ונהפוך הוא: שבי רגע, שבי!


2 דקות קריאה
02 Feb
02Feb

נעים מאד, שמי רותי גולדבלט, כותבת תוכן, עומק ושיווק, וחברה של שבי לוי, מקימה ועורכת 'שבי רגע'.

לכבוד חודש אדר הצעתי לשבי לעשות משהו שונה, מעניין במסגרת "ונהפוך הוא" המתקרב... במקום שהיא תראיין אישה אחרת, אני אראיין אותה.

שבי הסכימה, וכך נולד הראיון הזה.

שאלתי אותה איך נולד 'שבי רגע', מה התכנון שלה לשנים הקרובות, וגם מה הקשר בין אש התורה, רחל פסטג, ומגזין קולמוס.


לתת תוכן אמיתי

נתחיל מהסוף ברשותך, מה החזון שלך? 

"החזון שלי הוא לתת לנשים תוכן איכותי. הוא נולד לפני שנתיים בערך. ישבתי ערב אחד, וחשבתי על רעיונות לשנים הקרובות. אני בן אדם שצריך לעשות המון דברים בו זמנית, וכל הזמן מאלתר דברים חדשים. מולטידיסיפלינרי כמו שאוהבים לקרוא לזה היום… פתאום נבט בי רעיון לפתוח אתר לנשים חרדיות. 

העבודה שלי הייתה בין היתר, בכתיבת תכנים באינטרנט, וכל הזמן הרגשתי את החלל הזה, את החסר בתוכן איכותי לנשים חרדיות. ואז עלה לי הרעיון הזה להקים אתר שמור לנשים אבל עם תוכן איכותי. וזה בעצם הדגש. הפאנץ' אם תרצי..."

מהו הרצון שמוביל אותך ליצור תוכן? 

"הרצון לייצר תוכן איכותי כמו שמתאים לנשים אינטליגנטיות. לא תוכן מכור וממומן על ידי מישהו, אלא תוכן אמיתי נטו. 

בנוסף אני רואה מסביבי נשים כל כך רבגוניות עם כל כך הרבה תחומי עניין, ומרגישה שיש המון תחביבים, תחומי תוכן ועניין שלא מקבלים מספיק ביטוי בעיתונות הנשית החרדית, וודאי ברשת לנשים חרדיות. כל זה מחזק בי את הרצון לייצר עוד ועוד תוכן מגוון עבור הקוראות. 

אני כותבת תכנים שיעניינו אותי (וזו אמת מידה די מחמירה... ר.ג.) וגם בודקת כל הזמן אצל חברות ובקבוצות שאני חברה בהם וגם במעגלים רחבים יותר, איזה תוכן איכותי אפשר עוד לתת, וגם איזה נשים כדאי להביא".

 "שבי רגע"- מה בעצם זה אומר?

"כשנולד הגרעין הראשוני, כשהאתר הוקם, קראתי לו: 'החיים בעצמם'. כי הרצון שלי היה להקיף את כל תחומי העניין שמעניינים נשים, ואל תשאלי אותי מה פתאום השם הכבד הזה. באופן ניסי, השם הזה לא עבר את חברות הסינון. התברר שיש סרט בשם דומה, ולכן כבר בחיפוש גוגל זה נחסם… הייתי חייבת להחליף את השם. 

העלינו עוד שמות אני וחברות, וברוב חגיגיות נולד השם הזה: "שבי רגע". למה? דבר ראשון יש בזה רמז לשם שלי שסוף סוף נהייתה לו תועלת. תמיד הרגשתי שהוא קצר וקטן מדי, וכשקראו לי 'לוי' בכלל הרגשתי שזה שם קטן ומצחיק: שבי לוי. (בחתונה שלי היה ריקוד אחיינים משעשע סביב השם 'שבי לוי'... ) אבל אז אמרה לי מישהי: "את נורמלית? מבחינת קופירייטית זה מושלם! שבי לוי! קליט וחריז", נרגעתי סוף סוף… 

אז 'שבי רגע', הזכיר לי את השם שלי, אבל כל זה בחיוך... בעיקר בגלל שכשדיברתי עם נשים הן אמרו לי: תוכן? לקרוא? למי יש זמן? אני לא נושמת! זה הפריע לי. החלטתי להכניס את המסר: את חייבת לעצור. שבי רגע! רק רגע! תני כח לעצמך כדי שתוכלי להעביר אותו הלאה! את חייבת להתמלא, להתרענן, לשבת רגע".



