2 דקות קריאה
26 Nov
26Nov

אתי רוזנצוויג, איבון לנדאו, ריקי שפיצר ויהודית בורשטיין מספרות על דרך העבודה שלהן עם ילדים (ומבוגרים) בעלי הפרעת קשב וריכוז.

הפרעת קשב וריכוז. נדמה שאין בית שהנושא הזה לא עלה/ עולה בו בווריאציה זו או אחרת.

אולי יש ילד אחד כזה במשפחה (נדיר), מספר אחים, אמא או אבא, בני דודים, חברים, שכנים.

וגם אם אין לנו בסביבה מישהו שממש זכה לתואר, אחד תמיד יהיה מוסח יותר, אחת רחפנית, ועוד אחד שיש לו קוצים ברגליים...

ומבעיות בריכוז יש מישהו שלא סובל בדור התזזיתי שלנו?

בתוך עולם מהיר, מתגלגל, שרק עסוק בלקפוץ מקישור לקישור וממטלה למטלה. להספיק, לשלוח, לקום, לקחת, לענות למייל, לבדוק מה קורה עם... להתקשר, להזמין, לקחת מהדואר---

פלא שאנחנו לא מוצאים ידיים ורגליים?

רציתי להקיף את הנושא מכמה שיותר היבטים. אבל יש כל כך הרבה על מה לדון ולדבר…

במקום זה דיברתי עם ארבע בעלות מקצוע שמציגות כל אחת מהן את הדרך שלהן לטיפול בהפרעת קשב וריכוז, כל אחת מהזווית ועם המומחיות שלה. 

ניסיתי דרכם להבין מהם הכלים שעומדים בפני הורים לילדים כאלו, וגם בפני הורים שהילד הקטן שבתוכם הוא כזה...

(כל סוגי הטיפולים שמוצעים לעיל הם מלבד הטיפול התרופתי שכמעט לא נגענו בו).

קריאה מהנה ומלאה בקשב!


להקנות ידע, לתת כלים

איבון לנדאו, מאמנת אישית, מנחת סדנאות ומרצה עם התמחות בהפרעת קשב וריכוז. 

מה הכובע שלך בעולם הטיפול ב - ADHD?

"אני מאמנת אישית ומנחת סדנאות, ואחת ההתמחויות שלי היא בתחום הפרעת קשב וריכוז. אני מעבירה סדנאות לאמהות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, וגם לצוות חינוכי - בהוראה רגילה, בחינוך מיוחד, בהוראה מתקנת, ליועצות ומנהלות. באופן פרטני אני מאמנת גם מבוגרים עם הפרעת קשב. אני גם מכוונת הורים לילדים עם הפרעת קשב ומאמינה שצריך לתת את הידע והכלים להורים כי הם אלו שצריכים להתמודד עם הילדים בשטח - ולהם חסר את הידע והכלים.  לילדים הללו יש כל מיני קשיים - קשיי התארגנות, ניהול זמן וכו' וההורה צריך לדעת איך להתנהל מולם/ מול בית הספר. ההורה הוא זה שנמצא כל הזמן בהתמודדות והוא צריך לדעת איך להתנהל או להגיב. לדעתי, לשלוח את הילד בעצמו לאימון (בפרט כשמדובר בילדים מתחת לגיל 12) אני חושבת ששעה אחת שבועית של אימון לא תעזור לילד כי הוא צריך מישהו בשטח באופן יומיומי שיכוון אותו בצורה הנכונה, מישהו צמוד שיעזור לו להפוך את הכלים למעשיים ויעילים בשטח.

אני נתקלת באתגר של יישום הכלים בשטח אפילו בגילאים מבוגרים. אני מאמנת מבוגרים בלי הפרעת קשב ועם הפרעת קשב וההבדל מאד משמעותי. כשאני מסיימת פגישת אימון עם מבוגר בלי הפרעת קשב אנחנו מסכמים בחמש דקות האחרונות צעדים ליישום בשבוע הקרוב. אצל מבוגר עם הפרעת קשב אנחנו מקדישים חלק הרבה יותר משמעותי בסוף הפגישה לדבר על המשימות שלו במהלך השבוע - ושמים דגש על  מתי ואיך מיישמים אותם, מי יכול לעזור לו בשטח, מה עושים עם בעיות שעלולות לצוץ וכו'.

לכן אני חושבת שאימון לילד עם הפרעת קשב לא מספיק יעיל, וההורים הם אלו שצריכים את הידע והכלים הנכונים כדי לתווך אותם לילד ולעזור לו להצליח".

