אמא, למה? או: איך נהפכנו כולנו למורות בעל כורחנו...


1 דקות קריאה
23 Mar
23Mar

הקורונה הכריחה אותנו לחזור פנימה. הביתה.

לשבת עם הילדים, להיכנס, להתכנס.

אז נכון שערב פסח הוא לא בדיוק הזמן לשבת שעות עם הילדים. מה גם שרבות מאיתנו עדיין עובדות בשלט רחוק.

ובכל זאת. לרובנו מנדנדת בראש העובדה שעדיין מדובר על זמן של בית ספר. וגם: אם לא נלמד אותם איך הם ידעו משהו על ליל הסדר? ביעור חמץ? שביעי של פסח? הלכות חול המועד?

רבות מאיתנו חבשו את כובע המורה על הראש, לראשונה בחייהן, או לראשונה בחייהן עם הילדים שלהם…

לראשונה? 

לאף אחת מאיתנו. 

אנחנו המורות הראשונות, האחרונות, והחשובות ביותר שלהם.

איך להתלבש, ולצחצח שיניים, לדבר בנימוס ולשלוט על עצמי. וגם להסביר על הגשם, על הרוח, על ברכת המזון, על הירח, על אמונה ועל מצווה. 

כל היום אנחנו מלמדות אותם בלי לשים לב.

ובכל זאת, עכשיו נראה שנדרש מאיתנו קצת יותר. פתאום נהפכנו למורות ממש - מרצוננו או בעל כורחנו, איכשהו נכנסנו כולנו לקטגוריה של חינוך ביתי. 

חינוך מה? 

חינוך ביתי. אנשים שהחליטו מסיבות שונות ומגוונות להוציא את הילדים שלהם ממסגרת בית הספר ולעבור ללמד אותם בבית.

יש חיה כזאת. בישראל יש למעלה מ - 1,000 משפחות כאלו, והמספרים רק עולים משנה לשנה.

1,000 אמהות (בדרך כלל) שהחליטו שטוב להן להישאר יום יום בבית וללמד את הילדים שלהם בעצמן. 

תמיד קראתי על אימהות כאלו בהערצה ובהתפעלות. איך אפשר? להיות כל היום בבית, עם אחריות של הספקים לימודיים לילדים, תכנון חומר וגם… להישאר עם שמחה וישוב הדעת?

עכשיו, כשכולנו נדרשנו לזה פתאום החלטתי לברר קצת על הנושא.

אמהות חרדיות שעברו לחינוך ביתי מלא לא ידוע לי שיש, לכן החלטתי ללכת הכי קרוב.. לדבר עם מישהי שחולמת על זה ועושה את זה… קצת.

ראיון מרתק עם אפרת יפה.


לא הכל או כלום

את אפרת יפה בעלת הבלוג הפופולרי קפה ויפה ראיינתי בעבר פה. אפרת היא מעצבת, יוצרת, מומחית לטרנדים וחוקרת יצירתיות והמסתעף. ציפור קטנה באוזן לחשה לי שאפרת היא אוהדת גדולה של חינוך ביתי. 

אפרת, אז מה זה חינוך ביתי?

"חינוך ביתי נשמע מאד מפחיד ותובעני, במילים פשוטות נסביר שהילד לא הולך לבית ספר וההורים אחראים עליו. המדינה מכירה בזה, וצריך לעמוד באיזושהי מסגרת מסוימת של משרד החינוך. חשוב לומר שמי שמחליט להוציא את הילד ממסגרת בית הספר ולעבור לחינוך ביתי מחויב לעשות זאת כמו שצריך, כמו שאמרה לי אמא שעשתה את זה במשך מספר שנים: 'מי שחושבת שהיא יכולה לעבוד במשרה מלאה וגם לתת לילדים חינוך ביתי - טועה, חינוך ביתי זה עבודה בפני עצמה'.

