1 דקות קריאה
06 Sep
06Sep

אחת השאיפות הגדולות של נשים נשואות זה שהבעל יכיר את כל החלקים שלהן לעומק.

למילה הכרות יש הרבה קונוטציות:

יש הכרות ראשונית שהיא הרבה פעמים חיצונית ולא יורדת לעומק של פרטים, ערכים, דעות, אמונות, ומטרות, בד"כ, הכרות כזו תהיה או בפגישה ראשונה בין שניים, או ברבדים שטחיים יותר כמו ראיון עבודה, בין נותני שירות וכו'.

ויש גם הכרות שהיא עמוקה הרבה יותר: הכרת דרך החשיבה של האחר, הבנת המניעים של השני, קבלת חלקים שהם פחות יפים, כגון: פגמים, טעויות וחסרונות, או סתם הבאת החלקים החווייתיים של האחר במערכות היחסים, וכמובן בנישואין.

מה שמעניין בקשר בין אשה לבעלה, שההכרות יכולה לעולם לא להיגמר, היא יכולה להתגלות בכל הבעת דעה, בכל התמודדות עם ילד, בכל חוויה משותפת ועוד ועוד.

אם כך, איך זה שכל כך הרבה זוגות נשואים או נשים יכולים לומר לי בקליניקה: הוא לא מכיר אותי! היא לא יודעת עד כמה אני בן אדם מיוחד! ועוד אמירות כואבות בסגנון הזה?

אנשים יכולים להתהלך עם תחושות לא פשוטות שהם כמו זרים בעולם לאנשים הכי קרובים אליהם, ואילו הרבה תכונות חיוביות שהם ניחנו בהם כמתנה מהבורא או מתוך עבודה עצמית לא קלה, אינן מקבלות הכרה, מקום, ומקום של הערכה וכבוד.

וכשהציפייה לקשר חם, אוהב וקרוב לא מתממשת, האכזבה והתסכול הם גבוהים לאין ערוך ומולידים כעסים, טינות ניכור וריחוק.

בסיטואציה כזו, הכרתי את ציפי שהדהימה אותי מיד: אשה מרתקת במיוחד, כריזמתית, אמא למעל עשרה ילדים, המנהלת עסק עצמאי מצליח במיוחד, ומלאה באמונה וחיבור לבורא. בתיאור שלה היו שנים של אכזבה עמוקה מהקשר הזוגי, כשבתחושה העמוקה בתוכה כל העולם יודע מי היא, ועד כמה היא כשרונית, מרתקת, ומלאה בטוב, חוץ מאשר בעלה. 

בקשר הזוגי, היא מצאה את עצמה שומעת שוב ושוב מילים שליליות על מי שהיא, על צורת ההתנהלות שלה, על המטרות הלא נכונות בסדר העדיפויות שלה ועוד.

"הוא לא מכיר את הטוב שבי. זה גומר אותי"! כך ציפי, בכאב עצום.

"מה הטוב שבך"?

אני מנסה לשאול בעדינות.

ולמרות שהטוב שלה שקוף מול עיניי, ואני לא צריכה הרבה הסברים על מה שטמון באשה המיוחדת הזו, אני שמה לב לגמגום קל התוקף אותה.

"אני טובה. תמיד הייתי טובה". היא מתחילה, מסמיקה קצת, ומרגישה מבולבלת.

"במה"? אני מקשה על הקושיה.

"במה לא? בהכל"! היא מתיישרת טיפה על הכיסא.

"במה"? אני שואלת שוב, בעדינות. רוצה פירוט, לא מוותרת.

"מה זאת אומרת במה"? וכאן הטון הפך פתאום חזק יותר: "בכל מה שהתברכה אשת חיל! הוא לא יכול לראות איך שאני מתקתקת לו את הבית? הוא לא שם לב איך שאני תמיד ממלאת את המקפיא בדברים טעימים? הוא לא רואה את ההכנסות הגבוהות מהעסק שאני מנהלת? מה זה נקרא במה"?

"אסור לי לשאול במה את טובה"? אני ממשיכה בעדינות.

"מותר לך. אבל זה לא משהו שכל כך קשה לראות ולהבין אותו" היא מסבירה לי בכעס עצור: "זה בדיוק מה שקורה לי עם בעלי, הוא לא מוכן לראות את הטוב שבי. למה אני צריכה להסביר את זה כל היום? הוא לא רואה לבד"?

