מקום בארון - מקום בלב!

איזה כיף לזרוק לפח!

זה אחד הצ'ופרים הגדולים בעיני שמרוויחים על הדרך בניקיון לפסח:

הבית מיטהר, מתרענן, הארונות מתרוקנים ממיליון דברים מיותרים שהצטברו בהם במשך השנה האחרונה, ופתאום נהיה רווח, נהיה מקום, נפתח הלב להכניס המון דברים חדשים וטובים לארון שלנו - ולחיים בכלל.

אבל, גם בערב פסח קשה לנו לזרוק, בעיקר במה שנכנס תחת הערך של 'נוסטלגיה': תמונות עתיקות יומין, כרטיסי ברכה שקיבלנו במשך השנים, מכתבים, תעודות, מתנות, הזמנות לחתונה שלנו ועוד…

יש גם את הקטגוריה של כלים לא שימושיים, נעליים במצב טוב שכואב הלב לזרוק, וכמובן כל ענף הבגדים שעלו עלינו בזמנים יפים יותר…

אז…. כמה מילים על למה לזרוק:

א. כמובן, טכנית - כשזורקים מרוויחים מקום, ולא יאומן כמה מקום וכמה חללים ריקים יכולים להיווצר פתאום בארון הצר שלנו.

ב. זריקה של דברים מהעבר עושה מקום בנפש לדברים בהווה וגם משאירה מקום לחלום על העתיד. לא ברור למה אנחנו שומרים מכתבים שקיבלנו, שבחלקם עולה אפילו ריח של זיכרון פחות נעים, או ברוב המקרים: בלתי משמעותי ותועלתי בעליל. כאילו אם נזרוק נפרד מחלק מהעבר שלנו, כאילו חתיכה מהחיים שלנו תיקבר יחד איתם, אבל האמת היא שבדיוק ההיפך קורה: נכון שהסכמנו להיפרד מחלק שולי מהעבר שלנו, אבל הזכרונות עדיין ישארו גם בלי המזכרת הלא חשובה, וכן, משהו בלב שלנו יתפנה ליותר הווה, יותר עתיד, יותר מקום לחיות כאן ועכשיו, להתקדם. לנוע. לשאוף. לזוז. "העבר אין" - בארון - ואחר כך בראש. 

ובעידן שבו כל דבר נכנס תחת מונח פסיכולוגי למה שלא נקרא לזה: "תרפית ריקון"/ תרפיית סדר' או "organize therapy"?? אין ספק שבאנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב... 

מי מרימה את הכפפה ומפתחת את השיטה:)? 

ג. ברוב המקרים דברים שלא השתמשנו בהם למשך תקופה ארוכה לא נחזור ונשתמש בהם, זה נכון בעיקר בעולם הביגוד. חוץ מכמה שמלות קלאסיות שחורות רוב הבגדים מאבדים את הרלוונטיות שלהם במשך הזמן. 

שאני הייתי בחורה הלכנו עם חולצות צווארון, כולן. היום? חוץ מענף התלבושת כמעט ולא רואים את זה. אותו דבר בחולצות גולף, כשאני הייתי בתיכון לבשנו כולנו בחורף חולצות גולף, היום? כמורה בתיכון, שרואה תלמידות מדי יום -  אפילו אחת לא לובשת. אז רחמים על המקום בארון...

לאחרונה סיפרה לי מישהי שהיא שמרה חצאית שלה במשך חמש שנים, ואחרי חמש שנים: ראו איזה פלא, היא נהייתה ממש אופנתית! אמרתי לה שחבל על המקום בארון, לקנות חצאית חדשה היום יכול להסתכם גם ב60 ש"ח, ובמקום הזה היה הייתה יכולה לשים המון דברים שימושיים ואפילו לזכות לראות את גוון הפורמייקה, גם זה עושה טוב על הלב. 

ואיך אמרה לי מישהי? הארנונה שאני משלמת על הדירה לא שווה את מחיר החולצה…

ד. ובכל זאת יש בגדים שממש חבל לנו להוציא מהבית, הם יקרים, וכל כך יפים, ואולי אני כן אצליח להיכנס אליהם עוד מעט? (מישהו הזכיר את המילה דיאטה?) במצב כזה, כדי לזרז את עצמנו אפשר להכניס את שיקול החמלה על האחר כדי לעזור לעצמנו להתפטר מדברים.

