הצצה לעולם שמעבר: המסע לפולין של מעל"ה

בגיל 10 הייתי באושוויץ, בתור חלק מטיול משפחתי באירופה.

זה לא היה תואם גיל בדיוק.

בתמונות אני די מחוייכת ולא ממש מבינה מה המשמעות של המקום.

בגיל 20 חזרתי לשם שוב, הפעם במסע שורשים ממוקד שליווה אותו הגאון ר' ברוך מרדכי אזרחי שליט"א.

אז כבר הרושם היה אחר.

של נעליך מעל רגליך.

ערימות של נעליים, ומזוודות, ומשקפיים, ושיער.

שרידים של עולם שהיה ונמחק באחת.

גווילים נשרפים ואותיות פורחות.

אבל במסע הזה היינו גם בבית הכנסת של הרמ"א, בקבר של רבי אלימלך מליז'ענסק, ובבית הקברות של וורשא - 

והרושם של כל אלו נצרב לי בתודעה, ומלווה אותי עם היום יותר מעשור אחרי.

לכן, כשיעלי אחיינית שלי סיפרה לי שהיא נוסעת למסע כזה עם ארגון מעל"ה בליווי הרב נויגרשל, קינאתי בה קנאה אמיתית.

אם יש חלום שאני עוד רוצה להגשים, זה לנסוע לשם עם הרב נויגרשל.

למה? 

כי המסע לשם, אם עושים אותו בצורה הנכונה, הוא לא לראות את העבר, אלא כדי לבנות את ההווה.

הוא לא רק בשביל לבכות, אלא בשביל לצמוח.

הוא לא רק בשביל להתאבל, אלא בשביל ליצור.

לבנות משהו שלם יותר, אמיתי יותר, מחובר, משמעותי.

לקראת עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, דיברתי עם הגב' מנוחה גרוס, מנהלת ומייסדת מעל"ה - "מסגרת ערב לבוגרת הסמינר".

תהיתי איתה על למה, שמעתי על איך, ובעיקר דיברנו על מה.

מסע לעולם שמעבר.

להחדיר שמחה, ליצור שליחות

למה בכלל לנסוע למסע בפולין? 

"כשנוסעים לפולין זה מסע שלא חוזרים ממנו אותו דבר, זה משהו שלא עובר, זה נשאר לנצח. אנחנו מתחילים את המסע עם מפגש פה בארץ בליווי בעלי הרב יגאל גרוס והרב מרדכי נויגרשל שליט"א. הוא תמיד אומר למשתתפות: תקחו אתכן שני דרכונים. אחד בשביל לנסוע, והשני בשביל לחזור כי אתן לא תחזרו אותו דבר! וזה אכן באמת כך. חוזרים אחרת לגמרי והרושם  נשאר אצל כל אחת ואחת לנצח ואף עובר הלאה לדורות הבאים. חשוב לי להדגיש שמורנו הגאון הרב ישראל גנס שליט"א מברך את המסע של מעל"ה ולפני כל יציאה הרב מאחל למשתתפות שיסעו ויחזרו לשלום ושהקב"ה ישמע ויענה לכל תפילותיהן".

מה כולל המסע?

"המסע כולל שלושה חלקים: נושא השואה, התחקות אחר יהדות מזרח אירופה, ותפילה בקברי צדיקים. בכל יום של המסע נוגעים בכל הרבדים. מה שמייחד את המסע שלנו זה שלא מדובר באוסף של אנשים שיוצאים למסע מודרך אלא בבחורות איכותיות שמגיעות למטרה משותפת - לחוות את החוויה העוצמתית של המסע יחד עם בוגרות סמינר כמותן. הן מחפשות להתרגש ולהתעלות במסע לחיים, מסע לנשמה. 

יש משהו מיוחד בעובדה שזאת קבוצה של בחורות. המסע מלווה בשירה ופעילויות כדי להטמיע, לעבד את התכנים, להעמיק את החיבור. הפעילות עוזרת לדברים לשבת טוב, להיכנס למקום הנכון, ולבנות את האישיות של כל אחת ואחת.

אני תמיד אומרת במפגש ההכנה שחוזרים לארץ כמו משפחה. כמו אחיות. זאת אמנם לא מטרת הנסיעה אבל זה מה שקורה. אנחנו עוברות ביחד תהליך מאוד מיוחד, שדומה ללידה מחדש, וזה מחבר אותנו אחת לשניה. ובעיקר המסע נותן תחושת שליחות לעתיד, מעלה את המשתתפות טפח מעל הקרקע ומחזיר אותן לארץ עם מלוא המטען".

למה בחרתם בליווי של הרב נויגרשל?

"אין עוד מדריך שיכול להעביר את המסע הזה כמו הרב נויגרשל. מלבד היותו תלמיד חכם עצום יש לו ידע אדיר בהיסטוריה ובקיאות בכל נושא השואה יחד עם יסודות השקפה מוצקים, וסייעתא דשמיא שלו לחבר את כל העולמות האלו ביחד ולהעביר אותם במלוא העוצמה. בכל המקומות אנחנו רואים קבוצות נכנסות ויוצאות אבל אצלינו זה אחרת. אנחנו מתעכבים בכל מקום ואנשים מקבוצות אחרות נעמדים לידינו כדי לקבל קצת ממה ששומעים אצלינו".

