משפט שוורצברד: 100,000 מצבות באדמת אוקראינה הדוממת

תשרי תרפ"ח, 1928 למניינם, בבית המשפט הפריסאי, עולה לדוכן הנאשמים יהודי בשם שלום שוורצברד, הוא מואשם ברצח סמיון פטיליורה - מנהיג אוקראיני.

שוורצברד לא מכחיש את אשמתו, הוא מודה שרצח את פטיליורה אך גם לא מתחרט על מעשהו, ההיפך, הוא מביע שמחה שהצליח לדבריו: "לרוצץ את גולגולתו של הנחש", לטענתו הנרצח, פטיליורה, אחראי לפוגרומים שנערכו ביהודי אוקראינה בשנים תרע"ז-תרפ"א, (1917-1920). 

שבוע ימים מתנהל המשפט עד לסופו המפתיע.

אוקראינה אחרי מלחמת העולם הראשונה

תרע"ז-1917, אוקראינה - מדינת חסות רוסית, מנצלת את התוהו ששורר ברוסיה לאחר המהפכה הקומוניסטית - ומכריזה על עצמאותה ששורדת שלוש שנים בלבד עד שגייסות הצבא האדום הופכים אותה בכח לגרורה קומוניסטית (נשמע מוכר, לא?).

סמיון פטיליורה היה נשיא 'אוקראינה העצמאית' קצרת הימים, עד שנוכח שה"צבא האדום" חזק מצבאותיו, וברח לצרפת.

שלוש שנות ממשלת "הרפובליקה האוקראינית העצמאית" (מ-1917 עד ל-1921), היו שנות אנרכיה וכאוס, האקדח רטט עדיין בידי החיילים שחזרו מקרבות מלחמת העולם הראשונה והם חיפשו רעיון חדש ללחום למענו, וכמו תמיד רעיונות חדשים מחוברים לאנטישמיות.

ה'עילה' לפרעות נבעה - לשיטתם - מזיהוי היהודי כבולשביק. ואכן הוגה הקומוניזם קארל מרקס היה יהודי, ובכל ההנהגה הקומוניסטית בלטו השמות היהודיים הרבים.

בדיחה ידועה מספרת שבאחת מעצרות הקומוניסטים, באמצע נאומו של סטאלין לוחש אחד מחברי המפלגה לחברו: "אני צריך לעזוב" - "מדוע?" - "היום היארצייט של אבי ואני רוצה לומר עליו קדיש בבית הכנסת". "אם כך מדוע אתה עוזב? הגוי יגמור לדבר וילך, ונתפלל כאן כולנו יחד...."

הפחד מהקומוניזם והאנטישמיות עתיקת היומין, גרם לשנאה שהובילה לפרעות.

אספסוף מקומי מצטרף לצבאות פטיליורה ומפעיל מאות פוגרומים בשיטות רצח מסמרות שיער. בספרי התיעוד שנכתבו על ידי הניצולים - רובם מיד לאחר הפרעות, עולה סיפורה הטראגי של יהדות אוקראינה, חסרת הישע שכל 'אוהביה' בגדו בה.

בספרים אלו נשמע קולם של מאה אלף קולות בודדים שעונו, נבזזו, ונרצחו בדם קר בצורות הריגה שמזכירות את ימי הביניים; אלפים נותרו בעלי מומים לכל החיים לאחר שנדקרו בפגיונות בכל גופם, או איבדו את שפיות דעתם, אין בית ללא חלל. תינוקות בוכים הושתקו לנצח בעריסותיהם לכל צווחות אימותיהם שהוכרחו להביט במחזה, הורים שוספו בגרזנים לעיני ילדיהם, לעיתים עברו כמה ימים עד שהובאו הגופות לקבר ישראל, משום שהיהודים פחדו לצאת מפתח בתיהם, אפילו השכנים האוקראינים -שותפים נלהבים ברצח - עמדו מבועתים למראה הגופות המרוסקות שהוצאו מהבתים; "אילמים ומבוהלים בקשו רחמים מאת אלוקים כאילו פחדו מפני חמתו ונקמתו, מתוך דומיה עזבו... את מקום - המתים האיום" (מתוך אחת מספרי התיעוד).

