נשים מסכמות את תש"פ


1 דקות קריאה
24 Sep
24Sep

חודש תשרי.

שנה הולכת, שנה באה.

תשפ"א נושפת לתש"פ.

שנה חדשה, התחלות חדשות, תקווה חדשה, תפילות מעומק לב...

רגע לפני, ביקשתי משלוש נשים מובילות לסכם את תש"פ שלהן.

שפע של תובנות.


תש"פ של ריקי סיטון, מנהלת 'איילת השחר - חברותא':

"תש"פ היתה שנה של אקסטרים, שנה שהרעידה את הכדור מתחת לרגלים שלנו והזכירה לי שוב כמה אין לי שליטה על שום דבר באמת בחיים. 

אני כותבת עכשיו ממלונית קורונה, ההלם הזה כשהתקבלה התשובה חיובי, דקה אחרי ששלחתי שישה ילדים לישיבות וגנים, בחור בשיעור א' שחוזר הביתה למחרת היום, ילדה שעולה לא' סמינר אבל פותחת את השנה במלונית, אין שום לוגיקה במי נדבק ולמה ואיך עובד כל העסק הזה... 

אין לך גם מושג האם ומתי את משתחררת. כל אחת מביאה מידע שונה מקופה אחרת ומרופא אחר ובכל מקרה רק על פי החמ"ל יפול דבר, וההבנה הבסיסית הזו שבכל תחום אנחנו צריכים לעשות את הטוב ביותר אבל באמת באמת אין לנו שליטה, ואיזה כיף שאנחנו מסורים בידי אבא אוהב ומלך גדול ולא בידי הגורל. שחררי ופשוט תהיי...

ההבנה הזו מתכתבת עם כל דבר בחיים. גם בפרויקט 'חברותא' של 'איילת השחר' האדמה רעדה. 

הסיפור של חרדים, חילונים והקורונה שביניהם, אחרי מערכת בחירות לקח אותנו אל הקצה, וגילינו שתי תובנות נהדרות: 

1. ההבדל בין שנאה לאהבה הוא פשוט היכרות. אנשים כל כך רחוקים שבימים כתיקונם היו זוללי חרדים לתיאבון לארוחת בוקר הפכו לאכפתיים ודואגים אחרי שהכירו את החברותא שלהם. 

2. כל משבר הוא גם הזדמנות - קבלנו המון פניות דווקא בעקבות המצב המוזר, יש את אלו שרצו להכיר חרדים דווקא בגלל התקשורת, אחרים מרגישים שהם רוצים להוסיף קצת אמונה והרבה אנשים פשוט לבד, ואולי לא משנה מאיזו סיבה - הגיעו אלינו המון פניות.

חברותא זו הזדמנות מתאימה לעשיה דווקא לאישה עסוקה, רק 20 דקות של שיחת טלפון בשבוע יכולה לשנות חיים ממש".


קלינה שוורץ, מנהלת מחלקת אמ"א בהידברות, ומחלקת שבויות:

"שנת תש'פ... כל יום ואתגריו המגוונים. 

אני זוכה ברוך ה' להיות חלק מארגון הידברות, ארגון הקירוב וזיכוי הרבים הגדול בעולם, בהנהגת גדולי ישראל. בתפקידי אני מנהלת את מחלקת אמא ומחלקת שבויות.

פעילות שתי המחלקות הינה קודש קודשים ולא פשוטה, בס"ד אנחנו עוסקים בהצלת חיים ונפש בשתי המחלקות הללו.

מחלקת אמא – למניעת הפלות וסיוע לנשים הרות במצוקה, מגיעות אלינו מדי יום פניות מנשים בהריון כל אחת והקושי העומד בפניה ומאיים להפסיק את חיי העובר, המקרים מגוונים וסבוכים, ואנחנו צריכים להעמיד כלים מתאימים בפני כל מקרה בארץ וגם בעולם.