חולת אהבה אני

אחד הדברים המפתיעים שמנוחה מתארת זה שמחת החיים שחוזרים איתה אחרי המסע: "יש כאלו שחוששות שהמסע מדכא, אבל קורה ההיפך. המסע מביא לידי בנייה ושמחה. אני מטבעי מאוד רגשנית, ומימי לא חלמתי שאסע למקומות האלו. לא האמנתי שההפך ממה שחששתי הוא הנכון, שחוזרים לארץ מלאים בשמחת חיים. שמחה של חיבור לעם ישראל, שמחה של הכרה בערך של כל נשמה ושמחה של שליחות להנחיל את המסרים לדור הבא. מדהים אותי כל פעם מחדש שבנות שחוזרות מהמסע רוצות לנסוע עוד פעם (והיו כאלה שעשו זאת!). המציאות הזאת מוכיחה את חשיבות המסע וההצלחה שלו. ישנן כאלו שמודאגות ממזג האוויר בפולין. אבל אני יכולה לומר בוודאות שעם ההכנה נכונה לקור ולשלג בחורף, או לחום של השמש בקיץ, מזג האוויר אינו מונע מאיתנו לנצל כל רגע במסע ואף תורם לתחושת ההזדהות שלנו עם אחינו כל בית ישראל בזמן השואה".

למה בכלל צריך להגיע עד אושוויץ כדי להתחזק באמונה? למה אי אפשר לעשות את זה פה בארץ?

"אני חושבת שעצם היציאה מהרגלי היום יום, הניתוק מהרגיל והמוכר, זה מצע טוב כדי להצמיח עליו דברים טובים. כל רגע מנוצל, גם בנסיעות בדרכים. הרב נויגרשל מדבר, משתף ברקע ההיסטורי בשלל דרכים, מסביר, עונה לשאלות ומכין אותנו כראוי לכל מקום, ולאורך כל המסלול. 

יותר מזה. ללכת בכל האתרים ולראות בעין את כל מה שהיה ואיננו זה דבר שלא ניתן לעשות פה בארץ. לאורך כל המסע הרב נויגרשל מעלה שאלות עמוקות באמונה  ועונה עליהן בתשובות שצועקות אמונה. אי אפשר לתאר לאילו גבהים ניתן להגיע. - 'אם תמצאו את דודי מה תגידו לו… שחולת אהבה אני' ".

כמה זמן המסע?

"המסע מתחיל כאן בארץ עם מפגש הכנה. זה מפגש חשוב מאוד בו הרב נויגרשל מכין את הקרקע עם הנחיות והסברים ועושים  גם היכרות בין כולן. המסע בפועל הוא שבוע שלם כולל שבת. השבת בקרקוב מרגשת וגדוש. היא כוללת סעודות שבת ארוכות המלוות בשיחות של הרב נויגרשל, ובעלי הרב גרוס. השבת כוללת סיור בסמינר של שרה שנירר, בתי הכנסת בקרקוב ומלא בתוכן מהתחלה ועד סוף. במובן מסוים השבת היא השיא של המסע כולו. התחלנו עם מסע אחד לשנה אבל לאור הביקוש הרב אנחנו יוצאים למסעות פעמיים בשנה. כמובן שבתקופת הקורונה לא ניתן לצאת לפולין, אז בינתיים עצרנו את הפעילות".

כמה משתתפות יש? ולפי איזה קריטריון הבנות מתקבלות?   

"יש כחמישים משתתפות בכל מסע. קשה לסרב למאחרות להירשם אבל חשוב לנו לתת את המקסימום לכל אחת בנימה אישית ולכן מספר המקומות מוגבל. השאלון שממלאות המעוניינות במסע נותן לנו מידע ורושם ראשוני ובנוסף אני משוחחת באופן אישי עם כל אחת ומשתדלת גם לפגוש אותה באופן אישי. בדרך כלל בחורה שרוצה להשתתף ולשלם סכום משמעותי על מסע כזה, זה מעיד על טיבה יותר מהכל".

ספרי קצת על מה שמאחורי המסע.

"אנחנו מקפידים לתת את התנאים הטובים ביותר - בתי המלון ואוכל ברמה גבוהה ופינוקים לאורך כל הדרך. חשוב מאוד להתרענן כדי להכיל את כל המטען ולהיות בשיא הריכוז ולכן אנחנו משקיעים בזה הרבה. בחזרה לארץ מתקיים מפגש מסכם עם הרב נויגרשל, הרב גרוס וצוות מעל"ה. נקודת השיא בערב הזה היא הצפיה במצגת הכוללת תמונות והסרטות של כל מה שחווינו יחד". 

"ראי מאז כמה דורות חוזרים אליך איתה..."

ספרי על תגובות שמלוות אותך.