מה מודל העבודה שאת מציעה להפרעת קשב וריכוז?

"בפגישות עם ההורים ראשית אני מקנה ידע, אני מאמינה שידע זה כח. יותר ויותר אני פוגשת הורים שאין להם מספיק ידע על מהי הפרעת קשב, מה ההשלכות שלה בשטח, מה אפשרויות הטיפול או מה התועלות והחסרונות של טיפול תרופתי. אני נתקלת בהורים שנותנים או שלא נותנים טיפול תרופתי מכל הסיבות הלא נכונות... חשוב מאוד  שהורים יקבלו החלטות בצורה מושכלת. ממקום מודע למחירים, לתועלות ולהשלכות ואת זה ידע נותן. דבר שני, אנחנו עובדים על כלים מעשיים. איך מתמודדים עם הילד בבית, איך עוזרים לו להסתדר בבית ספר, ואפילו מה עושים כשהמורה מתקשרת להתלונן.

גם בסדנאות לצוות חינוכי, אני מעבירה הרבה ידע וכואב לי לראות איך למורות אין מספיק הבנה על ההפרעה ואיך להתמודד איתה בכיתה. לצערי גם למורות בחינוך מיוחד, וגם בהוראה מתקנת. אני נותנת להן כלים איך לעזור לילדים הללו. לא בתחום הקריאה או בחשבון, זה לא תחום ההתמחות שלי, אלא איך מתמודדים עם קשיי ההתארגנות והניהול של הילדים הללו, איך מעוררים מוטיבציה, איך עוזרים לילד להתארגן עם הציוד, עם ההגעה בזמן לשיעור, איך לבנות אצלהם בטחון עצמי, ועוד". 

אלו נקודות ייחודיות חשוב לך להדגיש על העולם הזה של ילדי הקשב וריכוז?

"זאת מתנה - שצריך לדעת לעבוד איתה - הפרעת קשב יכולה להיות מתנה מאד גדולה, אמנם זוהי התמודדות לא פשוטה לילדים ולסביבה שלהם, אבל כשיודעים להתתנהל איתה נכון היא מתנה.  

כשאני מתחילה אימון מבוגרים עם קשב וריכוז, אחת מהשאלות שאני שואלת היא 'איך את/ה מרגיש/ה עם זה שיש לך הפרעת קשב וריכוז?'. התשובות הן או: 'זה דפק לי את החיים', או 'זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים - אני רק רוצה ללמוד איך להתנהל יותר נכון'. הבדל תהומי - שרואים אותו גם בשטח... 

מצד אחד אנחנו רואים איך אנשים עם הפרעת קשב וריכוז מובילים בהרבה קודקודים; רוב הארגונים הגדולים הוקמו על ידי אנשים עם הפרעת קשב, בעולם המנהיגות ובפוליטיקה הם מאד בולטים, בעולם העסקים - מנהלים בכירים רבים הם בעלי הפרעת קשב, גם באומנות יש טביעת אצבע חזקה להפרעת הקשב, וכן מדענים וממציאים ששינו את העולם וזה בזכות הפרעת הקשב שלהם (ולא למרות)! לאנשים עם הפרעת הקשב יש הרבה יכולות וכשרונות שהם הרבה מעל הממוצע; היכולת לראות מעבר, האנדרלין שלהם שעוזר להם לפרוץ קדימה לאתגר הבא, היצירתיות, החשיבה מחוץ לקופסה ועוד הרבה. 

מצד שני, הקשיים שלהם כגון קושי בסדר וארגון, ניהול זמן, דחיינות, קושי בדחיית סיפוקים, משמעת נמוכה, ביטחון עצמי נמוך ועוד (ולא אצל כולם יש את כל הקשיים הללו… אצל כל אחד זה מתבטא בצורה שונה) מאד מאתגרים ולכן המחקרים מראים שאחוזים גבוהים בנוער הנושר הם בעלי הפרעת קשב, גם בגירושים, וגם בבתי הסוהר… הפרעת קשב היא כלי אדיר, אבל גם התמודדות לא קלה שצריך ידע וכלים כדי להצליח להתמודד איתה - ובגדול בעז"ה! 

