2 דקות קריאה
04 Jun
04Jun

כתב העת 'יחידה' מבחינתי הוא הרבה מעבר למגזין שירה.

כתב העת 'יחידה' הוא בעיקר הבטחה שיש ציבור נשים שלם שמבין, מחפש ורוצה איכות.

שיש קהל שיודע, רוצה ומבקש חומרים מקצועיים ומדויקים.

שנשים מזהות חומר טוב ומאמינות בו.


כתב העת 'יחידה' מספר על הרב גוניות שקיימת בנו,

הוא מלמד על המוני יחידות שרוצות להעשיר את הנפש שלהן, לתת לה מקום.

בשביל אחת זו אפיית עוגה, לשניה זו הליכה רעננה, לשלישית זה מפגש חברות סוער,

ובשביל המוני יחידות - זה כתב עת לשירה שידבר אל הנימים הדקים שבנפש.


כתב העת יחידה גם מספר על יחידה אחת שהיה לה חלום קטן:

היא רצתה מקום איכותי שבו תוכל לשתף את השירה היפה שהיא כותבת,

ולהפסיק להיות משוררת למגירה.

וכשהבינה שאין כזה בנמצא - 

החליטה ליצור אותו בעצמה.

ומאז, שנתיים אחרי, כתב העת יחידה הוא כבר ביטאון למאות יחידות 

שמצאו בו במה, בית, קהילה, מקום להשמיע, או מקום לשמוע.

שוחחתי עם שולמית אורבך, שחלמה, הקימה, הזיעה, 

ומגדלת את כתב העת , ואת קהילת 'יחידה' באהבה גדולה - 

יחידה ומיוחדת.



שולמית, ספרי על הולדת יחידה.

"בשנים האחרונות מאד נכנסתי לז'אנר של השירה, קראתי המון, וגם התחלתי לכתוב הרבה שירים, בעיקר למגירה. 

בשלב מסוים רציתי לשתף אחרים במה שאני כותבת. כל אמן רוצה במה, שאנשים יקראו אותו, אמן בלי קהל מרגיש החמצה. חיפשתי מקום שבו אני יכולה לשתף בכתיבה שלי, והבנתי שבמגזר שלנו אין מספיק במה לשירה. 

בעיתונות שלנו בעיקר מופיעים סיפורים, פחות שירים, ומיעוט השירים שמתפרסמים לא היו בכיוון הכתיבה שלי. באופן כללי התחושה הייתה שאין מספיק יחס של כבוד לז'אנר, וזה היה לי מאד חסר. 

בשלב מסוים בעלי אמר לי: למה שלא תקימי בעצמך מקום בו תוכלי לפרסם את השירים שלך? תייסדי כתב עת לשירה ותתני בו מקום לעוד נשים כמוך. כתב עת לשירה מאד מקובל במגזר הכללי, והחלטתי שאני מקימה מיזם כזה למגזר שלנו. 

האמת, לא ידעתי אם יהיה קהל, פשוט כתבתי שיר, זה היה בערב חג השבועות לפני שנתיים. לאחר מחשבה רבה, החלטתי לקרוא למגזין 'יחידה', הכנתי 'קול קורא' ושלחתי לחברות ולקרובות משפחה, סיפרתי על הרעיון, וביקשתי שישלחו לי שירים בנושא של רות המואבייה, לא היה לי מושג איך זה יתגלגל, אם בכלל. 

והופתעתי, הייתה פשוט היענות מדהימה.

כתב העת עבר מפה לאוזן, זה היה כל כך מרגש. נשים כתבו לי 'שנים אנחנו מחפשות ומחכות שיהיה מקום לפרסם שירה בצורה איכותית נקיה, שירים ברמה ספרותית גבוהה…' התחלתי לערוך את הגיליון הראשון, וכל השאר היסטוריה…"


השיר הראשון ששלחה שולמית:

בֹּאִי לִהְיוֹת שִׁיר / שולמית אורבך

בֹּאִי

כֵּן אַתְּ שָׁם

שֶׁנַּפְשֵׁךְ מְשֹׁרֶרֶת בְּנַיֶּרֶת מִשְׂרָדִית

בֵּין אֶתְמוֹל בָּהוּל לְהֵסְפֵּק עֲתִידִי

וְעוֹדֵךְ מֵעֵזָה לַחֲלֹם

עַל מִלִּים נִרְקָמוֹת לִשְׂמִיכַת אוֹר נוֹגַהַת

עַל טַל שִׁיר תְּחִיָּה לְנַפְשֵׁךְ הַגּוֹוַעַת

בֹּאִי

בֹּאִי לִכְתֹּב

אֶת הַשִּׁיר שֶׁצְּלִילָיו מִתְנַגְּנִים בָּךְ עַכְשָׁו

אֶת הַשִּׁיר שֶׁלֹּא נוֹלַד בָּךְ לַשָּׁוְא

בֹּאִי

בֹּאִי לִקְרֹא

מִלִּים שֶׁאוּלַי תַּחֲצֹבְנָה בָּךְ סֶלַע

מִלִּים בִּשְׁבִיל וּבִגְלַל וְאֶלָא

בֹּאִי

בִּשְׁבִילֵךְ, בִּשְׁבִילִי

בִּשְׁבִיל כֹּל הַנָּשִׁים

שֶׁמֵּעֵזּוֹת לַחֲלֹם, מֵעֵזּוֹת לְהַגְשִׁים


שֶׁמֵּעֵזּוֹת לִהְיוֹת שִׁיר



איך הגיעו כל אוהדות השירה?

"ל'יחידה' יש סייעתא דשמיא מיוחדת… כל אחת סיפרה על כתב העת לחברות שלה, וכך הוא התרחב. גם הכותבות הנבחרות והסופר מקצועיות שמשתתפות בעריכת המדורים ובחלק מתכני הגיליונות, חלקן קבועות כמו י.מ. פרצמן, מרים קרייטמן, ואורית ג'ושוע יועצת התוכן, וחלקן מתארחות. כולן הגיעו אלי אחרי שקיבלתי את שמן במסגרת המלצות של כותבות אחרות שהכרתי, וכולן הצטרפו לכתב העת בשמחה, כאן המקום להוקיר להן תודה על פועלן המבורך".

כמה נשים מנויות למגזין?

"למעלה מ - 400 נשים שרובן- ככולן נרשמו בעצמן. אני יכולה בקלות רבה לצרף מיילים ממאגרים קיימים, ולהגדיל את רשימת התפוצה. אבל, לא זה מה שאני מחפשת, אני שואפת לקהילה איכותית שאוהבת את המילה הכתובה שגלומה בשירה ורוצה באמת לקבל את כתב העת ולהנות ממנו".

מה את עושה מלבד 'יחידה'?

"ברוך השם אני עוסקת כיום רק בכתיבה בכל האופנים שלה, כתיבה שיווקית ופרסומית של תוכן לאתרים, ולתקשורת חזותית ודיגיטלית, סיפורת לעיתונים, בקרוב הנחיית סדנאות כתיבה/ שירה ועוד. כתבתי לפני הרבה שנים בעיתונות החרדית, ופרשתי. ניהלתי משרד כשכירה במשך שמונה שנים, ולאחרונה חזרתי לאהבה הישנה שלי שחיכתה לי בסבלנות: הכתיבה".

כמה את עובדת על 'יחידה'?

"אני יושבת על כל גיליון שעות. בעיקר בלילות. ביום יש לי את עבודת הכתיבה שלי לפרנסתי שלי, ורק בלילה מגיעה לטפל ב"יחידה". מצטברים לי עשרות מיילים שמחכים למענה, שירים, תגובות ועוד. אני מפיקה את הגיליונות עם הרבה עמל ויזע… אבל בכיף גדול ברוך ה', אני קוראת כל שיר ושיר ששולחים לי, מאמינה שזו החובה והזכות שלי. אם אישה טרחה לכתוב שיר ושלחה אותו, אני מכבדת את המאמץ שלה, קוראת ומגיבה, לפעמים מכוונת את הכותבת איך כדאי לשפר את השיר".



