אפרת ברזל, חיה הרצברג, מרים אפללו ומרים אדהאן: ארבע דרכים לצאת מהקושי


1 דקות קריאה
14 Jan
14Jan

לכולנו יש רגעים של חושך. בתוך חורף קר קל יותר להרגיש את זה.

רגעים של קור מקפיא, של ימים סגריריים שלא רואים בהם את השמש, העצים בשלכת, וקשה לדמיין איך עוד רגע תפרח השקדייה, ובעקבותיה אדמת חיינו בכלל. 

רגעים של מצור פנימי, של תענית וצום. 

מה עושים ברגעים כאלו? מה הצעד הראשון בדרך אל האור, בכיוון אל החופש?

פניתי לארבע נשים חכמות ושאלתי אותן את השאלה הפשוטה הזאת. קיבלתי ארבע תשובות מחכימות, ארבעה כיווני דרכים לפנות אליהם כשמגיעים לצומת אפילה.

אפרת ברזל, מרים אפללו, חיה הרצברג ומרים אדהאן עונות לנו.

התשובות שלהן קצרות, ממוקדות, אבל כדאי לשים אותן על לב, כל מילה פנינה.

גזור ושמור לרגעים לא קלים...

בדרך אל האור. 


אפרת ברזל:

"ברגעים של חושך הכי חכם זה לחכות, להמתין. לחכות בסבלנות.

יש לנו נטייה במצבים כאלו ללכת עם הדמיון להכי גרוע, לקטסטרופלי. 

אם הלכת לשם, אם הגעת לקצה במחשבה שלך תחזרי. או לפחות היי מודעת.

לרע יש זמניות. ובורא עולם מפתיע  אותנו אפילו בכוחות של עצמנו, או בדרך שבה אנחנו משתנות כל הזמן ביכולת שלנו להביט על המציאות.

אז רגע. אור יפציר. דווקא מכיוון שלא חשבת עליו".


מרים אפללו:

"הצעד הראשון הוא הרצון שלנו לצאת, ואולי עוד לפני זה להכיר בכלל שאנחנו בגלות. לפעמים אנחנו יושבות בתוך החושך והוא נראה לנו כמו מציאות מוכרחת, לילה בא לעולם. 

הרב וולבא כותב שלפני שנים רבות מצאו אדם שהיה כל חייו בתוך מרתף ולא הכיר שיש חיים אחרים מחוץ למרתף, כנראה הביאו לו אוכל והוא חשב שאלו החיים שלו. 

אם אדם מודע לחושך שלו, לחולשות, לכאב, לגלות - זה אולי כואב ולא נעים. אבל באותו רגע הוא יוצר את האפשרות לצאת מהחושך הזה. 

אם הוא לא מודע לגלות איך יבקש על גאולה? 

הצעד הבא הוא לרצות. לרצות מבפנים לשנות, להחליט שמגיעה לי גאולה. שאני רוצה, מאמינה שהיא קיימת בתוכי, מאמינה שאלוקים יכול לתת לי אותה. 

רוצה באמת לעזוב את החושך גם אם הוא חמים ומוכר. 

גם אם הוא נוח ורגיל לי וגם אם בשביל זה אני אצטרך להתאמץ מאוד, לבקש מאוד או להפסיק לרחם על עצמי... 

ולרצות לצאת. לרצות באמת. כשרוצים ומכירים  - אפשר להיגאל".  

 

חיה הרצברג:

"הצעד הראשון כדי לצאת אל האור הוא לדבר עם השם ולבכות לו את החושך שלי.

זה נשמע פשוט ובסיסי ומצד אחד זה אכן פשוט ובסיסי, אבל מצד שני היצר הרע מאוד מרחיק אותנו מהיכולת הפשוטה להיות אמיתיות, גלויות וכנות בדיבור עם השם (ובכלל).

ולכן זה כמו מסע פנימי של חיפוש אחר הפשטות הכי פשוטה, הדיבור הכי כנה וגילוי הלב. 

כל פעם שמצליחים להיות אמיתיים זה נס ופלא שנותן כוח אמיתי ברגעים של חושך.

ויותר מזה – זה גם מסביר למה בכלל היה פה חושך – כדי שנגלה את הפתח החוצה ונמצא את עצמנו חבוקות ומנוחמות אצל הקב"ה".


מרים אדהאן:

"מצב קשה בנפש מגיע מהרגשה פנימית שאני כישלון, שמשהו לא בסדר איתי. 

הצעד הראשון בדרך אל האור הוא לתת חמלה לעצמך, אהבה ואמונה, להאמין בעצמך. כמו שיש סרטן בגוף יש גם סרטן בנשמה, וסרטן כזה נובע מחוסר קשר לקב"ה, מחוסר חיבור אליו. אבל, אם בן אדם לא אוהב את עצמו הוא לא ירגיש קשר לה' כי אין לו קשר עם עצמו. 

בן אדם חייב ללמוד לאהוב את עצמו. 

זה מתחיל בלשבח את עצמי על על מעשה של חסד שעשיתי, או של משמעת עצמית, ללמוד לאהוב את עצמי. 

אחרי זה אפשר להגיע לקשר עם ה'. בני אדם לא נמצאים בקשר עם עצמם, כולם שונאים את עצמם, וזה המקור לכל מצוקה רגשית.

הדרך היא לשים לב, לשבח את עצמי כל הזמן על התגברויות גדולות וגם קטנות ממש. ומאד חשוב גם להנחיל את זה לילדים, לשבח אותם, ללמד אותם לאהוב את עצמם. זה הצעד הראשון".


אמונה בטוב, רצון להיגאל, דיבור עם ה', אהבה וחמלה עצמית - 

בדרך לרגעים יפים יותר!


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.