מאש התורה להידברות

איך הגעת בכלל לעולם של תוכן וכתיבה?

"כבר בתור בחורה כתבתי הרבה. פחות סיפורים יותר קטעים קצרים כמו פיליטונים, קטעי מחשבה, מחזות בסמינר, ועל זאת הדרך. הם התקבלו באהדה גדולה בבית שלי ובסמינר, אבל לא יצאו החוצה. אחרי החתונה בשלב מסוים בער בי חיידק הכתיבה, והחלטתי שמתחשק לי לשלוח אותו החוצה. 

אהבתי מאד לקרוא מאמרים ב"אש התורה" (aish), ניסיתי את מזלי ושלחתי לעורך שם מאמר. הוא שלח לי אחרי שבוע בערך תשובה שזה "יותר מתאים לעיתון נשים חרדי, פחות לנו". זה היה מאמר בסגנון חפירות בנפש וכזה, פחות התאים להם... אבל אני סימנתי מטרה והחלטתי לעמוד בה. מה עשיתי? ישבתי על המאמרים שלהם שבוע בערך, חרשתי אותם עד שקלטתי את הסגנון הרצוי, וכתבתי מאמר חדש. שלחתי לו והוא התקבל בהתלהבות. מאז פרסמתי שם כמה מאמרים לדוגמה פה

למאמר הזה אגב, היה המשך מעניין. רחל פסטג קראה אותו ב"אש התורה" ובוקר אחד פתחה איתו את התוכנית שלה, זאת הייתה הפתעה נחמדה, דודה שלי הקשיבה ופתאום קיבלה ד"ש מאחיינית שלה...

אחר כך, "במקרה" השתתפתי בבני ברק בחוג מקהלה שהנחתה ליבי יהודאי המקסימה. לאחת מהנשים שם קראו רינת שחר. בשלב מסוים היא סיפרה שהיא עורכת מגזין בהידברות (לא בעלון השבועי שלהם שקיים עד היום. זה היה מגזין חודשי עבה שנשלח לאנשים לבתים, היום הוא ז"ל). ניגשתי אליה וסיפרתי לה שפרסמתי כמה מאמרים ב"אש" ואולי הם מחפשים כותבת. כן. הם מחפשים כותבת. שלחתי לה קישור למאמרים שלי ב"אש", היא התלהבה, ומשם הכל היסטוריה. 

כתבתי שם במשך מספר שנים בעיקר ראיונות עם אנשים מעוררי השראה. זה התענוג שלי ככותבת, הזכות לפגוש אנשים מרתקים ומעניינים. אלו היו ראיונות עומק של מספר שעות, שהתנהלו, גם בגלל שהיה מדובר בגברים בעיקר, רק בטלפון, זה היה סייג שלי. מאז התאהבתי בפורמט של ראיונות עומק. ולכן זה גם סוג הראיונות שלי בשבי רגע".

 את מי ראיינת? 

"את אהרן מרגלית, את השחקן אביתר לזר, את גדי פולק (שאותו ראיינתי גם בשבי רגע), דן טיומקין, גרי צדק וחוזרים בתשובה עם סיפורים מפעימים, כולם בראיון של מספר שעות. החכמתי מאד מהראיונות האלו. חלק מהם, ועוד קטעים שכתבתי התפרסמו מאוחר יותר באתר הידברות כמו פה. אגב, עם אש התורה היה לי סגירת מעגל, כי לפני כמה שבועות פנתה אלי העורכת של היום, וביקשה ממני להעלות כתבות מ'שבי רגע' לאתר שלהם…".

במה עוד עסקת חוץ מהכתיבה?

