המסע האמיץ של שירי!


1 דקות קריאה
19 Oct
19Oct

שירי כהן מוכרת בעיקר בגלל הקומיקסים השובבים שלה.

'שובבים' זאת אולי מילה לא מדויקת לספרים מרתקים, עם רמת ציור גבוהה, מעשירה, מחכימה ומושכת -  ילדים גם בלי סיפורי מתח זולים.

אבל זאת המילה הראשונה שעולה לי כשאני מנסה לתאר אותם: שובבות.

המון תוכן איכותי ומקצועי שעטוף תמיד בקריצת עין עליזה שמושכת ילדים ומבוגרים כאחד.

ספרי הקומיקס שלה, שרבים מהם נהפכו לרבי מכר, נוגעים ברובם בתקופות היסטוריות שונות (הספרים האלו נכתבו על ידי הרב המאירי, וזכו לאהדה גבוהה בעיתון ילדים) כיבוש הארץ על ידי יהושע, מלחמת עם ישראל ביוונים, ועוד.

ספר אחד של שירי ששונה מסדרת הספרים 'ההיסטוריים' הוא 'המסע האמיץ של אביגדור'. כששירי כתבה אותו היא לא ידעה שהספר הזה יהווה את הבסיס לשינוי עצום שהיא אמורה לעבור בחייה.

"המסע האמיץ של אביגדור" מספר על ילד שמגלה את עולם התזונה הבריאה, תוך כדי טיול מעשיר באיברי הגוף, נימי הדם, וגלישה בעורקי הלב, עם צוות של מומחים חמודים שמגלים לו את התועלות של חיים בריאים, ומכניס לילדים בדלת האחורית מושגי בריאות שקשה להעביר להם בדרך אחרת.

הספר נהפך לרב מכר, והשפיע על המון בתים, חוץ מאשר על מישהי אחת - על שירי עצמה... 

את העמוד על נזקי חוסר השינה, לדוגמה, היא שלחה לעורכת בחמש לפנות בוקר...

תוך כדי כתיבת הספר, היא המשיכה לשתות קולה, לאכול קוראסונים נוטפי סוכר, או באגטים מקמח לבן, הספר אמנם גרם לה להכניס פרודוקטים בריאים יותר למטבח, אבל זה היה רחוק משינוי משמעותי.

אבל, ממש כמו בסיפורים, יום אחד שירי עשתה שינוי מהקצה אל הקצה.

היום, היא מתחילה את היום בצורה בריאה ומרעננת, פירות וסלטים ירוקים הם חלק מסדר הארוחות הקבוע אצלה, והולכת לישון מוקדם.

והכי חשוב - היא שומרת באופן די יציב על ירידה של 20 קילו כבר כמה שנים. חיה חיים הרבה יותר טובים ממה שחייתה קודם - 

והכל עם אותה שובבות שיש בספרים שלה…

לפני שנה שירי פתחה רשימה שבה היא חולקת הסודות שלה לחיים בריאים יותר בצורה מושכלת, הגיונית ומציאותית, שמתאימים גם לנשים עמוסות ילדים - שבתות - חגים - ועוגות קצפת מסביב.

ביקשתי משירי שתגלה לנו את הסודות:

איך מצליחים לאכול בריא - והכי חשוב: להתמיד בזה!

וגם, לשמוע ממנה למה היא חושבת שדיאטה זה טעות טראגית.

תכינו צלחת עם חסה לנשנש תוך כדי… 

בדרך אל המסע האמיץ של כולנו….


דיאטה? בדיחה לא מוצלחת

איך התחלת את המסע אל הבריאות שלך?

"זה היה מסע ארוך. סבלתי מהמון דברים קטנים, כמו כולנו שחיים עם באגים קטנים ומעצבנים במערכת הגופנית שלנו; עייפות, כאבי ראש מדי פעם. המעי היה מרוגז, יכולתי לסבול מכאבי בטן אחרי הארוחה עד דקירות נוראיות, אבל, היה לי ברור שככה זה. ככה חיים. אין בכלל אופציה אחרת, כמו שכולנו משלימים בסופו של דבר עם המון תקלות קטנות במערכת הגופנית שלנו". 

דקירות בבטן אחרי ארוחה זה קצת יותר מקצת סבל…

"נכון. סבלתי מאד מכאבים על בסיס יומיומי, אבל לא ידעתי שאפשר לחיות אחרת. הייתה לי חברה שאמרה לי: איזה כיף לך, את מקבלת את התשלום על האוכל הרע מיד, וממילא נזהרת יותר. אבל שטויות, לא נזהרתי יותר, ולא ידעתי גם ממה להיזהר, ידעתי שאני אוכלת וסובלת. בנוסף עליתי במשקל כל הזמן. בתור בחורה הייתי די רזה, אבל עם הלידות עליתי עוד ועוד, עד שהגעתי ל - 20 קילו מיותרים".

כמו הרבה נשים.