אני שותקת. כי זה לא הרגע עדיין לומר, שאם לא כל כך קשה לראות במה ציפי טובה למה היא לא מצליחה לספר לי על הטוב הזה בפשטות, בחיוך, בשלווה, ובשמחה?

המשכתי לשתוק, ורק הוצאתי רשימה של תכונות טובות, הכי בסיסיות בעולם, וביקשתי לציפי להקיף 5 תכונות טובות בעיגול. זה לא קרה בדקה, אבל אחרי 5 דקות היה לה את הרשימה הזו ביד, ודמעות רבות בעיניים.

"אף פעם לא רשמתי לעצמי את הטוב שבי. סתם כך בבהירות על דף". היא נשנקה: "אז מה בעצם אני רוצה ממנו"?


התופעה הזו, בה התכונות הטובות שלנו עוד לא מוגדרות בתוכינו, בצורה בהירה, מנוסחת, ובנויה ביציבות, קיימת אצל הרבה נשים. 

ואולי דווקא כי הן כן מכירות את התכונות הבסיסיות הטובות שלהן, ופחות את הערכים הבנויים בתוכן, את הבחירות הנכונות בשעת ניסיון או אמונות פנימיות אחרות ההופכות אותן לאדם נדיר ומיוחד. וגם החלקים המורכבים יותר, דורשים בהחלט את המקום שלהם. 

בלי מודעות, נבנית בתוכנו ציפייה שמישהו אחר יעשה את העבודה הלא קלה הזו במקומנו: ישים לב לאין סוף טוב הטמון עמוק בנפש שלנו, יאמין בחלקים הנסתרים והחיוביים האלה, יתמוך בטוב שבנו, ויעשה את כל מה שהוא יכול כדי שנרגיש שכן. השגנו.

לפעמים, הזוגיות תקבל מעמד של ריחוק וטינה פנימית רק בגלל האכזבה כי בן הזוג לא באמת פנוי או מסוגל להיות זה שמחובר לחלקי הטוב שלנו במקומנו, אבל אישה שתופסת את עצמה ובוחנת את הציפיות שלה לפני שכדור השלג מתכדרר וגדל, יכולה לעצור ברגע קטן את הריחוק הלא אהוב בקשר הזוגי, להכיר את עצמה הכרות מחדש, ולהתמלא מהטוב הצפון בה מתוך שלווה ויציבות פנימית שתשפיע על הקשר הזוגי להיות חזק, אוהב וקרוב הרבה יותר.


וטיפ קטן להתחלת הדרך... :

נסי למנות 4 פעולות קטנות שעשית היום (בישלתי ארוחה חמה לילדים, כיבסתי, חייכתי).

שאלי על כל פעולה: "מה זה אומר עלי"? (שאני אמא מסורה/ חרוצה/ אדם המתמקד בטוב),

ועני לעצמך על השאלה האחרונה: "איך הגעתי לתכונה הזו"? (מתנה משמים, עבדתי על עצמי, למדתי והגעתי)

התרגיל הזה פשוט, אבל מעורר בך מחדש לבחון את הטוב הטמון בך, כדי שלא תזדקקי לאישורים ולחיזוקים בלי הפסקה מבעלך!



כולנו זקוקות להערכה, ואין ספק, שכולנו זקוקות להערכה כנה מהבעל.

ידענו את זה עוד לפני שנישאנו, והבנו את החשיבות של המילה הטובה כבר כשהיינו בכתה א'.

אז מה קורה לבור הפנימי שמחכה לאישור כשאנחנו מנסות לבקש את ההערכה ממנו, והוא מסתכל עלינו בחזרה בעיניים מותשות?


רוצה להיות מלאה בהכרת הטוב שלך בלי לדרוש חיזוקים מבעלך ללא הפסקה?

חולמת על זוגיות מעריכה מתוך מקום של משיכה וכבוד המתחיל קודם כל, בתוכך?

מעוניינת להפסיק תסכולים מציפיות לא מותאמות מבן הזוג, ולבסס בתוכך מקום של טוב אינסופי? 

ה"עוגן"  - שני פרקים קצרצרים מלווים בתרגיל מדויק ומרתק, 

יסייעו לך להכיר ולהנכיח את הטוב שבך כדי שתוכלי להפסיק לצרוך חיזוקים בלי סוף מבעלך, 

ותצליחי לבטא את עצמך בזוגיות שלך מתוך שלווה, ביטחון ואהבה!


לקבלת העוגן לחצי כאן

חסום לך? שלחי מייל: c5618997@gmail.com


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.