מדובר בנשים שהסביבה מהווה עבורן בעיה ואנחנו וצריכים לתת להן את הכלים להתמודד. אנחנו חייבים להיות גמישים ומשתנים בהתאם. עד היום הצלנו מעל ל 6,000 חיי עוברים!

במקביל אנחנו מפעילים מדיה רחבה ומגוונת שמניבה הסברה מקיפה ורחבה בנושא ההפלות, והמודעות עולה וב"ה כל מטופלת או מסתייעת כולל סביבתה נהפכות לשגרירות למען החיים – כך שהצלת החיים בכללי היא עצומה וגדלה.

מכיון שבעולם יש אג'נדה שמתנגדת לבחירה בחיים ומנסה בכל מיני דרכים להפריע ולמנוע, באמצעות התקשורת, הפרקליטות, מושתלים שמנסים להזיק, ועל כך נאמר ככל שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

בשנה האחרונה מתנהל משפט נגדינו מטעם הפרקליטות שמתנגדת לפעילות שלנו בטענה שאנחנו חודרים לפרט או מטרידים בכך שאנחנו מציעים עזרה ואוזן קשבת, יש מי שחלילה עלול להיבהל, אבל מצד שני אנחנו מנצלים את הבמה הזו לשימוש נכון ואמיתי, להפיץ משם את האור, את המוטו שלנו: עוד לא נוצרה האמא שהתחרטה על הנולד...

התפקיד השני שלו הוא בראש מחלקת שבויות – מחלקה שעוסקת במניעת התבוללות בארץ ובעולם. שם אנחנו פועלים במניעת קשרי יהודים וגויים למיניהם, ביניהם לא מעט קשרים של בני מיעוטים עם יהודיות מכל חתך וגיל, שמביאים את הנשים למקומות ומצבים אפלים במיוחד שהדעת לא תופסת והדף לא מכיל את הקושי.

אלו קווים אדומים שאין לנו רשות לעבור עליהם, אנחנו פוגשים את אלו שניסו לעבור ומנסים להוציאם מבור תחתית של ממש. 

אנו פועלים בכל אמצעי חוקי להציל נפש יהודי ויהודיה, לכל הטועים והטועות שלא חשבו שהם יגיעו למקום שהגיעו, לא האמינו לאזהרות וניסיונות העזרה, ואנחנו מגיעים אליהם ומשם פועלים עד להצלה בע"ה.

שום דבר לא מעייף אותנו או מקשה עלינו. העשיה בס"ד היא שנותנת את כל האמצעים והכלים לכך. היפלא מה' דבר?

תמיד שואלים אותי: את לא חוששת? את לא מתעייפת? אני תמיד אומרת שהחשש והעייפות וכל קושי אחר הוא דמי... הוא לא אמיתי, הוא אלא עוד אמצעי הפרעה והכל תלוי במחשבה וביעד שאתה מציב לעצמך. 

הכל מתחיל ומסתיים בשיויתי ה' לנגדי תמיד. 

שנזכה לעשות ולעשות טוב ונכון ובשמחה לשנה טובה ומתוקה, מבורכת עם שפע רב וכל הס"ד בעזרת ה'".


גבירה מילורוום מנכ"לית תמך:

"בשבילי שנת תשפ היתה שנה של כוונה.

למה אני מתכוונת?

את רב החיים שלנו אנחנו חיים באוטומט. קמים בבקר, מודה אני, נטילת ידים, תפילה, עבודה וזה עוד לפני תשע בבקר!

והשנה – שום דבר לא ברור מאליו.

ממש שום דבר.

וצריך לשאול את עצמינו בכל יום: בעצם, מה קורה היום? יש לימודים? יש חום? יש מסכה? אפשר בכלל לצאת?

בתמך אנחנו שואלות את עצמינו על תוכניות שאנחנו מקיימות לקידום תעסוקת נשים: זה מתאים עכשיו? אפשר בכלל ליישם? מה הפלטפורמה המתאימה? נשים מסוגלות להכיל עכשיו?

וזה הולך עוד יותר עמוק.

