לאה אייזנבך: 10,000 תחפושות בשנה!


2 דקות קריאה
17 Feb
17Feb

לאה אייזנבך הייתה אמורה להיות גננת.

היא עברה לאזור מגורים חדש והבטיחו לה גן משלה. לא הייתה עבודה אחרת.

אבל, מישהי קיבלה את המשרה

התגובה הראשונית הייתה הלם; ממה הם יתפרנסו?

אחרי ההלם נולדו התחפושות.

120 במספר. 

לאה תפרה אותם, בלילות, לבד.

26 שנים עברו מאז, ו- 120 תחפושות שנתפרו בעמל וביזע, נהפכו למעצמה של 10,000 תחפושות שנתפרות במתפרות ענק בסין.

"לולא תפסו לי את המשרה המיוחלת הייתי עד היום גננת באותו גן, במקום זה הספקתי להקים מספר עסקים משגשגים, ואני אוהבת מאד את מה שאני עושה".

או כמו שמגדיר את זה הסלוגן של סופר שיין הכי טוב: יש מה לחפש!


כך נולד סופר שיין 

"לפני 26 שנה עברנו מבני ברק לאשדוד, וחיכתה לי משרה של גן משלי שם. הייתי עם שני קטנטנים, והייתי רגועה, ידעתי שיש לי עבודה. חודש אחרי המעבר התחילה שנת הלימודים, והודעתי שאני באשדוד ואני מתכננת להתחיל בזמן, אבל אז נודע לי שמישהי אחרת קיבלה את המשרה במקומי. 

לא אכנס לחשבונות הפנימיים, אבל ההלם היה גדול: ממה נתפרנס? משפחה עם שני קטנטנים ואין עבודה. הגענו לרובע ז' שהיה אז שממה, היינו בין הדיירים הראשונים, לא הייתה אפילו מכולת. הכל היה ריק מסביבנו, לא הייתה אפשרות למצוא עבודה אחרת. ואז מישהו פלט לנו שכדאי להשקיע בתחפושות, אנשים מחפשים תחפושות. צריך להבין שאפילו בשוק הכללי לא הייתה תעשיית תחפושות מפותחת כמו היום, ובמגזר החרדי לא היה כמעט כלום. 

לא הכרתי את התחום של קניית תחפושות, בבית שלי מעולם לא קנו, אמא שלי תפרה לנו. אבל, הבנתי שיש נשים אחרות שלא יודעות לתפור, ובשבילן, תחפושת קנויה זה הכרח. 

באומץ רב, נסעתי לתל אביב עם אמא שלי, שהיא תל אביבית במקור, הסתובבנו בנחלת בנימין, קנינו בדים, תכננתי רעיונות, גזרות, והתחלתי לתפור. 

תפרתי לאט, ביסודיות. אפילו לא היה לנו חשמל משלנו, הבניין 'חי' על כבלים, ועדיין לא היה מספיק כח חשמל, כך שמדי פעם הוא היה נופל. תפרתי בקצב כמעט ידני, וכך במשך חודשים יצרתי חמישה דגמים -  120 תחפושות, כולן מעוצבות ומושקעות.

פרסמתי על מכירה באשדוד, עשיתי מכירה אצל אמא שלי וחמותי בבני ברק ובירושלים, וכך נולד סופר שיין". 

ממה חייתם עד הרווחים של אותו פורים? 

"היה מאד קשה. היו לנו קצת חסכונות, אבל גם משכנתא. עבדתי בעבודות מזדמנות, לא בחלתי בשום דבר, אפילו ניקיתי בערבים בית כנסת ליד הבית, לא היה משהו אחר. אמנם נתנו לי קצת מילויי מקום בגן, אבל ידעתי שזה לא תכלס, ולא היו כמעט עוד גנים באזור. ידעתי שאני חייבת להשקיע בתחום מסודר. מהכסף של התחפושות שמרתי קצת לעצמנו ואת הרוב השקעתי לקניית בדים חדשים לשנה הבאה".

הקלאסי... חסיד

מאיפה הרעיונות?

"הקב"ה נתן לי במתנה יצירתיות וכישרון בתחום. בשנים הראשונות יצרתי מלכת התותים, שפן, אפרוח, מנגנת עם בד של תווים, שחמט ועוד. הכל מבדים יקרים, עם אפליקציות ותפירה איכותית. כל שנה שדרגתי, התאמתי, הכל לפי צרכי השוק.

בשנה השנייה תפרתי 500 תחפושות וככה העסק התפתח. גם פרסמתי יותר, לדוגמה במקומון אשדוד שהופיע, בשביל הגיוון, כל שבוע בצבע אחר: שחור-לבן, וורוד-לבן או ירוק-לבן... הוספתי גם מוקדי מכירה. את השם אגב, נתנה אישה אשדודית אחרי שפרסמנו ששם מוצלח יזכה את הממציא בתחפושת. 'סופר שיין' זה כמובן, 'מאד יפה'.

