1 דקות קריאה
21 Mar
21Mar

"כשמגיע האביב הפורח ולי מרגיש קודר וקר, זה תקין? כשמדברים על יציאה מעבדות מצרים, למה אני מרגישה שהתחלתי להיות שפחה? ולמה בדיוק שאני זקוקה לתחושת הביחד והשותפות, אז משהו משתבש ואני מרגישה כל כך לבד?"

ככה שמעתי את נחמה שואלת בכאב. פגשתי אותה בחנות לכלי בית (עוד טרום איומי הקורונה...), היא הייתה לחוצה מאוד ובמקום להתמקד בבחירת כלים למשלוח מנות, הלכה אחרי בין המדפים, תוך כדי הצפה של שאלות.

עצרתי אותה: "נחמה, למה אין לך מנוחה?" היא ענתה: "איך יהיה לי? פסח נושף בעורף ואני מרגישה מחנק".

"ממה המחנק?" ניסיתי למקד אותה.

"מהכל" היא ענתה.

נחמה אינה היחידה שמרגישה חנק, למרות שבחוץ הכל מתחיל לפרוח. הפער בין שמחת ימי הפורים לחשש מההכנות לחג הפסח, ובשנה זאת כמובן גם אימת הקורונה יוצרים אצל נשים רבות תחושת מועקה. הן מחפשות יועצות ארגוניות, מדריכות לארגון הבית, תעסוקה לילדים שמסתובבים בין הרגליים ועדיין האווירה בבית הולכת ונעשית חנוקה, הן מוצאת את עצמן, בודדות ו...מתוסכלות.

אז מה קורה שם בינו לבינך דווקא לקראת ימי חג הפסח? למה למרות שהבטחת בשנה שעברה, שאת לא חוזרת על האווירה הזאת את מוצאת את עצמך שוב לחוצה ונחנקת?

בואי ונתחיל לעשות מעט סדר ואני לא מתכוונת לארונות, בגדים או משחקים. אני מתכוונת למערכת היחסים דווקא עם הקרובים אלייך.


כשיוצאים מהשגרה...

נחמה החליטה להגיע עם אלעזר לקליניקה. הם היו מלאי טענות אחד על השני, שניהם מותשים מהוויכוחים החוזרים ושניהם לא מעוניינים לריב שוב.

בקשתי מהם לתאר אפיזודה אחת, אלעזר מיד נענה לבקשה:

"אני חוזר הביתה לאחר יום עבודה ארוך ומתיש. חפצים מגוונים מונחים בערבוביה על השולחן, הילדים עדיין לפני ארוחת ערב ו... העיקר עוד לא אמרתי, נחמה עם פרצוף כועס בקושי מתייחסת לזה שנכנסתי הביתה".

אם בהתחלה נחמה הצליחה לשתוק, כששמעה את המשפט האחרון, היא התפרצה בזעם: "את רואה כמה הוא לא מבין? את רואה כמה שאני לבד? איך אני יכולה לחייך אליו כשהוא מגיע הביתה? אני באמצע מלחמה...".

אלעזר שמע את המילה 'מלחמה' ומיד התפרץ לדבריה: "הכול מלחמה אצלה, היא חייבת לנצח... חייבת לכבוש יעדים...."

ונחמה מיד הגיבה : "אבל איך נכנס לחג, אם נתנהל בנחת?"

עצרתי את הפינג פונג של הטחת האשמות אחד על השני ושאלתי אותם: "מה קורה לכם נניח בחודש חשוון, שבט או תמוז?"

שניהם חייכו: "אנחנו פלוס מינוס זורמים, לפעמים מתווכחים, לפעמים רגועים, לפעמים מתוחים ולפעמים מרגישים שותפים".

"יפה"- עניתי להם: "אז יש לכם מתכון שלפעמים עובד ולפעמים לא, הכל בסדר".


תעצרי רגע, ותערכי רשימה של סתם מטלות בימים של שגרה, ועכשיו לתוך שגרת החיים (שאני משערת שהתעייפת רק מלהכין את הרשימה הבסיסית), תכניסי עוד משימות הכרחיות שלא ניתן לדחות כמו: ניקיון, סדר, קניות, תיקונים, בישולים ועוד.

אמנם, בזמנים של שגרה ישנה חלוקה, יחסית, די ברורה. הוא עורך קניות ואת שוטפת את הבית. את מסדרת את הבית והוא מכין תבשיל או שניים, האיזון בינכם נשמר.

אבל, בערב פסח עולות משימות שלא קיימות בחיי השגרה ואת מוצאת את עצמך חושבת בשקט: אני כל היום עובדת ולא נותנת לעצמי מנוחה, ולמה הוא מתיישב עם עיתון ועוגה?

