מה הלאה? הצימאון לאמנות איכותית...


1 דקות קריאה
02 Aug
02Aug

נשים יקרות,
לקח לי זמן לאסוף את התגובות רבות שקבלתי מכן. תודה מעומק הלב שטרחתן לכתוב לי, התרגשתי מאד.
התגובות המושקעות הציף בפני את הצימאון של נשים החרדיות, זה כבר לא רק נדמה לי, שהגיע הזמן לשינוי. הוכחתן.

ואני בטוחה שביניכן, קוראות יקרות, יש עוד שלא כתבו בפועל אבל גם רוצות לטעום אמנות ברמה עמוקה יותר. גם שמעתי מחלקכן רצון ליצור בעצמכן...
מי שלא קראה המאמר הקודם יכולה לקרוא אותו פה. 

בקצרה, שאלתי בו לאיזה סוג מופע הייתן רוצות לצאת מהבית, והאם הציבור בשל להיחשף למופעים אמנותיים רב תחומיים, ברמה עמוקה, מופשטת ופחות מוכרת?

מצטטת פה קטעים נבחרים מתוך התגובות שלכן:
"הייתי מאד שמחה לחוות ולראות סוגים אחרים של אומנות. ובכלל שפה שמאירה יותר מקום למחשבה עצמית, ונותנת לכל אחד את האפשרות לחוות את הדברים באופן שונה. ואני חושבת שיש לזה ביקוש. לפחות מזווית הראיה שלי". 

אביטל


והנה עוד אחת:
"גיטי יקרה,
קראתי ברתק את דברייך... מסכימה איתך מאוד...
אני מרגישה שהציבור מוכן ופתוח לשמוע עוד, להיחשף לדברים חדשים. הוא לא תמיד יודע להצביע על מה ואיך, לדייק ולשיים ולתת הגדרות. אבל להטעים בהחלט אפשר!!! הצלחות!"

רחלי

קוראת משתפת על חוויה אישית שעברה בערב של מופע:
"...הייתי לפני המון זמן (לפני הקורונה הכל היה מזמן)
במופע שהיה מורכב מהרכב של נגניות בכלי נגינה לא שגרתיים, נבל, כינור ועוד
ורוב המופע התנהל דרך מחול ופנטומימה.
אני יצאתי מהכלים, הרגשתי שאני מבינה כל מילה שרצו לומר לי...
יצאתי נפעמת!
מייד לאחר מכן הייתה תכנית מופע סטנדרטית ומקובלת יותר שמפאת קוצר הזמן התקצרה וירדו חלקים ממנה.
לי זה לא הפריע, בעיני היא הייתה מיותרת...

ואז...
הבטתי אחורה, קדימה ולפנים וגיליתי נשים מאוכזבות!
לא מבינות על מה "שרפו" ערב ולמה דווקא את התכנית השניה קיצרו...

מבחינת העלויות שהשקיעו במופע הראשון - באמת לא הייתה הצדקה לוותר עליו, הוא עלה הון...
אני הייתי מתוסכלת, איפה העומק, איפה הירידה להבנה דקה שבאה ונובטת בך בלי שהכניסו לך מילים לפה?...
הבנתי שני דברים:
1. אנשים לא אוהבים שינויים וייקח מעט זמן עד שזה ינבוט - אני מטורפת על חידושים!
2. אני באה מעולם ההבעה, היצירה, האומנות והבמה - כל אומן נהנה בעיקר מאומנות שהיא לא ב"רחל ביתך הקטנה" ואנשים רגילים - מרגישים שהכל קשקוש... אז מה? בסוף הם יבינו... ואם לא גם לא נורא…"

