הטבע שבבית: תנו להם לגדל ירקות.


2 דקות קריאה
03 Nov
03Nov

הכל התחיל בסופה של ארוחת ערב שגרתית.

בסך הכל אכלנו פלפל. כמו בהרבה ארוחות ערב אחרות.

כמעט זרקנו את החלק העליון של הפלפל לפח כמו בכל פעם, אבל אז נחה עלינו הרוח ובנימה בוטנאית החלטנו לשתול אותו באדנית שבמרפסת. זאת שמחכה כבר שנמלא אותה ברקפות,

לקחנו את "ראש" הפלפל, זה שמלא בגרעינים, דחפנו בתוך האדמה, כיסינו והתחלנו להשקות.

יום יומיים שלושה, לא קרה כלום.

אחרי כמה ימים (או שבועות, לא באמת בדקנו), יצא עלה ירוק טרי ורענן.

קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בכולם.

עלה! אמיתי! מהפלפל שכמעט זרקנו לפח!
הצמח נהיה לגבעול, לאט לאט נוספו אליו עוד עלים, ועוד עלים, חודשיים בערך עברו.

השקנו אותו, חייכנו אליו, חוץ מלהשמיע לו בטהובן עשינו הכל.

ואז, אחרי כמה חודשים יצא פרח ראשון, לבן.

פרח! אמיתי! מהפלפל שכמעט זרקנו לפח!
עוד פרחים יצאו ועוד פרחים, ואז, אחרי כמה ימים (או שבועות) הפרח נפל. ואנחנו חיכינו. יום יומיים, שבוע, 

ופתאום משהו ירקרק מציץ מתחת למקום של הפרח. משהו קשה.

האמת שכמעט עצרנו את הנשימה…

תוך יום בערך התחיל לצאת פלפל.

קשה להסביר מה זה אומר ליצורים עירוניים לראות שמהאדמה יוצא פלפל, אמיתי! ולא סתם מהאדמה - בעזרת הגרעינים הלבנים שתמיד ממלאים את פתח הניקוז של הכיור ומפריעים לנירוי.

איזה סטארט אפ מטורף! מי חשב על זה בכלל? שמהגרעינים הקטנים והעלובים האלו יכול לצאת פלפלים חדשים ומרשימים!

אבל זה אמיתי. יצאו לנו עוד ועוד פלפלים, אנחנו רק מחכים שהם יקבלו את הגוון האדמדמם. בינתיים הם עדיין ירוקים, אבל כולם פה מחכים לשלב שבו נוכל לגשת לאדנית לפני ארוחת ערב, ופשוט לקטוף פלפל עסיסי ולהעביר לצלחת.

החוויה הקטנה הזאת לימדה אותנו המון. לימודית, מעשית, וגם נפשית.

אחרי הסיפור הזה, ידעתי בדיוק למי אני רוצה לפנות, לרחל רבינוביץ שנעזרתי בה במגזין הטיולים של השנה.

רחל, מעבר להיותה מדריכת טיולים מהוותיקות והמובילות במגזר היא גם שוחרת טבע וותיקה, מעבירה סדנאות לגננות ומורות בכל הארץ, אחראית על פרויקטים של גינות קהילתיות בכל הארץ, מנהלת לימודים של גינון טיפולי, ובקיצור, היא הבן אדם לדבר איתו על גינה, גידולים, וילדים.

שיחה מצמיחה:)

הפלפלים שלנו



התמדה. סבלנות. ריפוי.

מושג ששומעים עליו הרבה לאחרונה זה גינון טיפולי. מה זה בעצם גינון טיפולי, תרפיה באמצעות צמחים?

"גינון טיפולי זה תרפיה וטיפול באמצעות הטבע. אנשים חושבים, בטעות, שזה נטו טיפול בעזרת צמחים, וזה טעות. עצם השהייה בטבע היא חלק מהטיפול, החיבור לטבע נותן את הרווחה הנפשית. אנחנו עושים גם יצירות בטבע (הנחיות למנדלה מהטבע תוכלו לראות במגזין טיולים תש"פ), יש לנו פעילות של גינון טיפולי גם בשנת שמיטה. נכון שהחיבור לצמחים הוא מאד חזק, כי גידול של צמח, הוא מעין מיני טבע.

גידול של שתיל קטן, הוא פרומיל בעצם של גידול יער שלם. אחרי שילד (וגם מבוגר!) מגדל צמח בבית, אפילו באדנית קטנה, רואה תהליך הזריעה, השקייה, היווצרות השורשים ויציאת הצמח, הוא מבין הרבה יותר טוב איך נוצר יער".  

זה באמת מופלא לראות את זה.

