לא יודעת מה אתכן. למרות חנויות הספרים הגדושות שלנו בריכוזים החרדיים, אני עדיין מוצאת את עצמי מחפשת מה לקרוא.
לפעמים בא לי לתלות ברחובות מודעות: דרושים ספרים!
אולי בגלל שספר טוב זה דבר נדיר.
ספר טוב, אני מתכוונת לכזה שמחדש, מרענן, מלמד, ספר שגורם לנו לחייך כשאנחנו מלטפים את הכריכה אחרי שסגרנו אותו.
ספר שהדמויות בו מוכרות לנו מאיזשהו מקום. אולי מעצמנו?
ספר שאפשר להפליג איתו רחוק אבל עדיין להזדהות עם הגיבורים, ספר שהלב מתעשר כשקוראים אותו. ספר שמנעד התחושות והרגשות בלב שלנו - מתרחב בגללו ואולי הכי חשוב: ספר שנהנים ממנו.
סך הכל, כשאני לוקחת ספר ליד, אני מחפשת להתאוורר. להנות.
אני מבזבזת את שעות הפנאי (???) שלי על הספר - אז זכותי לפחות לקבל תגמול הולם? לא?
ה - D.S.M החרדי
לפני מספר שבועות ישבתי (טוב, שכבתי) בשבת אחרי צהריים עם ספר שהבטיחו לי שהוא 'מושלם'! לא פחות.
שמש נעימה צייצה בחלון ושלחה זהרורים מרצדים על הקיר שממול.
התחלתי לקרוא.
קראתי וקראתי וקראתי, הספר היה מלא תעלומות בלתי פתירות, לקראת סוף הספר התרחשה תפנית קשה ומזעזעת שטלטלה אותי.
סגרתי את הספר וחמלתי על שעות המנוחה שלי שהלכו לריק.
בתור בחורה הייתי מסוגלת לקרוא את כל ספרי השואה בלי בעיה. אבל היום, כמו שאני שומעת מהרבה נשים אחרות, כשיש לך ילדים, את כבר יותר רגישה למה שאת מכניסה ללב שלך. לא כל אחד מוזמן להיכנס.
והאמת היא שספרי שואה אני עדיין קוראת, אני אפילו עובדת בתחום שקשור לשואה, אני גם נפגשת עם נערות שחוו ועדיין חווות דברים לא קלים בבתים שלהן, וזה בסדר, זה שליחות.
אבל לקרוא זוועות שמישהי המציאה, למה?
אולי פשוט נשים את זה על השולחן:
למה כל ספר שיוצא היום לנשים כולל בתוכו איזושהי טרגדיה נוראית? ולא אכפת לי אם מישהו צומח מהטרגדיה הזו בסוף ומוסר ההשכל חד כתער.
למה התער הזה אמור גם לדקור את הקוראים?
נדמה שאין כמעט ספר חרדי היום שלא מדבר על בעיה נפשית/ גופנית כזו או אחרת: דיכאונות/ חרדות/ אישה מוכה/ אישה נכה/ מחלות תורשיות/ מחלות סופניות - בחר את הרצוי, מחק את המיותר וכל המרבה הרי זה משובח.
לפעמים נראה שכל ה D.S.M מועתק בשלמות ערך אחרי ערך לספרות החרדית העכשווית.
הלו? אולי ביקשנו להתאוורר קצת? לנוח? לא חסר היום בסביבה הקרובה של אף אחד מאיתנו סיפורים לא קלים, רק להסתכל על מקרי הסרטן בשנים האחרונות והלב מתפלץ. אז למה נראה לסופרות המוכשרות (באמת מוכשרות!) שחסר לנו על מה להתעצב? (והתירוץ של לחשוף דברים שמטאטאים מתחת השטיח לא תמיד קביל, תוציאו ספרי פסיכולוגיה. או שתכתבו אזהרה בחוץ: לא מומלץ לבעלי לב שפוי, ויש ספרים עם אזהרות כאלו. ברוך ה').
ולא, לא ביקשתי רק סיפורים על גיבורים עם סוסים לבנים שחיים באושר ובעושר עם הנסיכה התורנית עד עצם היום הזה. (ובמחשבה שניה, למה לא?)
אבל גם לא בקשתי לראות שהנסיכה נרצחת מול העיניים שלנו, אפילו אם יש לה שבע נשמות והיא קמה לתחיה ולומדת בזכות זה משהו על עצמה.
בעמוד הזה אני רוצה להביא כל פעם ספרים טובים כלומר: כאלו שעושים טוב על הנשמה (גם למבוגרים וגם לילדים).
יש לכם רעיונות? תכתבו לי. אני ממש אשמח לשמוע (לקרוא) ולהמליץ!