לרובנו חינוך ביתי לא רלוונטי. אנחנו נדרשות לעבוד מחוץ לבית, וגם עומס החיים לא מותיר מרווח של מחשבה ושהות לחשוב על הצרכים הלימודיים של כל ילד. גם לי זה לא היה רלוונטי אבל תמיד חלמתי על זה, זאת הייתה מן פנטזיה פנימית שרציתי לממש. אבל, למרות שלא יכולתי לממש את הכל, החלטתי לפחות לעשות קצת. שנה שעברה לא שלחתי לצהרונים. עבדתי רק בבוקר, וכל יום ישבתי עם הילדים במשך שעה וחצי - שעתיים על נושא אחר. במקום שהם יציירו או יבנו בלגו, החלטתי להסתכל על זה כסוג של חנוך ביתי. זה היה מאד כיף כי לא היה לי לחץ של הספקים בתוכנית הלימודים הקיימת, ידעתי שהם מקבלים אותה בבית ספר, וגם יכולתי לבחור ללמד אותם אחרי צהריים משהו שמעניין אותם. ככה לקחנו את הזמן של הביחד למקום שהוא יותר מאשר להעביר את הזמן. ואין ספק שיש ערך גדול כשאמא יושבת עם הילדים שלה בכלל, אפילו אם היא רק מקריאה סיפור, אבל כאן היה סדר מובנה, למדנו משהו בצורה עקבית".

נראה שהסדר מאד משמעותי

"בהחלט, ברגע שאת מדלגת על על הלימוד יותר מיומיים שלושה, זה מאבד מהאפקט. עוד דבר חשוב שראיתי הוא לא להילחץ מההכנה. החלטתי ללמד את הידע שיש לי, לתת לילדים מהתחומים שאני יודעת. כמובן שהכנתי קצת חומר, אבל בעיקרון אלו תחומים שהיה לי בהם רקע. כהורים אינטליגנטים, יש לנו המון מה להעביר לילדים, הילדים לא לומדים המון דברים שאנחנו יודעים. יש לנו הרבה מה למסור להם גם בלי להכין. 

לפני כמה זמן ישבתי וערכתי כתבה, הבת שלי ישבה לידי במשך שעה, ופשוט הסתכלה מרותקת על מה שאני עושה, היו לה אלף שאלות... הסברתי לה שמה שאני עושה עכשיו נקרא עריכת תוכן, דיברתי איתה גם על התוכן עצמו, ולימדתי אותה המון דברים על הדרך".

מה חשוב לאמהות כמונו שנאלצות עכשיו מרצוננו או בעל כורחנו לעבור לחינוך ביתי...

"מה שחשוב בעיני זה לגשת לנושא בכיף. לא "לשבת להכין שיעורים", אלא לחפש חומר בסיסי ולנסות לפתח אותו בצורה שתהיה מעניינת לך ולהם. אצלינו הילדים בחרו נושאים, ולמדנו כל יום נושא אחר לפי סדר מסוים. עוד דבר חשוב זה לא להגיע עם גישה של 'הכל או כלום', קחי לך יום בשבוע אחרי צהריים שבו את עושה איתם חוג אמא, או לחילופין כל ראש חודש, זה לא הכל או כלום. האתגר הוא כמובן פערי הגילאים, אבל יש משפחות בעולם עם חינוך ביתי גם עם חמישה ושישה ילדים…"


תנו להם לחקור

אחד הדברים שתמיד סיקרנו אותי זה למידת חקר. הרעיון של למידת חקר הוא לתת לילד לחקור בעצמו, לשאול שאלות ולענות עליהם תשובות. 

במחשבה שניה כל הרעיון של ליל הסדר הוא סוג של למידת חקר... אנחנו מעוררים לילדים תמיהות בכוונה כדי שישאלו, כשההתעניינות מגיעה מהם - התשובות נופלות על אוזניים קשובות. 

תרשו לי לגלוש רגע לסיפור קצר? 

