על חטא שחטאנו לפניך… בגידול ציפורניים

אזהרת מסע: הקטע הבא מדבר על מי שמוצא את עצמו מבלה באינטרנט סתם (אפילו קצת), מי שלא מתאים לו היעד הסופי - שיפרוש.

דומה שהמציאות הדיגיטלית בה כל העולם מונגש על כף היד, גרמה לנו להתיידע, להתיידע בלי סוף.

וזאת לא שגיאת כתיב, אנחנו לא מתמלאים ב'דעת' יותר, אנחנו רק מתמלאים בידע של אנשים אחרים.

מה חדש בכוכב הלכת שלנו, או אחר.

להתעדכן בחידושים האחרונים,

לשמוע בליל מטורף של דעות,

להריח הררי רעיונות,

לברר מה קורה עם כל יצור שזז,

לאכול את כל מה שמגישים לנו - טעים, מלוח, מתוק או חריף -

ולסבול מתת תזונה.

לדעת - כל כך הרבה דברים מיותרים.

מיותרים.

ובד בבד עם שינון המנטרה הנצחית של 'אין לנו זמן' -

יש כל כך הרבה חלומות שאנחנו מתאווים להגשים,

איכשהו נכנס לתוך הזמן הזה - שאין לנו אותו - כל מיני עב"מים שלא תכננו לקרוא אותם/ לשמוע עליהם/ להתוודע אליהם.

אנחנו רק קוראים משהו אחד ורק עוברים ממנו לעוד דבר, ורק מתגלגלים לעוד משהו - 

איך אמרו פעם: הכל דיבורים, סליחה, קישורים.

ואנחנו מרשים לעצמנו להתקשר להתקשר ולהתקשר -

עד שאנחנו מוצאים את עצמינו טובעים בתוך מתכון למרק עדשים ברוטב חריימה.

ומי בכלל אוהב מרק עדשים ומה זה חריימה?

אבל הזמן היא הבעיה הפעוטה בסיפור. הסיפור האמיתי הוא על כמות החללים שנתפסים לנו במח על כלום. 

שלחו לי משהו מעניין, סיפרו לי מה שהיה באירוע של, קיבלתי תמונה מהאירוסין של…

כאילו, למה באמת חשוב שאני אראה איך נראתה X בחתונה של אח שלה?

ולמה כל כך חשוב שאני אקרא מה אומר Y על מה שקרה בגלקסיה אחרת בכלל?

שמעתי פעם בשם רבי נחמן, שקטונתי מלהתעמק בדבריו, שלימוד חכמות מיותרות הוא כמו גידול שערות או ציפורניים, מן דברים מיותרים שאין מה לעשות בהם - מלבד לגזור אותם ולהשליך.

בעידן שלנו, עידן הידע הנמהר, נדמה שאנחנו כל כולנו מגודלי שיערות, נזירים ממש, עם ציפורניים ארוכות ומסולסלות שעלולות לדקור או לשרוט, והשערות האלו שמסתירות לנו את טווח הראיה.

מיילים, אתרים, בלוגים, רשימות תפוצה, פייסבוק, אינסטגרם, וואטסאפ, טוויטר, סנאפצ'ט, פינטרסט - 

(וגם אם רבים מהם טורקית בשבילכם, מספיק בדרך כלל אלו שכן מכירים).

רבים מהם משמשים כמאיצי שערות והארכת ציפורניים. ובניגוד לאלו הפיזיים -

קשה למצוא מספרי ציפורניים לריקון הנפש מהמסה המיותרת והנדבקת הזו.

נדמה שבעידן המודרני (או הפוסט מודרני, או הפוסט - פוסט מודרני, איפה אוחזים היום?) צריך להוסיף משפט אחד ברשימת ה"על חטא" ביום הכיפורים.

או אולי כמעט להשאיר רק אותה ולמחוק כמעט את כל היתר:

על חטא שחטאנו לפניך בסקרנות לכלום.

על חטא שחטאנו לפניך במציצנות.

ובמילה מדעית יותר: מתברר שאדם ממוצע בעולם אמור לבזבז שנתיים מהחיים שלו… בשיטוט בפייסבוק!

ומתברר שחיפוש ושיטוט יתר באינטרנט גורם לייבוש הרעיונות ולעולם שטוח, רדוד והרבה פחות יצירתי. 

וגם אם אנחנו לא שם עדיין - אנחנו מתקרבים לשם ממש. 

(אז מה לסגור הכל? לא נראה שזה רלוונטי, ונדמה שאם כן יהיה עלי להודיע על סגירת האתר שלי בזה הרגע... כמו בכל תחום בחיים. איזון. איזון. בדיקה מתמדת.)