"בהחלט. אנשים לא מאמינים שזה באמת קורה. ילדים עומדים משתאים מלראות את התהליך. אתה שם באדמה זרעים זעירים, בלתי נראים כמעט, ונולד מזה חיים חדשים.  שילד רואה שמכלום יוצא דבר כזה מדהים, זה נותן לו כח ועוצמה, להבין כמה חיות יש בבריאה. יש המון מסרים שאנחנו מעבירים דרך הגינון וההתבוננות בטבע".

תני דוגמה.

"אנחנו עוקבים אחרי כל תהליך הצמיחה לאורך זמן, ומדברים עם הילדים, כמובן ברמה שלהם, על כח ההתמדה. אם משקים, מטפלים, ומחכים בסבלנות בסוף יוצא משהו. הזריעה מקבילה גם לכח המחשבה.

אתה חושב משהו, ומפרה את המחשבה שוב ושוב, משהו יצא בסוף. החכמה היא לא להתייאש. כמו שלא צריך להתייאש מצמח שלא צמח, צריך פשוט לחכות".

אחד מהדברים המשעשעים שקרו אצלינו עם הפלפלים, שאחרי כמה ימים שהקטן שלי ראה שלא יוצא כלום, הוא חפר באדמה וראה את הפלפל רקוב. הוא בא להראות לי, עצוב. הסברתי לו שפשוט יחזיר לאדמה ויחכה. ככה עשינו. עד שצמחו הפלפלים המדוברים...

"נכון. זה מלמד ילדים את הערך של הציפייה, של הזמן שבו רק יושבים ומחכים. התהליך הזה נותן המון. וודאי בדור תזזיתי כמו שלנו שרק רוצה לראות איך הכל מתקתק וקורה ברגע. איבדנו את הסבלנות".

במובן מסוים אפשר לומר שאולי הטיפול בטבע הוא התרופה לחיבור הגבוה לטכנולוגיה היום. המחשב עובד קצת יותר לאט ואנחנו לא מסוגלים לחכות… אולי גידול צמחים הוא המענה.

"מסכימה איתך לגמרי. היום החיבור לטבע חשוב שבעתיים. אחד הסיפורים המדהימים על ריפוי מהטבע הוא הספר של דרורה חבקין. דרורה היתה אישה שחלתה בסרטן, לא היה לה שום קשר לטבע או לצמחים, אבל באותה תקופה היא התחילה לגדל צמחי מרפא. התהליך הזה פשוט הבריא אותה, היא כותבת על זה בספר שלה, "תבלינים וצמחי מרפא" איך שהשהות בטבע נתנה לה מזור לנפש ולגוף. לדבריה זה היה הטריגר להחלמה שלה. בטבע יש יכולת עצומה של הבנה עצמית, ריפוי וקבלה, אנחנו עסוקים בלחוות את זה עם הילדים, זה פותח אותם ונותן להם מקום. הילד שותל שתיל באדנית קטנה, ואז רואים שיש המון שורשים. נהיה צפוף לצמח, אנחנו דואגים לו, מעבירים אותו לאדנית גדולה יותר, מדברים על זה שלפעמים גם לנו צפוף, וצריך מקום רחב יותר. וכמובן התמדה, סבלנות ודחיית סיפוקים".

כל כך חשוב.

"כמו שסיפרת על הילד שלך שהוציא את הפלפל הרקוב. אנחנו מבינים שיש דברים שקורים לאט. שצריך לדחות את הרצון שלי לראות תוצאות כאן ועכשיו. זה בעצם תמצית החינוך. זה עבודת המידות. עוד דבר חשוב שילד לומד עם גידול צמחים זה אחריות. אתה חייב להשקות יום אחר יום. או לבדוק יום אחר יום מה מצב הצמח". 



שיעור באגרונומיה. חיבור לחיים

למי שרוצה לגדל ירקות, מה מומלץ?

"בקיץ עדיף ירקות קיץ, ובחורף ירקות חורף. לא חובה, אבל אם יש קרה, ייתכן שהירקות ימותו. 

ירקות קיץ זה עגבניה, פלפל, מלפפון, קישוא, חציל, לנו יש אותם גם בחורף כי מגדלים אותם בערבה, שהיא חמה גם בחורף. בחורף אלו ירקות השורש: תפוח אדמה, בטטה, גזר ועוד. זה גם מאד מובן ירקות שורש צומחים בתוך האדמה, ככה הם מוגנים מרוחות ומגשם".

כמה גרעינים צריך לשים כדי שיצמח משהו משמעותי? 

"מספיק גרעין אחד של פלפל. אנחנו לוקחים כמה גרעינים ומפזרים אותם ברווחים של מספר סנטימטרים אחד מהשני. עדיף לא מדי הרבה גרעינים/ זרעים, כי מכל זרע יוצא שורש. אם יש הרבה מדי הם נלחמים על שטח המחיה שלהם בתוך האדמה. הכלל הוא שמה שרואים בחוץ, קורה גם בפנים. אותו גובה של שתיל בחוץ - דורש אותו אורך של שורשים בתוך האדמה. לכן, לא מתאים למשל לשתול גרעין של ירק בתוך כלי של גבינה למשל. חייבים שטח. בדרך כלל אנחנו שמים כמה זרעים כי בטבע אין מאה אחוז של הצלחה".

