיד שלה לראות איך אני כן יכולה להצליח להגשים חלומות! המסע הזה לא אמור לעזור לי להרוויח? מה הרעיון לקטול את מה שיש לי בלי להציע משהו במקום? הכי קל לפסול. אוף, בינתיים היא מסבירה על שבעת ערוצי הרווח ומה מביניהם הכי שווה. שוין, נו. 

"לצורך העניין, אם היה איזשהו מיצוי מעשב פלאים, שמסלק משקעים מהעורקים, מונע הסתיידות במוח, מצמצם אוסטיאופורוזיס, ומשפר את קצב הלב -

ובאותו זמן - גם גורם לכל מה שאת מתפרנסת ממנו להניב יותר כסף, גורם לך להרוויח מבצעי סוף עונה על מוצרים שווים לגמרי, ומשרה רוח נדיבות על הדוד מאמריקה שמחליט להוריש לך את כל כספו -

וממש במקביל - הלקוחות גאים בך, השכנות רבות על הזכות לעזור לך, ההורים שלך מתחילים לדבר עלייך בהערצה כבת הכי מוצלחת שלהם, האחים והאחיות שלך לא מפסיקים להזמין אותך לבקר אצלם, בעלך שר 'אשת חיל' ומתכוון אלייך, החם והחמות נלבבים הכי שאפשר, הילדים שלכם מתוקים מדבש ושכחו להתחצף והכל גן עדן ממש - 

במקרה כזה סביר להניח שמיצוי עשב הפלאים היה מעשיר אותך מיד. למה? כי כשהדברים שאת מוכרת נותנים מענה לשלישיית הטופ של ערוצי הרווח - הסיכוי להתפרנס בכבוד מזנק מיידית". 

חני מנסה בינתיים להבין איך דגי הזהב לא בולעים את הגדוד של הדגים השחורים הפצפונים שלידם. זה מעניין, אבל רגע, מה סמדר אמרה קודם?

"סמדר, התבלבלת! כשנכנסנו דיברת על שבעה ערוצים".

"לא התבלבלתי, חני. יש שבעה ערוצי רווח ומתוך השבעה - שלושת אלה הם הטופ: בריאות, כסף וקשר טוב עם אנשים. גם עם ארבעת האחרים אפשר להרוויח לא רע, אבל אם תשלבי בהם את אחד משלושת ערוצי הרווח שבטופ - תקפיצי את הרווחים הרבה יותר".
הראש שולח פעימות כאב קטנות משני הצדדים, וחני שולפת מהתיק שלה בקבוק מים קטן והן הולכות לשבת קצת על אחד הספסלים שבתוך החלל בעל התאורה הכחלחלה, עם רחשי המים המבעבעים קלות מאחורי הזגוגיות השקופות מאוד שמקיפות אותן מכל כיוון. דג אחד כתום עם גולה ענקית נפוחה מקצה העין ועד לקצה הראש בוהה בהן באדישות ואז מניף זנב ומסתובב עמוק פנימה לתוך הצמחייה הימית שמקיפה אותו. 

"סמדר, את רוצה להזכיר לי רגע מה היו שבעת ערוצי הרווח?" 

"אה, כדי לוודא שאת לא חולקת עלי ושאין משהו רווחי יותר?" סמדר צוחקת. "אז הנה בשבילך הפירוט של כל השבעה: 

כסף (השקעות, נדל"ן, כסף באינטרנט וכדומה), עסקים (שיווק, מכירות, הקמת עסק וכדומה), קשרים (חתונות, גירושין, גישור וכדומה), הורות (מוצרים לילדים, מוצרי תינוקות, בעיות התנהגות אצל ילדים וכדומה), מראה חיצוני (דיאטות, קוסמטיקה, הלבנת שיניים וכדומה), בריאות (סוכרת, דיכאון, תזונה טבעית וכדומה), העצמה נשית (כל נושאי ההתפתחות האישית או העסקית שמכוונים דווקא לנשים)." 

"והכי רווחי זה מה שקשור לכסף או לבריאות או לקשר טוב עם אנשים?"

"במקרה, קלעת בול". 