בכל מרחץ הדמים הזה במישרים ובעקיפין אחראי פטיליורה, שמפלגתו התסיסה את ההמונים, נכבדי ציבור יהודיים שהגיעו אליו נתקלו בבוז, המסר היה: נמשיך לשחוט.

הפוגרומים היו זהים כמעט בכל מקום, עם כניסת הפורעים לעיר, נשלחה משלחת יהודית להתחנן על נפשה. אחד הניצולים מתאר: "ראש הגדוד הביט על שעון היד שלו והוציא מפיו בקצור... כי במשך חצי שעה על יהודי העיירה להביא לו עשרים וחמשת אלפים רובל... חצי פוד נקניק, מספוא לסוסים ויי"ש לרב בשביל חייליו"...

בדרך כלל לאחר שקיבלו את הכסף והתהוללו מהיי"ש שהביאו להם היהודים, יצאו הפורעים לעבר רחובות היהודים שאף נפש חיה לא נראתה בהם, ובאכזריות לא ניתנת לתיאור הרגו מרבית בני הקהילה.

887 ערים גדולות נפגעו, 344 עיירות קטנות, בין שמות הערים והעיירות ניתן לזהות שמות מוכרים: טולטשין, נמירוב, אומן, ברסלב, ברדיצ'ב ועוד רבים אחרים.

בכל אשמה ההנהגה האוקראינית ובראשה - פטיליורה, אותו רצח שלום שוורצברד.

שוורצברד - יהודי צרפתי יליד אוקראינה, חזר בתום מלחמת העולם לארץ מולדתו, והיה עד לפוגרומים, בהם נספו גם רבים מבני משפחתו. ב-1920 שב לצרפת אך סיוטי הפרעות עמדו לנגד עיניו יומם ולילה. הוא נפגש בפריס עם יהודים שאיבדו את קרוביהם בפוגרומים, ותמונות הזוועה שבו והטרידו את מנוחתו, הוא שמע גם על אוקראינים המתפארים בבתי המרזח במספר הרב של היהודים ששחטו במו ידיהם.

אז נודע לו שפטיליורה נמצא בפריס. ביומנו כתב: "מן הרגע ההוא.. קמו לנגד עיני מראות התופת ושאגו: נקמה!... לא יכולתי להשלים עם הרעיון שרוצח עם זה יחיה חיי שקט ושלווה אחרי כל מעשי הדמים שנעשו על ידו, הדם היהודי השפוך, הילדים החנוקים, כל הפלצות הזאת של אלפים ורבבות נפשות פעפעה בדמי..."

מאז התחקה אחרי פטיליורה בהתמדה עד שמצאוהו והרגו. הוא נלקח לכלא.

הבאתם לקבורה של גולגולות הרוגי הפוגרום בפסטוב, שנערך בספטמבר 1919 ובו נרצחו למעלה מ-1,000 יהודים על ידי צבא המתנדבים (התמונה טושטשה מפאת כבוד המת).

מהלך המשפט

תשרי תרפ"ח ה-18 לאוקטובר 1927, פתיחת המשפט. התובעים: ממשלת צרפת, אשת פטיליורה ועורך דינה קמפינקי, הנתבע: שלום שוורצברד ועורך דינו הנרי טורס.

מהר מאד יהפך הנאשם למאשים, הנתבע האמיתי יהיה פטיליורה, והתובעים: למעלה ממאה אלף יהודים מעונים.

האווירה לאורך כל המשפט הייתה סוערת והטלטלה בין דמעות לצחוק, כאב ולעג. היו בו דרמות אנושיות מסעירות, גוללו בו טרגדיות מבהילות, גם הדמויות שנצחו עליו: עורכי הדין קמפינקי וטורס הפכו את המשפט לזירה עיתונאית מבוקשת.