"בהחלט. נשים עולות גם שלושים וארבעים קילו וסובלות בשקט, כאילו אין ברירה אחרת. האמת שכבר בתור נערה ניסיתי בעידוד אמא שלי שיטות בריאות שונות, אבל טשתי אותן באיזשהו שלב, או בבום - או לאט לאט…. אחרי הלידות עם המשקל שהתווסף, גדלה גם העייפות. סימנים ראשונים לשינוי הופיעו כשכתבתי את 'המסע האמיץ של אביגדור', הספר שמנסה להנגיש לילדים את עולם הבריאות בקומיקס. הייתה לי בהחלט מודעות לתזונה בריאה, אבל כמו כולם: שיחקתי בזה. אכלתי לחם מלא תקופה ואז באגטים, אכלתי ירקות, ואז שטויות, לא היה שום תהליך מאוזן ורגוע לאורך זמן". 

חושבת שכולנו פחות או יותר כך. מחזיקים בשני קצוות החבל.

"ממש, הבעיה היא שזה יוצא יקר מאד בגוף ובכסף. את המחיר הכי יקר משלמים על הזגזוגים - סובלים פעמיים: בדרך - עובדים קשה ולא רואים תוצאות. וגם בכסף - אמרה לי פעם מישהי שהתחילה לאכול בריא שהתהליך מאד יקר, היא כל הזמן קנתה פירות קפואים יקרים בשביל לרזות, והתייאשה מהמחירים. באמת, כשמזגזגים, או כשמחפשים כל הזמן 'פיצויים' נכשלים. 

באופן כללי תמיד עניין אותי להבין למה אנחנו נמשכים למאכלים שלא טובים לנו. למה אני נמשכת למה שרע לי. ארנב למשל רואה פטריה רעילה והיא דוחה אותו. ואצלינו הפוך. אנחנו הולכים לקראת מה שרע לנו". 

למה באמת?

"סיבה ראשונה נובעת מכך שבחלק מהחומרים הרעים, כמו סוכר למשל, יש מרכיבים ממכרים. אבל יש עוד הסבר מעניין. כשהגוף שלנו מקבל מזון שרעיל עבורו, הוא מעלה רמות של הורמונים שנלחמים ברעילות, והם גורמים לאושר. כמו בלידה, שנותנים הורמון שמטשטש כאב. כשאוכלים חומרים לא טובים חווים חוויה מאד חזקה של אושר, כי הגוף מרגיע את הכאב של עצמו. לכן, צריך להבין שהמלחמה על הדיאטה, נועדה כמעט לכישלון מראש. מנגונים חזקים מאד בגוף ובנפש נלחמים בה".

ברעיון זה נשמע מאד פשוט - רק לסגור את הפה...

"זהו, שזה ממש לא כך. בשנה האחרונה אני לומדת לימודי קאוצ'ינג, מתוך מטרה לקבל כלים כדי לעזור לנשים לחולל שינוי בתחום התזונה. באחד השיעורים המרצה אמר שיש שתי דוגמאות לקושי: יש דבר 'קל ומורכב', ויש 'קשה ופשוט'. והוא נתן דוגמאות; קל ומורכב זה לנהוג ברכב, מצד אחד זאת פעולה קלה, מצד שני היא מורכבת. סחיבת אבן לעומת זאת, היא פעולה פשוטה אבל קשה. 

אחת מהדוגמאות שהוא נתן שם זה דיאטה. 'דיאטה', הוא אמר:' זה פשוט וקשה, צריך רק לסגור את הפה. אבל זה קשה, עובדה שאנשים לא מצליחים'. שמעתי את זה ומיד התקוממתי. דיאטה זה פשוט? מה פשוט בדיאטה? דיאטה זה דבר שלא עובד. דיאטה זאת בדיחה לא מוצלחת. במשך שנים שמנים נחשבו לבריאים ואז גילו ששומן זה לא בריא. קם גאון אחד ואמר רעיון מבריק: האנשים האלו צריכים דיאטה. הם צריכים לסגור את הפה. אבל זאת טעות. טעות מוכחת. דיאטה זה אסון. 96 אחוז מהאנשים שעושים דיאטה חוזרים למשקל המקורי ויותר מזה - עוברים אותו. זה דבר שלא עובד. נקודה. הבעיה טמונה במודל: דיאטה לא עוסקת בשינוי הרגלים, דיאטה זה כלא לתקופה קצרה. ולכן, ברגע שפותחים את הדלתות כל האסירים יוצאים לחופשי בריצה, ואוכלים כל מה שהם רואים. ואז מגיעות האשמות: 'אם אני לא מצליח להפסיק לאכול אני דפוק, אין לי שליטה עצמית'".

אבל זה באמת מרגיש כמו חוסר שליטה עצמית. למה אני לא יכולה להתגבר על הרצון לפרוסת עוגה?

"אם זה אכן חוסר בשליטה עצמית, היינו צריכים לראות שאנשים עם עודף משקל הם אנשים חסרי אופי באופן כללי. איך יכול להיות שאנשים שיש להם שליטה עצמית בכל תחום, אנשים חזקים, עוצמתיים, לא מצליחים להתגבר על המתוק בצלחת? ולא משנה כמה מאות פעמים הם ניסו והתחילו מחדש?

אני אתן לך דוגמה מתחום אחר. אישה שמאד אוהבת לישון. ממש ישנה הרבה וטוב. מה קורה אם השינה מגיעה על חשבון החיים שלה? היא לא שולחת את הילדים בזמן, רבה עם בעלה - היא חייבת שינוי. היא תלך למומחה, והמומחה יגיד; פשוט מאד. את צריכה לישון חמש שעות כל לילה. זה יצליח? אין סיכוי! צריך לבדוק מה גורם לה להזדקק לשינה בצורה כל כך משמעותית, מה אפשר לעשות כדי להפוך את השינה שלה לטובה ויעילה, איך אפשר להסתדר עם שעות השינה הנצרכות לה בלי לפגוע בסדרי הבית - אולי לישון מוקדם יותר, להתאים את הדרך לבן אדם".