העסק התפתח בצעדי ענק, כל שנה נוספו, השתנו והשתדרגו התחפושות רק האיכות נשארה, את הלוגו אגב, עשיתי רק בשנה שעברה"

ומה היה עד אז?

"היו תחפושות בלי לוגו! זה עבד מצוין... קשה לי להבין איך כל צעירה היום שבקושי יודעת מה היא הולכת למכור כבר יש לה לוגו. העיקר הוא התוכן, לא הלוגו. קודם כל תשקיעי במוצר, אחר כך בחיצוניות. 


רבי חנינא בן דוסא, כולל תרנגולות וחוט אדום

אמנם, מיתוג זה חשוב, אבל הלקוחות מגיעים בעיקר מפה לאוזן, ומהאיכות של החומר איתו את מתעסקת, ובזה התבלטנו. צברנו מהר מאד לקוחות שמלווים אותנו כבר שנים. הבדים היו טובים, התפירה, הדוגמאות, הרעיונות. 

יש לי לקוחה שקנתה בשנה הראשונה לבת הראשונה שלה, והיום הנכד החמישי כבר משתמש באותה תחפושת! הן מחזיקות שנים. כמובן שהמון דברים השתנו במשך הזמן. אני לא עושה נערת התותים לדוגמה, וגם בתחפושות הקיימות יש אופנה שמתעדכנת, הגזרות משתנות, הסטייל, יש שינויים. שמלות כלה אני משנה כל שנתיים שלוש בערך. אני רואה את הקו הקיים בשמלות כלה אמיתיות פחות או יותר, ועל בסיס זה מייצרת את הדוגמאות שלנו. בדים אני מחליפה כל שנה, הכל עובר שינוי ועדכון".


אחרי 25 שנה נולד הלוגו, סופר שיין


אנגלית, סינית ותנועות ידיים

26 שנים עברו מאז התחפושות הראשונות שנפתרו במכונת תפירה ביתית, עד התחפושות שמיוצרות במתפרות ענק בסין: "בתחילה" מספרת לאה: "אני עשיתי הכל: קניתי גלילי בדים, גזרתי בבית, ועד היום אני לא מבינה איך עשיתי את זה בהריון או אחרי לידה, זאת ממש לא עבודה לאישה... מאוחר יותר עברתי לתופרות בבית, אחר כך רק גזרתי והבאתי לתופרות בחוץ, הן תפרו ואני גיהצתי ותליתי. השלב הבא היה גזרן מקצועי, הוא העביר ישר למתפרות, וקיבלתי הכל מגוהץ על קולבים, במשך השנים חלו הרבה שינויים.

בחלק מהשנים נעזרתי במתפרות בעזה. הגיעו אלי הביתה ערבים משם, לקחו את הסחורה, הבאתי להם דגמים, בדים, מידות והם החזירו לי את הכל ארוז ומוכן. כשהתחילו בעיות עם הערבים, השכנים בבניין נרתעו, והיינו פוגשים אותם בלטרון, על הדרך, הוצאנו מהבאגז' את הבדים והעברנו להם. כשסגרו את עזה, עברתי לייצר בטורקיה מספר שנים. היא גם קרובה והעבודה שם יותר איכותית מהעבודה בעזה. הייתי מגיעה למפעלי שמלות ערב, ומייצרת שם את שמלות הכלה שלנו. בחרתי דגמים מוכנים וביקשתי שיוסיפו שרוול, או שיסגרו את הצוואר, היו לי תנאים משלי. כשנהיה פחות נעים להסתובב בטורקיה, עברתי לסין.

תימני אסלי...

הבאתי למישהו שייצר בשבילי. פירטתי לו את הדגמים, המידות וכו', הוא עשה את כל העבודה וקיבלתי את התחפושות מוכנות. בשלב מסוים שאלה אותי חברה למה אני לא נוסעת בעצמי, 'את מספיק אמיצה בשביל זה..' החלטתי לקפוץ למים. במשך תקופה ביררתי על אופן העבודה שם, והגעתי למשרד שמתווך בין ישראלים למפעלים עצמם. הם צירפו לי מתורגמנית, נתנו לי מידע בסיסי ויצאתי לדרך".

הסתדרת עם האנגלית?

"האנגלית שלי לא משהו, אבל גם שלהם לא, אז הסתדרנו… באופן כללי הסינים מאד אדיבים, ואפילו מה'לבד' נהניתי. להיות שבוע בשקט, לנקות את הראש. מאז אני נוסעת שלוש פעמים בשנה. השנה הייתי באלול, בחשוון, ובכסלו, ואז הסחורה הגיעה, ברוך ה' השגתי את הקורונה… 

בסין, אני מתחילה מאלף. מסתובבת בשווקים, בוחרת סידקית, בדים, אחר כך מגיעה עם הסחורה ועם דגם מוכן ומידות רצויות למפעל והם בונים לי על המחשב מודל מדויק ומייצרים דוגמה פיזית, אני בודקת, וכך עוברים הלאה. 