טורס - אדם בעל גוף מוצק ובטחון עצמי בולט, מדבר בלהט, מרים את קולו, מתמרמר, חשמל את בית הדין בכושרו הרטורי ובצורת ההגנה המקורית שלו; לדוגמא - השוטר שאסר את שוורצברד, הציג את שוורצברד כצמא-דם, לטענתו המשיך האחרון לירות בפטיליורה גם לאחר שמת. טורס ביקש מעוזרו לשכב על הדרגש, והוא עצמו עלה עליו בלוליינות מפתיעה, כיוון על השוכב בה את אקדחו להוכיח שתנוחת הירייה של שוורצברד מפריכה את עדות השוטר...

קמפינקי התגלה כקונטרסט של טורס: צנום, ממושקף, מזגו שקט, תנועותיו איטיות נדמה כפרופסור כבוּד, מדבר בשקט אולם בביטחון, ובעיניו מרצד זיק ערמומי.

"אולי היו אלו מתאבדים?"

התביעה נהגה בטקטיקה מעניינת; היא לא יכלה להכחיש את הפוגרומים, על כן, במשך שבוע ימים זימנה עשרות עדים; היסטוריונים, מדינאים, עדי ראייה, שטענו שפטיליורה לא ידע על המתרחש, והפורעים היו רק הבולשביקים.

הגנרל האוקראיני אודובצ'נקו, נשבע שפטיליורה אהד את היהודים ודבריו עוררו צחוק רב; "איך אתה יודע שפטיליורה היה ידיד היהודים?" שאל טורס את העד.

"אני הכרתי אותו... שירתי יחד איתו ובפיקודו", ענה העד.

"ואתה חושב שפטיליורה היה אדם הגון ולא היה מסוגל לערוך פוגרומים!"

"אני מאמין בזאת", ענה אודובצ'נקו...

כאן הוציא טורס מתיקו את רשימת מעלליו של העד עצמו; "עד זה העומד בפניכם" רעם קולו: "עמד לפני שנים מועטות בראש כנופיות הפורעים... שלושה ימים השתוללו האיש וכנופייתו בעיירה שווגורוד... הם שחטו יהודים ושדדו את רכושם... וזה האיש שיש לו חוצפה... ללמד זכות על חברו לפשע!"

טורס המשיך: "אמרת גנרל אודובצ'נקו, שפטיליורה דן למוות את כל הפורעים... תוכל אולי למסור לנו את שמותיהם?" אודובצ'נקו: (בגמגום) "...סמסנקו..."

טורס: "סמסנקו נהרג לא בשל השתתפותו בפוגרומים. זכורים לך שמות נוספים?"

אודובוצ'נקו: "לא, אינני זוכר עכשיו..."

טורס: (בתקיפות) "ומדוע לא המיתו אותך על השתתפות בפוגרומים?"

אולם בית הדין המה מלחישות רמות, בהיסוס רב ענה אודובצ'נקו: "אני?..."

טורס: "כן... אתה! הודה שסיסמת הדיוויזיה שעליה פיקדת הייתה: 'מוות ליהודים!'"

אודובצ'נקו: "לא אני הייתי אחראי לסיסמא זו... החיילים הם שקבעו אותה..."

טורס: "ב- 1919, ערכת פוגרומים ביהודי אורינין ושווגרוד, למה לא נענשת?"

אודובצ'נקו: "מעולם לא היו חיילי במקומות אלו..."

טורס: "הרי לפניך דין וחשבון! הנה כאן נאמר... שגדודיך פרעו ביהודי שרוגרוד..."

אודובצ'נקו: (בגמגום) "אמנם כן, אני נזכר... נהרגו כמה יהודים אבל גם נוצרים..."

טורס: "הנני מתכבד להגיש לכבוד השופטים רשימה של כמאה קורבנות יהודים".

גנרל אודובצ'נקו: "אולי היו אלה מתאבדים?..."

"הרגו ביהודים והצילו את אוקראינה"

מטעם ההגנה עלו עדים שהבהירו את התפקיד העיקרי שמילא פטיליורה בפרעות.

