חד פעמי? משבר אקלים או פייק אקלים/ רחל לדני

את רחל לדני ראיינתי בעבר בראיון מרתק כאן.

עכשיו עם הדברת שלא פוסקת על משבר האקלים ואסון אקלוגי שמתרגש לפתחינו (חלילה), וכמובן מס ה(לא)חד פעמי, פניתי אליה שתעשה קצת סדר בדברים.

רחל, אדריכלית נוף, מטפלת בגינון טיפולי, מומחית לענייני קיימות ואיכות הסביבה וגם אישה יודעת ספר ויראת שמיים, נראתה לי הדמות המתאימה לעניין.

מאמר ראשון בסדרה.

כבר ראיתן נחליאלי?!

הילדים כבר מזמן הביאו אותו מהגן.

צבוע יפה בשחור ולבן.

האם הוא כבר כאן?!

מישהי סיפרה שראתה שניים בדרך לעבודה. לא, אני לא ראיתי. למרות שאני מאוד אוהבת אותם, והם באמת מספרים לי על בואה של העונה האהובה, הרטובה.

הפתיח הזה, מלמד שני דברים – האחד, שיש שינוי במגוון המינים בסביבתנו הקרובה, וזו בהחלט בשורה עצובה. והשני, באמת מה עם העונה הרטובה?!

מישהו דיבר על המחסור במים? על הכינרת המתייבשת, על הגשם המתמהמה?!

ובכן – מישהו מאוד מסוים אולי גם מלומד, בחר לו לעיסוק בעיה אחת מתוך מכלול הסוגיות הסביבתיות המעסיקות את ארץ ישראל הקטנה. בעיית הפסולת המוצקה או יותר ממוקד: הכלים החד פעמיים שממלאים את אתרי האשפה. אני לא מקלה ראש, אבל צריך לזכור – הפסולת המוצקה, איך מטפלים בה לאן משליכים אותה ואיך מפחיתים אותה – היא רק נושא אחד מתוך מכלול נושאים סביבתיים המטרידים את מדעני הסביבה. הכלל המפורסם: המזהם משלם, מופעל בימים אלה כנגד אמצעי זיהום אחד, שבמבט כוללני הוא קטן וזניח.

גזירת המס על הכלים החד פעמיים, חשפה את כולנו לדיונים אודות בעיות הסביבה. ההתחממות הגלובאלית, שלא ממש העסיקה את חברי הכנסת שלנו בשנתיים האחרונות, עלתה לשיח הציבורי ביחד עם עלייתה של מפלגת מרצ לקואליציה. מבלי לגרוע בנכונות כוונותיה של השרה לאיכות הסביבה, אני סבורה שהמאמץ מופנה לכיוונים לא נכונים.

אז הבה נעשה כאן סדר:

ההתחממות הגלובאלית היא איום ממשי. אם הטמפרטורה העולמית הממוצעת תעלה ב- 2 מעלות - ימשיכו ביתר מהירות להתמוסס קרחונים בקוטב. 

מה זה נוגע אלי?!

ובכן, אם את גרה בראש הר מירון – אולי זה לא נוגע, אבל אם את גרה במישור החוף – עוד מעט צונאמי, והבית שלך מוצף!

מגוון המינים בסכנה. 

עוד מעט, לא נראה כאן ציפורים, פרפרים, ופרחי בר בשטחים הפתוחים. 

המרחבים יתמלאו בעצי שיטה כחלחלה שממלאים כבר היום את הדיונות, המיינות יתפסו את כל קיני הדרורים, הציידים ימשיכו לצוד חוחיות. חזירי הבר בחיפה ישתלטו על הכרמל וימשיכו משם דרומה, והתנים בגדות הירקון יסתובבו כמו חתולים ברחובות הערים וידביקו אותנו בכלבת.

המיינה, אפשר לראות אותה בכל מקום, מהפולשים המסוכנים לסביבה

עם הגשם, אין לנו בעיה. כי אם לא ירד גשם – נתפיל את מי הים, וכך יהיו לנו מספיק מים לצרכי האדם וגם לחקלאות. נוכל להמשיך לייצא מים לכל העולם.

"לייצא מים?! " - את שואלת. כן ,כן. עם כל טון אבטיחים ומלונים שאנחנו מייצאים מהערבה הדרומית, אנחנו מייצאים 80% טון מים, שהם כל כך יקרים ונדירים שם, בערבה.

הבניה המואצת למגורים, מחסלת את הריאות הירוקות. עוד מעט, אין לנו אוויר לנשימה ואין לנו מקומות בילוי בחיק הטבע. 