טיפול רגשי - חשוב לא להתבלבל ולשלוח את הילדים הללו לטיפול רגשי, הפרעת קשב וריכוז זאת לא בעיה רגשית! אמנם לפעמים הפרעת קשב יוצרת בעיה רגשית אם היא לא מקבלת את המענה הנכון. הילד חווה הרבה ביקורת, תסכול, בית הספר נגדו, הוא לא מצליח להתנהל ולכן הדימוי העצמי שלו יורד. אבל אם מטפלים רק בבעיה הרגשית זה כמו לתת אקמול לדלקת חריפה - הבעיה הרגשית היא משנית, והשורש שלה הוא חוסר הצלחה היומיומית שהילד חווה ולזה יש לתת מענה, ברגע שיהיו לו כלים נכונים והוא יתחיל להצליח, הביטחון והדימוי העצמי שלו יעלו.

בית הספר - בית ספר הוא המקום הכי פחות מתאים לילדים עם הפרעת קשב. כל מה שנדרש בבית ספר לא מתאים לעולם שלהם. הילד נדרש לשבת הרבה שעות עם קשב מוחלט, בכל תחום יש חוקים וכללים, צריכים לקבל סמכות של אחרים (מנהל, מורה וכו') אסור לאחר, אסור לזוז מהכיסא כמעט, אין הרבה חוויות רגשיות ופעילות כמו שהם זקוקים, יכולים להתעורר קשיים חברתיים כי לחלקם יש קושי עם מיומנויות חברתיות.  

ילדים עם הפרעת קשב וריכוז זקוקים להיפך הגמור: הם צריכים להיות בתנועה, בחוויה, הם לא יכולים להיות בתוך קופסא מקובעת ומרובעת, הם חייבים להשתמש ביצירתיות שלהם, לגלות את העולם בדרך שלהם. זה כמעט כמו שיבקשו מאיתנו לעבור לגור בסין ל - 15 שנים, בלי להכיר את השפה, התרבות או המנטליות, ובמיוחד כשכולם מסביב זורמים מצוין עם המערכת והכללים...

בית הספר הוא בהחלט חזית קשה ולכן חייבים לתת לילדים האלו כלים להתמודדות וגם לעבוד על חיזוק הביטחון והדימוי העצמי. לעזור לילד לעבור את השנים האלו בצורה הנכונה, בהצלחה וגם בשמחה!

אבל, אחרי הכל בית הספר הוא גם הזדמנות חשובה לילדים הללו ללמוד את כללי החיים... הפרעת קשב וריכוז לא עוברת עם הגיל, ולכן חשוב ללמד אותם מיומנויות שכל כך חשובות להמשך החיים. היום ההתמודדות עם ציוד שאבד, ומחר המפתח עלול להאבד. היום צריך להגיע לבית הספר בזמן ובחיים - להגיע לעבודה בזמן וכו'. היום צריך לקבל סמכות של המורה/ המנהל/כללי בית ספר ובחיים זה לקבל סמכות מהבוס ולהבדיל - סמכות הלכתית. אמנם שנות בית ספר הן אתגר לא קטן לילדים ולהוריהם, אבל אחרי הכל בית הספר יכול להיות גם בית ספר לחיים. 



רואה את הילד

יהודית בורשטיין

מרפאה בעיסוק BOT, מוסמכת בשיטות הטיפול בהפרעת קשב וריכוז: COGFUN ו - POET, מעבירה סדנאות, מרצה, מדריכת סטודנטיות.

מה הכובע שלך בעולם הטיפול ב - ADHD?

"המטרה של ריפוי בעיסוק היא להקנות תפקוד עצמאי ויעיל בכל תחומי החיים: במסגרת הלמידה, בבית, ובכל פעילויות היום יום בתחומים שונים ומגוונים: כתיבה, גזירה, לבוש, אכילה, התארגנות בסיסית, ארגון עצמי ועוד. מטרת העל היא להוביל את הילד (או המבוגר) להשתלבות בסביבה עם ביטחון עצמי, ולשפר את עתידו. 

לילדים עם הפרעת קשב וריכוז יש קשיים בתפקודים היומיומיים שנובעים מתפקוד לקוי במערכת הקשב, קשה להם לבצע משימות ביעילות. הם מתחילים מטלות ולא מסיימים, ההתארגנות לוקחת להם הרבה זמן או ההיפך: מעט זמן, עם שכחה של פרטים חשובים בדרך. כך הם עלולים לצבור פערים מבחינה לימודית. וכיוון שהם צוברים תסכולים ואכזבות נוצרים קשיים רגשיים, חברתיים  ואפילו רוחניים. לכן הם זקוקים לעזרה בשיפור התפקוד, לנישה הזו נכנסת גישת ה - COGFUN. 

