ילדים בבידוד? כלים לעבור את זה טוב יותר.


2 דקות קריאה
14 Jul
14Jul

נדמה שהמגיפה העיקרית איתה אנחנו מתמודדים לאחרונה היא... מגיפת הבידוד.

יותר ויותר ילדים ומשפחות שלמות נאלצים להתכנס למעגל הביתי המצומצם, ולא לצאת ממנו למספר ימים, או לשבועיים מלאים.

חלק מהמשפחות חוות את הבידוד הזה כבר פעם שנייה, שלישית, ואפילו רביעית...

מה עושים עם ילדים בבידוד?

איך נותנים עוגנים, מעוררים שיח, ומונעים קשיים מיותרים?

ביקשתי מרחלי הירשוביץ עו"סית מטפלת קלינית שתתן לנו כלים.

והנה מה שכתבה רחלי:


"כאשר ילד חלה/ היה במגע עם חולה מאומת הוא צריך להיכנס לבידוד. האם הוא נסגר בחדר לבדו וכל המשפחה מתפקדת כרגיל, או שכל המשפחה נכנסת אתו לבידוד ומשלמת את המחירים? ביחד או לחוד?

האופציה להכניס ילד לחדר סגור ומבודד, עם תמיכה מוגבלת ומגע אנושי מצומצם, יכולה להוות חוויה קשה ומעוררת חרדה עבורו. 

בזמן כזה ילד זקוק למגע אנושי כתמיכה וביטחון, להסברה וליצירת מרחב בתוך המקום המבודד. 

אם הילדים קטנים, ודאי שאי אפשר לכלוא אותם בחדר סגור, ואז יתעצם הצורך ליצר מרחב וככל הנראה שהמשפחה כולה תידרש להיכנס לבידוד. 


הישארו נינוחים: הילדים הם המראה שלנו

בבסיסם, ילדים סומכים על הוריהם ורגישים לקרוא את תגובתם. במידה ואנחנו נינוחים ובטוחים, הדבר ייתן להם בטחון ורוגע. 

ילד הוא מראה של ההורה והתחושה שההורה חווה משתקפת אצל הילד. 

חשוב להסביר לילד מדוע נכנסים לבידוד, "לנרמל" את המחלה במשפטים כגון: הקורונה אינה מסוכנת, הקורונה היא כמו שפעת והיא עוברת. ולהסביר שאנחנו נכנסים לבידוד בשביל לשמור על הקהילה, כי "השפעת הזאת" מאוד מדביקה ויכולה להוות סיכון לאנשים מבוגרים, תוך הדגשה שלילדים המחלה הזאת עוברת. באופן זה מועבר גם חינוך לסולידריות וללקיחת אחריות. 

במידה ואנחנו נהיה רגועים ובטוחים הילדים שלנו יירגעו, ואולי גם ייהנו מהחופש בבית. זה יכול להיות זמן איכות משפחתי בו כולם נמצאים ביחד. 

חשוב ליצר סדר יום, הווי, פעילויות ועשיה, כדי שהזמן יעבור בנחת ובהנאה. 

זמן זה יכול להפוך ל"שבועיים בלתי נשכחים", עם חוויות איכותיות וסגוליות שלא מתאפשרות ביום יום. לדוגמה: עשיית בריכה משפחתית, אפיה ובישול, התעמלות יומית, משחקי חברה, עשיית ארוחת בוקר משותפת, למידה באמצעות חידון ועוד.. 


קיימו דיאלוג: פנטומימה, ספרים, ומשחקים

במידה ועולות שאלות וחששות, חשוב מאוד לא להיבהל מהם. 

יש לקיים דיאלוג על הנושאים שעולים, לנרמל, לתת לגיטימציה לפחדים ולענות על השאלות באופן המותאם לגיל. 

עצם הדיאלוג והשיח מפחית חרדה, נותן מקום לדאגות של הילד, ומאפשר הכלה לתחושות השונות. 

הדיאלוג יכול להיות על המחלה עצמה, ולא פחות חשוב על המישורים האחרים כגון: בפן הכלכלי, המשפחתי והחברתי. 