מירי

שמעתי את הצמאון לעידוד יצירה מסוג כזה:
"גיטי,
קראתי באקראיות מוחלטת את הבלוג שלך.שאלת שם שאלות חשובות מאוד! ונוגעות מאוד מאוד לי ולעולם הפנימי שלי.
אני מחנכת בתיכון של קירוב ואומנית בנשמה. כותבת המון למגירה ולקהילה מצומצמת של נשים, שרה, וחובבת תרבות ואומנות.
אני רוצה לאמר לך שהמגזר שלנו משווע לאומנות מהסוג שאת מדברת עליה!!
לא יתכן שמגזר שלם יהא ניזון מאמנות שטוחה כ"כ של מופעי סטנד אפ וערבי נשים המוניים ותו לא.
אני ממש חווה בדידות מהבחינה הזאת במגזר שלנו.
העולם שאת פותחת אליו צוהר נשמע לי קסום ומרתק.
תני לנו להנות ממנו, להציץ אליו…"

מיכל


וגם תשובה מחכימה ממרים ליפשיץ - חוקרת אמנות במגזר, שמדגישה ששינוי קורה לאט ויש לו את הזמן והקצב של עצמו:
"התשובה היא - כן.
השאלה היא- מתי.
….
(אפשר לומר הרבה דברים של התרבות המערבית, ולא נוכל להתעלם מהכיעור שבה - המבוסס על מיקס של מיתולוגיה יוונית, שאריות פגניות של עבודה זרה וגילוי עריות)
אבל אמנות זו בת אלפי שנים.
עברה תהליכים שונים ומשונים.
התפצלה למאות ואלפי ענפים.
אחדים מהם איכותיים ביותר.
הציבור שלנו אלוף בקיצור תהליכים.
אבל גם קיצורים אלו לוקחים זמן.

כרגע נוצר מצב מגוחך ועצוב כי האמנות בכללית נוהרת אחר רוחניות (לא תמיד רוחניות דתית, אך מחפשים את הרוח)
ואליו אצלינו נפתחים לעולם בצד הגשמי יותר.
כמו ילדים שקיבלו חופן סוכריות בלי לחשוב על הנזק.
כמו שגילו את הפוטושופ בשנות ה90 בלי ללמוד עיצוב.
כמו הקטלוגים הדמוי חילוניים שחברות חרדיות החלו להפיק בשנים אחרונות.
כמו...
אבל זה יעבור.
אנחנו נתבגר עוד קצת.
ונדע להבחין גם בתחום התרבותי בין איכות לאיכות.
בין מקורי לחיקוי.
זה יגיע.
והם יגיעו ( להופעות שלך... ושל..)
רק חכי עוד קצת…"

מרים ליפשיץ

ודעה נוספת:
"...חושבת שיש מקום לאומנות שונה ואחרת רק שיקח לציבור זמן להתרגל אליה בנתיים אפשר ויש אפילו מעט שהתחילו לעשות לציבור קטן יותר"

אודיה


ושמעתי גם את התסכול, מנשים שלא הולכות למופעים כמעט...
"הלוואי שיהיו אני באופן אישי בכלל לא נהנית מהאומנות המיינסטירימית אם אפשר לקרא לה אומנות. ולא יכולה ללכת למופעים מבחוץ צמאה לאומנות אבסטרקטית וליצירות מקוריות ושונות" 

שירי



מה נשאר להוסיף?
שכדאי ורצוי להמשיך בדרך... כיוצרות, כנשים שרוצות ליצור, וכקהל…
שינוי נוצר בהדרגה. כל צעד קטן בדרך מוסיף ומקדם אותנו לקראת המטרה, וכשיש יעד לאן לשאוף, יש כוח לשהות ולחוות את כל מה שמזמנת לנו הדרך.
ולזכור לפני הכל, מי מוביל אותנו בדרך הנפלאה הזאת והמפותלת כל כך. יצירה זה הרצון והיכולת להיות שותף עם הבורא בעולמו, לתת ביטוי לאלוקות דרך צבעים, צורות, צלילים ותנועות. ולגעת. בעצמינו ובקהל שבא לחוות איתנו את היצירה.

אמן. שנזכה.

בתנועה מתמדת, 

גיטי פורגס

מחול פורץ גבולות

שתפו אותי במחשבות שלכן פה למטה, או במייל שלי: gittyporgesz4@gmail.com

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.