"הייתי מורה בתיכון. התחלתי כמו כולם במילוי מקום בהוראה (התכנון המקורי היה להיות קלינאית תקשורת, מה שב"ה לא יצא לפועל!). אבל נמאס לי די מהר, הבנתי שבית ספר יסודי זה לא בשבילי. אני צריכה בני אדם בוגרים לדבר איתם בגובה העיניים, לימדתי במספר תיכונים, הכנתי לבגרויות בעיקר בהיסטוריה, גם במסגרות של נוער נושר, כמו בפרויקט עטרה של תל"ם. זה חשף אותי לעולמות אחרים שלא הכרתי, בנות שהגיעו מבתים הרוסים לגמרי, בת שגדלה בכת של שאלים, וחלמה על היום בו תוכל ללבוד בגד וורוד... בנות מבתים של עולים חדשים, ועוד, אלו היו מפגשים לא קלים אבל גם מלאים בצמיחה.

אפשר לומר שכל הזמן הייתי סביב תכנים. זה מאד העשיר אותי והפרה אותי, ונראה לי גם את התלמידות... אחר כך הגעתי ליד ושם. תחנה נוספת שעבדתי בה - זה הפרה אותי מאד. ככה גם כתבתי מספר כתבות במגזין קולמוס של משפחה".


שרה שנירר כמודל

מגזין קולמוס? המגזין התורני - ספרותי של משפחה?

"כן. כתבתי שם מספר כתבות. כתבה שמאד אהבתי ובמובן מסוים גם שינתה אותי, הייתה כתבה על שרה שנירר. כשקיבלתי את הרעיון לכתוב עליה חשבתי לעצמי: מה יש לחדש על שרה שנירר? כולנו גדלנו על הסיפורים עליה מגן חובה. איך שלחדר הקטן שלה בקרקוב נכנסו חמש ילדות… ואיך שזרקו עליה אבנים… מה יש יותר מזה לכתוב? אבל, להפתעתי התברר שיש. הכתבה עסקה בקשר בין שרה שנירר ליהדות גרמניה, כתבי רש"ר הירש, הרב פלעש, שמהדרשה שלו הושפעה שרה שנירר כשהייתה בוינה במלחמת העולם הראשונה. 

הרב פלעש היה רב מגרמניה, ושרה שנירר התפעלה מהיכולת שלו לדבריה להעביר את המסרים הישנים ב"קנקן חדש". היא הבינה שזה מה שהיא צריכה לנערות היהודיות, "בנות העולם הגדול"... שנמצאות סביבה בקרקוב. הדבר הזה שנבט בה, המשיך לרעיון גדול, ולתנועה העולמית שאת התוצאות שלה אנחנו רואות עד היום. בכתבה ההיא ראיינתי את נכדי הרב פלעש שגרים בארץ ובאנגליה, ועברתי על עשרות חומרים ישנים על שרה שנירר. היא עוררה הד גדול, ואפילו נקראתי להרצות על זה בהשתלמויות. אבל בשורה תחתונה, הכתבה הזאת הבהירה לי את הצורך שלנו היום: להעביר את היהדות בכלים חדשים שמותאמים לנו, לנשים חרדיות שמתקדמות בכל תחום ורק התחום היהודי, נשאר אצלם תקוע בשיעורי ההשקפה בסמינר, במקרה הטוב. תשאלי אותי אם מצאתי את הכלים איך להעביר לימינו? לא. אני עדיין מחפשת את הדרך. אני בעצמי כותבת תכני יהדות קצת באתר, אבל בפירוש מחפשת כותבות בתחום ובעיקר דרכים איך לעשות את זה טוב".

מה היו הקשיים בדרך? 

"לא הייתי קוראת לזה קשיים, אלא יותר אתגרים. המון שלבים חדשים במהלך הדרך שהייתי חייבת ללמוד אותם. להפוך משכירה לעצמאית זה ללמוד עולם שלם, שפה חדשה. את חייבת בבת אחת ללמוד עשרות מיומנויות חדשות, כמו ניהול, ארגון, שיווק, תכנון, מזכירות ועוד ועוד…

וכמובן בגלל שיש לי מוצר דיגיטלי המון מיומנויות שקשורות לשימוש בדיגיטל כמו מערכות דיוור ועוד. כל יום לומדים המון דברים חדשים, אבל זה מאד מעשיר, וכשקולטים זה נהפך לחוויה".
איך את שומרת על תוכן מעניין ורלוונטי ועם זאת שמור?