יש אישה אחת, אי שם, שכל כך תשמח לקבל שמלה חדשה לחג! והבגד שמקשט לי את הארון יכול לקשט לה את החג, אז למה שלא תתני לה? עם הטענה הזו הצלחתי למסור שלושה בגדים יקרים ובמצב מעולה שנחו בשלווה נצחית על הקולב בארון שלי. אני הרווחתי מקום + הרגשה טובה בלב - ומישהי הרוויחה שמלה מדהימה לחג. איזה כיף לשתינו!

ה. מארי קונדו יפנית שנחשבת היום לאלופת סדר עולמית מציעה בספר שלה: "סוד הקסם היפני" שיטה מעניינת שמעודדת זריקה של דברים מיותרים. בניגוד לשיטות 'תזרקי את מה שלא השתמשת בו שנתיים' או 'תזרקי את מה שלא לבשת שתי עונות', השיטה שלה היא להרים כל פריט ולשאול: "האם הוא משמח אותי?" ואז את מגלה למרבה התדהמה, שתעודת הסיום של חוג השחייה שלך מכיתה ד', בבריכה שכבר לא קיימת היום, לא מוסיפה לך שום שמחה. וכן, גם הקערה הלא יפה שקיבלת לחתונה, ואפילו המכנסיים מגיל שלוש של הבן שעוד רגע בר מצווה. 

עם השיטה הזאת שמעתי על הרבה שהצליחו למלא כמה שקיות מרשימות של חפצים מיותרים בעליל.

ו. קונדו מוסיפה עוד פרט חשוב: אחרי שמילאת שקיות תורידי אותם במהירות לפח או שתסגרי אותם היטב ותכתבי עליהם באותיות קידוש לבנה "למסירה". מכמה סיבות: 

ראשית כדי שיצר הנוסטלגיה והשימושיות (הלא שימושית) לא ישתלט עלייך ויסביר לך למה בכל זאת חשוב לשמור את הכוסות מסבתא חנה ז"ל. שנית, כדי שלא יבוא האספן התורן שלך ויסביר לך למה הוא חייב את זה. ושלישית, שלא תבוא הקטנה ותגלה למרבה חרדתה את היצירה הנדירה מגן רחלי מושלכת לפח. הפגיעה של זריקת משהו אישי לפח היא גדולה.

ז. גם הדברים שתחת הקטגוריה של 'קשה לי לזרוק' אפשר לדלל. קשה לזרוק את כל המחברות מהתיכון? משאירים ארבע משמעותיות. יש תמונות שמזכירות רגעים משמעותיים? תזרקי מתוכם את אלו שחוזרות על עצמן ואת אלו הפחות ברורות. שנה הבאה תתפטרי מאד כמה פריטים, עד שכל הערימה הגדולה תהפוך לזיכרון אחד בודד ומשמעותי.

ח. קלסרי לימודים - אנחנו כל כך רגילות לסכם עוד משנות התיכון העליזות, וכל כך רגילות להתייחס בחרדת קודש לקלסרי לימודים שעמלנו עליהם במשך חודשים או שנים. אבל בדור שלנו אין שום סיבה לשמור חומר לימודים. בסופו של דבר כשאני מחפשת חומר להרצאה או אפילו לשימושי האישי אני לא באמת עולה על הכסא ומורידה את הקלסר המאובק של השתלמות בהיסטוריה, או קורס קידום נוער שכל כך אהבתי - אני פותחת את גוגל ומוציאה ממנו את רוב המידע. לא לחינם קוראים לעידן שלנו 'עידן המידע'. אז מלבד קורסים משמעותיים שהיה בהם תועלת ולמידה משמעותית מאד - את כל השאר כדי להעביר לחסותה של מחלקת התברואה העירונית.

ואחרי שהארון חצי ריק? קחי כוס קפה גבוהה ורותחת עם פרוסת עוגת החמץ האחרונה שנותרה בבית ותתענגי מהשקט החיצוני והפנימי. 

הארון שלך, וגם את, מוכנים להתחלות חדשות ומפתיעות!