אבל מה עם כח הרצון? כח הבחירה?

"יש מקום לכח הבחירה, ויש מקום לכח הרצון. אבל אי אפשר להתמיד לאורך תקופה רק עם כח רצון. כח הרצון הוא הדלק ראשוני, המניע לפעולה, אבל הוא לא מחזיק מעמד אחרי תקופה ארוכה. הוא מתכלה והוא נגמר. כח ההתמדה הוא זה שעוזר להחזיק שינויים ארוכי טווח, ולכן כמעט כל אלו שעושים דיאטה חוזרים למשקל המקורי.

הבעיה היא שרוב קבוצות הדיאטה עסוקות בלדאוג שהפתיל לא יכבה, שכח הרצון יבער כל הזמן. ולכן עסוקים בעיקר בשטיפת מח, עושים שקילה, ולכן נשים מרעיבות את עצמן. זאת מערכת לא הגיונית, היא לא משנה הרגלים מהשורש. אמנם, בשנים האחרונות התחילו לשנות קצת השפה ולדבר על שינוי הרגלים מצד אחד, ומצד שני על תזונה בריאה".

את נגד קבוצות הרזיה?

"אני חושבת שהגישה שלהן הרבה פעמים שטחית, ואפילו מוטעית, ולכן לא מחזיקה מעמד. צריך להבין שהמערכת של הגוף שלנו כל כך מופלאה ומורכבת, ולא לחינם לא קל לנו לרזות. לגוף שלנו יש מנגנונים שנועדו להגן עלינו, הגוף שלנו נרתע מדיאטה כי התפקיד שלו לדאוג שלא נרעב, שנאכל מספיק, שלא נאבד משקל. ובאמת יש הרבה דיאטות שדופקות את חילוף החומרים שלנו.

כל הנושא של תחושות שובע ורעב קשור בקשר הדוק לנושא של ההורמונים. יש הורמון אחד שאחראי על תחושת שובע לטווח קצר, ויש הורמון אחר שאחראי על תחושת השובע הכללית של הגוף לטווח ארוך. ככל שאנחנו מכניסים את הגוף למצב של רעב, גם לתקופה קצרה, הוא נלחץ. הוא מבין שהוא צריך לשמור עלינו שלא נאבד משקל, הוא חושב על ההישרדות לטווח ארוך. ולכן, אנשים שעושים 'דיאטות כאסח', שמרעיבים את עצמם לתקופה, הורסים את הגוף שלהם! הם מעלים את המשקל בבת אחת, ועוברים אותו במהירות. לפעמים הנזק הוא אפילו לכמה שנים קדימה, הגוף נכנס למגנון הגנה והוא משדר תחושת רעב בלתי פוסקת. אפשר לראות את זה על נשים שסיימו דיאטה, לפעמים תחושת הרעב שתופסת אותן אחרי דיאטה היא כל כך הישרדותית, שהן לא מסוגלות לשמוע כלום. הן חייבות לאכול!".

אוכל גם נוגע בכל כך הרבה מקומות רגשיים.

"בהחלט. יש עוד המון גורמים שהופכים את הניסיון הזה למורכב מאד. אוכל בשונה מתחומים אחרים יושב על מקום מאד בסיסי, ראשוני, ילדותי, הוא מחובר להרגשת ההישרדות הכי בסיסית שלנו, זאת החוויה הראשונית שלנו בעולם - היניקה. ולכן לכל ניסיון לשנות אותו, לפגוע בו, ולהפר את האיזון שלו בתחום הזה, צריך לגשת במלוא הכבוד".


'מלכה' או 'מלקה'

שירי נחשפה לעולם הדיאטות אחרי הלידה הראשונה שלה. גם לה האכזבה טפחה בפנים עם גלגל חוזר של ירידות ועליות בלתי פוסקות. היום היא לא מוכנה לשמוע על המושג הזה. "הרגשתי איך זה התמודדות עם ניסיון בלתי פוסק". 

אבל גם היום את מתמודדת את רק לא קוראת לזה דיאטה.

"היום אני מגיעה בגישה אחרת לגמרי. אני מתייחסת לזה אחרת. עם הבנה יותר עמוקה, יותר רגועה, לא עם נזיפות עצמיות. אני מגיעה ממקום אחר, ומתמודדת ממקום אחר, מתייחסת בכבוד לכל המרכיב הרגשי של הסיפור. לקח לי גם זמן לתפוס שכל הנושא של המזון אצלי יושב על דברים מאד חזקים מהילדות. יש לי המון אישיו עם הנושא הזה, ואני צריכה לטפל בו, לא להתעלם ממנו.

בגדול אני מתמודדת היום עם שלוש נקודות עיקריות: יש את נושא האוכל עצמו, התזונה. בזה עוסקות רוב קבוצות התמיכה ואנשי המקצוע. מה נכון לי לאכול? מה לא נכון לי לאכול? באיזה טיימינג כדאי לאכול בדרך כלל ומה? נקודה סופר משמעותית שבדיאטות הרגילות לא שמים עליה דגש - היא למידת תחושת הרעב והשובע הטבעיים, ולא אכילה לפי מה שכתוב בדף, בין אם נשארת רעבה מאד ובין אם לא בא לך עכשיו בכלל. 

