ללמוד ממוצרט, פיקאסו, ואינשטיין.


1 דקות קריאה
04 Jan
04Jan

כשהתבקשה התזמורת הפילהרמונית של לונדון להצביע על 50 יצירות המופת של המוזיקה הקלאסית, כללה הרשימה שש יצירות של מוצרט, חמש של בטהובן ואחת של באך. 

לא מפתיע. שלושה מלחינים שעיצבו את פני המוזיקה הקלאסית, יוצרים שהלהיטים שלהם עשו היסטוריה ושינו את עולם המוזיקה כולו.

ובכן, במבט מפוכח יותר מתברר שהם יצרו הרבה יותר מאשר כמות היצירות שלהם שזכו לתהילה. 

כדי ליצור קומץ יצירות מופת, מוצרט הלחין יותר מ-600 יצירות עד מותו בגיל 35, בטהובן הלחין 650 יצירות, ובאך יותר מ- 1000.

גם בציור זה כך. מכלול היצירה של פאבלו פיאקסו כולל יותר מ - 1800 יצירות שמן, 1200 פסלים ו- 12,000 רישומים (וזה בלי להזכיר הדפסים, שטיחים ועבודות קרמיקה), רק מעטים מהם זכו לתהילה. 

גם במדע ניתן לשים לב לנתון המעניין הזה: איינשטיין כתב מאמרים בתורת היחסות הפרטית והכללית ששינו את הפיזיקה אך לרבים מ - 248 פרסומיו האחרים הייתה השפעה מזערית. כלומר: מתוך עולם היצירה האישי של יוצרים מפורסמים בכל התחומים רק אחוז קטן יזכה להצלחה ולחשיפה בולטת.


ליצור והרבה

את הנתונים המפתיעים הללו קראתי בספרו של אדם גרנט "המיוחדים", בו הוא מתחקה אחרי עולמם של יוצרים ויזמים. לגרנט יש מסקנה מעניינת מהנתונים הללו. הוא מוכיח שעודף יצירה מוביל לחדשנות, מקוריות, ולגילויים מיוחדים. הוא מצטט מחקר שבדק יותר מ - 15,000 יצירות קלאסיות ומצא שככל שמספר היצירות שכתב מלחין בתקופה נתונה של חמש שנים היה גדול יותר, גדל הסיכוי שיכלל בהם להיט בולט אחד.

כלומר: עודף יצירה = סיכוי יתר ליצור משהו משמעותי. גרנט טוען שהדבר החשוב ביותר שבאפשרות יזמים ויוצרים לעשות הוא לעבוד המון וליצור נפח עצום של עבודה, משום שהיצירות המקוריות ביותר באות לעולם בתקופה שבה מרבים ליצור.

באזור גיל השלושים שלו אדיסון המציא את נורת הליבון, הפונוגרף והרמקול מבוסס הפחם, אבל בתקופה זאת הוא הגיש לאישור יותר ממאה פטנטים להמצאות אחרות בתחומים רחוקים זה מזה, בהם עט סנסיל, שיטה לשימור פירות ושיטה לכריית עפרות ברזל באמצעות מגנטים, וגם עיצב בובה מדברת לא סימפטית. 

למרות 1093 הפטנטים שנרשמו לזכותו של אדיסון, את ההישגים שלו שהם באמת מהמעלה העליונה אפשר ככל הנראה לספור על אצבעות יד אחת בלבד.

גרנט טוען שכמות היא המסלול הבטוח יותר לאיכות "בעלי חשיבה מקורית יעלו שפע של רעיונות מוזרים, רעיונות שאינם מובילים לשום מקום, כאלה שהם כשרונות... אך זהו המחיר שכדאי לשלם מפני שהם יוצרים מאגר גדול של רעיונות ובייחוד רעיונות חדשניים".

אפשר להסביר את זה גם בפשטות: ריבוי של יצירה מביא לניסיון, לשפשוף, ולדיוק שמוביל ליצירה של פריטים נדירים.


הצד הנוסף 

צד נוסף שניתן לראות בעובדות הנ"ל הוא שגם ליוצרים הגדולים ביותר היו הצלחות גדולות, הצלחות מזעריות ולעיתים גם כשלונות מהדהדים. 

כך נדחו מהיכל התהילה העולמי מרבית יצירותיו של מוצרט, מרבית ציוריו של פיקאסו, וגם מרבית מאמריו של איינשטיין, ולמרות זאת עולמם היצירתי שינה את העולם כולו במובנים רבים.

בתוך מאות ניסיונות משהו אחד יהיה המשהו האמיתי.

ואי אפשר לסיים בלי להזכיר את המשפט המדהים של וינסטון צ'רצ'יל:

"הצלחה זה לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד התלהבות".

 ולמי שמכיר מעט את ההיסטוריה של האיש, נראה שאין מתאים ממנו לחתום על משפט כזה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.