הן צוחקות.

"רגע, דיאטות זה לא משהו רווחי?" 

"פעם אישה שמנה נחשבה לבריאה, היום היא בריאה רק אם היא עושה דיאטות"... הן צוחקות שוב.

"אז מה הבעיה עם בית ההארחה שלי? בואי נחבר אותו לערוצי הרווח!"

"בעיקרון את צודקת. אבל אחד האסונות לעסק חדש זה להתחיל עם עסק מסועף שדורש תפעול צוות והרבה מאוד פעילות בניהול המקום וניהול הניירת כדי להצליח. עסק ראשון צריך להיות פשוט ועם מינימום הסתמכות על צוות עובדים. קודם כל תצליחי לנהל עסק קטנטן, לשווק, למכור, לתת שירות ואז תתרחבי". 

"אז את פשוט לא מאמינה שאצליח בעסק גדול?" חני קמה מהספסל שישבו עליו. חוטים דקים של עלבון נדבקים למילים שלה. 

סמדר ממהרת אחריה מנסה לפייס אותה. "חני, אני פה בשבילך. לא הייתי משקיעה בך את הזמן והאנרגיות אם לא הייתי רוצה שתרוויחי המון. הרי יש לי אינטרס ברור שתצליחי כלכלית, כדי שתמליצי עלי לאחרות, זוכרת?" סמדר מחייכת אליה, אבל חני נאטמת. לא מתחברת לחיוך. 

"את צריכה להבין שבמודל שהצעת כרגע, ההוצאות גבוהות ולא ריאלי להרוויח ככה. במיוחד שבבית הארחה זול צריך להתעסק עם המון-המון אנשים כדי להיות רווחיים. ו… בדרך כלל, להמון אנשים שמתקמצנים על כל שקל יש הרבה דרישות".

חני מתקוממת מול הנימה השיפוטית הזאת.

"נכון! לאנשים עניים יש מאה אלף דאגות קיומיות על הראש! במקרה הטוב הם לא יודעים מאיפה יגרדו את המשכנתא ובמקרה הפחות טוב אין להם מושג מאיפה לגרד את השכירות! ואם הם יוצאים לנופש פעם בחיים מגיע להם ליהנות מכל שקל! כן! ואני לא מוכנה שתדברי ככה בבוז על אנשים רק כי אין להם כסף למותרות כמוך!" 

חני מתנשפת. היא הגזימה וזה לא בסדר ככה לדבר לסמדר שבסך הכל רוצה את הטובה שלה ונתנה לה טיול לחו"ל בחינם, אבל די! כמה כבר אפשר להרגיש שייכת לעדת המסכנים והדפוקים שלעסקים אפילו לא שווה למכור להם?! 

דממה. אפילו האנשים הנוספים שחולפים לידן בקושי משמיעים רחש. 

העיניים נעוצות ברצפה האפורה. מה, לסמדר אין מה לומר? פגועה מדי?אחרי כמה שניות נוספות של שקט, היא מרימה עיניים בקצת חשש רק כדי לגלות את סמדר מחייכת אליה. בלי רמז לכעס. היא נעלבה? אם כן, היא לא מראה לזה שום סימן. כאילו כבר הכירה את הדיבורים האלה וזה לא מזיז לה בכלל. 

"בואי נתקדם לעומק הטרופיקריום ונדבר קצת למה דווקא אם אין לנו מספיק כסף, אנחנו צריכים להקים עסק שנותן שירות לאנשים שיש להם כמה שיותר כסף".
חני מנסה לצלם, שיהיה לה מה להראות לילדים. הדגים המשייטים להם בין שושנות המים עושים רושם מדהים. היא מציצה במסך המצלמה. אח! לא הצליח. זה לא זה. 

המצלמה לא מצליחה לשקף את המציאות כמו שהיא באמת. התסכול מהצילום הבלתי מוצלח מזכיר לחני איך סמדר שיקפה קודם את המציאות הכלכלית מעבר למסך עכור, וזה מפריע לה. היא לא מצליחה לעצור את כדור המילים שתקוע לה בגרון והיא מקיאה אותו החוצה בקילוח זורם.