"אני לא רואה סתירה בין תוכן מעניין ורלוונטי לשמור. האם התכנים המעניינים בהכרח אמורים לסתור תוכן שמור? אני לא חושבת בכלל. אין כמעט תוכן שאני לא יכולה לגעת בו. ב"ה יש היום בכל תחום נשים חרדיות מדהימות ומעוררות השראה, (האמת שכל אישה בעיניי היא מעוררת השראה!). ואני מאד שמחה ליצור לתת להם במה איכותית. כמובן שאם יש נושא רגיש אני אדון בו, אתלבט, אשאל רב, ואגיש את הכל בצורה ראויה אבל בלי לגרוע מהאיכות".


מילים שנותנות כח

איפה את מוצאת את המרואיינות והכותבות?

"הרבה מהיכרות סביבי. כנראה שזכיתי בהמון נשים חכמות סביבי… שתי כותבות חדשות באתר גרות בשכונה שלי: תמר כ"ץ ונורית סירקיס בנק, שתיהן נשים מדהימות, את שרי וולך הכרתי במקום שבו עבדנו יחד, אז באמת זכיתי בהיכרות עם נשים מיוחדות. 

חלק יצרו איתי קשר למשל גיטי פורגס המיוחדת, שכתבה לי הודעה באתר בערך מתי שהוא נולד, אבל רק עכשיו זה התבשל לכדי משהו. את גיטי ראיתי בראיון בהידברות לפני שנתיים, והתפעלתי ממנה עמוקות: אישה שמורה לגמרי, חסידת בעלזא על כל המשמעות של זה, שמפתחת לעצמה את עולם הריקוד ברמה כל כך גבוהה וחיה מזה, זה הדהים אותי. ותוך כדי היא יצרה קשר איתי. אבל כאמור, שנתיים עברו עד שנולד מזה הטור שלה באתר ובמגזין. 

אז חלק פנו אלי, וחלק אני פניתי אליהן. הרבה מרואיינות מגיעות מהמלצות של קוראות, חברות ועוד. אבל אני בהחלט מרגישה בסוג של ציד... יש כל כך הרבה נשים מרתקות. אני מנסה להגיע אליהן…".

ספרי על תגובות מרגשות שקיבלת למגזין?

"אני מקבלת המון תגובות מנשים שהמגזין נותן להן אי של התרעננות וכח בתוך היום יום. זה מאד מאד משמח אותי! אני כל פעם מתרגשת מהתגובות האלו מחדש. זה באמת מה שרציתי, לתת כח. אבל לא רק. 

אחרי הראיון עם תמר סטשבסקי על ההתמכרויות, פנו כמה נשים לתמר שתעזור להן למצוא איש מקצוע למצוקה שלהן… או קטע שכתבתי פעם על פרשת שבוע שכתבה לי מישהי שזה מאד חיזק אותה. מישהי אחרת שכתבה לי תגובה מפורטת שהיא הולכת לגדל צמחים בעקבות הראיון עם רחל רבינוביץ על גידול ירקות במרפסת, ומה שזה עושה לנפש.

נשים שמספרות על יצירות שהן עשו עם הילדים בעקבות פרסום במגזין, מתכונים, ועוד ועוד. זה נותן לי המון המון כח להמשיך הלאה וליצור. או כמו שאומרים לי: כולן יושבות בגלל 'שבי רגע', ורק את לא… אז אני מקווה לא לשבת ולהמשיך ליצור עוד, מוצר מושלם לנשים משלנו, כי מגיע לנו תוכן שיכבד אותנו!"

איך את רואה את המגזין ואותך בעוד 10 שנים?

"אני מקווה להמשיך להיות אתר רציני ומגזין רציני, ולהתרחב לעוד ענפי תוכן שונים ורחבים שכרגע בתכנון…".






הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.