יש את הנושא של הרגלי האכילה, ואכילה בהיסח הדעת, כל מיני 'סדרי בראשית' והתנהגויות אוטומטיות שאנחנו לא שמים לב אליהם בכלל, שבפיחות זוחל מעלים לנו במשקל או נוגסים לנו בבריאות (גם אם אין לנו נטיה לעליה במשקל) כל שנה ושנה יותר ויותר! אלו הרגלים שלחלוטין ברי שינוי וזו עבודה מרתקת בפני עצמה.

ויש את האכילה הרגשית, והקונפליקטים הפנימיים אתם אנחנו נגשים לשינוי, נקודת המוצא שלנו, שיכולה להשפיע על כל התהליך ותוצאותיו בצורה משמעותית ביותר. זה לחלוטין נושא בפני עצמו. בגישה שלי, כדאי קודם כל 'לנקות' ולהרגיע את המקום הזה, ורק ממנו להתחיל לפעול. לפעמים זה אפשרי בשילוב מעשי של החלקים האחרים, כל אחד לגופו...

כל אחת מהנקודות האלו ראויה ליחס בפני עצמה, ובשילוב של כולן יחד - זו בעצם 'נוסחת הזהב' המנצחת. לבוא מתוך אהבה עצמית ורוגע פנימי, לזהות מה נכון לי לאכול בצורה הכי פשוטה, וליצור הרגלים חדשים - אוטומט חדש".

מה ההבדל בין אישה שמנסה להתמודד עם עודף משקל, לבין אישה שמתמודדת עם בעיית קניות?

"ההבדל הוא בסגנון הבעיות השונה, לא בטוח שאי אפשר לטפל בזה וגם בזה בדרכים דומות. אבל לאכילה יש את המכשולים הפרטיים שלה, שלא דומים לשום דבר אחר. 

כשאני מכריזה על "מחר דיאטה" הגוף שלי, המח, כולם מתקוממים נגד זה. נתאר לעצמינו שאישה תיגש לבעלה ותאמר לו: 'אין לי כח יותר לעבודה פה בבית. ממחר את לוקח את הילדים לבית הספר, אתה מחזיר, אתה נותן ארוחת צהריים, אתה משכיב לישון'…. מהר מאד יהיה שם פיצוץ בבית הזה. לא עושים שינויים בצורה כזאת. (יש לנו עם הגוף שלנו מערכת יחסים שלמה). אותו דבר קורה כשאני מצהירה על דיאטה חדשה. הגוף נכנס למגננה, זה מאד מפחיד אותו, באופן כללי המח שלנו מאד אוהב הרגלים.

מצד שני, זה גם היתרון שלנו בשינוי. אחרי שנצליח להשתנות בצורה חכמה ובהדרגה, נוכל לנוח תקופה, בדיוק מהסיבה הזאת. ברגע שהשינוי נהפך להרגל לא צריך להשקיע משאבים שוב ושוב".

'תזונה בריאה' זה לא רק משחק מילים אחר, במקום לקרוא לזה דיאטה?

"לא. אני לא עושה דיאטה. אני שיניתי את כל התזונה. דיאטה נכונה זה תזונה טובה. אני לא מגיעה מהמקום של צמצום ומאבקים, אני לא סופרת קלוריות ושוקלת כל גרם שנכנס לי לצלחת. אבל את צודקת שהרבה אנשים קלטו את הגישה החדשה, ושמו כותרת רעננה וירוקה לשיטה ישנה ותקועה… זאת עבודה איטית והדרגתית,  והיא חייבת להיות נסבלת ומהנה לפחות במידה מסוימת.

אחת הבעיות בתהליך של דיאטה זה ההסתכלות הלא מאוזנת על המצב. או שאני 'מלכה' כי הצלחתי, או שאני 'מלקה' (את עצמי)… או שאני אלופה, או שאין לי שום שליטה עצמית, אנחנו נעים את התנודות המטורפות האלו.

לפעמים זה: "אני לא נוגעת בשום דבר מתוק, אני עומדת בתפריט המצומצם שלי, נשארת רעבה" אבל כשאני קורסת: "לא אכפת לי מכלום, אני מקבלת את עצמי כמו שאני, נולדתי במאה הלא נכונה, פעם שמנה זה היה יפה…", שני הקצוות האלו לא נכונים, האיזון ביניהם יכול להיות משעמם, זאת הדרך הארוכה שהיא לא נוצצת, לא יורדים בה המון ובבת אחת, אלא בתהליך עדין, אבל גם אין בה דרמות ותנודתיות קיצונית.

התקדמות אמיתית היא קו אלכסוני איטי שעולים בו בצורה מושכלת, הטעות היא לעלות בבת אחת למעלה-  אז קורסים למטה בנפילה חדה.

בשינוי הרגל נורמטיבי יש כל הזמן נסיגות. אבל אם אני מתייחסת נכון לנסיגה, אני לא קורסת וכל הזמן ממשיכה ממקום גבוה יותר". 

אבל צריך לראות שאני מתקדמת, זזה, ולא עושה צעד קדימה ושני צעדים אחורה.

