רק תהיי מתגעגעת.../ שפרה זיו


1 דקות קריאה
04 Apr
04Apr

תכולת המזוודה הקטנה שהעמסתי זה מכבר בירושלים עיר הקודש, ברחוב בית הדפוס 32, הלכה והתמעטה. 

אותה מזוודה שהכילה את הספר היקר שלי, "רק תהיי מתגעגעת", שהגיח לעולם יומיים לפני פסח, ועלה על מדף ברגע האחרון טרם התקדש חג. 

עתה נותרתי עם עותקים אחרונים, מונחים על פסנתר, בערמה קטנה וסגלגלה, משמחים אותי בעצם היותם, קיומם.

צפת, עיר הגעגועים, מכוסת התכלת, הביאה לי את 25 הסיפורים הקסומים המצויים בתוכו, פיסות חיים מלאות געגוע. הכירה לי דמויות מעוררות השראה, הראתה לי מראות, סיפרה לי סיפור על בת המלך שגורשה מארמון ועתה היא חולת אהבה, לא רוצה מאומה, רק לחזור לאבא...

ואותה בת המלך מבקשת מכל דורשת שמיים, מכל נשמה בגלות המרה, שרוצה, כל כך רוצה, לעשות נחת רוח להשם, אך העולם מושך אותה מהרצון הזה, מבלבל ומסית... להחזיק חזק.

ובינתיים, כשקשה וכואב, כשהידיים כפותות והמציאות חורקת מאותה שלמות מקווה - מגלה שיש מה לעשות. יש פעולה עצומה ויקרה - לא כוחנית, זמינה, מתוקה, מרווה והכי מנחמת. כמה שהיא פשוטה, ככה היא פועלת: להתגעגע. היא מבקשת ממני, וממך, ומכל נשמה תחת השמש הזאת: רק תהיי מתגעגעת!

להתגעגע זה לרצות חזק, להיות נוכחת כולי בתוך רצון בעקשנות, להמתין, לייחל ולקוות בכל הכוח לטמיר ונעלם שיבוא ויגאל. להתגעגע זה לא לוותר על הטוב השייך לי, גם אם רחקתי ממנו, גם אם הוא נראה בלתי אפשרי לנסיבות חיי כרגע. 

העולם מזלזל בו ברצון, הוא משווק לנו כוחנות, הישגים, 'תכלס' הוא קורא. 'קדימה!' מזרז אותנו לתפוס את הנתח הבא. אבל האמת הרוחנית אומרת שהרצון הוא העיקר. הוא זה שפועל ומפעיל דברים בשמיים. וכשלוקחים אותו לדיבור- הוא מחולל פלאות גם אם נדמה שמה כבר עשית...

בת המלך מספרת על עולם רוחני שלם, עם כללים אחרים, כל כך שונים מכללי המשחק של עולם השקר מזייף ההצלחות. מלמדת שלכל אחת, בכול מצב, יש את האפשרות לגעת בו, בנצח. ולהיות חלק מאותה קבוצה מייחלת, שרואות כבר עכשיו מתנות קטנות של קרבת אלוקים בזכות מתנת הגעגוע. מאותה קבוצה של "אני ישנה וליבי ער" שמרגישות מדיי פעם את הנגיעה שלה באה והולכת. 

היא מספרת שיש דרך להיות מחוברות וערות, אפילו שעדיין לא חזרנו לארמון, הבית לא נבנה, ואנחנו בהסתרה שבתוך ההסתרה. יש שיר מופלא שמתנגן בכול לב, אם נקשיב לה היא תיתן לנו תו ועוד תו ופתע נוכל לשיר אותו בעצמינו... תראה לנו שהטוב שלנו קיים ופועם, אפילו רצון טוב לא נאבד...

ואת המילים שלה, העצות והדרכים כפי שמובאות במעשייה הקדושה של רבי נחמן מברסלב - ואת הבקשה שיוצאת מכל פסקה, ואת פיסות החיים שנאספו, ואת התפילה הגדולה למצוא את עצמינו קצת יותר - ניסיתי לכתוב.

אני מביטה בו עתה, במבצר הקסום בצבעי שמן, בהשתקפות במים שציירה ברוב כישרון חוה עשהאל הציירת המדהימה, במילים שמעל, במילים המספרות מאחור ויודעת שהוא נס. 

"אחד הפלאים של העולם" אמרה עליו חיה הרצברג, הסופרת המופלאה שמלווה אותו ואותי במשך שנתיים ומשהו של כתיבה, באחד השיעורים. 

והוא באמת פלא, איך זה יכול להיות שהוא כאן? כל כך סגול וקסום? זה היה חתיכת מסע גדוש השגחות כל ההפקה שלו. ישתבח שמו לעד. רוצה לתת אותו לכולכן, לשתף אתכן בטוב הזה. אבל איך אפשר לחלק אותו כך חופשי בעולם הגדול? אין לי אפשרות. הלוואי ויכולתי.

ובמקום זה, כותבת את הטור הזה ממש. שמי שתרצה - תדע שהוא כאן. בחנויות הספרים. ובתוכו טמונה תפילה, שכל אחת תמצא בו מילים שיתנו לה כוח ורצון להרים את עצמה, מאפרוריות הגלות, קצת ועוד קצת עד לגאולה השלמה שכולנו מחכות לה, אמן.

רק תהיי מתגעגעת 

באהבה, שפרה זיו

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.