בעבר הרגשתי שבטיפול מול ילדים עם הפרעת קשב חסרים לי כלים כדי לעזור להם בצורה הטובה ביותר. באופן כללי לפני שמגיע אלי מטופל אני בודקת היטב אם אני זאת שמתאימה לטפל בו, ואם אני חושבת שהוא צריך טיפול אחר או מרפאה בעיסוק עם התמחות מסוימת אחרת אני אפנה אותו הלאה. המטרה היא שהמטופל יקבל את הטיפול הטוב ביותר. בטיפול בילדים עם ADHD חשתי תסכול, הרגשתי שאני לא מספיק נותנת להם את מה שהם צריכים. לכן למדתי את שיטת ה COGFUN וה - POET, ומיד הרגשתי שנפתח לי עולם חדש בטיפול. שתי השיטות הללו, מוכרות ומומלצות על ידי נוירולוגים ופסיכיאטרים".

מהו המודל/ דרך עבודה שאת מציעה?

"גישת ה- COGFUN - מתמקדת במענה לקשיים ביכולת הניהול העצמית והתפקוד היום יומי. הטיפול הוא קוגניטיבי-תפקודי (Cognitive Functional intervention – Cog- Fun) , וכולל שיחות, משחק וסימולציה של פעילויות ביום-יום. 'COG' זה קיצור של COGNITION - קוגניציה. ו- FUN - זה קיצור של FUNCTION - תפקוד, ו FUN - כיף.

החלק של ה 'fun' מאד משמעותי בטיפול בילדים עם ADHD, כדי שהאסטרטגיות יופנמו, הן חייבות להירכש דרך פעילויות מהנות, כדי ליצור לילד חוויה מעצימה ומשמעותית. 

הטיפול מתחיל בהערכה מקיפה של תפקודי הניהול אצל הילד וההשפעה שלהם על התפקוד, באמצעות תשאול של ההורים, מילוי שאלונים וצפייה בילד. קביעת המטרות עליהם מחליטים לעבוד נעשית ביחד עם ההורים והילד, על ידי בחירה של המטרה החשובה ביותר עבורם. חשוב להתחיל עם מטרה הגיונית כדי שהילד יוכל להצליח בה ולחוות הצלחה.

לדוגמה, קושי בתפקוד ניהולי בולט המאפיין ילדים עם ADHD  הוא הקושי לעכב תגובה. כלומר: למתן את האימפולסיביות שלהם. בחדר הטיפול מתרגלים את היכולת לעצור, לעכב את התגובה האימפולסיבית באמצעות משחק. מתחילים בתרגול עיכוב התגובה על ידי עצירה עם הגוף, לדוגמה: הילד קופץ על טרמפולינה לקול צלילי מוזיקה וכשהמוזיקה מפסיקה (על ידי המטפל), הוא צריך לעצור מיד. ממשיכים עם משחקים כמו: ים יבשה, המלך אמר, 1,2,3, דג מלוח... מניסיון, מאד קשה להם לעצור. בהמשך עוברים ליכולת עיכוב התגובה במשחקי חשיבה כמו פיקולינו, ובסוף מבצעים העברה של הכלים לתפקוד היומיומי. עוד כלי שימושי בקוגפאן, הוא הטיימר שמאד עוזר לילדים, הם מתחברים אליו ומדהים לראות איך הם מרגישים שזה עוזר להם.

הגיל המומלץ לעבודה עם COGFUN הוא מחמש ומעלה, בנוסף יש גם COGFUN למתבגרים וגם למבוגרים.

חשוב לי להדגיש שההורים חייבים להיות נוכחים פעילים בתהליך. הם אלו שמלווים את הילד במשך היום יום, הם אלו שתומכים בילד, ומתווכים לו את השפה של התפקודים הניהוליים. לדוגמה, במסגרת הטיפול הילד מקבל 'קופסת הצלחות' עם פידבק מיידי על ההצלחה שלו באמצעות סמלים ויזואליים שאותם ההורה נותן. 