"בהחלט. כמו שאני נגד עלייה תלולה, אני גם נגד ירידה… כל אלו שאומרות: 'אני שלמה עם עצמי, טוב לי ככה', אם זאת האמת מצוין, אבל בסופו של דבר לא טוב לך. ראיתי פעם מישהי שכתבה שהיא רוצה לאכול כל הזמן מוקרמים ולהרגיש טוב עם זה. הייתי שם, בסרט הזה. זה אמירה גם נגד עצמך. זה הרס. בדיקות הדם לא מתחשבות במצב הרוח. ואגב, זה לא נוגע רק לנשים מלאות. מכירה מישהי רזה מאד, שיש לה בולמוסים למתוק. היא אוכלת כמויות של מתוק ואחר כך היא בוכה על זה יומיים. היא מיוסרת מזה שהאכילה שולטת עליה. היא גם בלחץ מזה, יש להם רקע סוכרתי במשפחה. כך שהמסר של "לאכול מה שבא לי ולהרגיש טוב עם זה" הוא גם רע. המטרה היא לא להיות עבד, להצליח להתמודד עם המשימה של התזונה בכבוד.

אבל תפריט צמוד נותן לאנשים תחושה של שחרור מסוימת. אני יודע מה אני צריך לאכול וזהו.

"נכון. תפריט בהחלט נותן שחרור. זה מנטרל כביכול את ההתמודדות,  אבל זה 'פייק'. תפריט לא מתחשב בזמנים מיוחדים, ובסוד אני יכולה לגלות שחצי מהזמן זה 'זמנים מיוחדים'... בחשקים שצצים, בתקופות שונות, וברצון להיות חופשיים ומשוחררים - רצון שכמעט אצל כולם עולה באיזשהו שלב. אבל, הבעיה האמיתית היא שאין הבנה לתהליך, אין מודעות למה שאני אוכל, ומה טוב ולא טוב, אין עבודה כמעט בכלל עם החלק הרגשי, ואחרי כמה סטיות ממנו, עוזבים את הכל בבת אחת. 

אישית, עברתי כמה קבוצות דיאטה. הייתי בקבוצה למשל שמסתכלת רק על ספירת הקלוריות.

מצד אחד זה מאד כיף. כי את יכולה לאכול מה שבא לך, מצד שני, אם את אוכלת פרוסת עוגת גבינה חיסלת מאות קלוריות ונשארת עם רעב מטורף. זה לא משביע, מרגישים לרעב, והגוף נכנס לסטרס. באחד מהמפגשים בהם השתתפתי סיפרה המנחה על אישה שלא ירדה במשקל, הן בדקו את כל מה שהן אוכלת, ומה הן גילו? שהיא מוסיפה לכל סלט כף שמן זית, ולכן היא לא מרזה! מיד הבנתי שזה טירוף. אישה שומרת עד מספר קלוריות מצומצם ומתעכבים איתה על כף שמן זית בסלט! זה היה נשמע לי לא הגיוני.

הייתי שנה בשיטה הזאת, במהלכה הורדתי כמעט 20 קילו… והעליתי את הכל בחזרה".

וואו…

"לא הייתי היחידה. גם סגנון הדיבורים בקבוצת האלו חוטא לטעמי. הדיבור הוא כל הזמן על להיות רזה, על להיות חתיכה, בכל מחיר, גם אם אני אוכלת זבל בדרך. בלי לגעת במטרות נוספות חשובות לא פחות, כמו להיות בריאה, אנרגטית, שמחה יותר, להעריך את המתנה שה' נתן לנו, לשמור עליה כמו שצריך. כל הדיבורים האלו נותנים בעיני מעטפת חשובה לא פחות שעוזרת לשמור על תזונה בריאה לאורך זמן.

בכלל, אנשים הורסים את הגוף בדיאטות לא אחראיות, שמעתי גם על מנזקים כרוניים מדיאטות. כולל מישהי שסיפרה לי שהיא הייתה על סף עיוורון! בגלל דיאטה שחסרה את אבות המזון הבסיסיים".


נטול גלוטן/חלב/ סוכר

שירי ניסתה המון דברים כדי להקל על התשישות שהייתה לה, על כאבי הבטן ושאר התופעות המרגיזות. פרחי באך, נטורופתיה, דיאטות שונות ומשונות, ובעיקר: היא קראה עשרות ספרי תזונה. "שילמתי מאות שקלים לרבע שעה של ייעוץ אצל נטורופתים שונים. אבל, גם כשכבר ראיתי שינוי לטובה במשקל, ובהרגשה, זה אף פעם לא החזיק מעמד. ואז, כמו כולן, עברתי להאשים את עצמי עם המשפטים הידועים: אין לי שליטה עצמית, אני דפוקה… אחר כך, את מרגישה כל כך רע, פיזית ונפשית, שאת לא יודעת מאיפה לאסוף את השברים בכלל. לא היה לי כח לנסות מחדש. לא ידעתי אם יש פיתרון בכלל".

ואז...

