'אמנות' (במה) רק למיינסטרים ?


1 דקות קריאה
05 Jul
05Jul

שבועיים אחרי האירוע המיוחד שבו הצגנו את פרי יצירותינו של שנתיים לימוד בחממה עוטפת ליוצרות חרדיות מטעם מפעל הפיס, אני חוזרת לעבוד בסטודיו.

כלומר, להיפגש שוב עם הלא נודע, לגעת תהליך היצירה, לחתור לדיוק ועוד.להבין על מה 'אני מדברת' בתוך היצירה, ובכלל מהי היצירה שאני עוסקת בה ולהבחין שוב שאולי אני לא מבינה שום דבר...

אולי עצם הגעה לסטודיו, להיות - לשהות בו, להתנסות בכל מיני מילים, טקסטים, תנועה ומפגשים עם האוויר והחפצים שנמצאים בחלל, אולי זה ינגן לי על מיתרי הנשמה ויתחיל לבעבע או ימשיך לבעבע וליצור המשך ליצירה או פרק חדש ממנה.

למי שעוד לא יודעת : )

אני גיטי פורגס, אמא לשישה מתוקים בלע''ה, כוריאוגרפית ויוצרת רב תחומית, אוהבת לשלב תנועה, שירה מדוברת, ניגוניים מקוריים ווידאו-ארט לבליל אחד מעורבב שמספר על חוויות פנימיות של חיי כאישה, אמא, יוצרת, ומכניס אותך כצופה, פנימה לתוך החווייה כולה...

השימוש ברב תחומיות מהווה עבורי אפשרות להעמיק בחווייה שלי כפרפורמרית, ובתקווה שגם עבורך כצופה.

אבל, ביצירה שלי יש ניכוח של אבסטרקטיות (אמנות מופשטת).

כלומר, את לא תראי: קטע ריקוד, אחר כך קטע וידאו ואחר כך שיר וקטע דרמה לקישור, אלא אחד יהיה משולב בשני כמו מארג יפיפה של הרבה צבעים שונים המשולבים זה בזה.

על המופע האחרון שלי, בחממה, כמובן עמלתי רבות. התייעצתי עם מלוות אמנותיות מקצועיות בכדי לזכות לעלות את התוצר שלי על הבמה ב"ה.

ואז הגיע היום המיוחל והקהל הגיע, האירוע לא היה מפורסם בחוץ, אלא כל אחת ממשתתפות החממה הזמינה את חברותיה, משפחה קרובה, מכרות, והמנחות המקצועיות שליוו אותנו במהלך השנתיים והפרויקטים האישיים, אנשי יח''ץ, נשים פעילות בתחום הבמה בציבור וכד'. קהל אינטימי ומחבק.

היה ערב יוצא מן הכלל.

9 ניצוצות של יצירות נולדו באותו הערב כל אחת עם האמירה, הגוון, והטעם האישי שלה... כל אחת עם צורת בימוי אחרת והיה יפה לראות איך כל אחת כותבת את המחזה שלה בייחודיות ובאמירה משלה, בהחלט יוצרות אמיצות עם רצון להביא חידוש ולהשאיר חותם על עולם היצירה החרדית והכללית לנשים.

ואז הגיע היום של אחרי... וגם השבועיים של אחרי וחזרתי לסטודיו, לפגוש אותי ואת היצירה שלי, שוב.

ואז גם פגשתי אתכן יקרות. שתי הצעירות החמודות שנכנסתן לי לסטודיו. 

רציתן לצפות במה שאני עושה, והפעם הסכמתי.

(פגשתן אותי בדיוק ביום שהחלטתי לתת בחסד מידיעותי לעולם...)  

הסכמתי להיות חשופה ולאלתר בתנועה את הרגשות שלי שבקשו להתנקות מהגוף במפגש עם החלל…

קלטתן את העניין. נהנתן, ונוצר דיאלוג.ואז בקשתן עוד... 

איפה אפשר ללמוד את זה? ובכלל, אז התעוררה שאלה משמעותית יותר:

''למה אין מופעים אמנותיים כאלו לציבור החרדי? והאם הציבור שלנו בכלל בשל להרגיש עוד סוגי אמנויות? האם נשים ידעו להעריך ערבי ספוקן וורד, אמנות רב תחומית, אמנות מופשטת, אמנות שפחות ממחישה ומדברת ברחל בתך הקטנה, אמנות שיותר נותנת לצופה מקום להרהר ולהשלים את החסר בעצמו.

ואם המיינסטרים פחות מתחבר לשפה האבסטרקטית, הפחות מוכרת, למה לא עושים ערבים למיעוט שכן מחפש תוכן וסוג שפת ביטוי עמוקה יותר ופחות מונגשת וברורה?''

מצטטת את השאלה שלהן. ואני, 20 שנה יותר בוגרת מהן, מצטרפת לשאלה.

ומה אתן אומרות, קוראת יקרה?

לאיזה סוג מופעים ויצירות במה אמנויותיות את מתחברת? היית מפנה ערב כדי לטעום סוג אחר של חוויה, משהו שונה? או שאת רוצה את המוכר והרגיל? האם בכלל מעניין אותך להכיר ז'אנרים חדשים ולחוות עומק וחווייה?

מחכה מאד לשמוע את התגובה שלך!

תוכלי להגיב פה למטה, או למייל שלי: gittyporgesz4@gmail.com

בהערכה,

גיטי פורגס

מחול פורץ גבולות

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.