ה- POET - זאת גישת התערבות שגם בה רק מרפאות בעיסוק יכולות להתמחות. קהל היעד של הגישה נמצא בגילאים הקטנים יותר שבהם כמעט ולא רלוונטי לעבוד עם הילד עצמו. גילאי הגן, מגיל 4 והלאה. בגילאים הללו כמעט בלתי אפשרי להעביר טיפול, ולכן צורת העבודה היא דרך הדרכת הורים, ההורים במקרה הזה הם סוכני השינוי של הילד (למרות שכמעט ולא מאבחנים בגילאים הללו, אבל יש הרבה הורים שזקוקים לתמיכה ולעזרה בהתמודדות). הגישה הזו גם מכוונת לשיפור התפקוד. במהלך המפגשים ההורים לומדים מהם התפקודים הניהוליים שמגבילים את התפקוד וההתנהגות של הילד, ורוכשים דרכים לעזור לו לתפקד טוב יותר במטרות יום-יומיות שחשובות להם כמו; ישיבה בארוחות, העסקה עצמית והתארגנות יעילה בשעת ההשכמה/ ההשכבה.

גם בגישת הPOET, אני פוגשת תמיד גם את הילד עצמו מסיבה פשוטה. הרבה פעמים יש קשיים נלווים לקשב וריכוז, או קשיים שגורמים לבעיה להראות כמו קשב וריכוז על אף שהמקור שונה לגמרי. לדוגמה, הגיע אלי ילד שההורים רצו לעבוד איתו על ישיבה רצופה בזמן הארוחה, אבל אחרי פגישה עם הילד התברר שהוא יושב על כיסא גבוה והרגליים שלו לא מגיעות לרצפה, ובגלל הרקע המוטורי שלו הוא לא היה מסוגל לשבת באופן רצוף, הוא היה עסוק בניסיונות לייצב את עצמו, עד שהתייאש וקם. זאת דוגמה לקושי שיכול להראות כמו הפרעת קשב, אבל אחרי מפגש עם הילד, אנחנו נזהה קשיים אחרים או נוספים...

זה מה שמייחד את עולם הריפוי בעיסוק. למרפאות בעיסוק יש ראייה הוליסטית. ולכן, דבר ראשון ננסה לשלול קשיים אחרים/נוספים כמו ויסות חושי, תפקודי ראייה, קשיים מוטוריים, רגשיים וכו' לפעמים הם המקור לתמונה שנראתה כמו קשיי קשב וריכוז ולפעמים הם רק מתלווים כרקע לקשיי הקשב. אמנם, מרפאות בעיסוק אינן מאבחנות קשיי קשב, רק פסיכיאטרים ונוירולוגים מוסמכים לכך,, אבל לפעמים גם פסיכיאטרים ונוירולוגים שולחים אלינו לשלול קשיים אחרים.

גם ב - POET חשוב ששני ההורים יהיו מעורבים כי הם אלו שנמצאים בסוף בשטח. מלבד זאת המטרה היא שבסיום הטיפול הם יוכלו להמשיך להתמודד מול בעיות חדשות שצצות, בעזרת הכלים שהם קיבלו במהלך המפגשים". 

אלו נקודות ייחודיות חשוב לך להדגיש בעקבות המפגש שלך עם העולם של הפרעת קשב? 

לבדוק את השורש האמיתי של הבעיה - לפני שמתחילים לטפל בכל גישה שהיא, חשוב לוודא במאה אחוז שמדובר בהפרעת קשב וריכוז. לצערי נתקלתי במקרים שונים בהם האבחון היה לא מדויק וגרר טיפול לא נכון - לריק. לדוגמה, הגיעה אלי ילד מאובחן עם הפרעת קשב, והייתה לו זכאות מהקופה לסדרה ארוכה של פגישות, התחלתי לעבוד איתו ומיד ראיתי שזה לא זה. משהו היה לא נכון. חשדתי בבעיות תקשורת, הפנתי אותו לאבחון תקשורתי והתברר שיש לו הפרעה על הרצף של ASD, כלומר אוטיזם יחד עם הפרעת קשב כשהיה צורך לתת מענה דחוף הרבה יותר בתחום התקשורת. 

דוגמה נוספת, אמא שסיפרה לי על ילדתה שאובחנה עם הפרעת קשב וטופלה בריטלין, וכל הזמן סירבה לקחת את הכדור, בטענה שזה מכבה אותה. אחרי שיחה עם האם התברר שהילדה חוותה בעל כורחה מאורעות טראומטיים לא פשוטים, והקשיים הגדולים שנראו כלפי חוץ כחוסר קשב ומוסחות נבעו מרקע רגשי בעייתי.

חשוב לי להוסיף שלעיתים הטיפול התרופתי לא עוזר גם כשהאבחנה נכונה לכן יש צורך במעקב אצל הרופא המטפל, שיוכל להציע טיפול תרופתי אחר. יש היום בשוק מגוון רחב של תרופות מעולות, ההתאמה כאן חשובה.