מתוך מגזין יחידה שעסק בשירי - קורונה:

טִיּוּל בַּמִּרְפֶּסֶת/ נחמה גלינסקי

 

אֶצְלִי בַּמִּרְפֶּסֶת,

שִׁפּוּלֵי הָעִיר נִשְׁפָּכִים

אֱלֵי דֶּשֶׁא וַאֲגַם

וְגַגּוֹת אֲדֻמִּים פּוֹרְחִים.

 

בַּמִּרְפֶּסֶת הַקְּטַנָּה,

זַהֲרוּרֵי שַׁחַר מַפְצִיעִים

אֶל מַטָּס צִפֳּרִים בַּשְּׁקִיעָה

וְעוֹנוֹת מַחֲלִיפוֹת צְבָעִים.

 

כְּשֶׁאֲנִי בַּמִּרְפֶּסֶת,

עַל פָּנַי חוֹלֶפֶת הַתְּנוּעָה

עִם מַשַּׁב רוּחַ לוֹטֵף

וְכוֹחוֹת חֲדָשִׁים בִּנְבִיעָה.



מאיפה את מבינה בעריכת שירים?

"ככל שאת קוראת יותר שירה, את נחשפת למוטיבים מסוימים בשירה, את מבחינה ולומדת לזהות משקל טוב, את מבינה מה זאת חריזה טובה, עם הזמן רכשתי מיומנות, וכמובן, חייבת לסייג שהעריכה היא גם טעם אישי, אני לא מתיימרת לקרוא לעצמי משוררת גדולה, קיבלתי שפשוף בגלל העיסוק היומיומי בשירה. יש סגנונות שירה מגוונים בכתב העת, גם כאלו שפחות לטעמי, 'יחידה' הוא לא במה אישית, הוא במה נשית ציבורית".

מה עוד יש במגזין מלבד שירים?

"יש מדור שעוסק בביקורת שירה איכותית, בעבר ערכה אותו י.מ. פרצמן, וכיום מרים קרייטמן. שתיהן, כמו שאר המשתתפות בהפקת כתב העת כותבות באהבה למילה ולמקצוע ואני מכירה להן תודה גדולה על כך יש מדור של תגובות קוראות, ויש ראיון בכל פעם עם משוררת אחרת. בנוסף אורית ג'ושוע שהיא ביבליותרפיסטית, מרצה וכותבת, היא יועצת התוכן שלי - מבחינה רוחנית- תורנית וגם ספרותית".

אפשר בקלות לזהות את הרמה הגבוהה של השירים.

"בהחלט, יש רף ספרותי, לא כל שיר שנשלח נכנס. אגב, הנושא הנבדק הוא לאו דווקא החריזה, יש שירים מעולים גם בלי חריזה כלל. אבל צריך רף ספרותי בסיסי לשירים, שירים שלא יזלזלו באינטליגנציה של הקוראות. במקרים כאלה, אני משתדלת מאד לחפש את הפוטנציאל של השיר, הרבה פעמים מכוונת את הכותבת לנסות כך או אחרת, יש לי מטרה שיהיו הרבה כותבות, שהתחום הזה יתפתח, יתקדם.

אני מציעה להן להעלות את השיר לחריזה יותר משובחת, להוסיף ביטויים/ דימויים עשירים, לפשט ולהסביר להן איך אפשר לתקן, יש כאלו שמעניין אותן לשנות, ויש כאלו שקשה להן לשנות את השירים שלהן. וזה בסדר גמור. שיר הוא יצירה עמוקה כל כך מתוכך פנימה, ולא כל אחת מסוגלת להרשות למישהי אחרת להיכנס ל'נפש שלה' ולשנות בה משהו". 

בערב שערך מגזין 'יחידה'

מי מנקד את השירים? מאמינה שזה נושא במגזין של שירה.

"היו תקופות שהיו מנקדות מתנדבות, אבל כתב העת התרחב וגדל, והן לא עמדו בעומס. כרגע אני גם המנקדת. זו הרבה עבודה אמנם, אבל אני נעזרת בתוכנת ניקוד, וברוך ה' הצטיינתי בשיעורי דקדוק, כך שזה משמש לי היום לעזר…" 

את מציינת שאין הרבה שירה במגזר שלנו. גם במגזר הכללי ספרי משוררים הם לא בסט סלר...