כל המרחבים שבין הערים מתמלאים בשכונות חדשות ובכבישים המוליכים אליהם. משהו ירוק ונעים להניח עליו את העין? – אין!

נשארו לנו שדות ובוסתנים. יש קצת שטחי חקלאות שיכולים להעניק לנוף הארצישראלי מרחבים ירוקים. כמה יפה ונאה לראות את השדה החרוש תלמים תלמים (לא בשמיטה, כמובן), ואת מטעי הנשירים והבננות. 

האם הם תורמים לאיכות הסביבה? לפי האקולוגית המומחית רייצ'ל קארסון, כבר לפני כמעט מאה שנה היא ראתה את נזקי החקלאות המודרנית. בספרה "האביב הדומם" היא מתארת את השקט שמגיע לעולם בעקבות חמרי הדישון וההדברה שאנחנו מעמיסים על השטחים החקלאיים. 

בוודאי, כאשר מדבירים את בעלי החיים המזיקים לחקלאות – מתים איתם גם בעלי החיים האהובים עלינו. כשאין חיפושיות – אין חוחיות – כשאין חוחיות – אין בזים – כשאין בזים – אין טורפי על שניזונים מהם... וכך אט אט משתררת דממה...

מה עוד מטריד אותנו? – כלים חד פעמיים. זו באמת סוגיה מורכבת. מישהו צריך לאסוף אותם במשאית האשפה, ולהשליך אותם... היכן? נגמר המקום בחירייה, נגמר המקום בכל אתרי הפסולת בין גדרה – לחדרה (שם מתגורר רוב העם בישראל) ומשאית האשפה חגה בארץ ושואלת – מי מסכים לקבל את הזבל שלי???

התשובה לכך היא: NIMBY! נימב"י הם ראשי תיבות של המשפט המתוחכם: Not in my back yard!

חשוב מאוד לפנות פסולת, חשוב לבנות מטמנות אשפה, אבל... שם! לא בחצר האחורית שלי.

יש עוד כמה בעיות סביבתיות שמטרידות אותנו מאוד: הנחלים המתייבשים ומזדהמים, חוף הים שמתמלא מדוזות ופסולת, וכלים חד פעמיים ועוד מרעין בישין. הווירוסים שמתחדשים בכל תקופה, ועוד אי אילו איומים ממשיים על חיינו.

מה יהיה?!

שביב של תקווה עולה מן המדרש המפורסם :

תנו רבנן:

אדם נברא בערב שבת (אחרון בסדר הבריאה),ומפני מה? שלא יהו מינים אומרים: שותף היה לו לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

דבר אחר: שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית.

דבר אחר: כדי שיכנס למצווה מיד.

דבר אחר: כדי שיכנס לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן, והתקין סעודה, ואחר כך הזמין אורחים...

בבלי, סנהדרין, ל"ח, ע"א

כדרכם של מדרשים, בשורות בודדות - תשובות לכל השאלות! (כמעט)

ראשית – אנחנו לא שותפים. הקב"ה ברא את העולם. הוא מקיים אותו בכל רגע ורגע. הוא ורק הוא דואג – שלא יחסרו לנו מים ואוויר, מזון ובגד ללבוש, וגם מקום למגורים.

אנחנו מצווים: לעבדה ולשמרה, אבל לא להיכנס להיסטריה ולהמשיך לעבוד את השם בשמחה ובאהבה!

דבר אחר – לא להתגאות! לא לומר – אני אמנם עושה נזקים סביבתיים, מבזבז מים, מזהם את האוויר, משנה את האיזון במערכות האקולוגיות, אבל אני כל כך חכם, ויש לי טכנולוגיה משוכללת – שאוכל לתקן את הנזקים. הגישה הזו מכונה: אוטופיה טכנולוגית. אז – לא! יתוש קדמך, ועליך להשתמש בעולם – בתבונה ובענווה.

דבר אחר – תפקידך בעולם: קיום מצוות. ובזכות זה העולם מתקיים ועומד.

דבר אחר – כאן אנחנו חוזרים לבעיית הפסולת המוצקה, כלים חד\רב פעמיים ועוד – אמנם כל הסעודה המשובחת הזו מוכנה לכבודנו, אנחנו אורחי הכבוד, אבל – ככה מתנהג אורח?! כל כך הרבה זבל הוא משאיר אחריו?!

בע"ה ארחיב עוד על הבעיה במאמר הבא.