גם הפרעה בויסות חושי, שמציקה מאד בחיי היום יום יכולה להתפרש בטעות כהפרעת קשב, כך גם בקשיים שנובעים מתפקודי ראייה לקויים. להרבה ילדים עם הפרעת קשב יש קשיים גם בתחום הויסות החושי, מה שעשוי להשפיע על היכולת לרכוש דרכים ניהוליות יעילות ולהיות פנויים לטיפול. בנוסף, לדברי האופטומטריסטים ההתפתחותיים הוותיקים והמנוסים בארץ, 50 % מהילדים עם הפרעת קשב סובלים מקשיים בתפקודי עיניים.
קשיים בתפקודי עיניים מאובחנים אצל אופטומטריסטים התפתחותיים ולא אצל רופא עיניים. קושי בתפקודי עיניים מתבטא בצורות שונות כשבינהם, ילדים שאינם אוהבים לקרוא בגלל שהם זקוקים למאמץ רב בזמן הקריאה, לפעמים הם קופצים ומדלגים שורות, ונתקלים בקשיים שונים בראייה שמציקים להם. כשלא מטפלים במקור הבעיה, מפסידים זמן והטיפול לא יעיל".

מוזמנים לשלוח ליהודית שאלות, היא תשמח לעזור:  yudbur@gmail.com 


לא על הMOXO לבדו...

אתי רוזנצוויג - קריאת כיוון, מאבחנת דידקטית, מנחת הורים, מרצה.

מה הכובע שלך בנושא הטיפול ב - ADHD?

"אני חובשת מספר כובעים ובכולם בולט באופן דומיננטי תחום הקשב והריכוז. ראשית אני ניגשת לנושא כמאבחנת דידקטית, ומעבר לביצוע המבדק הממוחשב של MOXO, בקליניקה שלי [קריאת כיוון], אני מאבחנת על ידי אבחונים דידקטיים וכמובן אבחונים פסיכודידקטיים. 

בנוסף אני מלווה בתצפיות על המאובחן, בשאלונים להורים ולצוות החינוכי, שיחות טלפונית, ולעיתים תצפיות בכיתת הילד. כל אלו נותנים מידע עצום ומאפשרים ראייה רחבה ומעמיקה. כי 'לא על הMOXO לבדו יאובחן האדם...'. תמיד במבחן יכולה להיות התנהגות רגעית לא קשובה שאינה משקפת בהכרח את מצב הילד. ילד יכול להראות לא קשוב וזה יינבע מרעב/ לחץ או עייפות. ולעומת זאת, יכול להיות מאד קשוב לפרק זמן קצר בו הוא מגייס אנרגיה רבה, דבר שלא מחזיק מעמד בכיתה לאורך זמן השיעורים והאתגרים. 

הכובע השני שלי הוא: מרצה בתחומי החינוך המיוחד - עוזר לי להנגיש ידע לצוות החינוכי ולקהל המתעניין - בסמינרים ובהשתלמויות, בניתי סדרה מדהימה שמשלבת הסרטות של פסיכיאטרים ומומחים בתחום, בשביל להנגיש את החומר המקצועי ביותר לקהל שרוצה לדעת, להתעדכן ולסייע. 

בנוסף, אני מנחת הורים - שם אני נפגשת עם הציר המשמעותי ביותר שנפגש עם הילדים הללו באורח יומיומי - האימהות. הן מגיעות לסדנאות, מעלות את הקושי, את האתגר, את האבל על הפנטזיה שלא מתממשת, כל זאת לצד היתרונות והמעלות שקיימים אצל הילדים הללו".

מהו המודל/ דרך עבודה שאת מציעה?

"בקריאת כיוון - הקליניקה שלי, אני יושבת עם ההורים ובונה איתם תוכנית עבודה ממוקדת ומותאמת לילד. המפגש הוא רק עם ההורים, הילד כלל לא נוכח במפגשים, ואולי זה מה שמאפיין את העשיה שלי, אני בונה תוכנית עבודה אישית שמותאמת לחוזקות ולקשיים שקיימים בציר ההורים - ילד. 

זה חייב להיות ממוקד לילד ולמשפחה. אין דרך אחת, אין שביל אחד, כל אחד הוא עולם מלא ומחייב התייחסות של 'לפיכך נברא אדם יחידי'... תפירת התוכנית מותאמת בדייקנות לצרכים ולרצונות של המשפחה, תוך ליווי ותמיכה לוודא שאכן, התוכנית מיושמת". 