יושב ראש וועדת החקירה של הפרעות העיד שפטיליורה היה אחראי באופן ישיר לטבח שהיה מאורגן מלמעלה; אותם כרוזים הקוראים להרג ולשוד נתלו בכל אוקראינה, אותן סיסמאות הופרחו בקרב כל האיכרים; "הרגו ביהודים והצילו את אוקראינה", ואותן בדותות הופצו בכל מקום: בפרוסקרוב ספרו שהיהודים גנבו את פעמוני הכנסייה בפלשטין ותלו שלושה מכמריה, ואילו בפלשטין ספרו שבפרוסקרוב גנבו היהודים את פעמוני הכנסייה ותלו שלושה מכמריה...

חיה גרינברג ילידת פרוסקרוב, גוללה סיפור שלא הותיר עין יבשה באולם:

ביום השבת פרצו הפורעים לעיר, מצביאם סמנסקו השביע אותם לא לחוס על הטף, "כדי שלא יגדלו באוקראינה בולשביקים", וכמו כן להשתמש בכידונים ובפגיונות בלבד: היהודים אינם ראויים שיאבדו עליהם אבק שריפה...

הפורעים החלו צועדים בחוצות העיר ובראשם תזמורת מנגנת באון: "תחי אוקראינה"! ו"יחי אבינו פטיליורה!"... בחמת רצח החל הטבח שנמשך שלוש שעות רצופות. משיצאה השבת כיסה את הארץ מעטה שלג נוצץ. רק למחרת התבררו ממדי הזוועה.

יחד עם אחרים שנותרו בחיים יצאה גם גרינברג. לעולם לא תשכח - אמרה גרינברג - את מחזות הזוועה שנתגלו לעיניה ואת מראה הדם על השלג.

בייחוד נגעו ללב הסיפורים הקטנים שבעדותה, כגון הסיפור על ילד בן חמש - שותת דם, ששתק שעות רבות; לפני שנשחטה אימו לנגד עיניו ציוותה עליו לא להוציא הגה מפיו - אולי יחשבוהו למת...

"שוורצברד אינו גיבור, הוא דמות טראגית"

הקטגוריה זימנה שוטר שטען ששוורצברד ירה בפטיליורה גם מששכב על הארץ וצעק: "די, די!" טורס התחכם: הוא שאל אותו באיזו שפה צעק פטיליורה, ומשענה לו שזעק בצרפתית (שהרי אוקראינית לא הבין השוטר) טען טורס שלא ייתכן שאדם גוסס ידבר בלשון שאינה שפת אימו, ואכן, עדות השוטר הופרכה כעדות שקר.

טורס סיים את נאומו במילים הבאות: "שוורצברד איננו גיבור, הוא דמות טראגית... אתם.. תקבעו את דעתם... של אלפי בני אדם, הנושאים את עיניהם לפסק הדין!"

השופטים עזבו להתייעצות, הקהל נשאר באולם מחכה בנשימה עצורה לשובם, המתח גבר והלך, לבסוף נחרץ פסק הדין פה אחד: "הנאשם יצא זכאי".

שלום שוורצברד

קברו של שלום שוורצברד במושב אביחיל. שוורצברד נפטר בדרום אפריקה, לאחר ששלטונות המנדט סירבו לעלייתו לארץ, אבל כפי בקשתו עצמותיו הועלו מאוחר יותר לארץ ישראל

במבט לאחור...

עשרים שנה בלבד עברו והוקמו מחנות היטלר, גם על אדמת אוקראינה, בדרך כלל בעזרתם האדיבה של האוקראינים צמאי-הדם. ניצול שואה מלבוב ספר שביום הזיכרון לרצח פטיליורה, חגגו את המאורע על ידי רצח יהודים. הגרמנים והאוקראינים עשו זאת בצורה אכזרית המזכירה את פרעות פטיליורה. האוקראינים לא שכחו את תורת אבותיהם.

למה פרעות פטליורה חקוקות פחות בזיכרון ההיסטורי היהודי שלנו? הסיבה פשוטה: בגלל שבמאה ה - 20 הייתה גם השואה, וליד המספרים המפלצתיים של השואה, הכל לכאורה מתגמד...

אבל מאה אלף יהודי אוקראינה הם מאה אלף. כל אחד מהם נשמה, עולם מלא, שדמו שותת באדמת אוקראינה הרוויה.

פורסם על ידי בעבר בעיתון המודיע.