לפעמים התשובות אינן חד משמעיות.

ואז צריך לשאול: מה הקב"ה רוצה מאיתנו עכשיו? מה ד' א-לקיך דורש מעימך?

והחשיבה הזו מאטה את הקצב, ללא ספק.

ולצד זאת, היא מכניסה לחיים הרבה 'כוונה' או הכוונה אם תרצו..."


והתש"פ שלי?

ברוך ה', תש"פ בה הצטרף למשפחה שלנו יהודה המתוק...

ותש"פ בה יצאו לנו סוף סוף תפוזים סיניים מהעץ במרפסת אחרי שלוש שנים (!) כשחשבנו כבר להתייאש מהם...

אז נכון, הייתה שנה לא קלה, שלא לומר הזויה...

שנה שבסופה כל ילד נהפך למיני אפידמיולוג, ויודע למה חובשים מסיכה, כמה מרחק צריך לשמור, להזכיר ששכחנו הצהרת בריאות, ובכלל להבין מה ההבדל בין חיידק לנגיף, ומה פירוש אנשים בעלי סיכון גבוה...

אבל אחרי הכל, חשוב, בסיכומה של שנה לראות את כל הפירות הטובים שצמחו בה, וגם את הטוב שיצא מתוך הבלבול הגדול, כמו חיזוק המשפחה הגרעינית שלנו (עוד מושג פופולרי בתש"פ...), או שימת לב לכל הטוב היומיומי; כמו למשל שיום אחר יום אין לילדים שלנו חום... חשבתן על זה פעם?

והנה עוד כמה מילים חמות שהוסיפה ריקי סיטון על רגעים של אור בתש"פ, נכתב מהמלונית בה שהתה בניר עציון:

"אתמול בלילה הגיעה לכאן אישה צעירונת עם ילד בן 3, היא השתחררה מאשפוז, לא נתנו לבעלה להצטרף. היא הייתה עצובה הצעירונת. אז דברנו איתה והסתבר שלבן הבכור והיחיד שלה יש היום יומולדת 3... בשיתוף פעולה מדהים הוא צולם, התמונות הודפסו, הילדים הכינו כרזות, אפרת הדי.ג'יי. שלנו התמקמה וחדר האוכל הפך למסיבת חלאקה עליזה עם עוגת דמה מחומוס וכרוב...
ב-9:30 התקבלה הודעה שהגיע הערב למלונית חתן שהיום היה אמור להתחתן בסיטי טוואר... אפילו לא ידענו האם זה נכון, איך קוראים לו או באיזה חדר הוא. 

על הדשא יומולדת הפתעה לאחד המחלימים (32), מתכנסים כולם ומריצים רעיונות וטלפונים, אנשים טובים מארגון 'רפואה ושמחה', 'ידידים' ו'איילת השחר' ואנשים טובים ממלון ניר עציון, עזבו הכל ורצו לקנות פינוקים, חדר האוכל לבש צורה חדשה ובתוך שעה קמה לה מסיבת (טרום) חתונה מרגשת. 

כולם שיתפו פעולה ועשו חזרות לחתונה האמיתית, כולל הובלה לחופה עם נרות במנגינה המתאימה, שבירת כוס (גביע פלסטיק), ריקודים סוערים (כל הסגנונות), מצווה טאנץ (אז מה אם החתן ספרדי), ובחדר - עוגה, פינוקים, בלונים ומכתב מהכלה...
מפה לשם נראה לי שלא בא לי לעזוב מחר את המשפחה המורחבת של קהילת הקודש ניר עציון. אין על עמישראל המתוק הזה...".


ומה הייתה תש"פ שלכן? (גם בלי להזכיר את השורש ק.ר.נ)

רגע לפני שהיא מתעופפת ונעלמת... שבו רגע ותנסו לסכם אותה בראש או בדף.

לתפוס את השפע שהיה פה, לא להיות מושפע מהרע, ולשאוף, תמיד קדימה - 

לתשפ"א טובה הרבה יותר בעזרת ה'!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.