להיות סוכה/ שפרה זיו


1 דקות קריאה
12 Sep
12Sep

כל השנה אני מחכה לה, לסוכה שלי. מה יש בה בסוכה הפצפונת במרפסת הקטנה בהחלט? ומה היו ביתר סוכותיי הענוות והצפתיות בדירות המתחלפות עם השנים?

לא בעיה להסביר, נכון? חג הסוכות פועם בלב של כולנו, חג שכולו חיבוק אהבה מבורא עולם. מצווה אהובה וחביבה שנכנסים אליה ברמ"ח ושס"ה עם כל כוחות הגוף והנפש, ויוצאים חזקים יותר אחרי שבעה ימים. 

הסוכות הצפתיות, לא שונות הן משאר חברותיהן, סוכות הארץ. גם להן 4 דפנות, סכך, קישוטים, נורות מהבהבות ורימונים תלויים... רק הבדל אחד הופך ישיבה בסוכה צפתית מצויה למשהו אחר, מטלטל יותר, מחייב.

צפת היא כולה סוכה. דפנותיה צדיקים, ומעליה שער השמיים. מקושטת היא בזיו וזוהר, מבקשת מכל אחד להיעצר, לעמוד דום לכבוד מלך הכבוד. יסוד הרוח השולט, מונע מהגשמיות להשתרש עד הסוף. השמיים, התכלת, הרוח הנושבת הישר מבית החיים העתיק, האר"י הקדוש, רבי שמעון בר יוחאי, התנאים הטמונים בה, מזכירים לי ולכולם, שאנחנו רק זמנים כאן, ארעיים. 'בואו נהיה אורחים טובים', כמו מבקשת מאתנו דרך קבע. אושפיזין של השם יתברך. ואורח טוב מה הוא אומר? "כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי"!

אוי, אבא שבשמיים. כמה אתה טורח בשבילי. כמה אתה נותן לי. ואני פשוט ישנה מלראות את הטוב הזה. אני לא אשמה, יש הרבה הסתרה, והסחות דעת לרוב, אבל עכשיו בסוכה, עם החיבוק הקרב של ארבע דפנות, עם צל האמונה הישר מהסכך, יש לי סיכוי לזכור ולהודות לך, על כל הטוב הזה של החיים האלו ממש, הלוואי ואזכה...

סביבי משפחות-משפחות באהבת ישראל מתפרצת עוזבות את הבתים ונכנסות לפסולת גורן ויקב בצפיפות צוהלת, סוכה ליד סוכה. חלק עצום מחוויית החג זאת השיתופיות הזאת, כל הילדים בחבורה, באותו מגרש חנייה, באותה רחבה, תחת אותה כיפת שמיים, מכל המרפסות, הכוכים, הזוויות האפשריות, ואותה התפילה בוקעת, עולה ונשמעת: "ופרוש עלינו סוכת שלומך".

ולא רק לשבת בה, אני רוצה. לזכות להיות למהות שלה - חפצתי. ויש אנשים שזכו. זכו להיות סוכה.

אתמול בדרכי לעבודה, ראיתי אותה ממוקמת כבר בטח על גג, הסוכה של משפחת כהן, מחכה בדומיה לאושפיזין הקדושים שיבואו. אושפיזין מהסוג שאנחנו לרוב לא מאחלות לעצמנו, אבל אצל כהן הם המועדפים ביותר. 

רבקה כהן היא אישה של חסד. אישה שכולה סוכה. כל מה שיש לה, הפקר לעולם. הבית, האוכל, הכישרונות. כל דכפיין ייתי ויאכל, תמיד יש מקום לכל יהודי בכל מצב צבירה, הדפנות מתרחבות לפי הצורך. בלילות היא מסתובבת בגינות שכוחות, עם עוד נשים צדקניות, מצוידת בתיק מלא מטעמים, ואוספת את הנשמות האלו בעוגיות מאפה בית, תה ירוק מתרמוס, שיחה ומילה טובה. 

היא יודעת איך לרדת אליהם, ואיך לעזור להם לחזור. כולנו בנים של אבא שבשמיים, ואת אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים? בלי הערבות האלו בצדיי הדרכים הכל פסול, כל ארבעת המינים לא יכולים לעלות לפני המלך. "כל הכבוד למלך הכבוד", תגיד למי שיבקש להודות, להתפעל ממפעל הקירוב הזה שפועל ללא כל תמיכה ואמצעים רק ממנוע פנימי של אהבת ישראל, ותמשיך הלאה לחפש את הערבה הבאה לגלות לה שהיא בעצם אתרוג מהודר ואיך היא לא ידעה...

רבקה היא לא יחידה. הרבה אנשים שהם סוכה לעולם מסתובבים ביננו. יהודיים יקרים שזוכרים שהם אורחים, ורוצים לעשות נחת לבעל הבית, וזה הכול.

ועתה זאת ההזדמנות של כולנו. הסוכה מגיעה וחוטפת כל נשמה שרוצה להיות גם היא קצת יותר 'סוכה': מכילה, אוהבת, מחבקת, מאמינה, בוטחת, מקושטת במידות טובות, נקייה מכל חומר עב ומגושם, ועוזרת לה להצליח. וכשניכנס אליה, ונרגיש את החיבוק הזה, נאחז בה ונבקש, נתעקש ונפציר: אנא אבא, רק אתה יכול להפוך אותי לסוכה שלך, רק אתה יכול לקרב אותי אלייך, לעבודתך. רק אתה יודע איך. אם תבוא - יהיה לי. אם תלך - בדד אשאר. תראה את הרצון שלי! עזור לי שאזכה לעשות כל מעשי לשם שמיים, לכבודך... עזור לי להיות טובה יותר, לעצמי, לילדיי ולכל התלויים בי...

יהי רצון שיתקבלו תפילותינו!

חג שמח מלא אור וקדושה לכולנו! 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.