"יש הרבה, אבל מקרה אחד צרוב בליבי. בחורה אחת רצתה מאד לנסוע, אבל לא היה לה מהיכן לממן את המסע. היא מאד התלבטה, בת למשפחה ברוכת ילדים, אבל החליטה שזה חשוב לה. היא לקחה הלוואה בשביל המימון, ונסעה. כשחזרה היא כתבה לנו מכתב מרגש שבו סיפרה, שהיא בכלל לא רצתה להתחיל שידוכים לפני המסע. היא באה ממשפחה ברוכת ילדים, שחיה בצפיפות, ולא בער לה להקים משפחה כל כך מהר. אבל המסע שינה אותה מהקצה לקצה. היא כתבה שהוא הזיז אותה ב-360 מעלות, הוא יצר בה רצון עז להקים משפחה. והסוף המפתיע הוא שהיא התארסה די בסמוך לאחר שחזרנו, התחתנה, וביום השנה של המסע היא עשתה ברית לבן שלה!".

אלו תחנות אתן עוברות?

"משדה התעופה מגיעים מיד לבית החיים בוורשא. זאת טבילת האש הראשונה. מרגש שתוך כמה שעות מהארץ נמצאים בבית הקברות בין הגדולים והשמורים באירופה, ליד הקבר של ר' חיים מבריסק והנצי"ב מוולואז'ין. תחנה נוספת מטלטלת היא טרבלינקה. לשם אנחנו מגיעות בדרך כלל בלילה עם פנסים, ובמקום הזה הרב נויגרשל תמיד אומר, "אין כאן כלום אבל יש כאן הכול"... בהרבה תחנות במסע הרב נויגרשל ובעלי זזים הצידה כדי לאפשר למשתתפות לשיר בצוותא שירים ממעמקי הנשמה. 

לאושוויץ עושים הרבה הכנה, אנחנו קמות ביום הזה מאד מוקדם, וחוזרות מאד מאוחר. היום הזה כולל את אושוויץ ובירקנאו - המזבח הגדול... 'קודש הקודשים', כפי שהרב נויגרשל מכנה את זה. מגיעים למקום של אפר הקדושים, עם תפילת 'קל מלא רחמים', 'אחינו כל בית ישראל' ותקיעת שופר מצמררת. את היום הזה מסיימים בבית הכנסת בעיירת אושפיצין.תחנה נוספת מרגשת זה בישיבת חכמי לובלין שכוללת שיעור מהרב נויגרשל בתוך הישיבה עצמה, ותמונת מחזור של כולנו על המדרגות המפורסמות. בציונו הקדוש של רבי אלימלך מליז'נסק אנחנו מרבות בתפילה. 

אני אישית מתרגשת במיוחד ליד הציון של מרת שרה שנירר ע"ה, לאחר תפילה מעומק הנשמה אנחנו עומדות מסביב הציון במעגל ופותחות בשירה שמבטאת את ההמשכיות שלנו כבנות עם ישראל, המעבירות את המטען לדור הבא, ואת תחושת האחריות שלנו כהמשך לדור החורבן. אנחנו שרות שם את השיר עם מילות הזהב שכתבה לאה לנדא, וזאת תמיד נקודה שמרגשת אותי במיוחד:

"שאי עינייך ראי את כולם, איך נקבצו ובאו, 

הן מרימות לך את דגלן, כי כל שלהן משלך הוא.

בקרקוב כבר כבו אורות, והלכה ילדה לביתה

ראי מאז כמה דורות, חוזרים אליך איתה…"

ביקשתי מיעלי אחיינית שלי שתכתוב לי עם מה היא יצאה מהמסע, והנה מה שהיא כתבה:

"יצאתי מהמסע מחוזקת באמונה, מחוברת לעם ישראל, עם רצון להמשיך ולעשות את רצון ד'. הייתי הולכת ברחוב בשבועות שאחרי ושרה לעצמי את 'עלינו לשבח'...

הדבר המיוחד במסע הוא שכולנו הרגשנו אחיות. היה יחס מכבד אוהב וחם בין הבנות, בזכות האווירה והפעילויות של הרבנית מנוחה. הכל היה מושקע עד הפרטים הכי קטנים, ממלונות חמישה כוכבים, ארוחות גורמה, ועד דאגה לפרטים הקטנים, כמו המצגת של המסע - מזכרת שנשאר לתמיד.... לאורך כל המסע התחושה היא שתמיד יש למי לפנות וממי לבקש, ההרגשה היא שדואגים לנו ורוצים שיהיה לנו טוב".

לפעמים צריך לנסוע רחוק, כדי להעריך את מה שקרוב. 

לחפש את האוצר מתחת לגשר, כדי לקבל את מפת האוצר שטמון אצלינו בבית.

להביט אחורה, לקבל כח קדימה.

אני מאמין.

לתגובות: מעל"ה - maalah.org@gmail.com 

בעוד חודש יוצא מסע נוסף לפולין!!

להתרשמות ולהרשמה לחצי כאן.

לפרטים צלצלי ל: 054-844-4850