ובכלל איך הוא רגוע למרות ההוצאות הכלכליות המרובות? אמנם, השנה ככל הנראה, בעל כורחנו נקנה פחות, אבל מצד שני, אין כמעט כיס שהקורונה לא פוגעת בו, והמתח בבית גובר.

וכמובן כדור הפינג פונג של איפה נהיה בפסח (או השנה: הלחץ שכנראה נהיה בבית...).

הוא רוצה כך ואת רוצה אחרת, את אומרת כך והוא אומר אחרת....

סביר להניח שבמציאות המשלבת את כל המוצרים הטעונים האלו, ובמיוחד כשכולם נמצאים בעוצמה ובקצב אחיד, המאכל הזוגי מעיק.

 

יוצרים שינוי

השלב הראשון בכל שינוי הוא מודעות. ידע הוא כוח ראשוני בסיסי, שחשוב מאוד להתמודדות. כשאת מבינה שאת לא חריגה, כשאת שומעת שעוד חברות/ נשים מתמודדות עם מציאות דומה, משהו באוויר משתנה, למרות, שהמציאות עדיין לא השתנתה.

וכמובן העלאת המודעות גם בינכם! לא מספיק שרק את קבלת תובנות חדשות, חשוב מאוד לשתף את בעלך בתהליך שאת עוברת.

השלב השני הוא שיתוף, תקשורת. שיתוך הוא כלי קריטי בזוגיות אבל חשוב לעבוד איתו נכון, מכירה את התחושה שאת משתפת מישהו בהתלהבות וזוכה לפנים חתומות?

איך יוצרים שיתוף מקדם?

  • מקום: יש זוגות שהפינה בסלון לצד כוס קפה יוצרת להם אווירה נוחה לשיחה, יש זוגות שטיול באוויר הצח, מאפשר להם שיחה נינוחה ויש זוגות שצריכים פעילות אתגרית כדי להגיע לשיח משוחרר, שחזרי מהעבר היכן נפתחו אצלכם הלבבות ונסי לשחזר את המיקום והמקום.
  • אוויר ואווירה: עייפות, סטרס, לחץ ואפילו רעב, הם תנאי פתיחה נמוכים לשיחה משמעותית. אם אין ברירה והם קיימים, לפחות העלו אותם למודעות, אבל אם אפשר אז דחו את השיחה למועד רגוע יותר.

בכל מקרה ובכל מצב למילים יש כוח אדיר. הן יכולות ליצור אווירה, להעביר תוכן כבד בצורה קלילה ולקרב במקום ליצור מרחק.


עוד טיפים לשיחה יעילה:

  •  מיקוד - ראשית ספרי על מה שאת מרגישה ומה שאת חווה, השתדלי למקד ולהתמקד, עומס של תחומים וירידה לפרטי פרטים, גורמים תחושת הצפה ואז הנושא העיקרי עלול, להתמוסס.
  • ניסוח מתחשב - הטחת אשמה/ העברת ביקורת- יאטמו את השותף לשיח, יגרמו לצורך להתגונן ויצרו תחושת ריחוק בינכם. ולכן נסחי את המסר אותו את רוצה להעביר בעדינות, ומומלץ להעדיף גוף נסתרים מאשר גוף נוכח. במקום לומר: "אתה כל הזמן מלחיץ, אי אפשר לדבר אתך ועוד...", את יכולה לנסח: "יש הרבה לחץ בתקופה הזו, אנחנו מרגישים לחץ... קשה לנו לנהל שיחה.."
  • אחרי שארגנת מקום, שיתפת בהרגשה, והשתדלת לנסח את תחושותייך באופן מזמין, תני דעתך שגם לבעלך יש עמדה... וכאן מגיעה עבודה פנימית עמוקה:
  • הקשבה -  לפעמים קל "לשמוע" את השני אבל הקשבה והאזנה אמיתית הם מיומנויות של אומנות! להקשיב, להאזין, ולתת מקום מבלי מיד להגיב, מבלי מיד להצטדק ואפילו מבלי להסביר זו עבודה של ממש!


את התהליך הזה עברו נחמה ואליעזר.

הם למדו שהם לא חריגים, הם הבינו מה עובר עליהם דווקא בתקופה הזו, הם למדו ששיח משותף יכול לתת הבהרות ובעיקר למדו איך לנהל את השיח שמתאים להם ומקדם אותם!

את מוזמנת גם להתבונן על החיים שלכם, למקד את האתגר שמעיב וגורם למתיחות בינכם, את מוזמנת לחפש את המקום שמאפשר לכם שיח בונה ולצמוח איתו.

איחולי שתשכילו לעבור את ההכנות לחג מתוך תחושת חיבור ועם הרבה אוורור, ולמרות הסגר או הבידוד, להצליח לחוש את החירות!


מוזמנת להגיב/ להתייעץ בנייד: 052-7612495/ וואצפ- 050-4711191/ מייל:malka@ezugi.co.il

 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.