החביבות הזאת... שתופסת לי את הלב/ שפרה זיו


1 דקות קריאה
21 Apr
21Apr

"יתגדל ויתקדש שמא רבא..." 

מילות הקדיש מהדהדות בחלל הציון העמוס לעייפה בשעת בוקר מוקדמת זאת. מירון, כמו מתעוררת מתרדמת הקורונה ומחדשת ימיה כקדם. מלאה מתפללים שמייחלים לק-ל עליון, שירחם ויעזור על אינסוף הצרכים שיש לבן אנוש כאן בעולם הזה לבקש. 

אישה חילונית למראה הודפת את המתפללות אשר בפתח, אלו זזות ללא אומר, מפנות לה מקום. "דודו, חכה, אל תנתק!! שנייה אני שם!" היא משתחלת בין שתי מתפללות, מצמידה את המכשיר לפרוכת הכחולה ומצווחת בווליום המתחרה ב"קדוש קדוש קדוש" הוראות: "דבר, דודו! הוא שומע, אתה על הצדיק!" ויחד עם דודו שכנראה מתפלל מהעבר השני, גם היא שמה יד צבעונית על הציון, מבקשת ומתפללת בכול לב... היא לא היחידה. 

"תוכלי לצלם אותנו?" עוד אחת, מגישה מכשיר מעוצב עם אבני חן לאחת המתפללות שלעולם לא התמודדה עם יצור בגודל כזה. "ככה, שיראו את השער" מבקשת ומחבקת אליה ילדון חמוד בתספורת פטרייה, אחיו בעל העגיל היחיד, מנסה להימלט על נפשו לעבר היציאה מהציון אך אמו תופסת אותו בעוד מועד. "יוגב, בוא כפרה, רק לרגע, שיהיה תמונה עם הצדיק!". 

אחר מלמדת את שניהם לנשק את פרוכת הציון ומתפללת בכול לב, רואים לפי הדמעות. 

עם ישראל חי ומתפלל, מגיע. איך שהוא, בטבעיות ואין לו חשבונות. ואולי כן? מטפחות מאולתרות ושכמיות, כיפות מבריקות עם מגן דוד ועוד סממנים המראים, שבטח, מכבדים. 

עוד שתי נשים מבוגרות, כמעט זקנות, בידיהן סלים, מבררות איך מגיעים לטבריה ממירון. אני מספרת להן שעליהן להעפיל לצפת תחילה ומתפעלת מעצם הנכונות בגילן (ובמראן) לעשות מסע שכזה באוטובוס אגד. "מדימונה הגענו רק בשביל לראות את הצדיק, מה, לא נגיע גם אל רבי מאיר? בטח נגיע!" עונה לי אחת, והשנייה מהנהנת בהסכמה, פותחת סל מפזרת לצלחות פיסטוקים, אגוזים וטופי דביק. שיעשו ברכות אצל הצדיק. וקחי נשמה, זה דבר גדול. תברכי אצל הצדיק!

עם ישראל חי ומתפלל/ צילום: איתי פרץ

ואני חושבת על הצדיקים האלו, רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס, האר"י הקדוש ורבי נחום איש גם זו (השכן התנא שלי, זוכרות?) ועוד ועוד... לכולם מגיעים עם ישראל כמו שהוא, ומתקבל בחום. הם עולים כל שנה, וחוזרים בשנה שאחריה. מצטלמים, ואומרים פרקי תהילים ובעיקר מתחברים לאהבה, שגם אם לא תתנו לה שם, ואין לה כותרת מוגדרת - היא זאת שמחייה אותנו, שנותנת כוח גם בהסתרה שבתוך ההסתרה. אהבת עם ישראל לצדיקים שלהם, אהבת עם ישראל לאביהם שבשמיים.

הצדיקים לא דוחים אותנו, כי אנחנו רחוקים וטועים. האנרגיה אצלם - מקרבת, אוהדת ומאמינה שמאחורי כל החיצוניות, הפוזות והמסכות, אנחנו עוד ילדים קטנים עם עיניים בורקות שבאים אל אבא בידיים ריקות... יש להם רחמים עלינו. מתוקים שאנחנו, עם ישראל של תשפ"א, מה אפשר להגיד עלינו? הרי בלב, אנחנו כל כך טובים, מבפנים כלל לא התכוונו למה שקורה לנו. ואין לנו מושג איך התרחקנו כמו שנתרחקנו. 

ובמקום השארת נפשם הקדושה, דולקת אש קודש, המסוגלת למשוך כל נשמה פנימה, לתוך גבול הקדושה. כמו אומרים: בוא לאבא, ילד. בוא שים ראש, תנשום ותירגע. הכול יהיה בסדר. עוד קצת להחזיק מעמד, והנה יבוא משיח ויסדר את כל שיבושי תנועה שהגלות הזאת חוללה לך בראש. פתאום אתה תבין איזה פלא אתה. כמה אתה יקר וחשוב. ובמתת אהבה פועלים אצל בורא עולמים ישועות לכל החוסים בצלם.

ודווקא כאן, אצל רבי שמעון, שעולה ומתעלה לקראת יום ההילולא שלו, ל"ג בעומר, החביבות עולה ומתגברת בכול לב. זה הצדיק שאמר: "אנא בחביבותא תליא"- כולנו תלויים בחביבות, לחבריא קדישא שלו, שכיבדו ואהבו אחד את השני, ומסרו את הנפש אחד למען השני, ועשו כזה תיקון של אותו דור שהושמד במגפה, עד שירדה אליהם התורה הכי גבוהה וקדושה- הזוהר הקדוש.

ובצפת, שנקראה כך גם על שם שצופה הישר אל רבי שמעון. וכמעט כל הדירות בה משקיפות לכיוון מירון, כי איך אפשר לגור בצפת בלי לראות את רבי שמעון מהחלון ככה דבר יום ביומו? הרוח של האהבה והחביבות זורמת ללא מעצורים. כל מי שמגיע- מרגיש את החביבותא הזאת. הסטיגמות ששובתות בלבבות, גם בלי שהתכוונת רק מעצם הגלות, מתרככות כאן משהו, ומן קבלה ויישוב הדעת מהאוויר הנח והזך נושב הישר אל תוך הלבבות ופותח אותם. אנא בחביבותא תליא! שנזכה להתחבר לרוח של החביבות והאהבה, לרוח של הקבלה וההכנעה, לרוח שכול יהודי אהוב ויחיד וחשוב, ולהנשיב אותה לכול הקרובים אלינו. אמן.



לקניית הספר החדש "רק תהיי מתגעגעת"- סיפורי חיים על הרגע בו הנשמה נוגעת לחצי: רק תהיי מתגעגעת

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.