(חג) עצמאות הנשמה


1 דקות קריאה
08 May
08May

כמעט וטבע, 

גלים כמו הרים,

הקיפו, איימו לנצח.


ועוד רגע שקע,

ביוון מצולה,

ונשאר שם דומם לנצח.


ואז הוא הגיע,

כמו מלאך שגואל,

והושיט לו יד לעזרה,

ביד נחושה,

הוא משך ומשה,

עדי פיסת יבשה.


הוא סידר לו גם

מקום מחסה

קורת גג, בגד ועוד,

ונהיה לו נעים, 

יציב וחמים,

הוא הודה לו בלי-סוף 

פעמים.


אבל המציל,

כך התברר לו פתאום,

דרש מחיר בתמורה,

אתה יכול לחיות פה על אותה אדמה - 

רק אם כמוני תגדל רעמה - 

כמו צבר תתנשא 

תעבה היטב השרירים,

תשלח הלומדים לצבא.


היום תחרוש אדמה,

מחר תוסיף גם ליבה,

ונפריד דת ממדינה.


ועוד הוא פדה ילדים לרבבות:

ילדי תימן, ילדי עקורים ואפילו ילדי טהרן,

רק מחיר כה כבד הוא דרש לתשלום - 

מחיר שלמות הנשמה.

תגזרו ת'פאות,

תשכחו העבר,

אין צורך בזה פה בכלל.

תהיו כמונו מתקדמים, משכילים,

לא תחובים בחשכת הגמרא.


ועם השנים, ועולם של שקיפות,

השתנתה השפה, השיטה,

הוא כבר לא יכל להיות כה

בוטה - 

הוא פשוט צנזר השפה.


הוא  עדיין שמח בגלוי או בסתר 

על כל חרדי שחצה את הקו.

הוא הפיק סדרות שמתיימרות לגלם,

את העם שמעבר חוטי  

העירוב.

ושם הוא הקפיד לגלות

סוד אפל:

גם אצלם, מאחור, הכל - 

רקוב.


הוא דאג לשלב חרדים באקדמיה,

רק חלילה, הוא לא אישר 

הפרדה,

ומחה על כל אחד שעדיין בבית מדרש נותר,

ורק שלא תעשו 

הדתה!

הוא ניסה לנגח את הכשרות, השבת,

ולא הפסיק למחות על 'תרבות הכפייה'.


ועדיין יש שבתווך 

תוהים ,

הוא נתן לנו מקום,

צבא, הגנה,

ומה רע בקצת דגל, המנון או נפנוף,

ובכל זאת, אנחנו, עומדים פה זקוף.


ושוכחים שעם כל האירוח -

הוא רצה לחנוק את הרוח.

הוא נתן פת של לחם ומרחב של מחיה - 

אבל מישכן כתגמול הנשמה.


ורק פרט אחד לא ידע, 

הניצול,

הוא שכח נקודה חשובה:

שגם המציל הוא חלקיק

בעולם של הסתרה.

הוא מונה

לתפקיד זמני וחולף,

כמבצע של שליחות נעלמה,

מעצמו  לא פעל מאומה.


תודה על הגוף, 

תודה על אדמה,

תודה גם על זכות השיבה,

ועל שנבחרנו אלפיים אחרי 

להצית כאן שוב אש של תורה.

תודה על שלמרות שמיצרים צעדינו - 

אנחנו זוכים לעצמאות הנשמה.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.