"החלטתי שדיאטות אני לא עושה יותר. הבנתי שאין טעם להיסחף שוב ביויו הזה. ניסיתי עוד כל מיני שיטות תזונה שונות, הייתי טבעונית תקופה למשל. ואז הגעתי לרופא קונבנציונלי שמתמחה גם ברפואה טבעית. עיקר הנקודה שלו מתבססת על איזון הורמונלי שכמובן קשור לתזונה באופן הדוק. הגישה שלו היא לעשות קודם כל ניקוי לגוף, להוציא למשך חודש וחצי גלוטן, חלב, וסוכר לגמרי (כולל פירות) ולראות מה קורה לגוף. כאן התחיל השינוי האמיתי שלי. עד אז אף גישה לא הציעה שאולי מוצרי חלב הם האישיו אצלי. בד בבד שמעתי שיעורים בנושא אכילה רגשית ואכילה מודעת, מרואי הניג, אדם יקר שיש לו תכנים מעולים בנושאים האלו. את הספר שהוא כתב "בעקבות התשוקה לאוכל" חרשתי עשרות פעמים, הוא כתוב מאד כבד, ולא קל לקריאה, אבל כשקראתי אותו היכה בי הלם, זה היה בום בלב. הוא תיאר שם בין היתר מה קורה למי שעומד מול מאכל שלא טוב לו. הוא מסביר שאם אכלת משהו לא טוב לך גרמת לעצמך רע, אבל אם בחרת מאכל טוב, אבל בלב הרגשת רע עם זה, זו גם בחירה גרועה. לטווח ארוך גרמת גם נזק, גרמת לשחיקה במערכת בכלל. זאת הייתה נקודה מאד משמעותית מבחינתי. שמעתי עוד תכנים מעוד מומחים בנושא הזה, זה קריטי בעיני.

אני חושבת שכל מי שמנסה לעשות שינוי תזונתי, חייב להשקיע חשיבה רצינית ועבודה משמעותית בחלק הרגשי. אי אפשר לדבר על אוכל עם התעלמות מההיבט הרגשי. אם אין כלים לעבודה בהתמודדות עם הנושא הזה, כל דיאטה נועדה לכישלון". 

מה עוזר לך היום לעצור אכילה רגשית. תני דוגמה.

"כלי מדהים זה למשל ההשהייה. לחכות רגע לפני שאת אוכלת. זה נשמע כמו משהו שולי ולא יעיל, אבל זה כלי אדיר. לפני שאת מכניסה לפה משהו שאת לא באמת רוצה לאכול, אלא זה רק קורץ לך עכשיו כי את מתוסכלת, עצבנית, או סתם מתגרה, תעצרי רגע ותחשבי מה קורה לי עכשיו בפנים? למה אני רוצה לאכול את הדבר הזה? מה הדבר שאני צריכה ורוצה?

התנועה הקטנה הזאת משנה את כל התמונה. אפילו אם בסוף אכלת, זה תהליך שמשפיע לטווח ארוך, אפילו אם עצרת לשניה וזהו. זה מהדהד, זה מחלחל. מישהי שנמצאת בקבוצה שלי כתבה לי שהיא ניסתה לרדת במשקל הרבה פעמים ולא הצליחה, אבל השינוי הקטן הזה עזר לה לרדת. היא חזרה להאמין בעצמה. זאת מחשבה קטנה שחולפת בראש, כמו סוס דוהר, ואפילו אם אכלת את הפסטה בסוף, אם חיזקת את הקריאה הזאת במח, התקדמת. ככה זה היה אצלי".

מה בעצם היה חדש בתהליך ניקוי הרעלים שעשית?

"במשך השנים הייתי אצל כל מיני שאמרו לי שאולי החלב גורם לי רע. אמרו לי לא לאכול גבינה צהובה או חלב, אבל אף אחד לא אמר לי לנסות להוריד חלב לגמרי, אותו דבר עם הגלוטן. אכלתי במשך הנשים כל מיני סוגי חיטה, קמח מלא ועוד. אבל, פעם ראשונה הורדתי גלוטן לגמרי, תוך יום (!) התחלתי להרגיש טוב יותר.

היום אני משתדלת לא לאכול גלוטן כמעט לגמרי, אלא רק כוסמין. החיטה מהונדסת גנטית ולכן המון אנשים רגישים לה. גם ההורדה של הסוכר חוללה לי נס, לא שיערתי את רמות הנזק שהסוכר גורם לנו, וגם לא ידעתי כמה דברים 'בריאים' הם בעצם סוכר, לא חלמתי לתת תשומת לב לכמות הדברים האלו ביום יום".

בטח סיימת את התהליך עם ירידה משמעותית במשקל.

"ירדתי 6 קילו בחודש וחצי. אבל השינויים היו הרבה יותר משמעותיים. העור שלי פשוט חזר לחיים, הוא נהיה יותר מואר, חלק ומלא בברק, שיניתי את ההיקפים שלי, הורדתי המון נפיחות. והיו גם המון שינויים פנימיים והורמונליים לטובה. ביום הראשון של התהליך, קמתי בלי שום כאב בטן. זאת הייתה הפתעה, לא האמנתי. זה היה בונוס על ההתחלה…"

סוכר באמת כל כך גרוע?

"הסוכר זה סיפור מרתק. לפני שנכנס הסוכר הלבן, התעשייתי, אנשים היו צורכים בין שתיים לארבע כפיות סוכר ליום (!) והם לא עשו את זה מ'הימנעות' או מ'דיאטה'... כך היה באופן טבעי. היום ההנחיה של משרד הבריאות היא 6 כפיות סוכר לאישה ו7 כפיות סוכר לגבר, והישראלי הממוצע צורך קרוב ל 36 כפיות סוכר ליום (!)".