"נכון, אבל אם תלכי לחנות ספרים כללית, תראי שם כמה מדפי ספרים של שירה. לעומת חנויות הספרים שלנו בהן הם לא קיימים כמעט, רק ספרים בודדים. אין הרבה ידע והכרה בתחום, או לפחות אין מספיק עיסוק בדבר, לטעמי. במגזר הכללי יש עולם שלם שמתעסק עם זה; סדנאות לכתיבת שירה, ערבים העוסקים בקריאת שירה ומה שמאחוריה, זה עדין לא קיים אצלנו לצערי, ואני מקווה לזכות לפתח גם את הנישות האלה בהמשך".

גם אתן עשיתן לאחרונה ערב ציבורי, איך היו התגובות?

"קיימנו  ערב מיוחד בספריה העירונית בבני ברק ובחסותה והייתה היענות מאד יפה. מה שהיה משעשע, הוא שחלק מהמשתתפות חשבו שזה ערב של שירה בציבור… הן הופתעו לגלות שמדובר בשירה מסוג אחר, אבל בסוף הן הודו בפניי שמאד נהנו". 

יש מה לעשות עם שירה מעבר לתחביב? סבתא שלי הייתה אומרת שאי אפשר ללכת עם זה למכולת...

"מסכימה שקשה מאד להרוויח כסף מהתחום. אני עכשיו במגעים מול הוצאות לאור להדפיס את ספר השירה הראשון שלי בעז"ה. וברור לי שכנראה הוא לא יהיה ריווחי, מדובר בהוצאה של כמה עשרות אלפי שקלים, לכן אני מתכננת להוציא אותו באמצעות קמפיין גיוס המונים. למה בכל זאת חשוב לי להוציא ספר שירה? כי אני רוצה שאנשים שיקראו, מקווה לגעת בלבבות שלהם, לגרום להם לראות לרגע את העולם בזווית אחרת, כמוני… אם הספר או אפילו שיר אחד בו יביא מישהו למבט רך, חומל ומכיל יותר על עצמו, על הסביבה, והיה זה שכרי".

ניסית לפרסם בעיתונות שלנו?

"פניתי לעורכות עיתונים ולא הייתה כל כך היענות, למרות שכתבתי בעיתונים בתחום סיפורת ועיתונאות. באופן כללי אפשר לומר בזהירות ובהסתייגות שבציבור שלנו מתחברים יותר לשירה פזמונאית, ופחות מכירים ז'אנרים אחרים של שירה, בדרך כלל אצלנו שירים נתפסים אוטומטית כשורות עם חרוזים, אבל כדאי לדעת שהשירה מודרנית בכלל לא מחייבת חריזה. חריזה היא דבר נהדר בשירה, אבל לפעמים אנחנו ממש אוזקים את השיר בתוך חרוזים מלאכותיים, וזה על חשבון האיכות של השיר או האמירה".


ועוד משירי הקורונה:

בִּדּוּד/ אורית הראל

שְׁקוּפָה

אֲנִי עוֹמֶדֶת

מֵאֲחוֹרֵי מְחִצַּת בִּדּוּד,

דּוֹגֶמֶת עַל בָּסִיס יוֹמִי

אֶת מִפְלַס הָאֲנִי .

הוּא שָׁם,

דּוֹגֵר

בִּתְנָאֵי מַעְבָּדָה,

בְּטֶמְפֵּרָטוּרַת הַחֶדֶר.

לֹא יוֹדַעַת בְּאֵלּוּ כְּפָפוֹת

לְטַפֵּל בּוֹ.

מַכְשִׁירֵי נִטּוּר עֲדִינֵי חַיְשָׁנִים

מְסַמְּנִים לִי מֵרָחוֹק אֶת

קַו הַדֹּפֶק.

אֲנִי עוֹקֶבֶת

רַק. לֹא. תַּרְדֶּמֶת.

רַק. לֹא. תַּרְדֶּמֶת.