לעיתים אפשר לייצר שיח ותקשורת רגשית על ידי משחקים וספרים המתמקדים ברגשות. כגון: משחקי פנטומימה על רגשות או סיטואציות. ספרים בנושאי פחדים/ התמודדויות, ושינויים. אפשר גם לייצר משחק חברתי עם היגדים שונים שנותנים מקום לחוויה בקורונה. למשל: מה אני אוהב בקורונה? מה קשה לי בקורונה? ממה אני מאוד נהנה?  ממה אני חושש בקורונה? מהם הצדדים החיוביים בחופשת הקורונה? מה אני עושה שלא עשיתי קודם לפני הקורונה? ספר דבר מצחיק שהיה בחופשת הקורונה וכו'.

בנוסף, זמן איכות מזמין שיח ותקשורת אישית למשל: באפיה, בפרויקט ארונות, בזמן יצירה, שאז אפשר לתת מקום לתכנים ולעיבודם. הבסיס הוא שאם הילד יחווה את הוריו רגועים, בשליטה ויודעים את הדרך, הוא יסמוך עליהם כפי שעושה בשאר תחומי החיים. 


עצרו רגע: גם אתם צריכים הפוגה

יש להניח שגם אתם, ההורים, חווים חרדה ולחץ ומסתגלים לשינוי באורח החיים. 

כדי שתוכלו להיות שם עבור ילדיכם חשוב שתהיו קשובים לעצמכם, לצרכים שלכם, לחששות, ותראו איך אתם מתארגנים מול זה. 

מהן דרכי ההתמודדות המתאימות לכם ואילו משאבים פנימיים וחיצוניים זמינים בתקופה הזו? האם אתם זקוקים להפסקה מדי פעם? כיצד ניתן לאפשר זאת? מהם הדברים שמחזירים לכם כוח ומארגנים אתכם? יש כאלה שכושר מאזן אותם, כוס קפה עם משהו ליד, ספר טוב, מוזיקה, חלוקת תפקידים עם בן הזוג ועוד. 


חשבו מסלול מחדש: מה חשוב לכם

Pick your battles – כשנמצאים כולם ביחד בבית עקב העומס, האינטנסיביות והשעמום כדאי לבחור את הדברים שאנו עומדים עליהם, אחרת נמצא את עצמנו כל הזמן עסוקים בביקורת והטלת משמעת. 

שבו וחישבו - מהם העקרונות החשובים ביותר שהייתם רוצים שיישמרו בבית בתקופה הזו? מה הכללים שנגזרים מהם? התמקדו בהם, הניחו לשאר. כך למשל, אם חלקתם תפקידים במטלות הבית התמקדו בהם בעיקר, והעלימו עין, זמנית, מדברים אחרים. 


שימו לב: תגובה נורמלית או לא

תשומת לב להתנהגות חריגה; בתקופה הנוכחית נצפה להתנהגויות שבתקופות אחרות ייחשבו בלתי מותאמות או בעייתיות. 

חשוב לזכור שהתנהגויות כאלו אצל ילדים הן בגדר "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי". לרוב הילדים (ופעמים רבות גם לנו כמבוגרים) אין את היכולת המלאה להבין ולתקשר את המצוקה או את המועקה שלהם ולכן הם מתנהגים אותן. 

התנהגויות כגון - אי שקט, רגיזות, סף תסכול נמוך, פחדים, בכי, שעמום, חוסר עניין בפעילויות שגרתיות, נטיה לריב ולהתפרץ, קשיים ושיבושים קלים בשינה ואכילה - מצופות בתקופה הזו. 

עם זאת, יש לשים לב להתנהגויות חריגות. במקרה של - שיבושים חמורים בשינה ו/או אכילה, חוסר עניין מוחלט בפעילות, ניתוק מהסביבה (הימנעות מיצירת קשר עם בני המשפחה ו/או חברים באמצעים הזמינים), בכי רב, התפרצויות זעם ואלימות, אמירות בעלות גוון אובדני - יש לפנות מיד להתייעצות מקצועית. 


אצבע על הדופק: פניה לגורם טיפולי

במידה ורואים שמתעוררות חרדות והתנהגויות חריגות כגון: פחד ללכת לבית הספר, קשיי שינה, הימנעות חברתית וכדו', יש לפנות לגורם טיפולי שיישם טכניקות להפחתת חרדה תוך עיבוד התכנים שהובילו לחרדה. ישנם מגוון של טיפול בילדים לדוגמא: טיפול באומנות, במוזיקה, בבעלי חיים, ובטיפול רגשי קליני. 

בתקווה שנעבור את התקופה בשלום בגוף ובנפש".


יש לכם שאלות? מוזמנים לפנות לרחלי: rachelbawers@gmail.com‏ 




הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.