צריך להבין גם שבסין לא הכל שמאטעס, השאלה היא איפה ומה מייצרים. אני למשל תופרת בגואנגג'ואו, שהיא העיר שמתמחה בטקסטיל. יש ערים שממוקדות לרהיטים, לתאורה,  גואנגג'ואו זה השיא של הטקסטיל ואני לא מתפשרת על טיב, או על איכות הבדים.

אני ממש נהנית מתהליך היצור, עובדת שם באופן מרוכז מספר ימים, חוזרת לארץ ומקבלת כל הזמן הודעות ועדכונים על מצב העבודה. הם שולחים לי שאלות, דוגמאות של מה שנעשה, וכל דבר אני צריכה לאשר. אפילו בחול המועד סוכות אני מקבלת הודעות, שאלתי רב שהתיר לי משום שזה ממש דבר האבד, אני חייבת שזה יהיה מוכן אחרי סוכות. 

אבל הם יודעים ששבת וחג אני לא עונה, ובמוצאי שבת מחכות לי עשרות שאלות על פרטי פרטים של העבודה בשטח. באופן כללי נוכחתי לדעת שמאז שאני עצמי התחלתי לטוס לסין, והפסקתי עם התיווך העלויות פחתו, למרות הטיסות והשהות במלון. התיווך היה יותר יקר, וגם פחות משתלם. קשה לשלוח מישהו אחר, הוא אף פעם לא ידייק ויגשים את הרצון שלך במלואו. ביקשתי לדוגמה דוד המלך בורדו, וקיבלתי דוד המלך אדום, המתווך באמת לא ראה את ההבדל...". 

שלושה מטרים בד בחצאית! הכלה של סופר שיין


חלוקים, שידוכים, כושר וחולצות

כשאני שואלת את לאה על המחיר הגבוה יחסית של התחפושות, היא לא מתבלבלת: "הסיבה פשוטה. אין שום השוואה בין התחפושות הקנויות בחנויות, לבין התחפושות של סופר שיין. התחפושות שלנו הן לא מ"בדי תחפושת" כלומר, בטנה או תחליפים זולים אחרים. הן מבדים יקרים, עם תפירה איכותית, הן עוברות מילד לילד, וכמו שסיפרתי גם לדור הבא. הן גם מושקעות עד הפרטים הקטנים. השנה שדרגנו את האחות לדוגמה, והוספנו סטטוסקופ אמיתי, כדי שיהיה מיוחד ייצרנו עם חוט אדום ולא שחור שיתאים לצבעי הבגד. 

ויש גם את השירות והנוחות. הכל מגיע ארוז בשקית יפה עם הוראות הלבשה, מגוהץ, לאמא נשאר רק להלביש ולצלם. 

וכמובן במקום שאפשר לחסוך בעלויות, אנחנו חוסכים. לדוגמה בתחפושת של המיליונר. יש בה חליפה עם כפתורי זהב, זקן תואם, מקטרת, חבילת שטרות בדולרים, כובע ועוד, אבל אין בה מכנסיים, כי מכנסיים כהות יש לכל ילד בארון ולא רצינו לייקר עם פריט מיותר, לכן וויתרנו על המכנס. 

מולטי מיליונר

כמה דגמים יש השנה?

"51 דגמים. לא מהכל אני עושה כמויות גדולות, ויש כאלו שאני מייצרת לשנתיים מראש. יש מפעלים בסין שלא מוכנים לתפור אם לא מדובר על כמות ענקית. באופן כללי אנחנו מייצרים 10,000 תחפושות". 

איפה את מוכרת?

"יש חנויות שקונות מאיתנו, אני לא מחפשת חנויות אבל מי שפונה אלינו אנחנו מוכרים לו. בעיקר יש לנו מכירות. מכ"ד שבט עד פורים יש שלוש עד ארבע מכירות בכל יום בערים החרדיות הגדולות: אשדוד, בני ברק, ירושלים, שבהם אנחנו נמצאים במשך כל התקופה. בריכוזים חרדיים גדולים אחרים אנחנו מוכרים ביריד ליום אחד או בבחירה על פי קטלוג, ותחנת איסוף ביום מוגדר. כמובן יש הזמנה דרך האתר שלנו או המייל". 

פורים מוזיקלי

ציפור קטנה לחשה לי שאת עושה עוד דברים מהצד….

"במשך השנים היו לי עוד עסקים. בשנים האחרונות יש לנו מותג בשם: ladies של חולצות בית יפות לנשים לשבת וליום חול. 