לפני הרבה שנים ישבנו בליל הסדר המשפחתי, חיים, אחיין שלי, שהיה אז ילד קטן מאד היה אמור לעמוד על הכיסא, לשיר בחגיגיות 'מה נשתנה' לפי כללי הטקס ולהרוות נחת את הסבא והסבתא הנרגשים. חיים סרב. הוא התבייש. לא התאים לו לעמוד קבל עם ועולם ולשיר את השיר מהגן. כמובן שכולם ויתרו לו ומצאו מתנדב אחר. אחרי כמה דקות ישב חיים והתחיל לשאול שאלות: אבא למה כל המצות האלו? למה אוכלים מהר? מה זאת הביצה?

ככה הוא שאל את ה'מה נשתנה' שלו….

זאת למידת חקר, כשהילד מתעורר לשאול שאלות מעצמו.

בשבוע האחרון נחשפנו כולנו לבהלת של דפי עבודה, טבלאות, ציורים הכל כדי ללמד את הילדים שלנו. לי אישית ההצפה של הילדים בדפי עבודה לא נראתה כמו למידה. אני רוצה שהילדים שלי ילמדו מעצמם, שישאלו שאלות, אני רוצה שיתעניינו, שיסתקרנו, בקשתי מאפרת מתכון.

"הרעיון של למידת חקר שהיא מגיעה מהילד, שיש רצון לילד לשמוע. השאלה כמובן היא איך אני מעוררת אצל הילדים את הרצון. 

דרך אחת היא לגלות מה מעניין את הילד, וברגע שהוא שואל שאלה, במקום לענות לו תשובה מיידית במקום, לומר לו: "זה באמת מעניין. בוא נחפש תשובה", לגרות אותו, לסקרן. לתת לו לחפש את התשובה לבד אם הוא בגיל גדול יותר, או לחפש חומרים ולקרוא ולהבין יחד איתו. 

גם כשאת לוקחת את הילד בחזור מהגן ופתאום מתעוררת לו שאלה, כדאי להגיב בהתפעלות ולעורר על השאלה שלו דיון, זאת גם למידת חקר".

 

בסוף השיחה עם אפרת ניסינו לחשוב ביחד איך אפשר לעורר למידת חקר אצל הילדים בנושאי פסח. איך אני מעבירה אותם מקטגוריית הבן 'שלא יודע לשאול' לבן החכם - ששואל, ושואל נכון.

אלו הרעיונות שעלו:

  1. לספר להם מדרשים מרתקים ומעוררי עניין על השעבוד ועל יציאת מצרים, או לתת להם לקרוא לבד, אחר כך לעורר דיון ושאלות על המדרשים.  

  2. לחפש חומרים אותנטיים של העתיקות במצרים, יש המון כאלו. פירמידות, פפירוסים, פרעונים למיניהם ועוד…

  3. לקחת את ההגדה כמצפן וממנה להתפרש לתחומים שונים ומגוונים - לדבר על דם, על צפרדעים, ועל כינים - במכות מצרים ובכלל…

  4. להמחיש. אפרת מספרת שבמשך שנה הילדים שלה היו ממחישים את נושא הפרשה על ידי סצינות ב...פליימוביל. אהבתי את הרעיון, ומה שיצא בעקבותיו תוכלו לראות פה.

  5. לתת לילדים חומר מסוים ואיתו לעצב את סימני ההגדה: קדש ורחץ כרפס וכו' - לדוגמה גואש/ טושטוש או חומרים מורכבים יותר: חימר לדוגמה. תוך כדי יצירה מתעוררות שאלות: מה זה 'קדש'? ומה ההבדל בין 'ורחץ' ל'רחצה'?

  6. בכל שנה אנחנו עושים סיור במאפיית מצות. השנה כנראה נהיה בבית. במקום זה אפשר להדפיס תמונות של אפיית מצות, להעביר אותם בין הילדים ולהבין מהו כל שלב. איך ומדוע מדקדקים כל כך ועוד.


למידה רגועה, שמחה ומעוררת עניין!



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.