מה טווח הגילאים של הכותבות ב'יחידה'?

"יש לנו מבחורות צעירות בנות עשרֶה ועד גילאי שישים ומעלה… נשים חרדיות כולן מרקעי תעסוקה שונים, עם מגוון של סגנונות ומקצועות".  

איך נולדו ערבי השירה של 'יחידה'?

הערב הראשון היה לפני שנה ב'גלרית המקלט לאומנות' בירושלים, פנתה אלי נעה לאה כהן המנהלת המקסימה וביקשה לארח ערב ל'יחידה', השתתפו בו כמה עשרות נשים, הרצתה בו אורית ג'ושוע והמשוררות הקריאו את מילותיהן. לאחרונה כמו שאמרתי היה לנו ערב בבני ברק, ושוב פנתה אלי מנהלת הספריה העירונית שושי לבי, הערב היה כל כך מרגש, עמדו שם משוררות הבית של 'יחידה', והקריאו מהשירים שלהן,! חלקן נשים שעד עתה, חוץ מעל גבי גליונות "יחידה" לא חלקו את עולם הכתיבה העשיר שלהן עם אף אחת, ופתאום הייתה להן במה, נוספה דרך ביטוי, לחשוף את העולם שלהן. בערב הזה כיבדה אותנו בדבריה הסופרת אורית הראל, שגם היא אגב, מפרסמת שירים נפלאים משובבי נפש ב'יחידה'".

מתי משורר כותב שירים?

"תלוי בהשראה… לפעמים עולה בי רעיון לשיר, בגלל משהו מסוים שחוויתי או שראיתי, ואני כותבת אותו אחר כך. מקודם נסעתי וראיתי ברחוב המוני ילדים קטנים וטהורים חוזרים ממוסדות הלימוד, זה היה כל כך מרגש, חשבתי על איך שכל הדור הבא צועד למולי, ומיד צץ לו גרעין לשיר שאכתוב אותו בהמשך בעזרת ה'. לפעמים אני קמה לפנות בוקר לקטנצ'יק שמעיר אותי, ואני שומעת את הציפורים מצייצות, העולם שקט, נקי, והשירים מתחילים לנבוע… חייבת לומר ששירים צצים בדרך כלל כשאני עם עצמי, בלי רעשי רקע...לפעמים שיר יכול להיוולד גם מצורך מסוים. לדוגמה, ב'יחידה' אני מציגה כל פעם את המוטיב הבא, וכולנו כותבות שירים על הנושא".  

מה התגובות מהקהל על 'יחידה'?

"נשים כותבות דברים מאד מרגשים.  אחת המשוררות אומרת לי, 'את לא יודעת כמה הגיליון הזה משפיע לי על החיים', זה מחמם את הלב. אחרת שיתפה בערב השקה: אחרי יום שלם של עבודה בבית ובחוץ, את 'יחידה' אני מקדישה לעצמי. יושבת בערב אחרי כל הבלגן, ושומרת לעצמי רגעים איכותיים של שירה, ועוד המון תגובות ב"ה". 

מזמור שיר...



חוֹלֶמֶת מִדְבָּר / שולמית אורבך

 

בַּלֵּילוֹת אֲנִי חוֹלֶמֶת מִדְבָּר

עֲנָנֵי זָהָב מִתְאַבְּכִים

וְשֶׁמֶשׁ צוֹרֶבֶת מַזְכֶּרֶת

אֲבָל בַּיָּמִים

בַּיָּמִים

אֲבַק הָעִיר מְסַמֵּא אֶת לִבִּי

אֲנִי נַוֶּדֶת טְרֻפָה

בְּמַלְתְּעוֹת הַכְּרַךְ

בַּלֵּילוֹת אֲנִי חוֹלֶמֶת מִדְבָּר

הַתַּנִּים לוֹעֲגִים מֵרָחוֹק


רוצות לקרוא עוד?

קישור לגליון האחרון של יחידה, ולגיליון שלפניו.

רוצה להצטרף לקהילת 'יחידה'? אולי לשלוח שיר משלך?

מוזמנת בחום: yechida.magazine@gmail.com 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.