"סמדר, אני חושבת שמה שאמרת קודם שצריך למכור ביוקר כדי להתפרנס בכבוד זה לא נכון! רמי לוי עזר לאנשים שאין להם ומזה הוא התעשר! אושר עד התחילו מלמכור במכולת קטנה! רשת ברכל התחילה מהמוצרים הכי זולים!" 

תוך כדי הטחת הדיבורים האלה היא צועדת בעקבות סמדר לאטרקציה המרכזית: מנהרת הזכוכית. הן נכנסות לשביל צר, כעין מנהרה, שמקורה מכל צדדיה בקשת של זכוכית שקופה. מעליהן ומצדדיהן שטים להם בנחת מגוון יצורי מים קטנים וגדולים, וביניהם גולת הכותרת של הטרופיקריום: הכרישים.

"כבר אענה לך, רק תיזהרי לא להידקר מהשיניים של הכריש", מעירה סמדר באגביות ועל חני חולף רגע קצרצר של בהלה עד שהיא קולטת את הבדיחה.

כמה שלמילים יש כוח, ויש להן מספיק, עדיין לפעמים מרגישים שהן חלשות ממש בשביל לתאר את התחושה מול דברים שהשם ברא. כל תיאור על שקיעה נהדרת ייראה קיטשי ונדוש, מול תחושת ההתפעמות כשאת בחיק הטבע והשמש פשוט שוקעת על ראשך, מחבקת אותך בחמימות צבעונית. כל תמונה ססגונית מדהימה של דגים לא ממש תרגש אישה ממוצעת שבעלי חיים הם לא כוס התה שלה; אבל מול המציאות הבראשיתית שחיה ופועמת מולך? העיניים לא שבעות. 

כריש ענק מפהק לו בנחת מעל הראש שלה, חושף פה בצורת חצי ירח, מלא-מלא בשורות של שיניים משוננות שמעבירות גל קר של צמרמורת בגב. והכריש? ממשיך באדישות לשחות לצידה, מסתכל עליה בעיניים עגולות ומשועממות. נס שיש פה זכוכית ביניהם.
בצד על הרצפה יש דג שטוח, קצת מוזר, מנפנף את עצמו כמו… כמו מפית? לחני אין כל כך הגדרה מדויקת. ומה זה התנין הזה? אמא'לה! הוא אמיתי? נראה שכן. הוא זוחל בנחת בפה סגור שממנו מציצות חלק משיני המסור המפורסמות שלו. 

היא נזכרת בסיפור על המיליונר שאסף קהל בפינת החי הפרטית שלו, והציע למלא כל בקשה שהיא, אבל רק בקשה אחת, ממי שיקפוץ לאגם שורץ התנינים וייצא ממנו חי. כולם כמובן נשארו לעמוד בלי לזוז. יש גבול כמה בן אדם מוכן לסכן את החיים שלו, גם אם מיליונר מבטיח לו מילוי משאלה בלי הגבלה. ואז נצפה פתאום מישהו באגם, שוחה נואשות לעבר הגדה ומצליח לעלות אליה, וכשהמיליונר ניגש אליו בארשת חגיגית כדי למלא את המשאלה, ההוא מסנן רק בקשה אחת: אני… אני חייב לדעת: מי בדיוק הרשע הזה שדחף אותי למים? - - -

לא פלא שההוא התבלבל. אפשר להבין אותו. רק מלראות את שיני התנינים מאחורי קיר זכוכית אטום ומחוסם היא נתקפת חלחלה. אז לשמור על צלילות כשנפגשים עם גדוד תנינים שלם פנים אל פנים, ועוד לזכור שבעצם מישהו מוכן למלא לך כל משאלה? על גבול הבלתי אפשרי. ואיך הדגיגים ליד התנין לא רועדים ממנו? לא מובן.

עוד כריש משייט לו בנחת לצידה. על מה מסתכלים כאן קודם? למעלה? לצד ימין? לצד שמאל? במנהרה נמצאים תיירים נוספים, מתבוננים בהתפעלות שקטה גם הם. זה כמו ביקור בפעמון זכוכית בעמקי הים, אבל בלי להירטב בדרך ובלי להסתכן.

