כש"זובחי אדם עגלים ישקון" - רלוונטי מתמיד

כדרכם של סיפורים על גדולי ישראל, גם הסיפור הזה מסופר על כמה מגדולי ליטא, אולם בדרך כלל מייחסים אותו לגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה, וכך מספר הסיפור:

כלומר: במקום שבו מנשקים עגלים שם יזבחו לבסוף בני אדם. (כפרפרזה לדבריו של היינה "במקום שבו שורפים ספרים שם ישרפו לבסוף בני אדם" - וסליחה על האזכור של גדול עולם ויהודי מומר באותה נשימה).

לא עברו שנים רבות והנבואה התממשה במלואה. חיות האדם הגרמניות על שתיים אכן זבחו לבסוף בני אדם (תוך שהם ממשיכים לנשק את כלביהם, חלק מהם היו צועקים לכלבים ששוסעו ביהודים: בן אדם הרוג את הכלב!)

השבוע נוכחתי בתדהמה לראות איך הפסוק הזה עדיין רלוונטי לימינו, שוב, אנשים שמדברים בזלזול על זבח אדם מנשקים עגלים - או במקרה הזה: חתולים.

לפני מספר שבועות מת מעצב על גרמני בשם קרל לגרפלד. לגרפלד היה מעצב על של בתי אופנה עולמיים כמו 'שאנל' ועוד, הוא עיצב גם עיצובים פרטיים לאנשים פרטיים, בין היתר גם לגברת הראשונה של ארה"ב (האישה הזמנית של טראמפ, שספדה לו ברוב רגש).

אולם, הפרט המדהים הוא שאותו לגרפלד שהשאיר אחריו ירושה של 150 מיליון ליש"ט, ולא הותיר אחריו משפחה שתתאבל על מותו אלא חתולה קטנה שוודאי ייללה כמה 'מייאווים' מרשימים לזכרו. 

אבל, אין לה הרבה על מה להתאבל. מסתבר שהחתולה הגלמודה, הולכת לזכות בירושה כולה!

החתולה בת התשע מסוג בירמן, ששמה 'שופט', אם ממש התעניינתם, ליוותה את לגרפלד בשנותיו האחרונות והוא סיפר תמיד על הקשר העמוק שיש לו אליה. ומתברר שהחוק הגרמני מאפשר לחלק ירושות מסוג זה, כל עוד ימונה לחתולה איגוד או עמותה.

החתולה המיליונרית כנראה זקוקה לירושה כדי להמשיך את חיי היוקרה אליהם היא הורגלה, שכללו: חדר שינה משל עצמה, מערכת סאונד, תכשיטי יהלומים, שף פרטי וטיסה במטוסים פרטיים.

אין ספק שהיא זקוקה לירושה כולה כדי לא לרדת מרמת החיים אליה הורגלה.

נראה שאפילו הושע הנביא שדיבר על "עגלים ישקון" לא חזה דרדור אנושי (?) שכזה.

מיאו... החתולה שופט

ומה עם "זובחי אדם"?

גם את החלק השני אפשר לראות אצל לגרפלד, בראיון לכתב צרפתי בשנה שעברה הוא התבטא בזלזול ובסלחנות כלפי השואה.

שואה, זה בסדר. חתולה - במטוס פרטי.

מישהו ראה אולי את קופסת הטבק של רבי יונתן אייבשיץ עם העכבר בתוכה?