אלו נקודות ייחודיות חשוב לך להדגיש בעקבות המפגש שלך עם העולם של הפרעת קשב? 

5% עד 10% - ילדי "הקשב והריכוז" נמצאים בכל כיתה ובכל חברה, הם מהווים כ- 5%-10% באוכלוסייה. לדבר עליהם במונחים של 'לקות', 'רצף' או 'תסמונת', זה להחמיץ את העיקר בעיני. נכון שהם מאתגרים, קופצניים, ובדרך כלל מאתגרים את את הקשב והריסון שלנו... אבל כל הרצאה/ מפגש שלי אני מתחילה דווקא במתנות החיוביות של ההפרעה הזאת.

תבדקו טוב - חשוב לערוך אבחנה מבדלת בין שובבות - מזג שמח וסוער – טמפרמנט גבוה, לבין קושי מהותי המקשה על תהליך הלמידה והשילוב המוצלח בכיתה. לפעמים הההתנהגות נראית זהה אבל הגורמים יכולים לנבוע ממגוון תחומים כמו: רעב, חוסר בויטמינים, שעות שינה, תפקוד נמוך של בלוטת התריס, קושי בראיה ובשמיעה, קשיי שפה, טראומה לא מעובדת, בעיות רגשיות, מעבר דירה… אלו הן רק קצה הקרחון של דוגמאות שיכולות לייצר סימפטומים זהים.

מדובר בנשמות -  חשוב לזכור שמדובר בנשמות. והשלם שווה תמיד הרבה יותר מסך החלקים המרכיבים אותו...  הילדים הללו זקוקים לגישה חיובית שתאיר ותעצים אותם ותגרום להם להצליח לא 'על אף הקושי', אלא בזכות הקושי! 

אפשר לפגוש את אתי יותר מקרוב, בקישור הזה.

                                         


לשלוט בקצב הריקוד

ריקי שפיצר- יועצת חינוכית MA ומאמנת ארגונית. מומחית לקשב וריכוז, מפתחת השיטה לשליטה באימפולסיביות "קצב הריקוד".

מה הכובע שלך בעולם הטיפול ב - ADHD?

"אני בעצמי לוקה בהפרעת קשב וריכוז, עם כל רגשות התסכול שזה כולל... ובכל זאת, למרות ההפרעה, וכנראה גם בגללה, ברוך ה', הגעתי רחוק. אמנם לקח לי זמן - בערך עד התיכון, כשהצלחתי לקלוט איך מסתדרים עם כל עסקת החבילה הזו שנקראת 'הפרעת הקשב שלי'... הספקתי להיות מדריכה, מחנכת, רכזת חברתית, יועצת חינוכית, מנהלת סמינר, והתחנה הסופית שלי (בינתיים…) היא מאמנת אישית. אני מתמקדת דווקא בתחום הפרעת קשב וריכוז, שזה התחום שהכי קרוב לליבי. הדבר הראשון שאני אומרת תמיד (וכאמור, חוויתי את זה על בשרי), שאנחנו לא מצליחים למרות הקושי, אלא דווקא בזכות הניתוב של האנרגיות העודפות בצורה חכמה".

מה מודל העבודה שאת מציעה לילדים עם הפרעת קשב וריכוז? 

"תחושת השליחות שלי היא לשנות את החשיבה העצמית הנכשלת של הילדים והמבוגרים עם הפרעת קשב. להקנות מיומנויות רגשיות, ארגוניות, ומעשיות, שאותם שום תרופה לא יכולה לתת. זוהי מלחמה באימפולסיביות ובאוטומטיות, הניצחון עליהם - מונע תחושה של חוסר אונים. בטיפול ובליווי אנחנו יוצרים דפוסי חשיבה חדשים ושפת דיבור פנימית שגורמת להרבה יותר שליטה.

יש לי קורסים טלפוניים בשם: "לשלוט בקצב הריקוד" (על משקל קשב וריכוז...), בהם אני מנגישה את המידע לכל הורה בלי צורך לצאת מהבית ולהתאים את עצמו לזמן או למקום. בקורס, אני מקנה כלים ליצירת חיבור טוב עם הילד, כך שילמד מיומנויות חשובות שחסרות לו בגלל ה - ADHD, בניתי ערכות משחק שמיוחדות לכל הנושאים הרגישים בעולם הפרעת הקשב: התארגנות, ניהול זמן, שליטה באימפולסיביות וכו'. ערכות המשחקים הללו עוזרות להטמיע שפה וחשיבה נכונה בדרך עקיפה שקריטית לילדים הללו. בדרך כלל אחרי מספר שנים במסגרות הם כל כך מאוימים מביקורת וכשהם רק מריחים אותה הם מתכנסים ונאטמים בתוך עצמם. השפה של הערכות מותאמת לעולמם של הילדים.