"את רואה? השם נותן אוכל לכולם! גם לכרישים וגם לתנינים וגם לדגיגונים הקטנים ששוחים לידם ולא נטרפים. והם לא משתמשים בטבלאות וחישובים מסובכים וחוקים כלכליים מורכבים. רק חיים את החיים שלהם וזהו!" היא מרגישה צורך נואש לנצח את סמדר בוויכוח הזה. שלא תחשוב כל הזמן שאם יש כסף יש הכל. 

סמדר מסכימה לגמרי.

"תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי קייץ, וארי סבל, ושועל חנוני, והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני. מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי" (קידושין פב ע"ב).

"אני מזכירה לך שבדור המדבר אכלנו מן, ולומדי תורה הם גם בדור שלנו מאוכלי המן, כי לא ברור איך הם חיים מבחינה כלכלית. אבל בשביל רוב האנושות יש את דרך הטבע. ובדרך הטבע? יש נורמה. והנורמה היא שכדי להתפרנס צריך לעבוד מול לקוחות שיכולים לשלם לך".
הן מתקדמות ממנהרת הזכוכית לעבר אולם מעבר שבו בריכה כחולה גדולה שגם בה משייטים דגים. ילדים יכולים לזחול לתוכה בצינור זכוכית לצפייה מקרוב, אבל הן כבר גדולות... אפשר לראות גם מהקומה התחתונה או העליונה. התחתונה די צפופה באנשים. הן עולות. 

"הנה, נתת כמה דוגמאות של רשתות מזון שהצליחו באופן שברור שהיתה כאן יד השם. בדרך הטבע אפשר לומר במבט לאחור שהיה להן מבחר מוצרים הכרחיים וקהל לקוחות נלהב ונאמן, ככה שהן הצליחו לשרוד את השנים הראשונות עד שהפכו להיות רווחיות באמת, אבל זאת ממש לא הנורמה! בואי נראה מה קורה עם קופיקס, למשל. זאת רשת שהתחילה בתור הבטחה ענקית של מחיר אחיד וזול, והיא הולכת ושוקעת בתוך חובות, ואני לא יודעת  מה יהיה הסוף שלה, אבל הוא לא מבטיח". 

"מה? לפי מה את מחליטה שהיא לא רווחית? הרי באמת כוס קפה לא עולה חמישה שקלים! יש פה רווח!"

"נכון, אבל זה רווח קטן שאמור לכסות את המשכורת של המוכר ואת השכירות והארנונה וכל השאר. ואם הוא זכיין - גם את הזכיינות. וכדי למכור במחיר זול צריך המון-המון-המון קונים וקניות. עם כל הכבוד לקפה, המשקה הפופולרי מאוד בארץ, הוא לא הכרחי כדי לחיות. לא פיקוח נפש לקנות כוס קפה מוכנה בחמישה שקלים אם בבית היא עולה פחות משקל ובעבודה היא בדרך כלל בחינם… אני לא רואה את קופיקס מצליחים להביא אלפי קונים על בסיס קבוע שיכסה את העלויות וישאיר רווחים. וככה גם בית הארחה. ואולפן. ועסק לטרקטורונים או סגוויי. עסקים של מותרות חייבים להיות בנויים מאוד טוב ומאוד בזהירות. הם לא כמו סופרמרקט שכל משפחה חייבת לבקר בה בשביל מוצרי בסיס שחייבים אותם, ובמכולת זה רק יעלה יותר". 

מתסכלת הסמדר הזאת! מתסכלת!!! 

חני מרגישה דחף פראי להלום בקירות התומכים המתעגלים סביב הבריכה הכחולה או לזרוק לשם משהו ולהבהיל כמה דגים מהשוטטות האדישה שלהם.

אוף. הפסימיות הזאת! כמה דברים מרגיזים אפשר לדחוס בכל רגע? כמה?!?!


ואת, שקוראת את המילים האלה, מה עם העסק שלך? נבנה לו? מתקדם?

מוזמנת לשתף אותי פה בפורום פתיחת עסק 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.