לא פלא שהסוכרת נהפכה למגיפה. אבל איך כל כך הרבה?

"כמעט בכל מאכל היום יש סוכר. כמובן בעוגות, עוגיות, ממתקים וכו', באגטים, לחם לבן, אבל גם בכל סלט כמעט. הייתי לאחרונה בקניות בסופר מרקט גדול, לא אכלתי הרבה זמן והרגשתי רע, הייתי חייבת לקנות משהו לאכול. יש שם דוכן ענק של מזון מוכן, ניגשתי ושאלתי את המוכר אם יש מאכל בלי סוכר, ובלי תחליפי סוכר, הוא הסתכל על כל הדוכן, עם עשרות סוגי מאכלים, ולא מצא… לא היה סלט אחד בלי סוכר! בסוף הוא מצא ירקות לקוסקוס.. הסוכר משמש גם כחומר משמר מעולה ולכן משתמשים בו הרבה. 

היום כבר יודעים שעיקר הבעיה הוא הסוכר ולא השומן. למעשה זה אחד השקרים הגדולים שמכרו לנו. שנים הכפישו את השומן, הטענה הייתה שאנשים משמינים כי הם אוכלים הרבה שומן. אנשים הורידו את השומן ולא ירדו במשקל. בשנים האחרונות יודעים כבר שזה לא נכון. זאת היה הטעיה מכוונת של כל מיני חברות. עיקר הבעיה זה הסוכר וריבוי פחמימות".


להקשיב לגוף!

חודש וחצי בלי גלוטן, חלב, וסוכר? מה כן אכלת בכל החודש הזה? 

"דבר ראשון חשוב לי לומר, שבכלל לא בטוח שזה מסלול שכולן צריכות לעבור, ממש לא. לי אישית זה היה נכון. אגב, גם מי שרוצה ניקוי רעלים יש עוד דרך. אני אמנם בחרתי בדרך של 'קאט' על הכל. עשיתי אתחול מחדש למערכת, אבל, יש דרך איטית יותר; להוריד מרכיבים מסוימים מהתפריט לתקופה, ולבדוק מה זה עושה לגוף. יש ספר מצוין של רחל יהלום, שבו היא נותנת כלים לתהליך כזה.

לפני שהתחלתי את התהליך, יצאתי למסע ציד בחנויות טבע. קניתי כמות של מאכלים, חלקם יקרים, וגם ניסיתי המון דברים. אפיתי כל מיני מאכלים, למשל מקמח חומוס.. שהפך להיות בן בית אצלי! מוצר מעולה!

הנוסחה הייתה שישים אחוז ירקות (סלט מומלץ שאני ממש אוהבת זה סלט ירוק: חסה, פטרוזליה, סלרי, מלפפון, קצת נענע, ושקדים), שלושים אחוז חלבונים - אכלתי בעיקר דגים וקטניות, ועשר אחוז פחמימות, כמובן בלי גלוטן. אכלתי קינואה, כוסמת, תפוחי אדמה. לתדהמתי הרבה הייתי מאד שבעה. לא האמנתי כמה אפשר לשבוע מכזה תפריט. למעשה הקיבה שלנו ממש קטנה, אנחנו התרגלנו להאביס אותה באוכל". 

מה הרגשת?

"מעבר להיעלמות הכאבים, לאט לאט שכך הצורך בסוכר, כל החשקים למתוק דעכו. מאוחר יותר הבנתי שהחשקים האלו באים בגלל סוכר לא מאוזן. נעלם לי גם הצורך לנשנש כל הזמן".

ואם מתחשק לך היום שוקולד חלבי טעים?

"אז יש את המקומות של האכילה שלא לצרכי שובע או בגלל רעב, ושם עברתי - ועדיין עוברת ולומדת - תהליך משמעותי בחלק של האכילה הרגשית. אבל אין לי בעיה עם לאכול שוקולד בעיקרון… אני אוכל במידה ואשתדל למקסם את החוויה. אני לוקחת שתי קוביות שוקולד על צלחת, ולידן חופן שקדים, אני יושבת על הספה ומתענגת עליהן, לא בולעת ארבע קוביות תוך כדי עבודה. הדרך היא לעצור רגע לפני אפילו לשבריר שניה. לעשות בדיקה אישית קטנה לפני שאני דוחפת אוכל לפה. בארבע עיניים... אני אגלה שלפעמים אני אוכלת גם גלידה, או פיצה, או כל דבר אחר 'לא בריא'... אבל כשאין את המאבק המטורף הזה מבפנים, את ההלקאה העצמית, ויש את המודעות לכמויות, לשובע, לתחושה של הגוף - אז קודם כל אוכלים פחות כי לא צריך כל כך הרבה מאסה.. יודעים לעצור ולא להתבאס מזה, והגוף מתמודד עם זה בכבוד ובהצלחה וממשיכים הלאה".

איך משיגים את המודעות לגוף?