בדרך כלל מתרגלים אותה כל בני הבית, כך שהילד לא מרגיש שונה מכולם. בהערת אגב, אני יכולה להוסיף ששמעתי מהורים שכל הבית קיבל שדרוג בזכות השימוש בערכה. כמובן, שהילד עם הפרעת הקשב עובד הכי קשה מכולם. אבל הסיפוק שהוא מרגיש מחוויית ההצלחה החדשה של הרגלים יעילים בחייו, מפצה על הקושי. מניסיון, הילדים ממש מתרגשים מהשינוי שחל בהם, ומהיכולת לקבל, לפעמים לראשונה בחייהם, פידבקים חיוביים מהסביבה.

הורים מדווחים על שיפור אדיר, עד כדי כך שכשאני מזכירה להם את תמונת המצב הבלתי נסבלת שהייתה לפני כן שכללה מאבקי כוח על כל משימה, קשיי משמעת, הבטחות ואיומים, וכשאני מזכירה להם על התזזיתיות הבלתי נשלטת והמחירים הקשים מצד מוסד הלימודים והסביבה, שאותם תיארו לפני שמיעת הקורס, הם לא מאמינים. 

הכלים שלי מתאימים גם לניהול ההפרעה גם במבוגרים, אמנם לא בדרך של משחק, אלא אני מנחה גם סדנאות וקבוצות תמיכה לנערות ולנשים. בד בבד יש לי גם קורס למורות שעוסק בהתאמת ההוראה לדור מוצף בגירויים כמו בימינו, לאחרונה פתחתי גם קבוצות לנשות עסקים ADHD להתנהלות נכונה בעזרת חונכת עסקית ותמיכה קבוצתית".

אלו נקודות ייחודיות חשוב לך להדגיש על העולם הזה של ילדי הקשב וריכוז?

"חשוב להשתדל, לראות את הצד היפה והמתוק של ה-ADHD. הילדים הללו מלאים באמביציה ומוכנים לטפס על קירות כדי להצליח, למרות הכשלונות הרבים שהם ספגו. חשוב לשים לב לשמחת החיים וחכמת החיים, ליצירתיות השופעת, והקסם האישי שלהם שמעיד על העולם העשיר שבפנים שמחכה רק לפרוץ.

להחצין את מהות הבעיה - להדגיש שזה לא בגללם, ולא באשמתם, וההפרעה לא מעידה על האישיות שלהם, ולא על החינוך שהם קיבלו. אלא היא נובעת ממבנה המוח הייחודי, וכמו שלא נאשים עיוור בעיוורונו, לא נאשים, נשפיל ונחליש חלילה ילד עם הפרעת קשב וריכוז.

הטיפול התרופתי - הוא שליח משמים לעזור להם, ולא מעיד על מחלה או על טיפשות, כמו שמשקפיים לילד לקוי ראיה לא מורידים מערכו, ואם יתאמץ להצליח בלי זה - חבל על האנרגיה, כך גם עדיף להשקיע את האנרגטיות של ילדי הקשב והריכוז בתופעות שהתרופה לא פותרת (ניהול זמן, חרדה, התפרצויות כעס, קשיים חברתיים, התארגנות, דחיינות, אסטרטגיות למידה, זכרון עבודה, ועוד).

בגלל ההצפה הרגשית של הילדים הללו - חשוב מאוד לקחת אימון על בסיס קבוע כדי לא לצבור דפוסי חרדה, הימנעות והצפה, ולשמור על איזון שמשפר את התפקוד.

לילדים האלו יש צורך אדיר בביטוי עצמי - שדוחף אותם לאימפולסיביות. אם נשכיל לתת במה ליצירתיות שלהם בדרך שהם אוהבים (מוזיקה, אומנות, משחק, במה, כתיבה וכו') הדחף יהיה הרבה יותר נשלט והצימאון להתפרץ לאט לאט ישכך.

מוזמנת לקבל ממני מתנה מדריך ללא עלות "איך לשפר את הדימוי העצמי של ילד ADHD למרות חווית הכישלון" כאן.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.