שולמית הורביץ עושה התעמלות בוקר לילדים עם ADHD

שולמית הורביץ למדה התמחות של התעמלות רגילה והמשיכה אחר כך לספורט טיפולי.

היא עבדה בבית ספר, מתנ"סים, וגם בקבוצות פרטניות.

במהלך התקופה היא נתקלה בכח המרפא של הספורט על ילדים עם הפרעת קשב; ליכולת שלהם לפרוק את המרץ, וגם לתרגילי ההרפיה שמרגיעים את המנוע האישי שלהם שלא מפסיק לפעול.

כך נולד המיזם של "תופסת - קידום בתנועה", שכולל התעמלות בוקר שמיועדת לילדים עם ADHD בבתי ספר רגילים.

במשך השנה האחרונה שולמית פעלה בגירסת פיילוט בבית ספר ירושלמי ידוע - והתוצאות היו מאד ברורות. 

היום "תופסת" מתרחב למספר בתי ספר נוספים מתוך מטרה להגיע לכל תלמיד שהתעמלות בוקר יכולה לקדם אותו (מכירים אחד שלא?). 

לתפוס את היום!

ספרי לנו מה זה 'תופסת'?

"תופסת הוא מיזם שלי שעיקרו התעמלות בוקר שמיועדת לילדים עם ADHD, מתוך מטרה לתת להם להוציא את האנרגיות הרבות שטמונות בהם בצורה חיובית, ולגרום להם להגיע הרבה יותר קשובים ללמידה.

מדובר על ספורט טיפולי עם תרגילים שמיועדים בעיקר לבוקר, אני מקפידה על תרגילים ש'ינערו' את הילדים לקראת יום ארוך בבית ספר, ועובדת גם על דברים ממוקדים שמתאימים לאוכלוסייה הזו כמו: שליטה עצמית, איפוק, הוצאת המרץ במינון הנכון, ויסות וכו'. המיזם הופעל בינתיים כפיילוט בבית ספר ירושלמי גדול במספר כיתות, במשך יומיים בשבוע בהם הבנות הגיעו לאולם ספורט מול בית הספר, שם התקיימה הפעילות".

איך הגעת לנישה המעניינת הזו?

"למדתי התעמלות רגילה וגם ספורט טיפולי ויש לי מאגר ענק של משימות שמתאימות למטרות האלו. במשך השנים קראתי המון, בדקתי המון, וגם עבדתי עם הרבה ילדים שהייתה להם הפרעת קשב וריכוז".

מה הבנות עושות במשך זמן הפעילות?

"הבנות עובדות קשה מאד… הפעילות מתחלקת לאירובי ולעבודה על מיומנויות מוטוריות, כשבין היתר עבדנו כל הזמן על מטרות משניות חשובות לא פחות: ארגון, ויתור, איפוק, המתנה, ויסות-חושי וריגשי, עבודה על פי כללים, אחריות קבוצתית ויחס חברתי בריא.  הבנות קיבלו את הכלים האלו חלקם מהדלת האחורית, במשחקים שעובדים על מיומנויות מוטורית 'טהורות' - משחקים מאתגרים ומהנים, ובחלק מהפעמים המטרות הנוספות - שבעיני הן חשובות לא פחות -  החברתיות והרגשיות, הופיעו כמטרה ראשית. 

השתדלתי לתת לבנות מודעות ליכולות והחסרונות שלהן בתחומים הללו, דיברנו עליהם, עודדנו, ושיקפנו את ההתקדמות האישית שלהם.

ככלל, עבדנו הרבה עם טבלאות שהבנות מילאו כדי שיוכלו לשים לב בעצמן להתקדמות, שיחושו סיפוק, ויפנימו אלו אסטרטגיות מועילות להן.

בסוף כל פעילות עשינו הרפיה משמעותית שהייתה אחד הדברים שהיו הכי קשים להן. היכולת להצליח לעצור, לדעת לשחרר, לעבוד קשה - ולשים גבול לעשייה,  להתאפק. אבל לקראת סוף שנה הן כבר חיכו לתרגילים הללו".

אילו דיווחים קיבלת מההורים, מהצוות?

"האמהות היו מאד מרוצות, ויעידו על כך מכתבי התודה הרבים שקיבלתי מהן, גם המורות התייחסו למיזם בחרדת קודש, איחורים לכיתה (נדירים, בעיקר בגלל בעיות עם האולם) שקרו, התקבלו על ידי המורות בהבנה מלאה. אמנם היה להן קשה לעקוב באופן מדיד על השינויים, בתוך כיתה של עשרות ילדות, אבל הן ראו שינוי.

אני ראיתי שינויים והתקדמות בולטת כל הזמן, והדבר המדהים הוא שהבנות עצמן נוכחו בשינויים, הן חוו את הצמיחה, ואפילו שיתפו בהצלחות שלהן בתחומים שונים, כמו עזרה בבית, התקדמות חברתית, ועוד. גם בהרכב הקבוצתי חלו שינויים בולטים, לדוגמה, הייתה בקבוצה בת דחויה חברתית, ועוד בת מהכיתה שלה שהייתה מאד עוצמתית שהשתמשה בכח שלה גם לרעה, ושימח אותי לראות איך במשך שנת הפעילות חל ביחסים שלהן שינוי והן התקרבו אחת לשנייה, הן התחילו ללכת לבית הספר יחד, לפטפט ולדאוג אחת לשנייה. אין לי ספק שהפעילות הקבוצתית שלנו תרמה לכך".

הורים מספרים על שינוי

מה החזון הבא של 'תופסת'?

"החזון שלי הוא שכל בת, בכל בית ספר, תוכל לקבל את המתנה הזו ותזכה ליום יותר פורה ומשגשג לה, לצוות ולחברות. 

בנינו תוכנית שתוכל לתת מענה לכל בית ספר שמעוניין לפתוח בבית ספר שלו קבוצה כזאת. אפילו אמהות שרוצות את המיזם בשביל הילדות שלהן ומארגנות תשתית לקבוצה כזו, יכולות לפנות אלינו ואנחנו נארגן להם מקום ומורות. ברוך ה' השגנו מימון מקופת חולים לאומית, ואנחנו בדרך להשיג מימון משאר קופות החולים כדי שגם להורים שקשה להם להשתתף במימון מסיבה תקציבית, לא יגרע מהבנות שלהן פעילות מועילה".