1 דקות קריאה
10 Mar
10Mar

מה את עושה בפורים? איך את מתמודדת עם הררי משלוחי המנות? איך את עומדת בהרעלת הסוכר של הילדים? 

איך את עוצרת אותם? מה את עושה עם כמויות הממתקים שנערמו בבית?

אלו הן מקצת השאלות המציפות אותי בכל שנה לפני ואחרי יום הפורים, בכל שיחה עם חברה/ בת משפחה, 

אותן שאלות עולות.

תכלס, הן מטרידות את כולנו.

כעת לראשונה, בעוד העט בידי והמילים זורמות, אני שמה לב שאותו ה'אני מאמין' המנווט אותי במהלך השנה, 

סולל לי את הדרך גם בפורים, ואסביר.

אין לי כאמא שליטה על הילדים שלי.

לעולם לא אנסה לעצור אותם, כי גם אם נראה לי שהצלחתי לרגע, איך אדע מה הם עושים מאחורי גבי? 

בגן, בבית הספר, אצל החברים או השכנים?

המטרה שלי בחינוך [בכל תחום, אגב] היא להראות לילדים שאני והם באותו צד.

"אתה רוצה שיהיה לך טעים? גם אני"

"בא לך ממתק? אז בואי ניתן לך"

"אתה אוהב חטיפים ? מי לא...."

ברגע שאני עם הילד, בצד שלו, כל המגננות יורדות, כל הסודות נעלמים, אין מה להסתיר, אי אפשר לאכזב את אמא, 

והעיקר, מבקשים רשות ומקבלים.

אבל לאמא הזאת, שהיא לגמרי בצד שלי, יש גם כמה דברים חשובים שהיא רוצה עבורי, ואם היא איתי, אז גם אני 

איתה, בראש אחד.

מה חשוב לאמא? שאהיה בריא, חזק, מרוכז בלימודים, חכם, שאדע לבחור נכון.

לכן, היא ממליצה לי, מציעה לי ומכינה לי, כל מיני דברים טעימים שעושים לי מתוק בפה ולה מתוק בלב.

בבוקר היא מכינה לי שייק מבננה תות ותמר, או דייסת קווקר חמה עם סירופ מייפל, כשממש קר בחוץ...

הבית שלנו מלא פירות, כך שאני לוקח איתי כל יום, גם בננה, גם קלמנטינה, וגם בייגלה או עוגיות תלוי מה אבא קנה.

כשאני חוזר הביתה, מחכה לי סיר מרק על האש מלא בירקות, את שקדי המרק שאני אוהב, אני שולף מהמזווה, 

ומתיישב לאכול.

כשחבר בא בצהרים, ניקח לנו תפוח, וגם שוקולד טעים לנשנוש.

אני כאמא, לא רוצה לגדל ילדים עם חסכים,

לא רוצה שירגישו שנמנע מהם כלום,

בטח לא רוצה שיקנאו בסביבה.

לכן באיזון שמרגיש לי נכון, אנחנו יחד, נספק לגוף ויטמינים, מינרלים ואת כל אבות המזון שהוא זקוק להם. 

בשפיץ של פירמידת המזון ניתן מקום לשטויות, כן גם לשטויות.

רווח נוסף שאני משיגה על הדרך, הוא שהילדים לא מפתחים אנטי, להיפך, הם לומדים לאהוב את הקונספט הזה ששמו 

בריאות.

ילדים הם חכמים, לפעמים מפחיד לגלות עד כמה.

אבל ילד חכם, ככל שיהיה, הוא עדיין ילד ואת האמא שלו.

אימהות מסבירות דברים לילדים כל הזמן, לא מצפות שיבינו לבד.

כמו שאנחנו מסבירות להם איך לחצות כביש, ומהי מוגנות, אנחנו מטפטפות להם בריאות.

"התפוח הזה שאכלת, עושה אותך חזק".

"כמה ויטמינים יש בתפוז הזה, מלא ויטמין סי, ביי ביי לשפעת"

"איזה כיף להתחיל את הבוקר עם שייק, תוכל להתרכז בתפילה!"

"אחרי כזאת ארוחת ערב מזינה, אתה הולך לצמוח בעוד כמה סנטימטרים..."

המשפטים, ההסברים, מחלחלים אל הילדים, יום אחד עוד תשמעי אותם חוזרים עליהם באוזני אחרים. איזו נחת!

פורים.

פורים, הוא לא מלחמה בממתקים.

פורים היא ההזדמנות ללמוד לחיות איתם בשלום.

ארוחת בוקר של בייגל עם גבינה וירקות, פותחת את היום.

על השולחן בסלון צלחת ענקית מלאה בפירות חתוכים, בכל הצבעים.

כד עם מים וכוסות מונח על הדלפק למי שצמא.

בין לבין יש גם ממתקים, אבל הרבה, הרבה פחות .

מוצאי פורים, יושבים עם הילדים וממיינים, שומרים רק את הממתקים השווים ומתלהבים מהם יחד.

יש דברים שלא באים בחשבון – חמצוצים, תססנים, מונוסודיום גלוטומט .

כל אלה, יחד עם ה'פושטים' נכנסים לשקית ולפח, לא לפני שתחליטו כמה שווה כל ממתק, או במילים אחרות כמה 

אמא הולכת לשלם לי עליו...

מעדיפה חור בכיס מחור בשן.

יחד ממיינים, יחד מתמחרים, יחד זורקים, יחד צוחקים ויחד נהנים. כי הילדים ואני, תמיד נהיה יחד באותו צד של 

המתרס, עם אותם ערכים ואותו רצון. לבחור בטוב.

פורים שמח!


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.