ייצרתי בעבר מספר שנים חלוקים לילדות, אבל לא נהניתי מזה. לא היה לי סיפוק מהמרדף אחרי האופנה. בתחפושות יש משהו הרבה יותר יציב, וחזרתי להתמקד רק בהן. 

הייתי פעילה גם בתחום השידוכים, היה לי חדר כושר מספר שנים. לפני ארבע שנים התחלתי לייצר חולצות בית יפות, אופנתיות ונוחות לנשים. הכל התחיל מזה שחיפשתי חולצות יפות לבת שלי הכלה, וראינו את המחירים שקיימים בשוק. עשיתי חשבון כמה יעלה לי לייצר חולצות לבד, וכך התחלתי לייצר חולצות. מכרתי אותן ב - 125 ש"ח, הכנתי 500 חולצות וחטפו אותן. עשיתי שוב כמות של 700 חולצות, כולן בבסיס שחור עם הדפסים ודוגמאות שונות, את כולן מכרתי במכירות נקודתיות שכמעט לא עלו לי כסף, לא הייתי צריכה לשלם שכירות, או את שאר ההוצאות של חנות פעילה, לכן יכולתי למכור כל כך בזול, נשים הגיעו וקנו בבת אחת ארבע, חמש חולצות, וחזרו גם במכירות הבאות, הביקוש היה גדול".

מה היתרון של החולצות?

"הן סגורות, לא ליקרה, לא שקופות או צמודות. צנועות, נוחות ויפות, והכי חשוב: לא דורשות חולצת בסיס מתחת, נתון קריטי בארץ החמה שלנו. ראיתי כבר נשים עם החולצות שלנו בכל מיני מקומות נידחים בארץ וגם בחו"ל. השנה הוספנו חצאיות מעולות קצרות וארוכות, שיושבות על הגוף מצוין והבונוס: בד דוחה אקונומיקה, בנוסף התחלנו לייצר גופיות הנקה". 

נוחות, יפות, צנועות

וזולות.. החולצות של ladies


האדמו"ר החילוני

לאה שופעת אנקדוטות וסיפורים רבים על מכירת התחפושות: "לפני שנה הופיע במכירה ילד שקנה לעצמו תחפושות לא זולה. הופתעתי, שאלתי אותו אם הוא לא צריך להתייעץ עם ההורים, והוא אמר שלא, 'אמא אמרה שאני אקנה מה שאני רוצה'. אחרי יומיים קיבלתי מכתב מהאמא שהיא אשת חינוך מוכרת, והיא כתבה לי, בגדים אנחנו כמעט לא קונים חדשים, אלא בחנות של 'דודה מרים', זאת חנות באשדוד שמוכרת בגדי יד שנייה בשקל. אנחנו לא מתביישים בזה, היא הוסיפה. לובשים בגדים נקיים, יפים, נעימים, מכבדים וצנועים, ומעבירים בירושה מילד לילד. אבל, לחגים ולשבתות קונים אצלנו את ההכי טוב! לכן שלחתי את הילד לקנות לבד תחפושת שהוא אוהב, גם אם היא יקרה.  

קונים רבים מגיעים למכירה מהמגזר החילוני, הם קונים תחפושות של חסידים, אדמו"רים ועוד. רק אתמול עשיתי הזמנה למשפחה ברמת גן של תחפושות ב - 800 ש"ח. הם יודעים שבחנויות שלהן תחפושות החסיד או הרב, לא נאמנות למקור. הם בדרך כלל מפספסים את הניואנסים הקטנים שלנו בלבוש... 

בשנים האחרונות, בדיוק כמו בבגדים, נשים קונות סטים של תחפושות. יש כאלו שקונות 5-6 תחפושות של דוורים ודווריות, דיילים ודיילות ועוד". 

איזה תחפושות הכי נמכרות?

"קשה לדעת. הכל נמכר, אבל לבנות כמובן הרבה כלות, במיוחד בגילאי גן חובה. היו שנים שדיילות נמכר יותר, היו שנים שהמון רצו דוורית. ציירת קונים הרבה כי היא תחפושת זולה, יפה וקלאסית. שנה שעברה ייצרנו את המיליונר, וכבר בראש חודש אדר לא נשאר מהדגם! השנה הוספנו יוסף מוקיר שבת, כולל יהלום בתוך הדג, ורבי חנינא בן דוסא, עם תרנגולים קשורים בחוט אדום". 

כלה, חסיד, אדמו"ר, קוזק, טווסית, דוור, דיילת, תפוז, אפרוח, שפית, הרב עובדיה, יוסף מוקיר שבת, ציירת, אחות, יפנית...

יש מה לחפש!


פה תוכלי לראות את כל התחפושות של סופר שיין: https://www.supershine.co.il/ 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.