"מודעות והקשבה לגוף, זו בעצם שפה חדשה. עד היום תקשרנו בשני ערוצים: הגוף אמר את שלו, ואנחנו התעלמנו ואמרנו את 'שלנו'. בין אם זה - "לא אכפת לי אני אוכלת מה שבא לי מתי שבא לי", ובין אם זה - "אני עושה דיאטה ולא אכפת לי מה אני מרגישה בקשר לזה". כדאי לבוא מתוך הבנה, שכמו בלימוד של שפה חדשה - אני לא מצפה היום להתחיל את הלימוד ומחר לדבר את זה ברמה של שפת אם. זה תהליך. וזה שבשיעור 13 הייתי פחות טובה מאשר בשיעור 6 או 22 (לא 'שיעורים' אמיתיים, כוונתי לימים החולפים בתהליך) - לא אומר שאני גרועה בזה, או ש'הכל אבוד' וכדומה. זו גישה שונה לחלוטין. 

לכן בשלב ראשון נתמקד בהרגעת כל הקולות הסוערים והשליליים שרק מפריעים לנו להתרכז בדבר הפשוט והאמיתי שבאמצע - והוא: לעשות לנו טוב, אחר כך נחלק את כל הדברים שנרצה להיות טובים בהם, לפלחים. נראה בצורה רגועה מול העיניים מהם הנושאים שצריכים עבודה אצלנו, ונעבוד בהדרגה ובהקשבה לגוף ולנפש.

בקבוצה שלי לדוגמה, אני נותנת סרגל מדידה וירטואלי לרמות רעב ושובע. לפעמים יש 'רעב שקצת מנקר', יש מצב שבו אני 'מורעבת', יש 'קצת שבעה', ויש 'מתפוצצת מרוב אוכל'. ככה לאט לאט מקשיבים לקיבה שלנו, מצליחים לזהות את מה שקורה לי בפנים, זה דורש עבודה של דיוק פנימי.

הילדים שלי, לשמחתי, שותים מים, צורכים ירקות ופירות, ואוכלים חלבונים טובים. אי אפשר לומר שהם אוכלים את אותה תזונה כמוני, יש ממתקים בבית שלנו. בלי להיכנס להאשמות, אבל גם למערכת החינוך שלנו כמות שהיא היום יש השפעה לא קטנה על תזונת הילדים, אחד הדברים הכואבים. אבל, אחד הניצחונות הגדולים שלי, זה שהם יודעים להקשיב לגוף שלהם. הם יכולים לעצור באמצע של משהו ולומר: 'שבעתי. הספיק לי'. לי לקח המון זמן ללמוד לומר את זה לעצמי, הם ממש מודעים".


לשמור על איזון

אם מישהי קוראת והיא גם רוצה לעשות שינוי תזונתי, מה כדאי לה לעשות, יש המון שיטות תזונה, ואולי גם לה חלב לא טוב או גלוטן, איף אפשר לבחור דרך?

"נראה לי שזה בירור שכל אחת צריכה לעשות עם עצמה. אני מאמינה מאד בניקוי מסוכר, לנסות להתנזר ממנו תקופה ולראות איזו השפעה אדירה יש לו עלינו, בגלל העובדה שרובנו צורכים היום עודף כל כך מוגזם של הדבר הזה. בנוסף יש היום הרבה שרגישים לגלוטן חיטה, מכירה מישהי שהורידה גלוטן חיטה לשבוע, ולא האמינה איזו השפעה היה לזה עליה. אני לא אומרת בעקבות זה להתנזר מגלוטן לכל החיים, אני לא חושבת שיש צורך, אבל קודם כל - אם כוסמין טוב לך יותר מחיטה, זה משהו ששווה לדעת, ובכל מקרה מינון של הכמויות גם עוזר מאד. ויש אגב עוד תחומים חשובים מאד כמו שינה. אני למשל הייתי עובדת פעם כל הלילה, את העמוד של חשיבות השינה ב'מסע האמיץ של אביגדור' שלחתי לעורכת בחמש לפנות בוקר. היום ב- 11 העיניים שלי נסגרות, חוסר שינה אגב, ידוע כאחד הגורמים הבולטים להשמנה. יש גם את הנושא של הורדת סטרס.

כן חשוב לי להוסיף לאלו שמרגישות עכשיו חולשה ממה שכתבתי - שלא תחשבו שזה 'מושלם' ו'מוקפד' ומליון דולר תמיד, ממש לא. גם אני בתקופת קורונה… אבל… אם קראתן עד עכשיו. אני מקווה שתוכלו להשלים לבד את ההבדל בהתנהגויות שלי היום אל מול מצב לא יציב ומבולגן, לבין התגובות שלי למצב כזה בעבר.

אם משהו מציק בצורה קבועה, אני מציעה למצוא איש מקצוע טוב ולגלות מה טוב לאכול ומה לא. אבל להבין שזה השלב הראשון בדרך… יש את ה'מה' אני צריכה לעשות, ויש את ה'איך'. האם אני רוצה להאבק כל החיים? יש נשים שמאמינות שאין ברירה. אבל אם את נחושה לא להתעסק כל חייך ב'אכלתי ולא אכלתי' ו'מותר ואסור' - כדאי לחפש את הדרך להפוך את הרצוי לאורח חיים טבעי ופשוט, שמגיע באופן מובן מאליו ולא במאבק, יש לנו כוחות מוגבלים, מטבענו אנחנו בורחים מסבל ורוצים טוב, לכן צריך לפעול מול הגוף שלנו בטוב, ולהגיע לטוב בע"ה".


מה לקחתן אתן מהראיון? אשמח שתשתפו בתגובות למטה.

לחיי המסע האמיץ של כולנו!


מי שרוצה לקבל עוד מהידע (והציורים!!) של שירי, שתלחץ פה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.