מזל שלא כל יום פורים.../ אתי רוזנצוויג

לו הייתי שואלת אתכן, איך אתן מרגישות ביחס לפורים, מאמינה שהיו מגוון תשובות על הסקאלה.

זה תלוי בין היתר, אם אנו נזכרות בחוויותינו כילדות או בתפקידנו כיום כאימהות...

כילדה, אהבתי מאוד את פורים, התחפשתי בשנה אחת לפחות לחמש תחפושות: במסיבת פורים הכיתתית, במסיבת החוגים הבית ספרית, בקריאת המגילה בליל פורים, ביום הפורים, והיו שנים שהידרתי גם בשושן פורים... 

התחפושות היו מאולתרות, צבעוניות וכנראה סייעו לי לממש לפחות באופן חלקי, חלומות ופנטזיות. 

אהבתי את הרעש, את האורחים שגדשו את בית הוריי (מודה, לא חשבתי על אמא שלי ולא הבנתי למה היא לא ב-high כמוני...), ובכלל את האווירה. 

היום (ממרומי סבתאותי...) אני חווה את פורים קצת אחרת, ויכולה להתחבר למגוון הקולות. 

בקבוצות שאני מעבירה, אני שואלת את הנשים מה היחס שלהן לפורים, את התגובות אפשר לחלק לשתי קטגוריות קיצוניות:

1. אלו שאוהבות מאוד

2. אלו שמחכות שיעבור...

תמיד חבל לי על אלו שמציינות שהן מחכות שפורים יעבור. 

ה' הטוב נתן לנו חגים וימים טובים עם משמעות ותוכן, וכמקור לשמחה וצמיחה, אם נתחבר למהות, ונכין את ילדינו (ואת עצמנו), נוכל בס"ד להפוך את הימים המאתגרים הללו לימים מספקים, משמחים ומעשירים.

לפני שנמנה את קבוצות הסיכון בואו נדגיש מי יכול ליהנות במיוחד מימים אלו.

הילדים היצירתיים: בעלי החשיבה העצמאית, הספונטניים, הגמישים, שמתקשים להתמודד עם הריבוע שמייצרת השגרה.

ילדי הקשב והריכוז: שיכולים לפרוק בצורה לגיטימית אנרגיה, לתעל אותה לחיוב.

ילדים עם קשיים לימודיים: שיכולים להביע, ליצור, להציג, ולארגן ולהשתמש בכישורים ושרירים חשובים מאוד לחיים ופחות מדי בשימוש, בחיי הלימודים.

ומי הם הילדים שהם בסיכון מוגבר לא ליהנות בפורים?

ילדים עם קושי בשינויים - שזקוקים לסדר יום מובנה, בשבילם פורים על תחפושותיו, אנשיו, שיכוריו, ומאכליו – מייצרים כמעט סבל.

ילדים עם קושי בוויסות חושי - "ארג"ם" [אדם רגיש מדי] שנחרדים מכל רעש עוצמתי וקל וחומר פיצוץ. שהדוחס וההמולה, מציפים אותם, שהיעדר הסדר מאיים ומבלבל אותם. שכל מגע, גם של התחפושות והאביזרים שנעשים מחומרים לא איכותיים – בלשון עדינה, מעורר בהם גרד, גירוי ולעיתים תחושת מצוקה.

לעיתים הפער בין הפנטזיה של האם ליצור תחפושת סופר מקורית ומושקעת, לבין יכולת הסיבולת הפיזית של הילד לעבד נכון את כל הגירויים המציפים אותו, הוא עצום, ומעורר קושי משמעותי שאף אחד, לא התכוון לו. תחשבו על ילד עם קשיים בוויסות החושי שאמור לשאת תחפושת של מוכר פופקורן, או לשאת קופסאות שנצמדות לגופו וגורמות לו סבל, קבצן עם שק שמגרד את הגוף בעוצמה, שואב מים שהמוט מקשה עליו או תחפושת עם זקן שיוצר צמרמורת. ולחשוב על האם המשקיענית שישבה לילות וימים ורק רצתה שילדיה יהיו מרוצים ושמחים- מה רב הפער...

ילדים חרדתיים -  הקופצים בבעתה מכל קול ושינוי. מסכות, תחפושות, שיכורים והמון אדם כל כך מבהילים אותם.

ילדים שזקוקים לתחושת שליטה, ארגון וסדר.

אז מה עושים ואיך מתמודדים עם האתגרים?

א. תכנון מותאם - "סוף מעשה במחשבה תחילה" היו מודעים ומחוברים לילדכם.

ב. תיאום ציפיות - תכננו איתם בתקשורת פתוחה, מאפשרת וקרובה את הציפיות לתחפושות, תהיו מחוברות לצרכים ולמגבלות שלכן כאימהות (כסף, מאמץ, זמן, משאבים) אבל גם של הילדים, זהו הרי יום שמח, וזוהי המטרה שלנו ביום הזה.

ג. הכנה - הוציאו את ארגז התחפושות ותנו לילדים להתנסות בתחפושות, מסכות מפחידות. ספרו לילדים מה הולך להיות, הכינו אותם לשינויים, תעשו איתם תסריט, תנו להם אסטרטגיות להתמודדות, שבחו אותם על האומץ להתנסות וכן לחבוש מסכה למספר דקות, אל תעשו בכוח!

לילדים עם קושי ברעש מחרדה, טראומה, קושי בוויסות חושי או כל סיבה אחרת, תנו להפעיל בעצמם את כפתור הקול בטייפ או בנגן, תחושת השליטה בקול, עוזרת להם להתכונן ליום הרועש הזה, ולהגיע רגועים יותר.

ד. כבדו את הילדים ואת צרכיהם!

ואי אפשר לסיים בלי הכנת ילדנו למוגנות גם בפורים. לצד כל העומס האנושי בחנויות וברחובות, העומס הטכני שלנו האימהות, צריך דווקא עכשיו הכנה ושמירה מיוחדים. 

לקורס המוגנות של אתי רוזנצוויג - קריאת כיוון.

מתלבטת? אתי תשמח לעזור לך: etikivun@gmail.com 

האתר של קריאת כיוון: https://www.eti-kriatkivun.co.il/