מה הכי קל לגידול?

"מלפפון קצת יותר מורכב. פלפל מעולה בקיץ. עוד צמח מדהים זה גרעינים שחורים. שותלים אותם בקיץ, ויוצא מהם חמניות יפייפיות. יש לנו גנים בבני ברק ששתלו גרעינים שחורים, ויצאו להם חמניות יותר גבוהות מהילדות עצמן. במקומות הכי מוזנחים רואים חמניות יפייפיות פורחות לגובה. במקרים כאלו הילדים פשוט לא מאמינים. איך יצא דבר כזה מגרעין קטן. החמניות מלאות גם בגרעינים שחורים בעצמן. זה הלם לילדים, שגרעינים למשל, מגיעים מהאדמה ולא מהסופר".

זה באמת מדהים לקלוט את זה, אפילו למבוגרים...

"אני תמיד אומרת לגגנות ולאמהות: ילדים שרואים את זה לא יתבלבלו בברכה, הם ראו בעיניים שלהם שגרעין שחור מגיע מהאדמה, שהעגבניה לא גדלה על עץ. זה נותן חיבור לכל כך הרבה מצוות".

למה מלפפון יותר קשה לגדל?

"במלפפון יש תהליך מדהים. בעיקרון כל זרע שפוגש לחות מתחיל לנבוט. לכאורה היה צריך להיות נביטה בתוך כל מלפפון או עגבנייה. הגרעינים שלהם בתוך לחות מתמדת. אבל הקב"ה עטף אותם בחומר נוגד נביטה. לכן, אם רוצים לגדל אותם צריך להוציא את הגרעינים לנגב אותם בנייר מגבת, מניחים על הנייר כמה ימים עד שהם מתייבשים, ורק אז זורעים באדמה. מכיוון שקשה להפריד אותם מנייר המגבת זורעים אותם עם הנייר".

זה לא בעיה?
"לא. נייר זה משמש גם לקומפוסט. זה חומר שמתכלה באדמה, הוא חוזר לטבע".

ככה לומדים על הדרך עוד מושגים בטבע… איך שותלים ירקות חורף? שמים תפוח אדמה שלם? 

"לא. שותלים את ה'עיניים' שיוצאות מהתפוח אדמה אחרי שהייה ממושכת במגירה, אפשר גם תפוח אדמה שלם, רק שקצת חבל עליו, העיניים הם הזרעים שלו. הייתה לנו גננת שלקחה מזוודה ישנה שיועדה לזריקה, מילאה אותה עם הילדים באדמה, והן שתלו במרווחים 'עיני' תפוחי אדמה. (כמובן צריך לדאוג שיהיה חורים בתחתית, כשאין חורים השורשים מרקיבים מהמים) יצא להם כמויות של עלים והן חיכו בסבלנות". 

איך יודעים מתי התפוח אדמה מוכן? חופרים?

"לא, אסור לחפור. זה הורס אותו. מחכים 120 יום ואז יודעים שהתפוח אדמה וודאי מוכן. הגננת הזאת, חיכתה עם הילדות, ואחרי שעברו הימים הן פתחו את האדמה, הוציאו את התפוחי אדמה שחיכו שם בסבלנות, שטפו והכינו מזה מרק תפוחי אדמה גדול. כל זה היה אגב, מסיבת סוף שנה עם האמהות".

איזו יצירתיות!

"הרבה יותר מוצלח מאשר מסיבות מצועצעות שיש היום בגנים".

כמה צריך להשקות? שאלת השאלות בגינון.

"דבר ראשון, צריך לדעת שרוב הצמחים הביתיים מתים מעודף השקייה ולא להיפך. צמחים צריכים מים לפי דרישה, פחות לפי כללים מובנים של פעם ביום או פעם בשבוע. הכלל בבדיקת אדמה דומה ל'מבחן הקיסם' שעושים כדי לבדוק אם העוגה מוכנה. נכניס אצבע לאדנית ונוציא אותה. האדמה בפנים צריכה להיות לחה, רטובה או יבשה מדי זה לא טוב. גם בזה יש חיבור למציאות. אם נותנים לילד מדי הרבה הוא גדל מפונק, לא מסוגל להתמודד ומת. רואים את זה מצוין על עצים. עצים שקיבלו מדי הרבה מים לא שרדו בסופות חזקות. עצים באדמה אגב, משקים שנתיים. אחרי שנתיים נותנים להם להתמודד לבד, להגיע למקורות המים באדמה בעצמם".


לפרטים נוספים ולתגובות: רחל רבינוביץ, בשביל ארצי:  www.bishvilartzy.com


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.