1 דקות קריאה
01 Jun
01Jun

 
טוב, נו, הבנו.

נושא יפה. אבל איך זה קשור להגדרה של מקום או לזה שלכל חפץ צריך שיהיה מקום?

זאת היתה שאלה שחזרה על עצמה בווריאציות שונות מאז הטור האחרון.

אז קודם כל, שאלה טובה ומדייקת, תודה!

אכן, ההקבלה שהתחילה לפני שבועיים והמשיכה בשבוע שעבר לא הייתה מספיק ברורה.

נעשה סדר:

לפני שבועיים כתבתי ע"כ שלכל חפץ מומלץ שיהיה מקום מוגדר. וככל שההגדרה שלו ברורה ומדויקת יותר, כך השימוש בחפץ הופך להיות יותר נגיש ונעים.

ואז עשיתי את ההקבלה אלינו.

אנחנו בנויות מכ"כ הרבה הגדרות (ואם לא שבי, המנהלת שבטוח תצנזר לי את זה, הייתי רושמת מורכבות, ומאפשרת בזה לחלק מאיתנו ללכת עם הדמיון לתסבוכות ולתיסבוכים שאנחנו מייצרות..........)

ואם כל חלק כזה לא יהיה מוגדר והמשמעות שלו לא תהיה ברורה לנו מאד ( כן, כן, את כלה! את לא הבת של חמותך! וזה לא שההגדרה של כלה היא לא חיובית ואין לה מקום של כבוד, רק שאת לא בת. נקודה. )

אז הבלבול וטשטוש הגבולות יקשו עלינו את התפקוד, וחוסר הבהירות יעמידו אותנו בפני דילמות שונות כמו "סמכות הורית" ועוד 

(לא שזה רע שאנשים מתפרנסים מלהסביר לנו ש"את האמא ומי שמולך זה הילד.." ובכל זאת...)

כלומר, הבנת ההגדרה המדויקת והבסיסית היא קריטית ממש!

והיא ורק היא תתן לנו את הביטחון החסר והבהירות הנוגעת לסמכות שיש לנו מכוח ההגדרה!

רק הדגשה חשובה אחת :

אין כאן שום הבעת עמדה לגבי התייעצות וקבלת הנחיה או עזרה מקצועית כשזה נדרש, להפך, הקב"ה הוריד בדור שלנו שפע גדול כל כך של דעת שיש מן הגאווה או הטיפשות לנסות להבין או להסתדר לבד....

אבל למה בכלל קורה המצב הזה? חשבתן על זה?

למה כשמסתכלים על דור אחד או יותר מזה אחורה, אין את הבלבול הזה? למה מה שהיה פשוט שם, הופך להיות לא ברור פה?

איך יכול להיות שהורה מפחד לומר לילד לא? או יותר מזה, הילד פונה להורה ומבקש ממנו משהו והורים לא יודעים מה לעשות בסיטואציה הזו, מה נכון, מה לא נכון? פשוט לא יודעים!!!

טוב, אז פה נחזור שניה לארונות שלנו בשביל להבין את זה:

מכירות את המצב הזה שאתן פותחות ארון/מגירה/ תיק ומגלות שאין בכלל קשר בין התכולה שלו לבין מה שהגדרתן? שנכנסו לשם עוד הרבה דברים נוספים ששוכנעתן שצריך אותם?

ופתאום ברגע מסוים אתן אומרות לעצמכן: רגע שניה, מכל "ההום סטיילינג" , יש פה המון "סטייל" ו"הום" קצת פחות?

זהו, זה מה שקרה גם לנו.....

עם השנים וה"קידמה" הכניסו לנו המון רעיונות סוציאליים, פסיכולוגיים, נקרסיסטיים ועוד... שהעמיסו עלינו "תובנות", "הנהגות", הגבלות ועוד....

ואם תשאלו רעיונות של "קידמה" למה הכוונה ?

אז- "קידמה" זה הרעיון שהילד תמיד צודק ולהורה אסור לצעוק עליו או שומו שמים, להרים יד...

"קידמה" זה להעריך בגד ולשלם עליו יותר רק בגלל סמל המותג שהוא נושא עליו....

ועם כל הבלגן העמוס הזה, מה יעשה הנער ולא יחטא?

ולסיום,

בערב חג הפסח קיבלתי ספר מקסים ממישהי יקרה מאד לליבי והיא רשמה לי הקדשה שבה היא ציטטה את האדמו"ר הרי"צ מליובאוויטש ואני רק מעתיקה את תרגום דבריו הקדושים מאידיש:


"ישנם שני סוגי חוקים:

חוק שיוצר חיים.

חוק שנוצר מהחיים.

חוקים אנושיים נוצרו מהחיים, לכן הם שונים בכל מדינה לפי תנאי המדינה. תורת ה' היא חוקה אלוקית שיוצרת חיים. תורת ה' היא תורת אמת, התורה היא בכל המקומות ובכל הזמנים בשווה, תורה נצחית! "

מה משמעות התורה לנו כנשים?

איך נתרגם את זה למעשה?

טוב, זה נושא מכובד שנעלה אותו בהזדמנות.

ובינתיים, בשבוע של קבלת התורה, זו הזדמנות לחזור לפשטות הזו. להוציא את כל מה שמיותר, לדייק, להתכוונן
לעמוד למרגלות ההר בענווה, לקבל את התורה ואת חוקיה, כי היא תורת חיים ולכן אינה משתנה!!!


יה"ר שנזכה לקבל את התורה בשתי ידיים: אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד!


עד כאן להשבוע,

טובי

אשמח מאד לתגובות מכל סוג... פה למטה או במייל:

Toby.mr119@gmail.com




הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.